בפורטוגל מתעלמים מהמשבר וממשיכים בשיגרה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בפורטוגל מתעלמים מהמשבר וממשיכים בשיגרה

ליסבון מתאמצת שלא להסגיר את מצוקתה: מכוניות פאר על הכבישים, מסעדות מלאות בסועדים רגועים וקניונים הומים; לאחר שהות של כמה ימים גם הבנו למה

2תגובות

ליסבון

מצחצחי הנעליים שפזורים במרחק של כמה מטרים זה מזה במרכז ליסבון נראים מתוסכלים בשמש הלוהטת באמצע מאי: אחד מהם בוהה בעוברים ושבים, שני קורא עיתון, שלישי יושב וראשו מורכן. באמצע השבוע אין יותר מדי ביקוש לשירות שהם מציעים. כשמסביב מסכמים על תוכנית חילוץ גדולה להצלת הכלכלה וכשפורטוגל מתבוססת במיתון שרק צפוי להחמיר, נראה כי איש לא ממהר להוציא כסף על צחצוח נעליים - גם אם מדובר בכסף קטן.

מדי פעם קופץ על התייר המזדמן רוכל שמציע משקפי שמש מזויפים ("ארמני, רק ארמני") במחיר מציאה. ברחובות הראשיים קל להבחין בחסרי בית שהשתלטו על ספסלים ופינות רחוב. מראה אשה מבוגרת שראשה המורכן עטוף במטפחת שחורה נראה סוריאליסטי במיוחד בהתחשב במיקום שהיא בחרה לביתה הזמני - סמוך לחנות פראדה, שבה מוכרים שמלה ב- 550 יורו ויותר.

אלה ימים קשים לפורטוגל. את צרותיה אפשר לתאר בהרבה מלים מסובכות ומסחררות, כמו יחס חוב תוצר, גירעון תקציבי ודירוג אשראי. במלים פשוטות אפשר להגיד זאת כך: פורטוגל היא מדינה שטיפחה יחס לא הגיוני בין הוצאות להכנסות, שכמעט לא צמחה בעשור האחרון, שסובלת מכלכלה לא תחרותית ושנאלצה לגייס כל כך הרבה כסף ממשקיעים זרים עד שיום אחד הכול התנקז לנקודת שבירה. במארס התפטרה הממשלה בראשות ז'וזה סוקרטס, לאחר שלא הצליחה להעביר תוכנית קיצוצים, ובמאי אושר לפורטוגל סיוע של כ-80 מיליארד יורו.

"המצב קשה", אומרת ריטה, הבעלים של חנות למוצרים אורגניים. "אצלנו עוד בסדר, אבל עסקים רבים מתקשים. אפשר לראות מסביב לא מעט חנויות שנסגרו בתקופה האחרונה. אנשים מפחדים להוציא כסף. הם לא יודעים מה יהיה בהמשך, וגם ככה המצב לא טוב. אנחנו גם מפחדים שיעלו שוב את המע"מ. הוא כבר עלה מ-19% ל-21% ובהמשך גם ל-23%, והחשש הוא שביולי יעלו אותו שוב. קשה לקבל מהבנקים הלוואות לעסקים. אם לא נראה תוצאות טובות, לא נקבל הלוואה כדי להתרחב".

חסרי הבית והרוכלים מייצגים צד אחד במדינה, של עוני ומסכנות. אך ישנו צד אחר, בולט לא פחות. הכבישים מלאים בכלי רכב יוקרתיים כמו מרצדס, ב.מ.וו, אאודי ולקסוס, בתי קפה רבים שוקקים ובקניונים הרבים בעיר מורגשת תנועה ערה, בעיקר של מקומיים. חדש לצד ישן, יקר לצד זול, מקומי לצד בינלאומי - למרות המשבר והעובדה שפורטוגל היא המדינה הענייה ביותר בין 17 מדינות גוש היורו, ליסבון לא נראית כמו עיר בדיכאון.

