הפטנט הגיאומטרי שיכול לסייע באזורי אסון - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפטנט הגיאומטרי שיכול לסייע באזורי אסון

המעצב הישראלי דרור בן שטרית פיתח צורה שעשויה לחולל מהפכה בעולם האדריכלות ■ בינתיים כבר פונים אליו ארגוני סעד ורשויות סיוע שפועלות במקומות שונים בעולם

תגובות

בקליפ האחרון שלה, לשיר S&M, מפזזת ריהאנה עם אפרו כתום, מוצמדת עם יריעת ניילון לקיר, מובילה כלב אנושי ומספרת על העדפותיה בתחום הקשירות. היא לבושה בבדי עור ונועלת נעלי ויניל, ויושבת על כיסא הטווס (Peacock Chair) שעיצב המעצב יליד ישראל דרור בן שטרית.

ניסיון העבר מוכיח שכיסא מעצבים שמופיע בקליפ של זמרת נחשבת יכול לשנות מהלך קריירה. הסיפור הידוע ביותר הוא על כיסא ה-Lockheed Lounge של מארק ניוסן, ששימש את מדונה בקליפ לשיר Rain וסייע לניוסן ליהפך לכוכב עיצוב ידוע ומבוקש.

אבל נראה שבן שטרית מסתדר היטב גם ללא עזרתה של ריהאנה: המעצב, שנולד בישראל ופועל כיום בניו יורק, שיתף פעולה עם מיטב החברות, כמו קפליני, בופי ו-BBB. קולקציה מיוחדת שיצר נמכרה ברשת המרכולים טרגט, ופריטים שלו הוצגו במוזיאונים נחשבים, כמו מוזיאון העיצוב בניו יורק.

בן שטרית מעיד שהתקופה האחרונה היא אחת העמוסות בסטודיו. בפברואר הוא הציג בכנס Design Indaba בקייפטאון את ה-QuaDror, פיתוח של הסטודיו שרשום כפטנט. QuaDror הוא למעשה שני ריבועים, המורכבים כל אחד משתי צורות שטוחות דמויות האות L. כשמציבים אותן בצוותא, הצורות ננעלות זו בתוך זו. כך, ללא צורך בהדבקות או בריתוכים, מתקבל מבנה יציב שיכול לשאת משקלים גדולים. באמצעות ה-QuaDror אפשר ליצור מגוון גדול של מוצרים: מרגליים לשולחן, דרך קונסטרוקציות לבתים עד לתמיכות של גשרים ומחסומים אקוסטיים סמוך לכבישים.

המוצר הראשון שהתבסס על הגיאומטריה הזאת היה מנורה עומדת, שעוצבה עבור חברת הקריסטלים סוורובסקי והוצגה בסלון דה מובילה במילנו ב-2007. בן שטרית אומר כי המנורה פתחה ארבע שנות ניסויים במודל המבני. "התלהבנו מאוד, אבל לקח זמן עד שהבנו כמה כוח יש למבנה מבחינת חוזק. עבדנו ועבדנו וראינו שיש לגיאומטריה הזו אפליקציות רבות, ולכן לא מכרנו אותה כמוצר לחברה מסוימת, אלא העדפנו קודם למפות את האפשרויות".

המטרה בפיתוח הרעיון, הצגתו וההמתנה לפניות מחברות השונות, אומר בן שטרית, היתה להימנע מתחושה שהוא מעתיק את עצמו. "לא רצינו להשתמש בגיאומטריה הזאת כדי לייצר באמצעותה פריט יחיד לחברה מסוימת, אלא לתאר את המגוון הרחב של האפשרויות ורק אחר כך לתת את האפליקציות הספציפיות".

בן שטרית אומר כי בעקבות החשיפה שקיבל הרעיון בתקשורת פונות אליו חברות, שמבקשות ליצור שיתופי פעולה שישתמשו בגיאומטריה של ה-QuaDror. חלק מהקסם של המוצר טמון בפשטות ובזמינות שלו. אפשר, לדוגמה, להיעזר בו כדי להקים במהירות מחסות באזורי אסון. כדי לבדוק את האפשרות הזאת, משתף הסטודיו של בן שטרית פעולה עם ארגוני סעד ורשויות סיוע שפועלות במקומות שונים בעולם.

