"פתאום אנשים מהמגזר העסקי-ערבי נהפכו גם הם לידוענים" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"פתאום אנשים מהמגזר העסקי-ערבי נהפכו גם הם לידוענים"

כשד"ר באסל גטאס חיפש משקיעים כדי להקים מגזין כלכלי בערבית, הוא זכה לתגובות צוננות; היום הוא בטוח ש"מאלכום" יצר אליטה כלכלית

11תגובות

המפגש עם ד"ר באסל גטאס, המו"ל של "מאלכום", המגזין הכלכלי היחיד שהוקם אי פעם במגזר הערבי, חושף קומוניסט שהתפכח, ממייסדי מפלגת בל"ד שהעדיף את העשייה בשטח על פני הפוליטיקה ואדם של מסגרות שהולך תמיד נגד הזרם. גטאס - נוצרי מכפר ראמה, בעל דוקטורט מהטכניון בהנדסה סביבתית - הוא אדם שהצליח בכל קנה מידה אובייקטיבי, אך רואה בעצמו את היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. יש לו טענות רבות כלפי מקבלי ההחלטות בישראל, אך עם זאת, אנשים כמו התעשיין דב לאוטמן או סגן יו"ר בית ההשקעות מיטב, אבנר סטפק, מוגדרים כחברים ותומכים. אפילו שמו מסמל את הליכתו בין הטיפות. "צריך להגיד ר'טאס, עם ר' שאין בעברית" הוא אומר. "אבל התפשרתי כבר כל כך הרבה, כך שאם ליהודים סביבי קל יותר לבטא זאת - שיהיה עם ג'".

לפני כשלוש שנים הקים גטאס את "מאלכום" (בערבית: הכסף שלכם). "זמן רב הטרידה אותי השאלה למה תחום כל כך חשוב כמו כלכלה לא נמצא בכלל בשיח שלנו. התחלתי לבדוק וקיבלתי שתי תשובות שחזרו על עצמן", הוא אומר. לדבריו, הראשונה מבוססת על סטריאוטיפים על המגזר: ערבים לא קוראים. "יזמים שפניתי אליהם בהצעה לייסד כלי תקשורת ערבי אמרו לי שדפוסי הקריאה במגזר חלשים באופן כללי, ומי שיפנה לכיוון הזה פשוט יתרסק". את התשובה השנייה שקיבל גטאס שומעים גם במגזר היהודי: "מי אוהב כלכלה?", הוא נשאל על ידי אותם יזמים. "הם טענו שהעם רוצה לדעת רק על זמרים ומפורסמים".

גטאס סירב לקבל את התשובות השליליות. "אמרתי לעצמי שכל דבר שקורה במגזר היהודי חייב להיות גם אצלנו.יש במגזר הערבי עסקים ואנשי עסקים, יש יבוא ויצוא ומעמד בינוני משכיל ומתפתח שצמא לשפה חדשה שמנהלת כיום את העולם. לא ייתכן שבנושא כל כך חשוב המגזר הערבי יישאר מאחור".

התפישה הזו - לפיה כל מה שיש במגזר היהודי יהיה גם במגזר שלו, ולא פחות טוב - מלווה אותו כבר שנים. כך חשב כשהקים עם חבריו את בל"ד, וגם כשהחליט להקים את מחלקת המחקר של אגודת הגליל כדי לאפשר למדענים ערבים צעירים לחקור בתחומם. לשיטתו של גטאס, הצעד הראשון שנדרש כדי להתקדם הוא להיפטר מרגשי הנחיתות.

משחק מלים עם הנגיד

בסוף 2007, לאחר שגטאס ושלושה שותפיו - נאביל ארמלי ושני שותפים שקטים - גייסו חצי מיליון שקל, יצא העיתון לדרך. הפורמט שנבחר היה מגזין חודשי. "העיתונות היומית והשבועית בישראל ובעולם נמצאת בדעיכה. חשבנו שירחון ישרוד יותר. מדובר בפורמט שמאפשר כתבות ארוכות ומקיפות שלא מתחרות במהירות של חדשות האינטרנט, ולא בהכרח תרצה לקרוא אותן רק בישיבה מול המסך".