הפרדוקס הזה ממחיש את סיפורה של פורטוגל, שהוא במידה רבה גם סיפורן של מדינות אחרות שנקלעו למשברים: צריכה מעבר ליכולת. "זה מצחיק: מצד אחד אנשים מודאגים בגלל המצב הכלכלי, הם לא יודעים מה יהיה, ומצד שני בחג הפסחא האחרון העיר התרוקנה וכולם נסעו לאיים הקריביים לחופשה", אומרת מריה, מוכרת בחנות יינות בעיר הפסטורלית הקטנה קשקייש, במרחק של כ-20 ק"מ מערבה לליסבון. "ומה אתך?", אנחנו תוהים. "אני לא", היא מחייכת, "אני לא יכולה להרשות לעצמי לנסוע לשום מקום".

לדברי אהוד גול, שגריר ישראל בפורטוגל, "הפורטוגלים הם אנשים מקסימים שחיים במדינה מקסימה ואוהבים לחיות טוב. אבל לעולם לא אבין למה הנהג שלי, שנוסע רוב היום במכונית של השגרירות, קנה לעצמו אאודי A8 - משומשת אמנם, אבל מפוארת ויוקרתית".

בהתחשב בעובדה שהשכר הממוצע בפורטוגל הוא כ-900 יורו (4,500 שקל), אפשר להבין למה הכסף נגמר מהר כל כך. ליאור קינן, היועץ המדיני של שגרירות ישראל בליסבון, מסביר שמדובר בצריכה שלא מגובה בחיסכון. "זאת חברה שלא שמה בצד כלום, ומבחינת הפורטוגלים אין יום גשום. מדי פעם יש איזו התעוררות והבנה שצריך לחסוך ואז העומס בכבישים יורד מעט, והתחבורה ציבורית מתמלאת בנוסעים, אבל תוך שבועיים המצב חוזר לקדמותו".

גם אינס, סטודנטית לביולוגיה שעובדת כמלצרית בבית קפה בכיכר המרכזית של ליסבון, מעידה על התופעה. "אנשים מודאגים, אבל ממשיכים לקנות. זה חלק מהאופי הפורטוגלי. לוקחים אשראי וקונים בתים וכלי רכב. עכשיו מתעוררת דאגה בקרב הצעירים, כי הם מבינים שהכסף נגמר. הבנקים כבר לא נותנים הלוואות".

שיעור האבטלה גבוה במיוחד בקרב הצעירים - 23% - כך שלא מפתיע שהיא חוששת שלא תמצא עבודה במקצוע שלה בתום הלימודים. "מה אני אעשה? אולי אעבור למדינה אחרת כי כבר גרתי שנה בשווייץ, ואולי אמשיך לתואר שני - אם כי הלימודים יקרים".

קינן מספר שבאזורים טובים מחוץ לעיר היתה בנייה מסיבית שהופסקה בבת אחת. "מתחמים שלמים עומדים ריקים כי לא מכרו אותם. הקבלנים מציעים בתים במחיר גבוה של 2.5 מיליון יורו, ואף על פי שאפשר היה לצפות שהמחיר יירד כי אין קונים - זה לא קורה כבר הרבה זמן. זה כאילו שיש כאן שתי מציאויות שונות. כל הזמן אומרים פה שאין בועת נדל"ן, אבל קשה לי להאמין לזה. אני חושב שפשוט לא מורידים מחירים, אז גם אין הכרה בכך שהם גבוהים מדי".

מקבלים את הדין

הפורטוגלים לא יעוררו מהומות סוערות כמו היוונים - הם שקטים ומאופקים יותר. מדי פעם הם יוצאים לרחובות, כמו באמצע מארס: עוד לפני שהממשלה התפטרה הפגינו מאות אלפי אזרחים ב-11 ערים נגד האבטלה בקרב צעירים, והניפו שלטים שעליהם נכתב "גנבים החוצה" ו"סוקרטס תתפטר". אבל אלה לא דמו למחזות האלימים שהיו ביוון. למעט כמה הפגנות קטנות של המפלגה הקומוניסטית שעושה קצת בלגן, קשה להבחין שמדובר בתקופת בחירות גורליות. המפגן הכי בולט היה דווקא בתחרות האירוויזיון השנה כשלהקת Homens da Luta (אנשי הקרב) ההיתולית מפורטוגל שרה שיר מחאה פוליטי שמותח ביקורת על המשבר הכלכלי והשחיתות, וקורא להמונים לצאת במחאה לרחובות.

