מדינת האקזיטים - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מדינת האקזיטים

מהפכת ההיי-טק לא סחבה אחריה את שאר המשק

35תגובות

מחקר ידוע שנערך בוול סטריט העלה לפני שנים ארוכות כי יש מתאם שלילי בין המגמות העתידיות בבורסות לבין שערים דרמטיים של המגזינים המובילים. כשהמגזין "טיים" הכריז בתחילת שנות ה-80 על "סוף עידן המניות" התחיל גל העליות הגדול, החזק והכבד בהיסטוריה, שנמשך כ-20 שנה והגדיר למעשה את וול סטריט כפי שהיא קיימת עד היום, גם לאחר שני משברים פיננסיים.

כי זאת דרכם של שערים של עיתונים פופולריים: כשמשהו גדול מספיק, מדובר מספיק, לגיטימי מספיק, מעניין מספיק כדי לשים אותו על השער - זה כנראה הזמן למכור.

ההיי-טק הישראלי דוהר קדימה מאז תחילת שנות ה-90, אבל רק בשנה שעברה הוא זכה לחשיפה ממוקדת, חדה ומדוברת, עם צאת הספר "מדינת הסטארט-אפ" של דן סינור ושאול זינגר. הצלחת הספר, שכונה על ידי מנהיגים עסקיים ופוליטיים בכל העולם "מעורר השראה", מעוררת, בצדק, גאווה. אלא שעכשיו אנחנו צריכים לקוות שהספר הזה לא ייזכר כשיאו של ההיי-טק הישראלי, שאחריו הגיע דשדוש מתמשך.

ההרגשה מנקרת בנו ובאחרים כבר כמה שנים, ובשבוע שעבר היא קיבלה גושפנקה אמפירית ואקדמית, כשמוסד שמואל נאמן בטכניון פירסם את הדו"ח המקיף על מצב תעשיית ההיי-טק הישראלית. מתברר שמזה כעשור עומדת התעשייה במקום מבחינת תרומתה לתוצר במשק הישראלי ומבחינת מספר המועסקים בה - כ-260 אלף איש.

לפני שנמשיך, חייבים להדגיש: ההיי-טק הישראלי הוא הדבר הכי חשוב, גדול ומעורר השראה ותקווה שהתרחש במשק הישראלי ב-30 השנים האחרונות. מול כל הרעות החולות שהתפשטו במשק ב-20 השנים האחרונות עומדת הצלחתה של התעשייה הזאת.

אבל את תפקידו כקטר, כמנוע, כזרז, כסוכן שינוי - הוא כבר לא מצליח לבצע. הוא אינו דוחף את התוצר לנפש למעלה, הוא לא מגדיל את חלקו בשוק העבודה והוא גם לא מצליח לפרוץ את המתחם שבו הוא נמצא בעשור האחרון.

ההיי-טק הישראלי מחולק לשלושה חלקים עיקריים: חברות הענק הבינלאומיות, שיש להן כאן מרכזי פיתוח גדולים, כמו אינטל ו-HP; חברות ההיי-טק הישראליות הגדולות, כמו צ'ק פוינט ונייס; ומדינת הסטארט-אפים - חברות שמוכרות בהיקף של עד 50 מיליון דולר.

מרכזי הפיתוח הישראליים של חברות אמריקאיות ממשיכים לשגשג. אבל דבר שם אינו מובן מאליו: הישראלים שעומדים בראשם יודעים שיש חרב מתהפכת מעל ראשיהם - כל יום עשויים להעביר נתח מהפעילות או את כולה להודו, לסין ואפילו לאירופה. בחמש השנים האחרונות לא נפתחו מרכזי פיתוח גדולים ומשמעותיים, בוודאי לא בקצב ובכמות של שנות ה-90 ושל המחצית הראשונה של שנות ה-2000.

מדינת הסטארט-אפ ממשיכה לייצר את זרם העסקות השנתי: התנודתיות השנתית גדולה, אבל ההיקפים ידועים. כל שנה נמכרים סטארט-אפים בהיקף של 1-3 מיליארד דולר. קפיצת מדרגה לא היתה שם כבר עשור.

החלק המאכזב ביותר הוא החברות הגדולות: הגענו לשיא ב-2000, ירדנו באיטיות בשנים האחרונות, עלינו, עברנו את השיא - אבל אי אפשר לדבר על עליית מדרגה, על פריצה וגם לא על קו ברור של שיפור.