הבעיה הראשונה שבה נתקלו הוכיחה עד כמה העסק נמצא בחיתוליו. הם לא הצליחו למצוא עיתונאים שיודעים לכתוב על התחום. "החלטנו שיהיה יותר קל ללמד כלכלן להיות עיתונאי, מאשר עיתונאי להיות כלכלן. פנינו לכלכלנים וציוותנו אותם לעיתונאים שידעו להנגיש את החומר לקהל הרחב. הפורמט הזה עובד יפה גם היום".

אט-אט התגבשו התכנים. "העיתון לא מיועד רק לאנליסטים", מגדיר אותו גטאס. "אנחנו לא רוצים להבהיל קהל לא מקצועי". כך, למשל, אפשר לקרוא במדור הטכנולוגיה ניתוח של טלפון סלולרי חדיש; מדור שוק ההון מספר על שער הדולר; וכתב הרכב יוצא לשטח לבדיקת מכונית מנהלים חדשה. בגיליון האחרון כיכבה בעמודי החדשות חברת באבקום שנקנתה על ידי מטריקס, ודו"ח העוני זוכה להתייחסות מיוחדת.

גולת הכותרת של כל מגזין היא תמיד ראיון עם איש עסקים מקומי כמודל להצלחה. "בהתחלה לא רצו להתראיין. אצלנו במגזר אנשים מעדיפים לעבוד מאחורי הקלעים והיה קשה מאוד לשכנע אנשי עסקים מובילים, כמו איש התיירות והנדל"ן אחמד עפיפי, לדבר אתנו. כיום כבר הרבה יותר קל. לא רק שיצרנו חדשות מסוג שונה, אלא גם עזרנו למסד אליטה כלכלית שהולכת ונחשפת. פתאום אנשים מהמגזר העסקי-ערבי נהפכו גם הם לידוענים, וכלכלה נהפכה למשהו שאפשר לדבר עליו גם בשיחות סלון".

באיזה גיליון אתה גאה במיוחד?

פריד חגי

"על שער המגזין האחרון של 'מאלכום', שמגיע ל-3,000 מנויים, מתנוססת תמונתו של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. מבחינתי זו הצלחה גדולה. במשך שנתיים הוא סירב להתראיין אצלנו. לבסוף, אחרי ראיון ארוך אתו התברר שבבנק לא מכירים כמעט את כלכלת המגזר הערבי, או במלותיו של פישר, 'יש צורך להעמיק בניתוח הכלכלי של המגזר, משום שיש לו פוטנציאל תרומה גדול לכלכלה הישראלית'".

בניגוד לרוב העיתונים, כלכליים וחדשותיים כאחד, הקו של "מאלכום" מקפיד להיות חיובי בלבד בשלב זה. "לא נחשוף שחיתויות וגם לא נרים דגלים בנושאים מבניים גדולים כי כרגע מדובר בפרה-סיד של תחילת עידן", אומר גטאס. "הקריאה הכלכלית נמצאת בחיתוליה, וחשוב להחדיר אותה לקהל בזהירות. אנחנו מעדיפים לעשות זאת על ידי הדגשת המסר החיובי של התכנים".

עיתונות אמיתית לא יכולה להיות רק חיובית, בוודאי לא עיתונות כלכלית.

"נכון, אבל גם בתחום הזה אנחנו בפיגור של 20 שנה. ברור שאני חולם לחשוף את הרשת המגעילה שמביאה ילדים ונשים מהגדה המערבית ומעמידה אותם בכל הצמתים בשביל לקבץ נדבות. אני מאוד רוצה לדעת מי הם האנשים האלה, אבל לשם כך אנחנו זקוקים למקורות ולתחקירנים, וגם נדרשת היכולת לעמוד מול לחצים שיגיעו עד בית המשפט. כרגע כתפינו צרות מכדי לשאת את העומס. במחשבה שנייה, אם מישהו יביא לי את התחקיר הזה - נפרסם אותו".