האם הפורטוגלים אדישים למה שקורה סביבם? הם לא מפנימים את המצב הקשה? כנראה שלא. משיחות עם מקומיים אפשר להבין כי רמת המודעות שלהם גבוהה, הם בקיאים בפרטים של תוכנית החילוץ, הם מודאגים בנוגע לעתיד ויש להם גם הרבה השגות על הפוליטיקאים.

גם כאן אפשר לייחס את ההתנהגות לאופי תרבותי. זאת לא אדישות, אלא קבלת הדין; זאת לא הכחשה, אלא געגועים למה שהיו פעם. כמו שמראה של מצחצחי נעליים ברחובות נדיר בערים בעולם המערבי ושכיח במרכז ליסבון, כך הפורטוגלים מתרפקים על ההיסטוריה בהיבטים רבים. הם מחבקים את העבר ולא רוצים להיפרד.

"צריך להבין את המנטליות של המדינה", אומר גול, "אפשר לסכם זאת במלה הפורטוגלית Saudades, שמשמעותה היא געגועים. הפורטוגלים מלאים בגעגועים ובכיסופים למעצמת העל שהם היו פעם, לפני 500 שנה".

ויש להם למה להתגעגע. בתקופה ההיא יצאו מפורטוגל מגלי ארצות, היא שלטה על שטחים נרחבים על פני הגלובוס ונחשבה לאימפריה ימית. המוטיבים הימיים בולטים ברחבי ליסבון במונומנטים שונים. אותם כיסופים באים לידי ביטוי במוסיקת הפאדו - מוסיקת יורדי ים נוגה, אטית ודיכאונית משהו - האהובה על המקומיים ומתנגנת במקומות בילוי ברובע הבילויים של העיר, באירו אלטו.

"הם רוצים לשמר את המורשת ואת האווירה, ורואים את זה בכל מקום", אומר גול, "בבניינים הישנים, במסעדות שנשארו כמו שהיו לפני 50 שנה. זה לא מפריע להם, להפך. הם נוסטלגים באופיים. בעבר היכו בליסבון רעידת אדמה, גל צונאמי ושריפות שהחריבו את רוב שטחה. הם למודי הרס ומכות, וזה הפך אותם למה שהם כיום: מקבלים את הדין, מתגברים ועוברים הלאה".

מבחינת הוגו, צעיר ליסבונאי שסיים לימודי פיסיותרפיה לפני ארבע שנים, הבעיה של הפורטוגלים היא שהם מעדיפים להיות פסיבים, לחכות לראות מה יקרה. "רוב האנשים אוהבים לדבר על המצב, אבל קשה להם להתמודד ולתכנן. הם מעדיפים להתבכיין ולקטר, זה בתרבות שלנו. הפורטוגלים מאוד משפחתיים ומקובעים ולכן קשה להם לעשות דברים חדשים. צריך לקחת את המשבר בפרופורציות. המשפחה שלי מהכפרים, מהצפון, והם אומרים לי שמשמעותו של משבר עבורם הוא שאין אוכל וצריך לחלוק סרדינים. אנשים לא מודאגים מכך שיהיו מורעבים, אלא שלא יוכלו לקנות מכונית חדשה".

הוגו מציין שלא קל למצוא עבודה כפיסיותרפיסט, אבל אם רוצים ומתאמצים - זה אפשרי. "אני מסתובב ומחפש עבודה, כי אני מאמין שזה עניין של 'לדעת למכור את הדג שלך'. אבל אני לא מקרה מייצג: נולדתי באוסטרליה והגעתי עם המשפחה לפורטוגל בגיל 9, אז המנטליות שלי שונה. אנשים במקצוע שלי מקטרים כל הזמן שקשה, שאין עבודה ומה הם יעשו. גם אם יהיה ראש ממשלה חדש זה לא יעזור עד שישנו את המנטליות של האנשים. זאת הבעיה".