TheMarker

"שלחנו כמה אבות טיפוס לדרום אפריקה ולסרי לנקה כדי לבחון את היישום של הרעיון בשטח ולא רק בסטודיו", מסביר בן שטרית. הוא מספר שהארגונים השונים מצפים לקבל ערכת בנייה שלמה, ומופתעים כשמתברר להם שמדובר רק בחלקים המחברים בין הריבועים. "הם שואלים: איפה כל השאר? כן, יש צורך במעט אלתור. המטרה היא לעזור לכמות גדולה של אנשים בזמן קצר, ולכן אנחנו חושבים שאין צורך לשלוח מכולות עם הערכה כולה. עדיף שהמוטות והמשטחים יותאמו למה שקיים בשטח. אנחנו נמצאים בשלב הלימוד וההוכחה, שדורש להבין את הרעיון. נשפר את המוצר בהתאם להצלחות או לכישלונות, ונוכל לשלוח יותר ממנו".

בסטודיו של בן שטרית מתכננים גם שיתוף פעולה עם חברה שבונה בתים בפס ייצור. החברה בונה שישה אבות טיפוס שנשענים על הגיאומטריה שפיתחו בסטודיו, כך שיוכלו לעצב בית בייצור סדרתי-תעשייתי. ייתכן שלישראלים נראה הקונצפט הזה מוזר, אך שיטות הבנייה מסוג זה שגרתיות למדי בעולם. הלקוחות מזמינים ערכה שכוללת קונסטרוקציה - שלד שעליו מולבש "העור", כלומר חיפויים שונים.

מאחורי QuaDror עומדת תפישתו של בן שטרית לגבי עתידם של העיצוב ושל האדריכלות. "QuaDror נובע מהרצון לשבור את השיטה המסורתית של עבודה עם חברות שנותנות למעצב תמלוגים. השוק משתנה, וכל המעצבים שאני מכיר מבינים זאת ופועלים בהתאם - על ידי יצירת ליין משלהם או באמצעות שיתופי פעולה שבהם המעצבים הם שותפים שווי ערך מכל הבחינות", הוא אומר.

בית כנסת שלא נראה כזה

בן שטרית, יליד הרצליה, למד בתיכון אלון לאמנויות ברמת השרון. אחרי השירות הצבאי נסע ללמוד ארבע שנים באקדמיה לעיצוב באיינדהובן, הולנד. הוא עבד חצי שנה בפאריס, החליט לעבור לניו יורק והשתקע בעיר. בן שטרית בלט כבר בזמן הלימודים: בראיון שהעניקה ל"הארץ" פאולה אנטונלי, אוצרת העיצוב במוזיאון מומה בניו יורק, היא הגדירה אותו "מעצב מבטיח".

הפריט שעזר לבן שטרית לפרוץ הוא כד שיצר עבור חברת הפורצלן הגרמנית רוזנטל. בן שטרית מרח על הכד סיליקון, ואז שבר אותו. לאחר מכן הוא טבל את הכד השבור בפורצלן נוזלי, שמילא את השברים. הכד, שנחשף בראשונה כשהוצג לפני כמה שנים בביאנלה לקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל, נהפך מאז לאיקון שמזוהה עם בן שטרית.

בן שטרית הגיע לביקור בישראל כאורח של חברת טולמנ'ס, התומכת באירועי שבוע העיצוב הישראלי, שנערכים החודש. הוא מספר כי בימים אלה הוא מעורב בבנייתו של בית הכנסת הראשון בסוהו בניו יורק, שאמור לפנות לקהילה צעירה יחסית ולחבר אותה ליהדות. זהו הפרויקט הראשון של בן שטרית שאינו משמש למגורים או למסחר. "רב בית הכנסת הוא בגילי, והתחברנו מאוד. הוא אחד הלקוחות המאתגרים ביותר שלי. הדרישה הראשונה שלו היתה שאתכנן בית כנסת שלא נראה כמו בית כנסת".

