המהפכה הערבית נגד האוליגרכים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המהפכה הערבית נגד האוליגרכים

בכל מדינה ערבית יש מיליארדר שנהפך לסמל השחיתות - ושילם על כך מחיר ■ לעתים אלה הנשים השנואות שהתרברבו בעושרן, לעתים החברים שקיבלו בחינם חלקים נכבדים מכלכלת המדינה, אבל דבר אחד בטוח: תם עידן האוליגרכים במדינות ערב

25תגובות

באחת ההפגנות הגדולות שנערכו בסוף מארס בעיר דרעא שבסוריה, הסתערו המפגינים על משרדיה המקומיים של חברת הסלולר הגדולה במדינה, SyriaTel, ושרפו אותה. SyriaTel והעומד בראשה, ראמי מחלוף, היו יעד לחצי המפגינים גם בהפגנות רבות אחרות. ההמונים נשאו שלטים בגנות מחלוף, חלקם מקושטים בסיסמאות כמו "ראמי מחלוף שודד אותנו" ו"לך מפה ראמי מחלוף, אנחנו לא רוצים גנבים". מחלוף לא נשאר חייב, והשתמש בשליטתו ב-SyriaTel כדי לנתק את אמצעי התקשורת בערים שבהן נערכו הפגנות. העיר היתה תחת מצור, ללא חשמל, אוכל או תקשורת, עד שהכוחות החלו לסגת ממנה בשבוע שעבר.

למרות הזעם העצום שמופנה כלפיו ברחובות סוריה, מחלוף - חבר ילדות של הנשיא בשאר אסד ואחד ממקורביו הבולטים - אינו דמות פוליטית, איש צבא או ביטחון פנים. הוא איש עסקים שנחשב בעשור האחרון לאישיות הכלכלית החזקה ביותר בסוריה, האדם שבלעדיו אף חברה זרה לא יכולה לעשות עסקים במדינה.

אף על פי שתמיד השתדל להתרחק מאור הזרקורים, ההשתלטות המהירה של מחלוף על מגזרים שלמים במדינה - לעתים קרובות באמצעות הפחדה ואיומים - הפכו אותו למושא שנאתם של רבים בסוריה. משקיעים זרים אף הדביקו לו את הכינוי "מר 5%", בהתייחסם לעמלות שגבה תמורת הרשות לבצע עסקות במדינה.

מחלוף תואם לפרופיל הקלאסי של בעל הון הנהנה מ"הקפיטליזם למקורבים" של מדינות ערב: מקושר למפלגת השלטון בקשרי דם או נישואים, בעל קשרים ענפים בשירותי הביטחון המקומיים ואהוב על השלטונות מספיק כדי שיעשו כרצונו. בכל מדינה ערבית שבה התעוררה באחרונה התקוממות עממית, יש דוגמאות לאנשים כמוהו: אנשי עסקים מפוקפקים שניצלו את קרבתם לשלטון כדי לחמוס נכסי מדינה ולהתעשר, תוך שהם מפגינים לראווה את עושרם. בכל מדינה ערבית שבה התחוללה מהפכה בלט האדם שנהפך לסמל השחיתות והנפוטיזם, ושילם על כך מחיר.

בתוניסיה היתה זאת לילה טרבלסי, רעייתו השנואה של הנשיא, שאספה צי של מכוניות פאר וחילקה את כלכלת המדינה בין קרובי משפחתה; במצרים היה זה אחמד עז, איל הפלדה לשעבר חובב החליפות המחויטות, מקורבו של גמאל מובארק, שנכלא בכלוב במדי אסירים וזכה לקיתונות של לעג מצד ההמונים שניצל בדרכו לפסגה; ובירדן זכתה המלכה ראניה לביקורת חסרת תקדים בשל סגנון חייה הראוותני.

סוריה: מוסד השחיתות של ראמי מחלוף

במשך שנים היה מחלוף הנהנה העיקרי מתהליך ההפרטה בסוריה. המיליארדר הסורי הצעיר השתלט בדורסנות ובכוחניות על חברות ממשלתיות במגזרי הבנקאות, הטלקום, התקשורת, התעופה, הביטוח, הנפט, הגז והבטון - כולל מפעילת הסלולר הסורית SyriaTel, שזכתה ברישיון להפעלת רשת סלולרית במכרז מכור מראש - כשהוא מנצל את קרבתו המשפחתית לנשיא אסד, בן דודו, ואת קשריו בצמרת המשטר. הוא נהפך לאיש העשיר ביותר בסוריה, אך גם לאיש השנוא ביותר במדינה. המעטים שהעזו לדווח על שחיתותו נעצרו בגין חתירה נגד הממשלה, או קיבלו איומים.

כעת עשויה האימפריה של מחלוף להתפורר, שעה שההתקוממות העממית בסוריה מאיימת להפיל את שלטונו של אסד, ויחד אתו את כל המקורבים לשלטון שבמשך שנים השתלטו על נכסי המדינה ועשו בה כשלהם. בדומה למפגינים במצרים, שלאחר שיצאו נגד מובארק התפנו למחות נגד אנשי עסקים מושחתים שנהנו מהטבות מופלגות והתעשרו בשל קרבתם לאליטה הפוליטית, כך גם בסוריה. הזעם העממי שהתפרץ במהלך ההפגנות הופנה גם נגד המיליארדר המסתורי, שייצג את הסימביוזה בין הון לשלטון במדינה, אף על פי שרבים כלל אינם יודעים כיצד הוא נראה.

באמצעות חברת האחזקה שלו, רמאק, שולט מחלוף ב-SyriaTel, בבנק מקומי, באזורי סחר חופשיים, בחנויות דיוטי פרי, בחברת בנייה, בחברות תעופה ובחברות ליבוא מכוניות יוקרה וטבק. הוא גם משמש כסגן יו"ר של חברת האחזקות חם הולדינג, החברה הפרטית הגדולה בסוריה, והוא הבעלים של שני ערוצי טלוויזיה.