מתנחמים בכדורגל

ליסבון, ששוכנת על חוף האוקיינוס האטלנטי, נוסדה כעיר נמל בתקופת האימפריה היוונית. העיר, שבה חיים כ-600 אלף תושבים, מדיפה ניחוחות היסטוריים. במידה מסוימת היא מזכירה ערים מזרח-אירופיות עם המבנים העתיקים ושימור המורשת. זה בולט במוזיאונים, בשדרות הרחבות ובחזות המבנים, שרבים מהם מחופים באריחי קרמיקה צבעונית האופיינית לעיר.

בעיר, שבנויה על שבע גבעות ומחולקת לכמה רובעים, אמנם לא חסרים קניונים עם מותגים בינלאומיים כמו זארה, בנטון, טימברלנד, מנגו ורשתות מזון אמריקאיות כמו מקדונלד'ס וסטארבקס, אבל יש בה גם מגוון גדול של חנויות בגדים מקומיות ומסעדות משפחתיות ששומרות על פשטות ונראות בדיוק כמו שנראו לפני עשרות שנים. השילוב של ישן וחדש בולט בעיר, ובמידה מסוימת דווקא הישן דומיננטי יותר. התשתיות והתחבורה מצוינות ולא יקרות, וכך אפשר להגיע במהירות לכל מקום במונית, באוטובוס, ברכבת תחתית, בחשמליות, במעבורת וברכבת בין עירונית שמגיעה ביעילות ובמהירות לעיירות קטנות בקרבת ליסבון, שמשמשות כערי קייט ותיירות.

בשנות ה-70 התרחשה בפורטוגל מהפכה שקטה שהביאה לסיומה של תקופת דיקטטורה. ב-1986 היא הצטרפה לאיחוד האירופי וב-1999 אימצה את מטבע היורו.

גול מזהה את הסימנים למשבר כבר אז, לפני 25 שנה. "כשפורטוגל הצטרפה לאיחוד, היתה תקופה מדהימה, אבל הם גם שילמו מחיר. המדינות החזקות יותר הטילו מכסות בתחומי החקלאות והדיג, הפורטוגלים ויתרו והמשמעות היתה פגיעה בתחום העיסוק שהיה אחד המובילים בפורטוגל. התוצאה היא שאת דג הבקלה המפורסם שאוכלים כיום בפורטוגל בכלל מביאים מנורווגיה ומיפן. זאת היתה טעות קשה שאת ההשלכות שלה רואים יותר ויותר בשנים האחרונות".

מצד שני, גם התשתיות המצוינות של המדינה הן תוצר של ההצטרפות לאיחוד, שהביאה לזרימה אדירה של כספים לתשתיות ולבנייה. "הם קיבלו בתמורה אוטוסטרדות יפות ונוחות - זה אמנם נחמד, אבל הרבה יותר מדי ממה שמדינה של 11 מיליון תושבים צריכה", אומר גול.

קשה להצביע על תחום כלכלי אחד שפורטוגל מתבלטת בו ברמה בינלאומית. אין להם חברה גדולה שמסמלת את התעשייה כמו נוקיה הפינית, או איקאה ו-H&M השוודיות; אין להם חברת תקשורת רב לאומית כמו שיש לספרדים, שניצלו את ההזדמנויות שהיו להם בדרום אמריקה; ואין להם תעשייה כבדה מצליחה, כמו תעשיית הרכב של הצרפתים.

מצד שני, יש הרבה דברים קטנים שהם טובים בהם, כמו ייצור יין פורט. הם יצואני השעם המובילים בעולם ויש להם תעשיית הרכבות של מכונות וכלי רכב. "אין דבר גדול אחד שהפורטוגלים עושים, ולכן רבים טועים לחשוב שהם לא אנשים מוצלחים. הם נראים שמוטים ולא רציניים, אבל זה לא משקף את מה שהם. אני כל הזמן מגלה אצלם יכולות ויוזמות. הם מעניינים, משכילים ואינטליגנטים", אומר קינן.

גול מסביר שבשנים האחרונות השכילה פורטוגל לפתח את הקשרים עם מדינות דוברות פורטוגלית, אבל הם עדיין לא הצליחו לטפח יתרון יחסי בולט. "מעולם לא נתקלתי באנשים כל כך חמים ונעימים, טובי לב ונוחים. הם מבריקים באופן יוצא דופן, בעיקר בכלכלה. אז למה היא מקרטעת? אין לי מושג. הם לא עושים את הדברים נכון. אולי אין להם מספיק דרייב".