נוסף על המגזין אתם עורכים ועידה שנתית שאליה מגיעים בכירי המשק - יהודים וערבים. אתם שואפים ליהפך לקבוצת מדיה?

"בשלב זה אנחנו עיתון צעיר עם ועידה. חשוב לנו להעלות על סדר היום את הבעיות הבוערות של המגזר הערבי ואני שמח שמקבלי ההחלטות אכן משתתפים".

בכל שישי שבו יוצא גיליון, מתכנסת מערכת "מאלכום" לישיבה שהיא חגיגה. "אף על פי שכבר יצאו יותר מ-40 גיליונות, אנחנו מאוד מתרגשים", אומר גטאס. "זה כמו לידה כל פעם מחדש". אל המשרדים בשפרעם מגיעים כולם - ארבעת הכתבים, גרפיקאים, העורך הראשי, המו"ל והאנשים הטכניים והמסחריים - עשרה אנשים בסך הכל. הארוחה מוגשת על השולחן והשיחה מתפתחת. אנשי הצוות מנתחים את הגיליון שיצא מבחינת התוכן והגרפיקה, מחליפים דעות ורשמים, מביאים תגובות מהשטח וגם חושבים על רעיונות לגיליון הבא. אחר כך מחולקות המשימות והצוות מתפזר לענייניו.

גטאס והעורך הראשי נאביל ארמלי היו שמחים אם היו יכולים להחזיק צוות גדול במשרה מלאה, אלא שהתזרים אינו מאפשר זאת עדיין. מקורות ההכנסה של "מאלכום" הם 3,000 המנויים שמשלמים כל אחד 150 שקל לשנה בלבד, וכן שליש מהמגזין (שעוביו בין 64 ל-80 עמודים) המוקדש למודעות. מחירן של המודעות נמוך ממחירי המודעות בעיתונים ישראלים. עיתונאי "מאלכום" עובדים במשרות חלקיות והם מתוגמלים על פי כתבה, והעורך הראשי עובד אף הוא בחצי משרה ומרוויח כ-6,000 שקל בחודש. "מדובר במשכורות רעב", מודה גטאס. "למרות זאת, הם עושים עבודה נפלאה".

מעבר לחשיבה על התוכן, עסוקים עובדי "מאלכום" בפיתוח הקריאטיביות. גטאס מרוצה מאוד, למשל, מהכותרת על שער הגיליון שעליו הופיע פישר, שהיתה מעין משחק מלים על תפקידו של הנגיד. "אולי לא תתרשמו כל כך ממה שנראה לנו חדשני", אומר גטאס, "אבל צריך לשפוט אותנו בכלים שיש בידינו כרגע. אנחנו בתחילת הדרך, אבל לומדים כל הזמן ומאמצים טכניקות ודרכי חשיבה שאליהן לא הורגלנו עד כה".

מול המוצר שנראה מבטיח, על אישיותו של גטאס נשמעת לעתים ביקורת. יש הטוענים כי מדובר באדם דומיננטי מדי שמתנהל באופן ריכוזי ויעדיף תמיד לעמוד בראש הצוות במקום לעבוד כחלק ממנו.

פריד חגי

מקומוניזם לסוציאליזם

הרבה לפני שנהפך למו"ל היה גטאס איש פוליטי ומוכר. כבר בתיכון אפשר היה לזהות סימנים מקדימים לקריירה הפעילה העתידית שלו, כשהקים יחד עם בן דודתו, עזמי בשארה, את ועד התיכוניסטים הערבים. בשנות ה-70 עסקו השניים במהלך לימודיהם האקדמיים בהקמת ועדי סטודנטים באוניברסיטאות. בגיל 22, אחרי שסיים את הלימודים ופתח משרד הנדסה בכפר, נבחר גטאס לסגן ראש מועצת ראמה כנציג רק"ח, המפלגה הקומוניסטית. "הייתי פעיל במפלגה משחר נעוריי, אבל תמיד הלכתי נגד הזרם. הייתי הסמן הימני, זה שעושה למנהיגים הרבה כאב ראש".