מחלוף נחשב גם לבנקאי הפרטי של משפחת אסד. לפי הערכות, הוא שולט בקרוב ל-60% מכלכלת המדינה. בין השאר, הוא הבעלים של העיתון הסורי "אל ווטן" ומחזיק ב-6.5% ממניות חברת הנפט גולפסנדס פטרוליום, הנסחרת בלונדון. מחלוף הוא אחיינה של אניסה מחלוף, אלמנתו של נשיא סוריה המנוח חאפז אל אסד, וכמו שאר בני משפחת השלטון בסוריה שייך לכת העלאווית ששולטת בסוריה על אף שחבריה מהווים פחות מ-12% מהאוכלוסיה. את הונו הראשוני עשה לאחר שקיבל מאסד האב מונופול על חנויות הדיוטי פרי במדינה, בתקופה שבה חילק אסד נכסים לבני משפחתה של רעייתו.

העובדה שאחיו של מחלוף, חאפז, הוא ראש שירות הביטחון הסורי בהחלט לא הזיקה למעמדו וסייעה לו לעקוב אחרי יריביו העסקיים. "מאז שבשאר ירש את חאפז, הכל חולק בין המשפחה ומעגל הנהנים מפירות השלטון הצטמצם", אמר איש עסקים סורי ל"פייננשל טיימס".

"כולם יודעים שאי אפשר לעשות דבר בסוריה בלעדיו. הוא טומן את ידיו בכל כך הרבה צלחות, שבכל דבר שאתה רוצה לעשות בסוריה אתה צריך לצרף אותו כשותף או לתת לו נתח מהרווחים", אמר פרופ' עמר אל עזאם, מומחה לסוריה באוניברסיטת שוני סטייט באוהיו, ל"ניו יורק טיימס".

"יש כלכלה סורית ויש כלכלה של חמולת אסד", אומר המזרחן דורון פסקין מחברת המחקר אינפו פרוד. "בתחילת גל ההפגנות לא צעקו בדרעא 'הפלת המשטר' כמו שצעקו במצרים. הם צעקו 'הפלת מחלוף', כי התחושה היא שהכל בידיו".

בשלוש השנים האחרונות נמצא מחלוף גם על הכוונת של ארה"ב. ב-2008 אסר משרד האוצר האמריקאי על חברות ואזרחים בארה"ב לעשות עמו עסקים והקפיא את נכסיו האמריקאיים, כחלק מסנקציות כלכליות שנועדו להעניש בכירים בסוריה על ניסיונותיהם לערער את השלטונות בעירק ובלבנון. ארה"ב האשימה את מחלוף בשחיתות, בניצול קרבתו לשלטון כדי לרמוס אנשי עסקים סוריים, במניפולציה של המערכת המשפטית הסורית ובהסתמכות על חבריו בשירותי המודיעין כדי להפחיד את יריביו העסקיים. הוא השתמש בטקטיקות האלה כדי להשיג רישיונות בלעדיים לייצוג חברות זרות בסוריה, כמו גם כדי לזכות בחוזים ממשלתיים שהוענקו לו, לכאורה, במכרזים הוגנים.

העוינות כלפי מחלוף לא נוצרה בחלל ריק. דומה שבסוריה מתקיים בימים אלה השילוב הקטלני ביותר בין ציפיות שלא התממשו לבין מצב כלכלי עגום: כמעט שליש מהאוכלוסיה חיה בעוני מחפיר, ומתפרנסת מ-2 דולרים ביום. זאת מדינה צעירה, ש-34% מתושביה בני 14-29. הגידול באוכלוסיה מצריך רבע מיליון מקומות עבודה חדשים, אך המגזר הממשלתי מצליח לספק כ-20 אלף מקומות, ואילו הפרטי מספק כמה אלפים בודדים בלבד. שיעור האבטלה הרשמי הוא 13%, אך מומחים מעריכים שהמספר קרוב יותר ל-20%.

בלקיס פרס

היותה של סוריה אחת המדינות המבודדות בעולם, מבחינת היקפי סחר, בוודאי לא מסייע לצמצום ממדי האבטלה. התיירות היא דוגמה לפוטנציאל הלא ממומש של כלכלת המדינה. סוריה מפתחת בשנים האחרונות את הענף הזה, אך כשמביאים בחשבון את הנכסים התיירותיים שלה - כמו העיר העתיקה של דמשק ואתרי עתיקות מהתקופה הרומית שאחד מהם הוכרז כאתר מורשת של אונסקו - ברור שהפוטנציאל גדול הרבה יותר.

שני ענפים חשובים בכלכלת סוריה הם נפט וחקלאות. תפוקת הנפט במדינה קטנה ביחס לתפוקה במדינות נפט אחרות, ובכל מקרה היא פוחתת עם השנים. בתקופה האחרונה שוררת בצורת חריפה בדרום ובמזרח, מה שמסביר את היותה של העיר דרעא, בדרום-מזרח המדינה, במוקד ההפגנות. כתוצאה מהבצורת, עוברים לא מעט תושבים מהפריפריה לפרוורי הערים הגדולות דמשק וחאלב. לשם המחשה, 50% מהבתים בפרוורי דמשק נבנו באופן לא חוקי על ידי מהגרים כאלה.

"אני לא מתפלא מכך שיש מהומות בפרוורי דמשק", אומר פסקין. "אלה אנשים שאין להם מה להפסיד, הם בשולי השוליים, בתחתית של התחתית. בקיץ אין להם מזגן, בחורף אין להם חימום".

כל החומרים להצתת תבערה

בסוריה חיות כמה עדות: הסונים, שמהווים כ-60% מאזרחי המדינה, כורדים, דרוזים ונוצרים. ואולם מי ששולט בה הוא המיעוט העלוואי: העלוואים תפסו את צמרת הצבא והשלטון, ונהנים מסיר הבשר.

"אסד פשוט קונה את הסונים בכסף", מסביר ד"ר אודי בלנגה, מומחה לסוריה ולמצרים מאוניברסיטת בר אילן. "הצמרת העלאווית מתוגמלת היטב, אבל גם זו שמתחתיה, הסונית, מתוגמלת לא רע - כי צריך לשמן אותה".

