עידן רבין - כוכב NBA מבלי לשחק כדורסל - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עידן רבין - כוכב NBA מבלי לשחק כדורסל

איך נהפך עידן רבין, שמעולם לא שיחק כדורסל באופן מקצועי, לאחד האנשים המבוקשים ביותר בליגת האן.בי.איי?

תגובות

ניו יורק

עידן רבין הוא "הלוחש לסלים" (hoops whisperer). זה הכינוי שהוצמד לו בשנים האחרונות בהשראת הסרט "הלוחש לסוסים", בשל עבודתו הצמודה עם כוכבי האן.בי.איי. ב-12 השנים האחרונות משמש רבין כמאמן האישי של כוכבי הכדורסל של ארה"ב, דוגמת קובי בראיינט, כריס פול, קווין דוראנט, ג'ו ג'ונסון, כרמלו אנטוני ואמארה סטודמאייר.

השבוע זכה אחד מכוכביו לתהילת עולם:לברון ג'יימס, שמשתמש אף הוא בשירותי האימון של רבין, הצטרף בתחילת העונה למיאמי היט בשביל לשאת אותה עד לגמר האן.בי.איי - והצליח. בשלישי השבוע החלה סדרת משחקי הגמר של מיאמי היט נגד דאלאס מאבריקס - שתי הקבוצות הטובות ביותר בפלייאוף של עונת 2010/11. הקבוצה שתנצח ראשונה בארבעה מתוך שבעה משחקים, תיקח את טבעת האליפות.

רבין, 40, בן להורים ישראלים שגדל בארה"ב, אינו סתם מאמן אישי. הוא אמנם מסייע להגביר את היכולות הפיסיות של שחקני האן.בי.איי, אבל משמש להם גם כיועץ. לפעמים הוא פסיכולוג, לפעמים יועץ עסקי, ולפעמים סתם חבר טוב.

רבין הצליח למשוך אליו הרבה יותר תשומת לב ממרבית המאמנים האישיים בתחום. בשנים האחרונות הוא הגיע פעמים רבות לכותרות וזכה לכתבות פרופיל רבות באמצעי התקשורת האמריקאיים. באחרונה הוא אף הצטלם לצדו של כרמלו אנטוני לפרסומת לנייק וקיבל חסות מג'ורדן ברנד שבבעלות נייקי. גם חברות הבגדים ניודי ופינגווין חתומות אתו על חוזה.

נתן דביר

מאמן אישי של שחקני כדורסל

גיל: 40

מצב משפחתי: רווק

מגורים: ניו יורק

מלבד עיסוקו העיקרי, רבין השקיע גם בחברת המדיה און ליין ניצ'-קליק, והוא אחד מבעליה. החברה עוסקת, בין השאר, בשידוכים בתוך קבוצות אתניות שונות ברחבי העולם. "אני חייב לעשות דברים שונים", הוא אומר. "אני לא יכול להתמקד בדבר אחד".

עד היום עבד רבין עם עשרות שחקנים. "עבדתי עם חצי מהאולסטאר", הוא אומר. "אני מאמן אותם על פי תוכנית או על פי בקשה מיוחדת. לפעמים מישהו מהם עובר תקופה לא קלה והוא מתקשר אלי. לפעמים אני עובד עם קבוצות, אבל מעדיף את האימון אחד על אחד".

מה אתה עושה אתם?

"אני עובד אתם בעזרת תרגילים מיוחדים על מהירות, תגובות מהירות, קליעות, ריבאונד, מסירות, הגנה ועבודת רגליים. אבל הדבר הכי חשוב הוא הדיאלוג שלי עם השחקן והמוטיווציה שאני מנסה להחדיר בו בשיחות שלנו. מבחינות רבות אני כמו פסיכולוג שלהם. אני האוהד הכי גדול שלהם, אבל גם המבקר הגדול ביותר".