בתחילת שנות ה-80 הכריזה קבוצת סטודנטים, והוא בתוכה, על מרד בערכי המפלגה. המפלגה נקטה לדעתם קו פרו-סובייטי קיצוני, ובעודם מדברים גבוהה-גבוהה על שוויון, איש לא הזכיר את זכויות האדם הנרמסות שם. "אנחנו, שלא היינו חסידי הסטליניזם, דרשנו חופש ביטוי וניסינו להוביל רפורמה פנימית. בסופו של דבר נענשנו ונודינו. בוועידה של 1990 סולקנו מהמפלגה".

מאז הוא מגדיר את עצמו סוציאליסט. "אני מאמין בערכים הגדולים של הסוציאליזם החברתי: כיבוד זכויות אדם, שוויון בין המינים, בין הלאומים ובפני החוק, צדק חברתי, צדק חלוקתי וסולידריות. הקומוניזם נכשל, אבל הערכים האלה נותרו חזקים וחשובים, והם משותפים לקבוצה גדולה של אנשים בישראל ובעולם".

מיד אחרי הנידוי נמנה גטאס עם מייסדי ברית השוויון - תנועה יהודית-ערבית שהכניסה לשיח את המושג "מדינת כל אזרחיה". התנועה שנחשבה לשמאל קיצוני התפרקה וב-1995 כבר היה גטאס ממקימי בל"ד (ברית לאומית דמוקרטית), מפלגה ערבית ביסודה שהגדירה את עצמה כבר בתחילת הדרך כחלק מהעולם הפלסטיני. בשארה הוכתר כיו"ר וגטאס, שהיה מועמד להיות אחד מהח"כים, סירב. "אני נמנע בראש צלול מכניסה לפוליטיקה. אני לא רוצה להיות ח"כ כי הערבים יהיו תמיד מיעוט, מה שמקשה מאוד על עשייה אפקטיבית. פרלמנטר יכול לעבוד על חוקים אבל רוב עבודתו היא נאומים, בעוד אני אדם של עשייה. הדי.אן.איי שלי דורש לראות דברים צומחים, ובכנסת לא רואים את זה קורה".

לאחר שנחשד במסירת מידע לסוכן חיזבאללה עזב בשארה את ישראל והגיש את התפטרותו מהכנסת לקונסול ישראל בקהיר. הוא חי כיום יחד עם אשתו בקטאר. באחרונה הקים מרכז מחקר חברתי פוליטי ללימודי ממשל. גטאס מצר על כך. "עזמי נהפך לקורבן של הסכסוך, של חוסר הרצון והעיוורון המוחלט שלא מאפשרים להבין את האחר. בעבר, לפני שהגיע לכנסת, הוא היה חביב התקשורת הישראלית. הוא לא הקצין ולא אמר שום דבר שלא אמר בעבר, אבל הכנסת היא מקום בעייתי. אתה נעשה מתוסכל כשאתה מרגיש שלא שומעים אותך ואז הסגנון משתנה - אתה רוצה לצרוח יותר, וזה מה ששמעו, את הטון במקום את תוכן הדברים".

ואין לו שום אחריות על מה שקרה?

"השב"כ עשה לו עוול. המערכת רצתה לחסל אותו פוליטית והשתמשה בטיעונים ביטחוניים. שולמית אלוני הזהירה אותו שהשב"כ תופר לו תיק".

שולמית אלוני מסרה בתגובה כי היא לא זוכרת אם אמרה זאת, "אבל על השב"כ אני יכולה להאמין הכל. לא אתפלא אם השב"כ יחליט לתפור לי תיק".