מעבר לרוח המהפכנית הנושבת במזרח התיכון, עיתוי המהומות בסוריה קשור גם לכך שהמדינה נמצאת על קו התפר בין כלכלה מסורתית חקלאית לכלכלה מערבית מודרנית. בתחילת כהונתו של באשר אסד הוא הבטיח יותר חירויות כלכליות, ואכן נפתחה בורסה ונכנסו לשוק חברות סלולר. אבל מעט מדי נהנו מהשינויים האלה, רובם תושבי דמשק וחאלב.

כאן נכנסת לתמונה השחיתות: השינוי לא התבטא בהזדמנויות כלכליות חדשות, אלא במעבר של נכסי המדינה לידי מקורבי משפחת אסד, ובעיקר לראמי מחלוף. "במדינות רבות, וישראל ביניהן, התרופה למחלה שנקראת מגזר ציבורי לא יעיל וביורוקרטי היתה הפרטה", אומר הבלוגר אסף אדיב, שכותב באתר "אתגר" ועוקב מקרוב אחרי ההתפתחויות בעולם הערבי, שחזה את פרוץ המהומות במצרים במאמר שכתב לפני שנה. "זה משתלב עם דירוג טוב בחברות דירוג האשראי ובארגון הסחר העולמי. המשכילים ציפו שאסד הבן יחולל שינוי. עד לפני כמה שנים הכל היה מת בסוריה: כלכלה מתה, אינטרנט מת, כדי לקבל פלאפון היה צריך לנסוע ללבנון. אסד הבן התחיל לבצע שינויים, ליברליזציה, הפרטות, אבל הכל הלך למקורבים. כיום, לצד אנשים שיכולים לקנות מכוניות יוקרה ונדל"ן במחירים דמיוניים בשכונות המבוססות של דמשק, יש גם שכונות ששוררים בהם עוני נורא ושיעורי אבטלה גבוהים. אלה כל החומרים הדרושים להצתת התבערה".

סגן נשיא סוריה לשעבר, עבד אל חלים חדאם, השוהה בגלות מאז 2006, אמר ב-2009 שאסד "הפך את השחיתות למוסד, שבראשו עומד מחלוף". סיפור הקמתה של SyriaTel מוכיח טענה זאת: החברה הוקמה ב-2001 בשיתוף פעולה בין מחלוף לבין אורסקום טלקום המצרית. לאחר שניצל את מומחיותה ואת הונה של אורסקום כדי להקים את החברה ואת הרשת, אילץ המשטר הסורי את אורסקום למכור את חלקה בחברה, באמצעות פסיקות בתי משפט שהוטו לטובתו, וכך אולצה אורסקום למכור את מניותיה. כיום שולטת SyriaTel ב-55% משוק הסלולר הסורי.

לאחר ש-SyriaTel זכתה ברישיון ההפעלה הסלולרי שלה, מתח מנהיג האופוזיציה ריאד סייף ביקורת חריפה על ההשתלטות הממשלתית על שוק הסלולר בסוריה. אף על פי שמפעילת הסלולר השנייה בסוריה היא MTN הדרום-אפריקאית, הממשלה היא ששולטת ברשת שלה באמצעות אינווסטקום, חברה שבראשותה עומד נג'יב מיקטי, ראש הממשלה המיועד של לבנון ומקורב של אסד. סייף, איש עסקים בולט וחבר פרלמנט לשעבר, הצביע על פגמים מהותיים במכרז שבו זכתה SyriaTel. סוריה, ציין, היא אחת המדינות הבודדות בעולם שלא גרפו רווחים כתוצאה ממכירת רישיונות סלולריים. בעקבות הביקורת נאסר סייף לכמה שנים, באשמת חתירה נגד השלטונות. הוא שוחרר ב-2006 ונעצר שוב בתחילת 2008 בטענה שתיכנן להפיל את שלטונו של אסד. הוא מצוי במאסר עד היום.

לא תמיד הצליח מחלוף במזימותיו. ב-2004 ניסה לאלץ את מרצדס להפוך אותו ליבואן הבלעדי של החברה לסוריה, באמצעות חוק ששלל ממנה את הזכות לייבא חלקים למדינה. שופט שפסק נגדו ולטובת משפחת סנקר, שהחזיקה במשך שנים ארוכות בזיכיון המקומי של מרצדס, הוכה קשות למחרת.

מחלוף הוא נכס עבור המשטר: לאחר ההתנקשות בחייו של ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל חרירי, כשאסד נזקק לגייס תמיכה במשטרו, קיבלו כל מנויי SyriaTel הודעות SMS שקראו להם להגיע להפגנות תמיכה בנשיא. גם בסבב המהומות האחרון, לפי דיווחים בבלוגים בסוריה, אירגן מחלוף הפגנות תמיכה בממשלה שבהן הוענקו דגלים, ארוחות וכסף.

עד פרוץ המהומות העריצו רבים את מחלוף. תומכיו הזכירו את השכר הגבוה שמוענק לעובדי SyriaTel, מקום העבודה המבוקש ביותר במדינה, ואת ניסיונותיו של מחלוף לפתח את התשתיות במדינה. מוקדם יותר השנה הוא אפילו זכה בפרס מטעם המגזין "וורלד פייננס" על תרומתו לכלכלה הסורית ותואר כ"סמל לשינוי חיובי במדינה". במקביל, השתלטו הוא ובני משפחתו על יותר ויותר חברות, ואפילו עסקים קטנים, והגדילו בכך את המרמור כלפיו בקהילה העסקית.