כשאני שואלת את פאולה קרוואליו, כלכלנית בכירה בבנק BPI, מה היתרון היחסי של הכלכלה הפורטוגלית, היא עוצרת רגע לחשוב. "אין לנו מגזר אחד פורח, אבל יש לנו הרבה דברים שאנחנו מצליחים בהם. תחום היצוא עובד טוב לאיחוד האירופי ומחוצה לו, והוא אפילו גדל בשנה האחרונה, למרות המשבר. לחברות כלי רכב כמו פולקסווגן יש מפעלים גדולים כאן. אנחנו מייצאים יין ושעם. תחום הטקסטיל והנעליים מתחיל לחזור לעצמו בשנים האחרונות. הוא נחשב למסורתי ולמצליח לפני עידן הגלובליזציה, עד שסין נכנסה לתמונה והיו פיטורים. כיום, המיצוב הוא יותר לשוק היוקרתי. נעליים מפורטוגל נמכרות באיטליה".

קרוואליו מסבירה שגם ההון האנושי בפורטוגל נחשב איכותי. יש בה אוניברסיטאות טובות, ופורטוגל ניצבת במקום השני (אחרי פינלנד) במספר הבוגרים בתחום המדעים והטכנולוגיה ביחס ל-1,000 איש בהשוואה למדינות רבות בעולם המערבי כמו ארה"ב, בריטניה, צרפת ואירלנד. "הבעיה מתחילה לאחר שהם מסיימים. רבים נאלצים לחפש הזדמנויות בחוץ וכך אנחנו מוותרים על משאב יקר".

ויש את הכדורגל.

TheMarker

פורטוגל הולידה לא מעט כוכבי כדורגל גדולים ברמות בינלאומיות, ועיקר היצוא שלה מתרכז בליגה הספרדית. הכדורגלן הפורטוגלי המפורסם ביותר כיום הוא כריסטיאנו רונאלדו, שמשחק בריאל מדריד. עוד לפניו היה לואיש פיגו שלבש, בין היתר, את מדי ברצלונה וריאל מדריד. אוהדי הכדורגל למדו בשנים האחרונות להכיר גם את האיש הכי "מיוחד", ז'וזה מוריניו הפורטוגלי, מגדולי המאמנים בעולם, שאמנם אופיו הססגוני ולשונו החדה מייצרים לא מעט אנטגוניזם, אך עם התעודות שהוא מציג - קשה גם לאחרוני שונאיו להתווכח. אי אפשר בלי להזכיר את יוזביו פריירה, המכונה "היהלום השחור", אולי גדול הכדורגלנים הפורטוגלים לדורותיהם, שהציב את הכדורגל הלאומי על המפה העולמית כשהצעיד את הנבחרת למקום השלישי בגביע העולם 1966 עם תשעה כיבושים בטורניר.

"מבחינת הפורטוגלים, הכדורגל הוא פתרון קסם לצרות שלהם. אנחנו נמצאים בתקופה בחירות שאמורה להיות סוערת, ובמה מתעמקים שלושת הערוצים העיקריים בטלוויזיה? בכדורגל. לא לחינם אומרים שהחיים של הפורטוגלים בנויים על שלושה F'ים: Fatima (כפר קדוש לנוצרים במדינה), Fado (המוסיקה המקומית) ו-Football (כדורגל)", אומר גול.

הנבחרת הפורטוגלית מעולם לא זכתה בתואר בינלאומי רשמי. הישגה הגדול ביותר עד היום היה העפלה לגמר יורו 2004, שבו הפסידה ליוון. עם זאת, הליגה המקומית מתהדרת בשלושה מועדונים גדולים ונחשבים - פורטו, בנפיקה ליסבון וספורטינג ליסבון - שבאופן כמעט מסורתי משתתפים במפעלים האירופיים השונים.