רבין מעורב בחיים הפרטיים של הלקוחות שלו: הוא השתתף בחתונתו של אנטוני וגם בהלוויה של אחותו. במהלך העבודה עם סטודמאייר, שנמשכת כבר שנתיים, הוא גילה שאמו של השחקן חשה מאז ומעולם קרבה ליהדות. "כשנפגשנו הוא ביקש להבין יותר את היהדות, ואמי לימדה אותו ואת ילדיו עברית. בקיץ האחרון הוא רצה לנסוע לישראל וביקש שאצטרף אליו. היה לנו טיול נהדר".

בניגוד לאחרים במקצועו, רבין לא מסתודד עם מאמנים אחרים באן.בי.איי. הוא גם מעולם לא פגש באופן אישי את דיוויד סטרן, נציב ליגת האן.בי.איי בארה"ב. "זה לא המילייה שבו אני מסתובב, ואני לא עושה עמם נטוורקינג. יש כמה מאמנים שחשים שאני מהווה איום עבורם".

רבין מעולם לא היה כדורסלן מהמדרגה הראשונה או השנייה, לא למד כדורסל באופן מסודר או עבד בקבוצת כדורסל מסודרת, והפעם האחרונה שבה שיחק באופן עקבי היתה בבית הספר התיכון. לכן יש מאמנים באן.בי.איי שלא מבינים את ההתלהבות ממנו ורואים בו נטע זר שלא קשור לעולם הכדורסל. אבל השחקנים אוהבים אותו, ומבחינתו של רבין, זה מה שחשוב.

אז מה הסוד שלך?

"אני לא יודע. אני חושב שיש לי אינטואיציה טובה. אני אמפתי כלפי השחקנים. אני יכול להכניס את עצמי לנעליים שלהם. אני יודע איפה ללחוץ ואיפה לא. אני לא מרים את הקול או מקלל. אין שום דבר צבאי במה שאני עושה אתם. אולי יש לנו קשר רוחני שמאפשר לי להתחבר אליהם. אני לא בא מהממסד של הכדורסל, ואני לא יודע מה בדיוק מאמנים אחרים עושים".

כשביקשנו לראות את רבין בפעולה עם אחד מכוכביו, הוא סירב מפני שהוא מחויב לשמור על הפרטיות שלהם. מאותה סיבה סירב לספר כמה בדיוק משלמים לו. הוא מאמן אותם באולמות פרטיים, "כאלה שאנשים בכלל לא יודעים שהם קיימים", לדבריו.

ממשרד עורכי הדין אל המגרש

אביו של רבין, נח, עלה ממוסקווה לישראל, שם פגש את אמו ברכה. לאחר שהתחתנו החליטו השניים, מורים במקצועם, לעבור לארה"ב והשתקעו בפרוור ליד וושינגטון. אביו נהפך לימים למנהל בית ספר יהודי. הוריו הקפידו לדבר עברית עמו ועם שתי אחיותיו, אך רבין מעדיף לערוך את הראיון באנגלית. בילדותו הוא הרבה לבקר אצל סבתו בחיפה. "נהגתי ללכת לים בחיפה ולאכול פלאפל. אבל באופן מוזר, רק כשביקרתי עם אמארה בישראל עשיתי לראשונה טיול כמו תייר".

כילד לא היו לרבין הרבה חברים ואת זמנו החופשי הוא בילה במגרש הכדורסל. בבית הספר התיכון הוא שיחק כדורסל, אך לא הצליח להתקבל לקבוצת כדורסל בקולג'. הוא עשה תואר בשיווק ובפיננסים באוניברסיטת מרילנד, והאפשרויות, לדבריו, לא היו רבות: המקצועות שהכיר היו מורה, רופא, עורך דין וחזן. הוא למד משפטים באוניברסיטת דרום קליפורניה, ואף התחיל לעסוק בעריכת דין בקליפורניה, אלא שאז קלט שהוא שונא להיות עורך דין. הוא היה מתוסכל ועבד 70 שעות עבור שכר נמוך ולא מספק. "התפללתי למסר מהשמים שינחה אותי מה לעשות", הוא נזכר.