עם זאת, מומחים העריכו באחרונה כי ייתכן שאסד ייאלץ לוותר על מחלוף בניסיון להישאר בשלטון. לפי דיווחים באל ג'זירה ובמקורות אחרים, שוקל אסד לאלץ את מחלוף למכור חלק גדול מאחזקותיו ב-SyriaTel ובחברות אחרות כסמל לרצונו להוביל רפורמות במדינה ולעודד יזמות פרטית. אחרים העריכו כי הקרבה המשפחתית בין השניים תנצח וכי אסד לא יעשה דבר כדי לפגוע בבן דודו. בינתיים דחתה סוריה תוכניות לקיום מכרז למפעילת סלולר שלישית במדינה, בעקבות המהומות.

השחיתות ידועה לכל

אביב העמים הערבי הוא גם תוצאה של הקריסה הכלכלית במזרח התיכון. בכמה מקרים, כמו במצרים ובסוריה, הבטיחו המשטרים בשנות ה-50 בשורה של "סוציאליזם ערבי", הכולל תעסוקה וחינוך חינם. במשך השנים הם לא הצליחו להקים משק עם תעשייה מתקדמת, שיהיה בסיס לצמיחה ולשוק עבודה יציב.

"המספרים ניצחו את הכלכלות ולפיכך גם את השליטים", אומר פרופ' און וינקלר, מומחה לכלכלת המזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה. "במצרים, לדוגמה, מה שאפשר היה לעשות עם 25-30 מיליון תושבים בסוף שנות ה-50 ובראשית שנות ה-60 של המאה הקודמת, בשיאה של התקופה הנאצרית, אי אפשר לעשות כיום עם 82 מיליון תושבים".

לדברי ד"ר עמוס נדן, מומחה לכלכלת המזרח התיכון מאוניברסיטת תל אביב, לירדן, לסוריה ולמצרים אין מספיק נפט, מחצב שבמדינות אחרות במזרח התיכון מבטיח יציבות כלכלית. "אפשר להגדיר אותן כמשקי ביניים: הן לא משקים עניים ממש כמו סודן ותימן, אך הן בוודאי עניות ביחס למדינות אחרות. הבעיה העיקרית של המדינות האלו היא שהן לא מצאו בסיס שיזניק אותן קדימה, בניגוד למדינות כמו קוריאה הדרומית וטייוואן שכונו בשנות ה-80 'הנמר האסייתי', וקפצו קדימה בזכות תעשיית האלקטרוניקה".

בשנות ה-70 וה-80 הצליחו ירדן, מצרים וסוריה לשרוד ללא בסיס של תעשייה מפותחת. הן נהנו מסיוען של המעצמות - ארה"ב במקרה של מצרים וירדן, ובריה"מ במקרה של סוריה. עובדים מטעמן נשלחו לעבוד במשקי הנפט במפרץ הפרסי ובלוב, והיו גם הכנסות אחרות - תעשיית תיירות בירדן ודמי המעבר בתעלת סואץ במצרים. החל באמצע שנות ה-80 הביאה ירידת מחירי הנפט להחלפת העובדים הערבים במדינות המפרץ בעובדים ממדינות מאסיה, דבר שפגע בכלכלת המדינות.

בתקופה זו הוחלט על אימוץ אלמנטים של כלכלת שוק, שלא כולם נהנו ממנה במידה שווה. עובדים שפוטרו ממפעלים ממשלתיים שהופרטו לא הצליחו להשתלב במגזר הציבורי, לעומת שכבה של מתעשרים חדשים, גם בזכות קשרי שחיתות עם הממשל. המצב הכלכלי פגע בציפיות העממיות שההשכלה, שהוענקה לכולם, תתבטא גם בשיפור ברמת החיים.

"בתחום החינוך התחוללה מהפכה אדירה", מסביר וינקלר. "אין כמעט צעיר ערבי במזרח התיכון, שלא יודע לפחות קרוא וכתוב. מרביתם זכו לפחות להשכלה תיכונית, מלאה או חלקית. הצעירים האלה רואים טלוויזיה באמצעות לוויין, מחוברים לאינטרנט, צופים בסיטקומים ובאופרות סבון ורוצים חיים ברמה דומה. כשמצב התעסוקה בכי רע והשחיתות הפוליטית גלויה וידועה לכל - פשוט יוצאים לרחובות".

"למעט מספר יוצאות דופן, המזרח התיכון וצפון אפריקה הוא חור שחור של שחיתות וממשל קלוקל", תיאר נתניאל הלר, מנהל מכון המחקר גלובל אינטגריטי, את האזור בדו"ח שפירסם הארגון באפריל. "הדבר היחיד שצריך להפתיע אותנו הוא משך הזמן שלקח למהפכה להתרחש".

בתימן, למשל, ניצל עלי עבדאללה סאלח את שנותיו בשלטון כדי להעשיר את בני משפחתו, שאותם מינה לתפקידים בכירים בממשלה ובשירותי הביטחון. את בנו הבכור אחמד מינה למפקד המשמר הרפובליקני והכוחות המיוחדים, ואת אחייניו עמאר, יחיא וטאריק מינה לאחראים על שירותי הביטחון הלאומיים והיחידה ללוחמה בטרור, כמו גם המשמר הנשיאותי.

32 קרובי משפחה נוספים של סאלח, שרבים מהם ניצלו את קרבתם לשלטון כדי להשתלט על נכסי מדינה, חברות ממשלתיות ונדל"ן יוקרתי, מפוזרים בכל תחום של הכלכלה והפוליטיקה במדינה. אחיינו תאופיק סאלח היה יו"ר חברת הטבק הלאומי, בעוד שגיסו עבד אל חאלק אל קאדי היה יו"ר חברת התעופה ימניה איירווייס. תאופיק עבד אל רחים, שותפו העסקי של סאלח, נהפך לאיל האנרגיה הגדול בתימן כשזכה להפיץ באופן בלעדי דלק במדינה, שאותו רכש מהממשלה ומכר לתחנות כוח ותחנות דלק במחיר מופקע. ב-2010 נתפס אל רחים מבריח דיזל במשאיות מעבר לגבול. אפילו הגנרל עלי מוחסן, שכבר הספיק לערוק לשורות המפגינים והמתנגדים לשלטונו של סאלח, נחשב עד המהומות לאחד מבעלי בריתו הקרובים ביותר, וגם המושחתים ביותר, לאחר שגרף הון מהברחת נשק ודלק למדינה.