עיצוב בית הכנסת יוצר תקשורת עם הרחוב, ומשתמש באיקונים כמו מפת הרכבת התחתית, ששימשה השראה לגוף התאורה בתקרת בית הכנסת. גם ארון הקודש והמחיצה בין עזרת הגברים לעזרת הנשים זכו לטיפול מעודכן: כשארון הקודש נפתח הוא נהפך לשלושה עיגולים, שכל אחד מהם צבוע בצבע אחר. המחיצה עשויה מבד משי דק מאוד, שעליו מודפס משפט מהתנ"ך.

TheMarker

פרויקט נוסף ומסקרן של בן שטרית, שזכה לתשומת לב בישראל, הוא האי "נוראי" (מלשון אור) בדובאי. הפרויקט המדובר, שמכיל 65 וילות ומלון בוטיק, נמכר תוך שלושה ימים, ממש לפני פרוץ המשבר הכלכלי. בגלל הדרכון הישראלי שלו, בן שטרית מעולם לא ראה את האתר ולא יכול לללוות את תהליך הבנייה.

בן שטרית החליט ליצור מעין שטיח ירוק שיכסה את רוב שטח האי, שגודלו 130 אלף מ"ר. המטרה היתה להעניק פרטיות לדיירים, ששילמו 20-40 מיליון דולר לבית שמשתרע על כ-1,000 מ"ר בנויים, ולצד זאת לחסוך באנרגיה. כיום הוא אינו מעורב בפרויקט. "ככה הם עובדים - לוקחים רעיון ורצים אתו".

זה לא מתסכל?

"בהתחלה חשתי תסכול, אבל עברנו את שלב הייסורים. היינו צריכים להתרגל לרעיון שמישהו אחר מיישם את הרעיונות שלנו, וזה היה מוזר".

בן שטרית מזהה שינוי שעובר שוק העיצוב, הקשור להתפתחויות בתחום ייצורם של פריטי העיצוב. "בעבר פעלו מפעלים וחברות ספציפיות, שהתמחו בתחום מסוים. אם היה לך רעיון למוצר מפורצלן, הצעת אותו לכמה חברות בתחום, ואם הן לא היו מעוניינות הוא היה נקבר. התעשייה של ימינו מעניקה אפשרויות רבות. השינוי התחיל בזכות התעשייה הסינית והטכנולוגיות החדשות, שמאפשרות לייצר בכל העולם מוצרים שונים באיכות גבוהה. החוקים השתנו".

במקביל, הוא אומר, הצטמצמה התלות של המעצבים בחברות הגדולות, ורעיון למוצר טוב לא מחייב שיתוף פעולה עם מותג גדול. "אני יכול לייצר לבד, ולמכור את המוצר באינטרנט. האינטרנט הפך את הדרך למכור, להגיע לקוח ולזכות בפרסום, לנגישה מאוד". השינוי לא נעצר בתחום העיצוב, אלא זולג לאדריכלות. "השיטה של יציקות בטון, שבה משתמשים בישראל, משתנה בהדרגה. אני מאמין גדול במעבר לטכנולוגיות של אדריכלות ובנייה דיגיטליות. כיום מדברים על הדפסת בטון תלת-ממדית של בניינים: יד רובוטית תבצע את ההדפסה בשטח, וזה ישנה את האופן שבו אדריכלים מנהלים את הדברים כיום".

למרות התלהבותו של בן שטרית מהחזון שלו, הוא מדגיש שיש דברים שלא ישתנו. "הדבר הקשה ביותר בעיצוב הוא להבין מה הלקוח מחפש, לא משנה אם מדובר באדם פרטי או בחברה. במקרים רבים הלקוח חושב שהוא מחפש דבר מסוים - וזה לאו דווקא מה שהוא צריך באמת. היכולת להבין עם מי אתה עובד ולחבר את ההבנה הזו לידע ולסגנון שלך, היא הכוח שיישאר תמיד אצל המעצבים הטובים, אבל כל השאר משתנה".

TheMarker
TheMarker


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#