לאס וגאס מתה, יחי מקאו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לאס וגאס מתה, יחי מקאו

גדולה יותר, נוצצת יותר ומזויפת יותר מלאס וגאס: בתי המלון והקזינו העצומים של מקאו מושכים עשרות מיליוני תיירים ועשרות מיליארדי דולרים

2תגובות

גרדיאן |

בבתי מלון רבים בעולם תמצאו בשידה שליד המיטה את הברית החדשה. במקאו תמצאו תנ"ך מסוג אחר: חפיסת קלפים חדשה. גם אחרי שתסגרו את הווילונות שיסתירו את אורות הניאון הבוהקים, הקזינו עדיין אתכם ברוחו. מדי שנה, מיליוני מבקרים, עשירים ועניים, עולים לכאן לרגל מהונג קונג ומסין. העשירים מוטסים במסוקים, עובדי המפעלים מגיעים באוטובוסים. למקדשים שלהם יש שמות כמו "עיר החלומות" ו"בבילון", וקהל המאמינים רק גדל.

פעם קראו לה "מונטה קרלו של אסיה", או "לאס וגאס המזרחית". אך טריטוריה קטנה זו, שאינה מוכרת לרבים במערב, היא הענקית החדשה של תעשיית הקזינו. במשך מאות שנים היתה מקאו קולוניה פורטוגלית, ומאז 1999 היא שייכת לסין כמחוז אדמיניסטרטיבי ייחודי. הודות לחופש היחסי שלה היא הצליחה לאמץ את הזוהר ואת הקיטש של עולם ההימורים, ומעל לכל - את המזומנים.

כיום מקאו גדולה מלאס וגאס: פי ארבעה, ליתר דיוק. בשנה שעברה, ההכנסות מהימורים ב-33 בתי הקזינו במקאו רשמו שיא של 24.5 מיליארד דולר. באפריל הן זינקו לשיא חודשי חדש של 2.6 מיליארד דולר - הרבה מעבר לסך ההכנסות השנתיות ב-2001. חברת רואי החשבון פרייס-ווטרהאוס-קופרס מעריכה כי סך ההכנסות עשוי לזנק ל-45 מיליארד דולר עד 2014.

אך ייתכן שמזלה של מקאו עומד להשתנות לרעה: באחרונה התחייבה הממשלה לרסן את פיתוח בתי הקזינו, והרגולטורים בארה"ב ובהונג קונג פתחו בחקירה נגד אחת ממפעילות הקזינו הגדולות.

הצלחתה בין לילה של מקאו נבנתה במשך יותר ממאה וחצי. בשנות ה-40 של המאה ה-19 חיפשו הפקידים הפורטוגלים אחר מקורות הכנסה חדשים. "הם אימצו את כל המשרות והעיסוקים השוליים", מסביר ההיסטוריון ג'ייסון וורדי, "מכירת עובדים למכרות ולמטעים באמריקה הלטינית; בתי זונות ממוסדים; ובתי קזינו תחת פיקוח". קמילו פסנייה, משורר פורטוגלי שגר במקאו שנים רבות, תיאר אותה כ"גוש זבל חומרי ומוסרי".

רויטרס

אך לתושבי הונג קונג ודרום סין, גורם המשיכה היה ברור. "היא היתה נגישה מספיק - ועם זאת מספיק רחוקה מעיניים בולשות", אומר וורדי, שכתב על מקאו ספר, שצפוי לצאת לאור בשנה הבאה. "היא היתה דומה למה שהיא היום: מקום לאנשים למצוא בו פילגש ולהמר".

תיירות ההימורים זינקה בשנות ה-20 של המאה ה-20 כתוצאה מהיווצרות מונופול חדש, ורשמה זינוק נוסף בשנות ה-60 כשממשלת פורטוגל העניקה זכויות לסינדיקט בשליטת סטנלי הו. עד מארס, ניהל "מלך הקזינו" בן ה-89 כשליש מהתעשייה. כיום, לאחר ריב משפחתי מתוקשר שבו איים לתבוע שניים מ-17 ילדיו (מארבע נשים שונות), הכריז שיעביר את רוב הנתח שלו למשפחתו. האימפריה שלו כוללת את אחד מבתי הקזינו הידועים של מקאו, ליסבון, שבימים אלה פועל בו מועדון הלילה בלקפול הנחשב.