אבל יותר מהקיפאון בהיי-טק, מטרידה הציפייה שנכזבה, שמהפכת ההיי-טק תסחוב אחריה את שאר חלקי המשק: את התעשייה המסורתית, את ענף השירותים, את עולם השיווק, את שוק העבודה כולו. הציפייה היתה שהתחרותיות, הדינמיות, היצירתיות, התעוזה של כוכבי ההיי-טק תחלחל בהדרגה לשאר חלקי המגזר העסקי הישראלי.

האם זה קרה? האם היתה קפיצת מדרגה בענפי הקמעונות, המסחר, הביטוח, הבנקאות, הבנייה והתקשורת בעשור האחרון? או שמא אנחנו תקועים פחות או יותר במקום שבו היינו בסוף שנות ה-90? נשמח לשמוע את דעתכם. אנחנו מתקשים לראות אותה.

למבנה המשק הישראלי - הריכוזי, המונופוליסטי והקרטליסטי - לחיבורים הפיננסיים-ריאליים ההרסניים ולמחלת ההון-שלטון יש חלק גדול בקיפאון ובניוון של חלקים גדולים ממנו. בשנות ה-90 היו להיי-טק הישראלי מנועי צמיחה חזקים, שהיו יכולים להאיץ אותו, כמו הטכנולוגיות והידע הצבאי, גל העלייה מרוסיה ופירות מערכת החינוך של שנות ה-60 וה-70. הם התחברו לגלובליזציה, לתהליך השלום, לכניסת המשקיעים הזרים, להקמתה של תעשיית ההון סיכון.

גם למגזר העסקי שאינו קשור להיי-טק היה מנוע בעירה מאחוריו: הרפורמות בשוק ההון ותהליך החשיפה ליבוא, שחשף חלקים גדולים מתעשייה מאובנת ומוגנת ואילץ את היזמים לזוז קדימה.

אלא שבעשור האחרון מוצו כל המנועים האלה: תהליך החשיפה, כניסת הכסף הזר והרפורמות המבניות נעצרו ונפסקו. אין לנו מנועי בעירה, אין לנו כוחות שוק חזקים שידחפו אותנו למדרגה הבאה - ומנגד עומדים בפנינו איומים משמעותיים, ובראשם הידרדרות מערכת החינוך.

התוצאה כפולה: התחרותיות, החדשנות והיצירתיות של ההיי-טק לא מחלחלות ולא משפיעות על שאר המשק שממשיך לסבול מפריון נמוך - וההיי-טק עצמו כבר לא מסוגל לסחוב קדימה את המשק ואת התוצר לנפש.

מנכ"ל משרד האוצר חיים שני, לשעבר איש היי-טק, מבין היטב את מצב ההיי-טק ולומד בשנה האחרונה את מצבם של שאר חלקי המשק. הוא מוביל שורה של מהלכים כדי לייצר אקו-סיסטם חדש לעולם ההיי-טק והיצוא: חיזוק מערכת החינוך והאקדמיה וחיבור האקדמיה עם התעשייה. אלה מהלכים חשובים ומסובכים, שאם ייעשו בחוכמה יישאו פירות רק עוד שנים ארוכות. לכן הם לא מספיקים: המשק הישראלי זקוק לשורה של שינויים מבניים חדים, אמיצים ומהירים שייצרו מבני שוק שבתורם ידחפו להגדלה משמעותית של הפריון, החדשנות והיצירתיות.

אם להשתמש בביטוי המוצלח של סינור וזינגר, הרי שישראל צריכה ליהפך למדינת סטארט-אפ בכל הענפים שאינם היי-טק: זירה תחרותית, יזמית וחדשנית שמעודדת את הקמתם של חברות חדשות ומיזמים חדשים, שירותים חדשניים ואנשים חדשים. דווקא בהיי-טק אנחנו צריכים פחות מדינת סטארט-אפ ויותר חברות גדולות ומבוססות, יותר מנהלים, הנהלות ועובדים ותרבות ארגונית של חשיבה לטווח הארוך.

המגזר העסקי לא יוכל לעשות זאת לבדו: הוא צריך שהממשלה תייצר לו את מבני השוק והסביבה כדי לעשות את המהפך הזה. ועכשיו, כשאנחנו בעיצומו של גל גאות מחזורי וההכנסות ממסים עולות - זה הזמן לפעול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#