גם בלוב נהפכה השחיתות למוסד ממשלתי. ב-2009 נקראו 15 בכירים בחברות אנרגיה בינלאומיות, כמו BP, לפגישה עם אחד מיועציו הקרובים של מועמר קדאפי ונדהמו כשנדרשו לתרום מכספן כדי לכסות קנס בסך 1.5 מיליארד דולר שהוטל על ממשלת לוב בשל חלקה בהפלת מטוס פאן אם מעל לוקרבי ב-1988. אם לא יצייתו, איימו אנשיו של קדאפי, יבוטלו חוזיהן לפיתוח שדות נפט במדינה. חלק מהחברות לא הסכימו לשלם את הקנס שנדרשה לשלם לוב על הפיגוע שהוביל למותם של 270 איש, אך כמה חברות שילמו את המחיר.

בדומה למדינות ערביות אחרות, גם בלוב בנו קדאפי ואנשיו ממלכה מושחתת שדרשה מכל חברה בינלאומית שביקשה לפעול במדינה - בהן בואינג, קונוקו-פיליפס, אוקסיד נטל, קטרפילר והליברטון - לעבור דרכם קודם. משאבי הנפט של המדינה הפכו אותה ליעד נחשק עבור חברות נפט מאז שהוסרו הסנקציות הכלכליות המערביות על המדינה, אבל בתמורה לזכות לפעול בלוב נאלצו חברות זרות לשלם מיליונים לקדאפי ולאנשים, שלעתים הוענקו כבונוסי חתימה ועמלות יועצים.

במדינה שבה 40% מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני, רכשו לעצמם קדאפי, משפחתו ומקורביו בתים ואחוזות, השקיעו בסרטים הוליוודיים וערכו מסיבות פרטיות. ביונסה, מריה קארי ונלי פורטדו קיבלו יותר ממיליון דולר כדי להופיע במסיבות ראש השנה המפוארות שערכו קדאפי ובניו, וכולן הודיעו שיתרמו את רווחיהם לצדקה עם פרוץ המהומות, כשהובכו עם פרסום הידיעות שהן בידרו את הדיקטטור הרצחני.

אחמד עז: מחליפות איטלקיות למדי אסירים

ראמי מחלוף עדיין מסתובב חופשי ונהנה מעושרו. אם יביט דרומה, למצרים, הוא עשוי לקבל הצצה מבעיתה למהירות שבה אפשר לנשל בעל הון כמוהו מנכסיו. אחמד עז היה האיש שסימל יותר מכל את הקשר בין הון לשלטון במצרים, וכיום הוא מצוי מאחורי סורג ובריח לאחר שנבגד על ידי חבריו לשעבר.

עז, 52, היה אחד האנשים העשירים במצרים ועד לאחרונה גם שימש כחבר פרלמנט בולט, ראש ועדת התקציב של הפרלמנט ובכיר במפלגת השלטון. במשך שנים ארוכות שלט בתעשיית הפלדה והברזל במדינה, הודות לערבויות ולהלוואות בסך מיליארדי דולרים שסיפקה לו ממשלת מצרים.

עז היה אחד ממקורביו של גמאל מובארק, בנו של נשיא מצרים המודח חוסני מובארק. גמאל ואחיו עלאא אחזו בנתח של עשרות אחוזים ברוב המיזמים הפרטיים הגדולים במצרים, שעבורם לא שילמו דבר, בהם זיכיונות מרלבורו ורשת המסעדות צ'יליס, סוכנויות יונדאי וסקודה, ועוד. כעת יושב עז - שהואשם במעילה - בכלא טורה שבקהיר יחד עם מובארק ובניו.

TheMarker

מפגינים פרו-דמוקרטים השחיתו ובזזו את מטה עז סטיל, ענקית הפלדה שבבעלותו, שמניותיה נפלו ביותר מ-50% מאז חודש המסחר בבורסת קהיר בסוף מארס. עז הושם בחודש שעבר בכלוב בבית משפט בקהיר, שעה שההמונים לעגו לו וקראו לו בשמות גנאי - נפילה יוצאת דופן עבור טייקון שעד לפני שלושה חודשים נחשב לאחד הבכירים באליטה העסקית במצרים.

ב-2007 הגיעה השנאה כלפי עז לשיאים חדשים, לאחר שנישא בשלישית לחברת הפרלמנט שנינז אל נגאר, בעצמה בת למשפחה עשירה. בדומה לחתונותיהם של בני אצולה, גם בחתונה הזאת זכו פרטים כמו גודל הטבעת, עלות הטקס וירח הדבש לעיסוק תקשורתי נרחב, והלהיטו את השנאה הציבורית כלפיו. "מי אוהב מיליארדרים? אף אחד", אמרה רעייתו השנייה של עז, אבלה, ל"וושינגטון פוסט" בשבוע שעבר.

מול העושר המופגן שבו חי עז בלטה העליבות שממנה סובלים מרבית תושבי מצרים. בשנים האחרונות הצטרפו למבקשי התעסוקה במצרים 750 אלף בני אדם בכל שנה. "כמובן שהמשק המצרי לא מסוגל לקלוט כמות כזו של עובדים לתעסוקה אמיתית", אומר וינקלר. "התוצאה היתה עלייה חדה בשיעורי האבטלה הגלויה, לצד התרחבות מתמדת של התעסוקה הבלתי פורמלית, כמו מכירת מוצרי סדקית בשווקים".