בעוד חבריו רוקמים לעצמם קריירה פוליטית, הלך גטאס לכיוון המקצועי. אחרי שסיים דוקטורט בטכניון, ויתר על פוסט-דוקטורט שאליו הוזמן בארה"ב כדי להצטרף לאגודת הגליל - עמותה ערבית שעסקה בבריאות ובאיכות הסביבה במגזר הערבי, וסייעה בבעיות דחופות כמו ביוב ומים בכפרים, טיפול נכון בתינוקות, חינוך סביבתי ועוד. תקציב האגודה עמד על מיליון דולר וחצי בשנה והיא העסיקה כ-40 איש, חלק נכבד מהם בעלי תואר דוקטור. תחת ניהולו של גטאס נהפכה העמותה לחשובה ביותר במגזר הערבי, תוך שהיא שולחת זרועות לתחומים רבים ושונים. הביקורות נגדה טענו כי עם השנים הלכה ואיבדה מצביונה המקורי.

פריד חגי

"האגודה היתה מצע שעליו הוגשמו חלומות", הוא מסביר, "כך למשל הוקם בעזרת האגודה מרכז הפיתוח האזורי הראשון של המגזר הערבי. בעזרת סיוע קטן ממשרד המדע, גם הקמנו מחלקת מחקר: קרוואן בעילבון שנהפך למעבדה, ועבדו בו שלושה חוקרים ערבים, דוקטורנטים צעירים ושאפתנים שהגישו בקשות וקיבלו תקציבי מחקר במאות אלפי דולרים ושיתפו פעולה, בין היתר, עם הטכניון. זה היה חלק מחלום גדול יותר לא להישאר מאחור. במגזר הערבי אנחנו צריכים לעסוק במחקר ולהקים מרכזי מחקר משלנו, ממש כפי שהיהודים הקימו את מכון ויצמן ואת הטכניון לפני קום המדינה".

כמו כל עמותה סבלה גם אגודת הגליל מקושי גדול לייצב את התזרים. הפתרון שמצא גטאס היה מסחור הידע. "היינו עמותה בלי אמא ואבא. חיפשנו כל הזמן מקורות הכנסה נוספים. אחד הרעיונות הטובים היה למסחר את הידע, או במלים אחרות - להקים חברות מסחריות על בסיס הידע המחקרי שצברנו".

ב-1997 הוקמה חברת אניזימוטק לייצור רכיבים תזונתיים שונים, שאותה הוביל החוקר סובחי באשיר. החברה, שנמכרה בהמשך למפעל גלעם ולאחים עופר, סייעה לאגודה לעשות אקזיט נאה של יותר מ-2 מיליון דולר. בהמשך הוקמו חברות נוספות שהחלו כולן כחברות חממה. תוך שנים ספורות נהפכו מושגים כמו ישיבות דירקטוריון, קרנות הון סיכון ודילולים ללחם חוקו של גטאס.

עם ההתרחבות גדלו גם חלומותיו האישיים. פתאום הוא לא עמד רק בראש ארגון מגזר שלישי קטן, אלא בראשה של אימפריה מרובת זרועות שמשמשת גם כאינקובטור ללא מעט גופים שצמחו בתוכה ופרשו כנפיים, ביניהם אתיג'אה - ארגון הגג של עמותות ערביות, ידידי חולי תלסמיה, אזרחים למען הסביבה וגם הארגון המשפטי עדאלה. ב-2007 החליט גטאס שצריך להמשיך הלאה.

נשמעו טענות שעזבת על רקע אי סדרים כספיים. רשם העמותות גם מצא אצלכם ליקויים.

"תמיד היינו תחת זכוכית מגדלת הן של משרד האוצר והן של רשם העמותות, שבמהלך כמה שנים נתן לנו אישורי מנהל תקין זמניים. זה לא קרה בגלל ליקויים משמעותיים אלא מינוריים ביותר. מסיבה לא ברורה הגופים הממשלתיים היו שולחים אלינו תמיד רואי חשבון עם כיפה, לעתים עם סטיקרים של תמיכה בהתנחלויות, אבל זה חייב אותנו ללמוד להתנהל נכון. שנים רבות החזקנו אפילו רואה חשבון חיצוני שיבדוק את מחלקת הביקורת הפנימית שלנו".