יום אחד נתקל רבין במודעת דרושים למאמן כדורסל, שיאמן ילדים בהתנדבות. הוא מצא דרך לשלב את השעות הארוכות במשרד עם אימון הילדים, ואף הציע למעסיקיו שייתנו חסות לקבוצה ושעל חולצות הילדים יודפס שם חברת עורכי הדין.

הקבוצה התחילה להצליח בליגה, אך בסופו של דבר נכנס רבין לוויכוח עם שותף במשרד, התפטר וחזר לחוף המזרחי. הוריו לחצו עליו להמשיך בעריכת דין, ועל אף שלא היה בטוח במה הוא רוצה לעסוק, הוא התקבל לעבודה במשרד עורכי הדין שרמן אנד סטרלינג בוושינגטון. זה היה, הוא אומר, כמו לעבור מגטו לבית הלבן: "לא יכולתי ליפול טוב יותר".

אבל חוסר שביעות הרצון המשיך לקנן בו. בערבים הוא שיחק כדורסל עם חברים ופגש שחקנים אמריקאים המשחקים באירופה. הוא שיחק עמם ואף סייע להם באימונים. "הם חשבו שאני מאמן טוב, ואני פשוט נהניתי. עבורי זו היתה דרך להימלט מתפקיד ששנאתי. יום אחד אמי שאלה אותי אם אני מקבל כסף עבור העבודה. כשהשבתי שלא, היא עודדה אותי לבקש שכר.

"אחד השחקנים הכיר לי את סטיב פרנסיס, ששיחק בניו יורק ניקס וביוסטון רוקטס. כשביקשתי ממנו כסף הוא נתן לי סכום עם הרבה אפסים. לא כל כך הרגשתי בנוח עם זה. היה לי מוזר לקבל כסף על דבר שאני אוהב לעשות. הוא התחיל להפנות חברים שלו אלי, ולאט לאט נוצר עסק".

"יש אנשים שזכו בעולם במתנה. הם עושים את מה שהם אוהבים", אומרת ברכה, אמו של עידן, שמלמדת תנ"ך, היסטוריה, לימודי שואה וספרות עברית בבית ספר יהודי במרילנד. "עבור עידן, העבודה היא מלאכה של אהבה. כדורסל הוא האהבה שלו, והוא מורה בנשמתו. כנראה שהוא קיבל את זה מהבית. הוא נהנה לראות אותם משחקים, והם צומחים תחת כנפיו. השחקנים בוטחים בו וסומכים עליו שיסייע להם. הוא החבר הטוב, ולפעמים האבא שחסר. הוא האדם שמספרים לו את הסיפורים האישיים שלהם - רבים מהם עברו טרגדיות בחיים. הוא מקשיב להם ושומר סוד".

איך מתקדמים לימודי העברית של אמארה סטודמאייר?

"הוא בחור שלומד מהר מאוד, אבל במשך העונה הוא עסוק. כנראה שעכשיו יהיה לו יותר זמן. יש לו שורשים וקשר תרבותי ליהדות - לא דתי".

שף פרטי לחיזוק האגו

כששואלים את רבין מה הופך שחקן לכוכב גדול, הוא מנפץ את הקלישאה הרווחת שכדי להיות כוכב צריך לעבוד קשה. "עובדה שיש אנשים רבים שעובדים קשה ובכל זאת לא מצליחים. אם עבודה קשה היתה התשובה, הרבה אנשים היו יכולים להיות מיליונרים. שרברב עובד קשה, אבל לא מרוויח 65 מיליון דולר. לדעתי, הסוד טמון במבנה האישיות. כדי להיות כוכב אתה צריך להיות נוירוטי, אובססיבי, קומפולסיבי. אתה רוצה עוד ועוד ואף הצלחה לא מספקת אותך. אתה צריך לחיות בחשש שאחרים יהיו טובים ממך, ושמישהו יעצור אותך.