במשך שנים היה משוכנע הציבור שהשלטון דואג לו, לדוגמה בסבסוד מסיבי של מוצרי מזון יסודיים, מוצרי אנרגיה (חשמל, בנזין ומים), חינוך ותעסוקה. לצד קריסת ההבטחות, הבינו המצרים עד כמה היה המשטר עסוק בדאגה לעצמו - על חשבון העם. ההיקף הנרחב של מעשי השחיתות נחשף, בעיקר בכל הנוגע למשפחת מובארק. בבסיס הדברים עומדת העובדה שהצבא מעורב באופן עמוק בכלכלה המצרית. "השילוב הון-שלטון חזק מאוד במצרים", אומר נדן. "אחד הדברים שמסמלים את השחיתות במצרים הוא ששטחי האימונים הולכים ומצטמצמים. מתברר שקציני צבא מכרו שטחי אימונים כנדל"ן לבנייה, בלי לעדכן את המדינה. המשולש הזה - צבא, שלטון, עסקים - הוא משולש מאוד חזק שמפרה את עצמו ומהווה את הבסיס של הכלכלה המושחתת במצרים".

שעה שמצרים עסוקה בטיהור שרידיו של המשטר הישן, טרודה התביעה המצרית באיתור נכסיו של עז ובבניית תיק השחיתות נגדו. לפי התביעה המצרית, ניצל עז את כוחו הפוליטי כדי להעשיר את עצמו ולבסס את המונופול שלו במגזר הפלדה המצרי. תלונות שהוגשו לבתי משפט נגד המונופול שלו בתעשיית הפלדה הושלכו באופן כמעט מיידי.

עז לא ויתר על שמו הטוב ללא מאבק. במכתב שפירסם בחודש שעבר והופנה לעם המצרי, כתב כי "ההאשמות נגדי הן חסרות בסיס ונועדו לפגוע במוניטין שלי ושל משפחתי. הביקורת נטולת היסוד שהופנתה כלפי עז סטיל עושה עוול לכל העובדים שהובילו להצלחתה והפכו אותה לסמל מצרי בינלאומי ולעדות להישגים שאליהם יכול העם המצרי להגיע".

עז רחוק מלהיות בעל ההון היחיד במצרים שנכלא בשל קרבתו למובארק: יחד עמו יושבים בבית הכלא לא מעט מחבריו. לא פחות מ-70 אנשי עסקים כיהנו בפרלמנט המצרי לפני המהפכה, ולאחר ששלטונו של מובארק נפל מצאו את עצמם רבים מהם מאחורי סורג ובריח. בתמונות מהכלא נראה לצדו של עז איל הנדל"ן אחמד אל מגרבי, לשעבר שר השיכון המצרי, שהואשם בבזבוז כספים ציבוריים ובהפקעת קרקעות ממשלתיות. לפי התביעה המצרית, אל מגרבי הפקיע קרקעות ממשלתיות והעביר אותן לרשות פאלם הילס דיוולופמנט (PHD), חברת נדל"ן שבה היה שותף יחד עם בן דודו, שר התחבורה לשעבר, מוחמד מנסור. הפקעת הקרקעות של אל מגרבי סיבכה אותו בלא מעט שערוריות ותביעות משפטיות, ובמקרה אחד מובארק אפילו ביטל עסקה שבה היה מעורב. כעת מואשם אל מגרבי כי צבר את הונו בדרכים לא חוקיות.

בשבוע שעבר נידון שר הפנים לשעבר, חביב אל אדלי, ל-12 שנות מאסר לאחר שהורשע בשחיתות, בהלבנת כספים ובגריפת רווחים שלא כחוק. היה זה סופו של המשפט הראשון שנערך לאחד מבכירי משטרו של מובארק.

עצור אחר הוא איברהים כמאל, מאנשי העסקים העשירים במצרים, שנעצר בחודש שעבר על ידי הצבא ונלקח לכלא טורה. כמאל, שניצל את עוצמתו הפוליטית כדי להפוך את הקונגלומרט קאטו שבבעלותו לאימפריה השולטת ב-16 חברות במגזרי התיירות, הבנייה והנופש, נעצר בחשד שהיה מעורב באלימות הקשה שבה נהגו כוחות הביטחון במהלך המהומות.

כמאל, לצד בכירים אחרים במפלגת השלטון, היה מתומכיו של גמאל מובארק במאבק על ירושת השלטון. לדברי התביעה המצרית, הוא שכר בריונים במטרה לזרוע הרס במצרים וליצור אווירה של פחד וכאוס.

בדומה לאוליגרכים ברוסיה ובמדינות בריה"מ לשעבר, רבים מהעשירים במצרים עשו את הונם בשנות ה-90, כשמובארק הפריט את נכסי המדינה ומכר אותם לעתים בפחות מרבע משוויים האמיתי לאנשי עסקים שהיו מקורבים אליו או לבניו. רובם צברו את הונם בדרכים לא חוקיות, אבל השטני שבהם הוא לא ללא ספק הישאם טלעת מוסטפה, לשעבר ממקורביו של גמאל מובארק וקרוב משפחה של אמו.

מוסטפה, לשעבר חבר פרלמנט וכיום אסיר המרצה 15 שנות מאסר בגין מעורבותו ברצח הזמרת הלבנונית סוזן תמים, הוא בנו של איל הנדל"ן טלעת מוסטפה, מייסד חברת הנדל"ן הציבורית הגדולה במדינה, טלעת מוסטפה גרופ (TMG) הנושאת את שמו. TMG הסתבכה בשערורייה ב-2006, לאחר שהואשמה כי קיבלה את הרישיונות לפרויקט נדל"ן בשם מדינטי באופן לא חוקי, במכרז מכור מראש שהוביל להפסד של יותר מ-2.6 מיליארד דולר לקופת המדינה.

טלעת הבן, שהונו הוערך ב-800 מיליון דולר ב-2007, יצר שערוריית ענק משלו ב-2008, כשהואשם בהזמנת הרצח של אהובתו לשעבר, וסולק מהפרלמנט. הוא הואשם כי שילם למאבטח בשם מוחסן א-סוקרי 2 מיליון דולר כדי לדקור את תמים למוות בביתה שבדובאי, וב-2009 נידון למוות בתלייה. העונש הומתק בהמשך ל-15 שנות מאסר בשל תקלה טכנית בביצוע ההליכים המשפטיים.