מרשם העמותות נמסר: "מבדיקת תיק עמותת אגודת הגליל עולה כי בין 1995 ל-2007 נמצאו ליקויים בתפקוד העמותה במסגרת ביקורות יזומות שערך רשם העמותות. העמותה נכנסה לתוכנית הבראה ואף מונה לה רואה חשבון. תוכנית ההבראה הסתיימה בהצלחה. כיום יש לעמותה אישור ניהול תקין, ובהתאם למדווח לרשם עמותות, לא קיימות תלונות או אירועים חריגים".

המחלה של השמאל

ב-2007 קפץ גטאס למים העמוקים של תחום התקשורת, ועל אף הקושי הוא שמח בהחלטה. אחרי 40 וקצת גיליונות הוא חולם כבר להתרחב, ומכיוון שהפורמט אינו מוכר, לדבריו, בעולם הערבי, הוא מתכנן לפתוח מגזינים כלכליים מקומיים גם ברמאללה ובעמאן. תוך חמש שנים גם יקום, לדבריו, אתר אינטרנט כלכלי מעודכן בערבית. אף על פי שכבר לפני שהתחיל לא היה אנונימי, גטאס מופתע מרמת העוצמה שנותן לו המעמד החדש. "לא ידעתי איזה כוח יש לתקשורת, עד שהתחלתי להוציא את המגזין", הוא מודה. "מדובר בכוח משמעותי שצריך לדעת להשתמש בו".

אין ספק שהוא מעניק כוח וגם חשיפה למקבלי החלטות, אבל הפרנסה לא פשוטה.

"נכון, לכן הקמתי במקביל חברת ייעוץ כלכלית שבה שותפים עוד עשרה יועצים, ביניהם כלכלנים ורואי חשבון. הפרנסה שלי באה משם. בעיתון אנחנו לא מדברים על רווחים, אבל שמחים כשאנחנו מאוזנים תפעולית".

אתה טוען מעל כל במה שלכלכלה יש כוח לקרב בין עמים.

"אני מאמין גדול במושג people to people - כשאנשים מכירים זה את זה באופן בלתי אמצעי הם מתגברים על דעות קדומות ויכולים לקיים דיאלוג. המחלה של השמאל הישראלי היא שהוא עושה טובה כשהוא בא לאכול חומוס בנצרת ואחר כך מתאכזב מאתנו באירועי 2000. זו התנשאות. מתי הקשר הזה עובד? כשיהודי מנותח על ידי רופא ערבי. זה יוצר חוויה אישית עמוקה ומקרב בין העמים. יוזמות כמו חברת ההיי-טק גליל סופטוור, שמעסיקה יהודים וערבים, יוצרות ביניהם קשר אמיתי. אני לא מאמין בשלום כלכלי, אבל מאמין מאוד במסחר ובעבודה משותפת שמגיעה מלמטה, על בסיס צורך אמיתי ושווה של שני הצדדים - רק ככה נוצר שיתוף הפעולה שמבהיר שכולנו בני אדם, ומסייע לנו לחיות ביחד".

כאדם פוליטי אתה אופטימי?

"אין ברירה אלא להיות אופטימי. למרות המציאות הלא פשוטה, ועל אף שהדברים יסתיימו לחלוטין רק כשייפתר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אסור לשבת עד אז בחיבוק ידיים. החברה הערבית צריכה לחשוב כל הזמן איך להתקדם, להשכיל וללמוד. לא להדיר את עצמה מהשיח הכללי, אלא להתעקש לקחת בו חלק. את זה אפשר לעשות בעזרת שותפויות שיקדמו את שני הצדדים. כל שותפות שתקדם אותי אפילו בס"מ - תבורך".

ד"ר באסל גטאס

מו"ל ומבעלי "מאלכום"

גיל: 55

מצב משפחתי: נשוי + 1

מגורים: כפר ראמה

השכלה: דוקטורט בהנדסה סביבתית מהטכניון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#