הליגה הפורטוגלית אמנם מגדלת לא מעט כישרונות, אך אלה מעדיפים, מיד עם חשיפתם, לעוט אחר הצעות מהליגות הנחשבות בבריטניה, בספרד, בגרמניה ובאיטליה - ולרוץ אחרי הכסף הגדול, שהליגה המקומית לא מסוגלת להתחרות בו. זה טוב לכולם, בטח לנבחרת, ולא רק לכדורגלנים שמנפחים את חשבון הבנק הפרטי.

בכל הקשור לכדורגל, הפסיביות הפורטוגלית נעלמת. "זה מוציא מהם את מה שמסתתר ביום יום", אומר קינן, "משפחות הולכות בהרכב מלא למשחקי כדורגל, העיתונים מלאים בכתבות ענק על כדורגל, ובטלוויזיה יש שעות של ניתוחים על מה המאמן אמר ומה המשמעות של הקריצה הזאת והתזוזה הזאת. למעצבי דעת קהל בכדורגל יש כוח אדיר. מבחינת הפורטוגלים כדורגל הוא ענף יצוא וגאווה לכל דבר".

"אנחנו לא יוון ואירלנד"

קשייה של פורטוגל אינם דבר חדש. כבר לפני שנה החלו להתרבות ההערכות כי פורטוגל אוחזת בחוב בעייתי ויש חשש שהיא עומדת להיות הצרה הבאה של גוש היורו. התזה היתה פשוטה, ממש כמו בכל משק בית שנכנס לבעיה כשהוא לא מצליח לאזן את מה שנכנס מול מה שיוצא. פורטוגל היא מדינה פריפריאלית בגוש היורו עם פרודוקטיביות נמוכה וקושי להתחרות במדינות אחרות. הצמיחה הממוצעת בעשור האחרון היתה 0.7% בשנה בלבד - פחות מהממוצע בגוש היורו. פורטוגל גם נפגעה מהנטל הגדול של חובות משקי הבית והעסקים ומהתלות שיש לה בספרד, שוק היצוא העיקרי שלה, שמתמודדת עם קשיים משלה.

הצמיחה הנמוכה הכריחה את פורטוגל לגייס עוד ועוד כסף - בין היתר כדי לממן את חשבונות הפנסיה הגואים, עליות בשכר במגזר הציבורי והגנה על משרות - וכך נוצר חוב עצום שמומן ברובו על ידי הלוואות ממשקיעים זרים. אפשר לומר שלאט לאט החלה להיווצר פירמידת פונזי - חוב ישן ממומן באמצעות חוב חדש. היות ומצב זה לא יכול להימשך לעד, ההערכה היתה שבשלב מסוים יפסיקו השווקים הפיננסיים להלוות לה כספים. "ניו יורק טיימס" העריך כבר במארס 2010 כי אחרי החילוץ של יוון, המדינה הבאה על הרדאר תהיה פורטוגל. הכלכלן נוריאל רוביני טען נחרצות כמה חודשים לאחר מכן כי פורטוגל צריכה לשקול לבקש סיוע מהאיחוד האירופי, לפני שמצבה הפיננסי יחמיר.

ובכל זאת, ממשלת פורטוגל עשתה הכל כדי להעביר את המסר שהמצב בשליטה. בנובמבר הכריז סוקרטס שפורטוגל "לא זקוקה לסיוע" כדי להתגבר על הקשיים הכלכליים. ראש הממשלה ביקש לשים קץ ל"ספקולציות חסרות שחר" והוסיף כי לפורטוגל אין בעיות במערכת הפיננסית ומעולם לא היתה בה בועת נדל"ן.

"הממשלה לא הבינה את הצורך הקיים לפעול מהר ואת העובדה שבלי פעולה מהירה ההידרדרות תהיה מהירה", אומרת קרוואליו. ואז, בשבוע אחד בסוף מארס, המצב החל להתדרדר עד לנקודת אל חזור - ממשלת פורטוגל התפטרה לאחר שמפלגות האופוזיציה הכשילו תוכנית של קיצוצים והעלאות מסים, דירוג האשראי של המדינה עלה על מסלול של הורדות, והריבית שפורטוגל נדרשה לשלם על ההלוואות שלקחה טיפסה וטיפסה. בשלב הזה כבר היה ברור שבקשה לסיוע היא בלתי נמנעת.