ביטול עונש המוות של מוסטפה והמתקת גזר דינו היו אחד מהמקרים הבולטים שבהם נראה שהעשירים במצרים יכולים לקנות הכל - אפילו הקלות ממערכת המשפט.

במשך שני עשורים, עשו העשירים במצרים כבשלהם ולא טרחו לתרום בחזרה למדינה. לפי נתוני הארגון האמריקאי גלובל פייננשל אינטגריטי (GFI), ב-2000-2008 העבירו בכירי הממשל במצרים נכסים בסך 57 מיליארד דולר מחוץ למדינה. כעת נמצאים רבים מהם בכלא, בהם עיישה עבד אל חדי, שרת העבודה לשעבר שנודעה כ"מנשקת היד" לאחר שנישקה את ידה של סוזן מובארק בפומבי; חאתם אל ג'בלי, שר הבריאות לשעבר שהואשם כי הוציא כספי מדינה כדי לממן טיפולים רפואיים בסך מיליוני דולרים; מורטדה מנסור, השופט לשעבר ועורך הדין הידוע לשמצה בגסותו, בעל מועדון הכדורגל זמלק, שהואשם גם הוא בהסתה לאלימות נגד המפגינים; ומובארק עצמו, ששלט במצרים מ-1981 עד 2011 ובאותן שנים צבר לעצמו הון שלפי הערכות עשוי להגיע ל-70 מיליארד דולר. כמו הפרעוני האחרון, מובארק אף בנה לעצמו את הקבר, תרתי משמע, כשהשקיע 16 מיליון לירות מצריות בחלקת קבר מפוארת לו ולבני משפחתו.

המלכה ראניה והקרקעות המופקעות

ראניה, מלכת ירדן ורעייתו של המלך עבדאללה, רוצה להידמות לנסיכה דיאנה ולהיתפש כנסיכה שתעשה הכל למען עמה. מאז נהפכה למלכה ב-1999, עשתה כמיטב יכולתה כדי לשווק את ירדן כממלכה מתקדמת ופרו מערבית. היא מקפידה להופיע באירועים נחשבים לבושה בשמלות מעצבים יוקרתיות, בתצוגות אופנה בפאריס ובמילנו; התארחה בתוכניתה של אופרה ווינפרי; עושה שימוש נרחב באתרי רשתות חברתיות כמו פייסבוק; ואפילו פתחה ערוץ משלה ביוטיוב.

היא נחשבת לאחת מהנשים המשפיעות והיפות בעולם, ג'ורג'יו ארמאני כינה אותה "המוזה" שלו, ואין מנהיג או בן אצולה בעולם המערבי שלא ישמח להיראות בחברתה. בטוויטר היא המצייצת הפופולרית ביותר בעולם הערבי, עם לא פחות מ-1.5 מיליון עוקבים, ומקפידה להשמיע את דעתה בנושאים כמו קידום נשים וזכויות אדם.

ואולם בארצה נחשבת ראניה, שמוצאה פלסטיני, לשנויה במחלוקת. בעיני רבים, היא פשוט שנואה. הזוהר שלה מנותק מבעיותיה הכלכליות של ירדן, מדינה שבה התמ"ג לנפש הוא 4,700 דולר ושתלויה מאוד בסיוע זר, במיוחד מארה"ב. את יום הולדתה ה-40 חגגה ראניה בספטמבר במסיבה מפוארת במדבר ואדי ראם, בנוכחות מאות אורחים מרחבי העולם. החוגגים לא שמו לב שאתר המסיבה מוקף בכפרים שלא זורמים בהם מים או חשמל.

המסיבה היתה הקש האחרון עבור רבים, שבמשך שנים התלוננו על ניחוח השחיתות שדבק בבית המלוכה. נטען כי בעלי בריתו של המלך ניהלו את ירדן כמו חברה פרטית, כשהם מחלקים זה לזה קרקעות וחוזים וגורפים הון מהפרטת חברות ממשלתיות.

בפברואר יצאו 36 מנהיגי שבטים בירדן במתקפה פומבית וחסרת תקדים על משפחת המלוכה הירדנית. מנהיגי השבטים, האחראים ליותר מ-40% מהאוכלוסיה הירדנית, האשימו את מלכת ירדן בשחיתות, בגניבת כספים מאוצר המדינה ובניצול כספים ציבוריים לבניית מוסדות שנועדו לקידום תדמיתה, בניגוד לרצון העם. הם השוו אותה במכתב פומבי ללילה טרבלסי, אשתו של נשיא תוניסיה לשעבר, שהשתלטה על נכסי מדינה וחילקה אותם בין בני משפחה, עד שנאלצה לנוס על נפשה מזעם ההמונים.

מנהיגי השבטים קראו למלך עבדאללה להחזיר קרקעות בהיקף של 20 אלף דונם, שלדבריהם הוענקו למשפחתה של ראניה, בטענה שהקרקעות שייכות לעם הירדני, והזהירו מפני משבר סמכות שיוביל בעתיד הקרוב למהפכה עממית.

"במוקדם או במאוחר תתרחש בירדן התקוממות בדומה לאלה שמתקיימות בתוניסיה ובמצרים, נגד דיכוי החופש ובזיזת כספי הציבור", הזהירו מנהיגי השבטים, שהתריעו גם מפני ההשפעה של אנשי עסקים ומקורבים מושחתים על תהליכי קבלת ההחלטות במדינה וטענו כי אוימו על ידי גורמים המקושרים לממשלה והוזהרו למתן את מסריהם בתקשורת הבינלאומית. המכתב שבר טאבו רציני בירדן, שבה העונש על מתיחת ביקורת על בית המלוכה עשוי להגיע לשלוש שנות מאסר.

גם בירדן, כמו בסוריה, עומד שיעור האבטלה הרשמי על כ-10%, אך בפועל קרוב ל-20%. כמו בסוריה, לצד העניים הרבים חיה בירדן שכבה דקיקה של עשירים. במדינה זו אין נפט, ולאחר נפילתו של סדאם חוסיין מהשלטון בעירק היא חדלה לקבל נפט במחיר קרוב לחינם. בעצם, לירדן אין שום עוגן כלכלי משמעותי, מלבד תיירות, בעיקר בזכות פטרה.