"הסינים אוהבים להמר, אז הם אוהבים לבוא למקאו", אמר יזם סיני שפגשנו בכניסה לקזינו ווין, וסירב להזדהות בשמו. "יש הרבה הימורים לא חוקיים גם בסין, אבל כאן בטוח יותר ואנשים באים כדי ליהנות. אין כאלה דברים בבית". למען האמת, אין הרבה מקומות בעולם שבהם אפשר לצפות במופע אופנועי מים וכדורי אש לצלילי גרסאות כיסוי לשירים משנות ה-80.

יועצי פאנג שווי בקזינו

שני גורמים עיקריים תרמו להתרחבות העצומה של מקאו: הראשון היה המדיניות הליברלית, משיכת הון זר וזוהר לאס-וגאסי מענקיות ההימורים האמריקאיות ווין, MGM ולאס וגאס סנדס של שלדון אדלסון. השני היה הצמיחה הכלכלית המהירה של סין, שייצרה זרם של מבקרים שקודם לכן לא היו יכולים להרשות לעצמם את עלויות החופשה. ב-2001 ביקרו במקאו שלושה מיליון תיירים. בשנה שעברה הגיעו 25 מיליון, רובם מסין.

ביום עמוס בראש השנה יכול מספר המבקרים בוונישיאן מקאו להגיע ל-120 אלף. מזל שזהו בית הקזינו הגדול בעולם, עם 51 אלף מ"ר של שטחי הימורים. זהו הזיוף התיירותי המושלם - שחזור של שחזור - עם כל התעלות והגונדולות של וגאס, רק בגודל כפול.

למרות הדמיון לארה"ב, בתי הקזינו של מקאו תפורים לשוק הסיני. יועצי פאנג שווי סייעו בתכנון, חטיפי קונגי או דמפלינג מוגשים למהמרים, משקה הבית הוא תה, לא בירה. אין הרבה פוקר וכמעט ואין רולטה - המשחק "בקרה" שולט: יותר מ-85% מהכנסות ההימורים נבעו ממנו. ההבדל הגדול בין מקאו לווגאס הוא התנהגות השחקנים: הרצינות שבה הם אוספים את הקלפים מהשולחן וזורקים אותם בחזרה לעבר הדילר. נקישות האסימונים ואוושת הקלפים לא מלוות בצחוק או בפטפוט, אלא בטפיחה זועמת על השולחן. הימורים הם עסק רציני.

אולי אפשר להסביר בכך את הפרדוקס הגדול: שאומה שבה שיעור החיסכון הוא מהגבוהים בעולם כה נמשכת להימורים. עם זאת, סין יכולה לחיות עם ההרגל המגונה הזה. הסינים מהמרים זה 1,000 שנה. "באופן כללי זאת תרבות שבה אנשים יהמרו על שני זבובים על הקיר", אמר וורדי.

במבט לעתיד, מתכננת מקאו התרחבות לקהל יעד רחב יותר. בתי הקזינו הכריזו על תוכניות לבניית מרחבי תצוגות וכנסים ולפתח מוקדי בילוי לכל המשפחה. בוונישיאן נערכה הופעה של ביונסה ויש לו מופע "קרקס השמש" משלו. בתי המלון עמוסים בחנויות מעצבים ומכירות הקמעונות זינקו פי ארבעה בין 2004 ל-2010, ל-3.8 מיליארד דולר.

"לאס וגאס היתה עיר הימורים קיצונית לפני 50 שנה", מסביר ד"ר דזמונד לם מאוניברסיטת מקאו. "לוקח זמן להשתנות, אבל הדברים מתקדמים בכיוון הנכון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#