"אנשים לא נהפכים לכוכבים גדולים אם נוח להם עם עצמם. כל אחד יכול ללכת לעבודה ולקיים תשע פגישות ביום, וזו בהחלט עבודה קשה. אך המאמץ לבדו לא מספיק. אתה צריך להפיק מהעבודה שלך משהו יצירתי. אתה צריך רמה גבוהה של אפקטיביות ואינטנסיביות. שחקנים גדולים מאופיינים בעיבוד מידע מהיר במיוחד. מה שייקח לאדם רגיל להבין ולתרגל עשר שעות, ייקח להם שעה בלבד".

כמה מרוויח כוכב גדול?

"כוכב מרוויח על המגרש 18-20 מיליון דולר בעונה, ומחוץ למגרש הוא מרוויח מחסויות ומפרסומות עוד 10 מיליון דולר. בכל הליגה יש חמישה-שמונה שחקנים שמקבלים את החסויות הגדולות, זה הכל".

איך נראים חיי הכוכבים?

"יש להם חיים מטורפים. הם נושאים באחריות גדולה על המגרש, אבל גם מחוצה לו. האנשים סביבם, בני משפחה וחברים, מפסיקים לעבוד, והם נהפכים למפרנסים של כולם. נכון שהם מקבלים משכורת של 20 מיליון דולר, אבל אחרי ניכוי הוצאות ומסים הם נשארים עם 7 מיליון דולר. הבעיה היא שהכוכבים האלה מתנהגים כאילו יש להם 20 מיליון דולר ביד - הם לא עושים חשבון ומפזרים כסף באופן מטורף.

"כוכב כדורסל גדול צריך קבוצה שתומכת בו. הוא זקוק לסוכן, לרואה חשבון, ליועץ פיננסי ולמאמן אישי. הוא רוצה גם שיהיה לו שף ואיש יחסי ציבור. זה חלק מהאגו המנופח: לומר 'דבר עם איש יחסי הציבור שלי', או 'השף שלי יכין לנו ארוחה'".

כמה מרוויחים השחקנים האמריקאים שמשחקים באירופה?

"פחות משחקני האן.בי.איי, אבל עדיין מדובר בהרבה מאוד כסף. כמובן שמי שמשחק בריאל מדריד או במכבי תל אביב מרוויח הרבה כסף, ומי שמשחק בפיליפינים מרוויח כ-40 אלף דולר בעונה. לשחקן אמריקאי שמשחק בחוץ יש יתרון גדול: הוא מרוויח פחות כסף, אבל מביא הביתה הרבה יותר כסף. בארה"ב אתה צריך לשלם מסים בכל מדינה שבה אתה משחק. משום שהשחקן מרוויח הרבה כסף, עליו לשלם כ-45% מס. אם אתה משחק באירופה הקבוצה תשלם חלק מהמסים שלך בארה"ב. היא תשלם גם עבור הדיור, הטיסות, המכונית והכסף שאתה חייב לסוכן שלך.

"ההבדל הוא גם במספר המשחקים: באירופה משחקים פעם או פעמיים בשבוע, באן.בי.איי ארבע-חמש פעמים. אתה כל הזמן בנסיעות ומשחק תחת לחץ מאוד גדול. מופעל עליך לחץ לבזבז הרבה יותר כסף. אם כדורסלן עמית שלך קנה תכשיט מטורף או מכונית חדישה, אתה רוצה להראות שגם לך יש את זה ואפילו יותר. אם לשחקן יש פמליה שנוסעת אתו ממקום למקום, גם שחקנים אחרים רוצים את זה.