הבעיה העיקרית במדינה היא המתח בין שתי הקבוצות האתניות החיות בה: הפלסטינאים, המהווים כשני שלישים מהאוכלוסיה, והעבר הירדנים, המתגוררים בפריפריה הירדנית ומאז ומתמיד נחשבו נאמנים לבית המלוכה.

הפלסטינאים הם המנוע של הכלכלה ושל המגזר הפרטי. הבנקים בירדן מוחזקים על ידי משפחות פלסטיניות עשירות. משפחת שומאן, לדוגמה, היא הבעלים של הבנק הערבי. גם משפחת אל מסרי, שמקורה בשכם, היא בעלת אחיזה עמוקה בעולם הפיננסי בירדן. לעבר הירדנים, מאידך גיסא, אין שום אחיזה במגזר הפרטי. "מי שרוצה לקנות הלבשה ברמה גבוהה בעמאן הולך לחנויות של הפליטים הפלסטינאים במחנה אל חוסיין", מסביר ד"ר יצחק רייטר ממכון טרומן באוניברסיטה העברית ומהמכללה האקדמית אשקלון.

לדברי ד"ר אלעד בן דרור, מזרחן מאוניברסיטת בר אילן, הפלסטינאים רואים את עבר הירדנים כסוג של טפילים. "מבחינת האליטות הפלסטיניות, המיעוט הבדווי העצלן נהנה מפירותיה של הכלכלה הפלסטינית. פנסיות צבאיות שמנות מאוד מגיעות לשכבה שקרובה לבית המלוכה ולשלטון, אבל המקור להן הוא העבודה של הפלסטינאים".

המלך עבדאללה, שמודע למתיחות בין הצדדים, יזם בסוף 2002 את תוכנית "ירדן תחילה", שבאמצעותה ניסה לחתור לליברליזציה, להפרטה ולצמצום המגזר הציבורי. לדברי ד"ר אסף דוד, ממכון טרומן והמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, עבדאללה אכן ניסה לייעל את המגזר הציבורי, אלא שתוך כדי התהליך עברו נכסים רבים לידי גורמים במגזר הפרטי שהיו קרובים לבית המלוכה. לדוגמה, בפרויקטים גדולים בתחום הנדל"ן, גזרו יזמים קופון בזכות הקרבה לבית המלוכה.

"השחיתות היא רק חלק מהעניין", מסביר דוד. "ההפרטה פגעה במעמד הביניים בירדן, כי יוזמות המלך לא הובילו לשיפור ברמת החיים. היו שנים קשות של אינפלציה, השכר נשחק, כולל שכרם של קציני הצבא והמודיעין. פתאום הפער בין הפריפריה הירדנית למרכז, שרובו פלסטיני, הולך וגדל. כשהמהומות התחילו, לקחו בהן חלק בעיקר עבר הירדנים, אלה שתמיד היו נאמנים למלך".

לדברי רייטר, קשרי הון-שלטון הם דבר נפוץ בירדן. כך לדוגמה, במשפחת מג'אלי, אחת המשפחות החזקות בכלכלה הירדנית, לאיש העסקים עבדל אלחי מג'אלי יש כמה חברות העוסקות בבניית מבני ציבור, ואילו שני אחיו הם פוליטיקאים המחוברים היטב למסדרונות השלטון. אחד מהם, סלאם מג'אלי, היה בעבר ראש ממשלת ירדן. "בירדן כולם מדברים על 'ואסטה', כלומר פרוטקציה, לפעמים בשוחד ולפעמים ברמת שמור לי ואשמור לך, אבל פרשיות שחיתות גדולות אינן נחשפות לעין הציבור". לפחות לעת עתה, למרות המחלוקת והזעם, ירדן שוקטת על שמריה באופן יחסי. ההפגנות נגד בית המלוכה נמשכות, אך בניגוד למדינות כמו מצרים, העימותים בין כוחות הביטחון למפגינים היו מתונים להפליא. עבדאללה פיטר את הממשלה בתחילת פברואר, במטרה להרחיק את עצמו מכמה בעלי ברית שהואשמו בשחיתות, ובית המשפט המלכותי קבע כי ההאשמות נגד המלכה ונגד משפחתה הן חסרות בסיס וכי הם לא פעלו בניגוד לחוק.

המלכה ראניה, אולי כדי לשכוח מבעיותיה של האצולה המזרח-תיכונית, רותקה לחתונתם של בני אצולה אחרים, ובירכה בטוויטר את הנסיך וויליאם ואת קייט מידלטון. וויליאם וקייט אף היו אמורים לבלות את ירח הדבש שלהם בירדן, לפי דיווחים בתקשורת הבריטית, אבל נאלצו לדחות אותו בשל חששות לביטחונם.

ראמי מחלוף

גיל: 42

מדינה: סוריה

מעמד: בן דודו של בשאר אסד והאיש העשיר בסוריה. שולט על אימפריית בנקאות, טלקום, תקשורת, תעופה, ביטוח, נפט, גז ובנייה

מאז פרוץ המהומות: ניתק את התקשורת בדרעא, שבה הניפו המפגינים שלטים בגנותו

המלכה ראניה

גיל: 41

מדינה: ירדן

מעמד: מלכת ירדן, מהנשים הזוהרות והמשפיעות בעולם והמצייצת הערבייה הפופולרית ביותר בטוויטר

מאז פרוץ המהומות: ראשי השבטים האשימו אותה בשחיתות, וטענו כי חילקה קרקעות ממשלתיות

אחמד עז

גיל: 52

מדינה: מצרים

מעמד: אחד האנשים העשירים במצרים, לשעבר ראש ועדת התקציב של הפרלמנט, הבעלים של ענקית הפלדה עז סטיל ששלטה בשוק המקומי. מקורב מאוד לגמאל מובארק

מאז פרוץ המהומות: נכלא והואשם במעילה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#