בניגוד לשכנתה ספרד, לפורטוגל אין חלק משמעותי בכלכלת האיחוד האירופי. היא תורמת בסך הכול פחות מ-2% לתמ"ג של גוש היורו. אבל הצרות שלה יצרו בעיה תדמיתית של ערעור האמון הכולל בגוש היורו. החשש העיקרי הוא ממחלה מדבקת שלא תיעצר בליסבון. הפחד הוא שכלכלות גדולות יותר, כמו ספרד ובריטניה, איטליה ובלגיה, ייפלו בעקבותיה.

הבקשה הרשמית לסיוע הגיעה בתחילת אפריל. פורטוגל הודיעה שאין לה מאיפה לשלם 5 מיליארד דולר בתשלומי אג"ח שצפויים ביוני. "ניסיתי הכול, אך הגיע הרגע שבו ידענו שאם לא נקבל את ההחלטה הדבר יוביל לסיכונים שאיננו יכולים להרשות לעצמנו", אמר סוקרטס בנאום טלוויזיוני. בתחילת מאי הגיעה פורטוגל להסכם עם האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית על סיוע של 78 מיליארד יורו שיתקבל עד ה-15 ביוני - מועד פירעון החוב הבא.

המצב הנוכחי הוא כזה: כלכלת פורטוגל נכנסה באופן רשמי למיתון שיימשך בעקבות תוכנית הקיצוצים גם ב-2012. שיעור האבטלה נמצא בשיא של 30 שנה - 11.2%, ולפי הערכות הוא אף יעלה ל-13%. מדובר בתוכנית לתקופה של שלוש שנים שבה מתחייבת הממשלה להפחית את הגירעון שלה בהדרגה. הממשלה תקפיא את השכר במגזר הציבורי ותקצץ בפנסיות, תבצע הפרטות ותערוך שינויים בשוק העבודה המקומי שנחשב ללא תחרותי, שכן הוא מקשה על פיטורי עובדים ומאפשר תנאים סוציאליים מופלגים, כמו דמי אבטלה ל-18 חודשים. במסגרת השינויים, עם זאת, לא ייפגעו בונוסים שניתנים בדרך כלל כמשכורת 13 ו-14, ומקובלים מאוד בפורטוגל.

האם תוכנית צנע שתכלול קיצוץ בהוצאות והעלאת מסים תפתור את בעיותיה? כנראה שלא. לבחירות שייערכו ב-5 ביוני יש משמעות גדולה. כדי ליישם את הרפורמות שפורטוגל זקוקה להן יש צורך בממשלת אחדות, או לפחות בתמיכה של האופוזיציה.

לקרוואליו, ולפורטוגלים בכלל, חשוב להבהיר כל הזמן שהסיפור שלהם שונה מזה של אחיותיהן למועדון מקבלות הסיוע. המצב בפורטוגל מזכיר את זה של יוון בכך שלשתיהן יש כלכלה לא תחרותית וחוב עצום. אבל בניגוד ליוון, לפורטוגל אין בעיה של אמון. הפורטוגלים לא שיקרו בנוגע למספרים. היא שונה מאירלנד, מפני שאצלה אין קריסה של מערכת הבנקאות והנדל"ן.

"בהשוואה ליוון ולאירלנד, התוכנית שלנו מתייחסת יותר לרפורמות מבניות. הבעיה העיקרית שלנו היא צמיחה נמוכה. עשינו כבר הרבה עבודה מבחינה פיסקלית. בתחילת השנה ירד השכר במגזר הציבורי כך שהחלק הקשה מאחורינו. יש לנו עכשיו שלוש שנים חשובות להטמיע את הרפורמות", אומרת קרוואליו.

"למפלגות אין אג'נדה"

שדה התעופה הבינלאומי נמצא רק ק"מ ספורים ממרכז ליסבון. הוא נראה ישן ואין בו את ההרגשה הבינלאומית שאופפת שדות תעופה אחרים באירופה המערבית. לפורטוגלים היתה תוכנית לשפץ אותו, אבל היא נגנזה. המצב מאלץ אותם גם לוותר על בנייה של גשר שלישי שמגשר על נהר הטז'ו ועל רכבת מהירה למדריד.