"כמובן שהחיים שלך הם חיים של כוכב רוק. אם אתה עובר לשחק באירופה אחרי ששיחקת באן.בי.איי, קשה להסתגל לחיים האלה. לפעמים אין לך ברירה. קח למשל את סטפן מרברי, כוכב הניקס לשעבר, שעבר לשחק בסין. הוא מנסה להאריך את הקריירה שלו. כשאתה צעיר ואתה מתחיל באירופה זו ברכה - אתה לא יודע מה אתה מפסיד באן.בי.איי, אם כי החלום לשחק בליגה הזו קיים תמיד".

שחקני המכללות לא מקבלים כסף, והמכללות עושות הון.

"נכון, אבל אני מציע להסתכל על זה באופן שונה. שכר הלימוד של שחקני המכללות, כ-40 אלף דולר בשנה, משולם, בעוד שסטודנט רגיל צריך לקחת הלוואה וגם לשלם ריבית על החוב. רבים לא יכולים להרשות לעצמם את התענוג הזה. שחקני הכדורסל נפגשים עם הטופ שבטופ שבאוניברסיטה, יוצרים קשרים עם התקשורת, עושים את מה שהם הכי אוהבים. הם עובדים קשה, אבל זה גם עסק רווחי לכולם. נכון שהאוניברסיטאות עושות הרבה כסף - תמיד המעסיק מקבל יותר".

ומהם סיכוייהם להגיע לאן.בי.איי?

"מעטים מאוד מצליחים להגיע לאן.בי.איי. יש 30 קבוצות ורק 13 מקומות פנויים. אם ללייקרס, למשל, יש 12 חוזים מובטחים, יכול להיות שיחתימו שחקן מהמכללות או מהאן.בי.איי ואולי הם לא יחתימו שחקן נוסף בכלל כי הם רוצים לחסוך".

איך נראים העסקים של קבוצות הכדורסל?

"לשחקנים יש חוזים מובטחים, ולעתים זה מקשה מאוד על הקבוצות. לדוגמה, אם שחקן נפצע, חייבים לשלם לו את מלוא הכסף. באן.אף.אל, ליגת הפוטבול, זה לא ככה - אם נפצעת אתה לא מקבל כסף".

עכשיו אנחנו בפליי אוף, והעונה תסתיים בקרוב. השחקנים יוצאים לחופשה ארוכה?

"לא קוראים לזה חופשה, אלא אוף סיזן. זו לא עבודה רגילה, כך שהם לא יכולים לשבת ולא לעשות כלום. משלמים להם כדי שישמרו על כושר ושיהיו במצב טוב. הם לוקחים חופשות קצרות, אבל חייבים להתאמן".

מה קורה בסוף הקריירה שלהם?

"יש שחקנים שנהפכים למאמנים, אחרים עוסקים בניהול וחלק נכנסים לעסקים. אחד השחקנים, למשל, קנה עשרה סניפי מקדונלד'ס והוא מפקח על העבודה בהן. זו הטרגדיה של הספורט המקצועי: השחקנים האלה לא יודעים מה לעשות כשהם מסיימים את הקריירה. הם לא מתכננים את העתיד. כשאתה נמצא בשחקים ואתה אוהב את מה שאתה עושה, אתה לא חושב מה יהיה עוד חמש שנים. ואז, כשהקריירה נגמרת, הם ניצבים בפני משבר אישי לא פשוט. לא סתם הם בוכים במסיבות עיתונאים. אבל לא כולם כאלה: לאנטוני, למשל, יש חברת תקליטים. הוא גם התחיל להשקיע בסרטים".

אתה מייעץ לשחקנים גם בתחום הקריירה?

"אם הם שואלים אני עונה. אני חבר ואוהד שלהם, אבל אני גם המבקר שלהם. אנחנו אוכלים ביחד ומדברים על עניינים אישיים".

אתה בקשר עם מכבי תל אביב?

"אני לא עובד אתם. כשביקרתי בישראל פגשתי את שמעון מזרחי. אם יציעו לי לעבוד עמם, אשקול זאת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#