עוד שבוע וחצי ילכו הפורטוגלים לקלפי. הסיפור הכלכלי תופס את מרכז הבמה במאבק בין שתי המפלגות הגדולות - הסוציאל-דמוקרטית והסוציאליסטית של סוקרטס. "לפי הסקרים האחרונים, 30% מהאזרחים עדיין לא החליטו למי להצביע ויש כמעט תיקו בין המפלגות הגדולות", אומרת קרוואליו. "אם בעבר לא היה אכפת לאנשים מפוליטיקה ושיעור ההצבעה היה 50%, אני מקווה שהפעם יותר אנשים יצביעו. מצד אחד מרגישים שאנשים יותר מתעניינים, אבל מצד שני אולי הם חושבים שהכל אותו דבר" .

למריה, מוכרת היינות מקשקייש, אין הרבה אמון במערכת הפוליטית. "הם מדברים ומבטיחים, אבל לא רואים תוצאות. יום אחד הם אומרים משהו אחד ויום אחד עושים משהו אחר". אינס, הסטודנטית לביולוגיה, מסכימה: "עוד לא החלטתי למי להצביע, כי ההרגשה היא שלשתי המפלגות הגדולות אין אג'נדה".

קרוואליו סבורה שעיקר ההשפעה השלילית על האוכלוסיה כבר התרחשה. "המצב הוא תמרור אזהרה. המשפחות מודאגות, ואולי עכשיו יחשבו פעמיים לפני שיקנו מכונית או בית. בסך הכל אני אופטימית. לפורטוגל יש הזדמנות טובה לעשות רפורמות חשובות. הרבה יהיה תלוי בתוצאות הבחירות. חשוב שיהיה בסיס רחב של תמיכה כדי שיהיה אפשר להתקדם עם הרפורמות. כדי שבעוד חמש-עשר שנים לא יהיה שוב משבר".

"גם בבחירות גורליות כמו אלה לא רואים סערת רגשות אצל הפורטוגלים", מסכם קינן, "למתבונן מהצד זה נראה תמוה, אבל כשמכירים את הפורטוגלים מבינים שזה האופי שלהם. לפעמים אתה רוצה לנער אותם, ולפעמים אתה פשוט מקנא".

"כשאין טיסות ישירות -  גם אין קשרי סחר"

כדי להגיע לליסבון מתל אביב צריך לעבור דרך מדינה שלישית, מכיוון שאף חברת תעופה לא מפעילה כיום טיסות ישירות אליה מישראל. לדברי אהוד גול, שגריר ישראל בפורטוגל, זאת גם הסיבה לכך שקשה לקיים קשרי סחר בין ישראל לפורטוגל. מבחינת ישראל, הכלכלה הפורטוגלית נמצאת במקום ה-50 ברשימת יעדי היצוא. "יש מאגר של ישראלים שעדיין לא גילו את פורטוגל - בתיירות ובעסקים. אנשי עסקים פורטוגלים יוכלו להגיע לישראל בשני ולחזור בחמישי. יש הערכה בסיסית למה שישראל עושה, צריך רק לתת דחיפה".

אפשר להניח שחברות התעופה לא חושבות שיהיה רווחי להפעיל קו לפורטוגל. אבל בשגרירות מציינים כי ב-2010 הגיעו 16 אלף תיירים פורטוגלים לישראל - 300 תיירים בשבוע - כך שכבר מדובר בטיסה מלאה לשבוע. בנוסף, פורטוגל קשורה לברזיל וכל שנה מגיעים עשרות אלפי ברזילאים לישראל. הם עוברים דרך מדריד, אבל לדברי גול, אין סיבה שלא יעדיפו לעבור דרך פורטוגל.

"מעבר לעסקים, יש פוטנציאל תיירות עצום", טוען גול. "לדוגמה, היא אידיאלית לציבור שנהג בעבר לטוס לטורקיה. מעבר למזג אוויר נוח ולאוכל טוב, יש בה בתי קזינו. אין סיבה שהישראלים לא יגלו את פורטוגל, וללא טיסות ישירות האטרקטיביות יורדת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#