ביום ההולדת הבא של הילד תגיע לירח - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ביום ההולדת הבא של הילד תגיע לירח

4תגובות

אני מנסה לחשוב איפה טעו אתי הוריי. באותה נשימה, ומתוך ראייה לעתיד, אני שואל אם באמת אפשר להפיל הכל על מי שעשו אותך או שמוטב לקחת אחריות, להודות שהם עשו עבודה לא רעה, ואני הוא זה שירד באופן עצמאי לתרבות רעה. אני מניח שיש לי כמה שנים כדי להמציא תשובות ברורות כשעמרי או עלמה יטיחו בפני את המשפט "אתה אשם, אבא". נדמה לי שברור לכולנו מי תתמוך בהם מהצד, ותתעלם מהחלק ההורי שלה.

על זה חשבתי בחגיגות יום ההולדת השביעי של עלמה. ישבתי בצד, הבטתי בקרנבל ולא הבנתי איך זה קרה לי. רציתי לכתוב שנשבר לי מהנטייה להעביר הכל למיקור חוץ - אאוט סורסינג בפי הנחשבים - מכך שכלום כאן כבר אינו מתוצרת ביתית, אפילו לא חגיגות יום הולדת. ואז, רגע לפני שאני מאשים את כל העולם ופוטר את עצמי בלא כלום, עצרתי. הרי גם לגלגל את האשמה על אחרים זה סוג של מיקור חוץ, לא?

הפור נפל הפעם על מעיין הליצנית. הסבירו לי שהיא סוג של סלב ושמדובר בשיחוק ענק של עינת. שאלתי מאיפה מוכר לי השם, ועינת אמרה שמ"הישרדות". שאלתי אם זה מ"הישרדות" 2, 3 או 7, כי לא ראיתי אף עונה ואף פרק. "הישרדות" 2000, היא ענתה. שקל, כן? אבל לא בכסף עסקינן. הסיפור כאן מתמקד בנכות שלי כהורה להרים איזה מופעון לילדים, לשעשע אותם, לזכות בתשומת לבם ולספק לעלמה חוויה לכל החיים. נדמה לי שזאת הנקודה שהכי מלחיצה את עינת. מצד אחד היא מטילה ספק באפשרות שאצליח לספק חוויה כזאת, מצד שני היא משוכנעת שיש לה מושג איזה סוג של חוויה אני מסוגל לתת לילדה. לשתי האפשרויות יש מבחינתה הגדרה אחת - טראומה. ואז, היא אומרת, אל תתפלא אם בעוד 20 שנה היא תבוא אליך ותאשים אותך שהכל בגללך.

לעירקית שגידלה אותי לא היתה בעיה מהסוג הזה. אם היתה מעזה לחלוב מאבא שלי 2,000 שקל למופע יום הולדת, זה היה מפרק את המשפחה. מאחר שהוא סגר עסקה לא רעה עם בורא עולם והתחתן עם גברת מולטי טאסקינג - ברוכת כישורים, אמא, במקרה שאת קוראת את הטור הזה - מחשבות שפוקדות אותי על בסיס יומי כלל לא חלפו במוחו. הכל היה מתוצרת ביתית. ברוכים הבאים לממלכת ברזל. אוטרקיה, כפי שהיא נודעת בפי חוקרי מדע המדינה.

אולי זה עניין של ביטחון עצמי, ולא בהכרח סיפור של יכולות כלכליות. זה בטח קשור לסביבה שבה גדלנו. התחרות היחידה בשכונת ילדותי היתה בין המופע שהרימו הוריי ביום הולדתי לבין המופע שהפיקו ההורים של הילדים האחרים. כך שאם יום ההולדת של הבת/בן שלך לא הצליח, הקלון כולו שלך. אין טעם לחפש מחסה מאחורי הגב של מעיין הליצנית. ואמא שלי היתה תחרותית מאוד. ולא פחות יצירתית. לי ולאחיי היו יופי של ימי הולדת בזכותה. בלי פלייבק, בלי כוכבים מהטלוויזיה, בלי עזרה מאחרים. תסריט - זהבה ברזל, בימוי - זהבה ברזל, משחק - זהבה ברזל, ניקיונות - זהבה ברזל.

והילדים היו מרוצים, נשבע. השחילו חוט ונר לבקבוק, רצו עם כף בפה וביצה שלוקה, נשפו על צלחת מלאה בקמח כדי למצוא ממתק, נהנו עד כלות ממשחק הכיסאות, זימרו בגרון ניחר שירי יום הולדת וכרגיל, אכלו עוגה שהיתה אמורה להיות בגובה 7 ס"מ ובסופו של דבר הצטמקה לס"מ וחצי. זאת מתנת היום הולדת היחידה שאמא שלי מעולם לא הצליחה לתת לי.

TheMarker

זאת היתה אמורה להיות גם מנת חלקה של עלמה. בכל הצניעות, אפשר לומר שאבא ואמא שלה הם פרפורמרים לא רעים. אני מסוגל להחזיק בקלות הרצאה של שעה וחצי עם 120 סטודנטים; עינת היא כבר יותר משנה מנחת האירועים הרשמית של רשת עמל, שבה היא עובדת. האם 40 ילדים הם קהל כל כך מאיים ותובעני עד שלשנינו רועדות הידיים, או שמדובר פה בעצלנות, שלא לומר פלצנות, שהשתלטה עלינו? מה שבטוח אין לנו, זאת חלוציות. נסחפנו בזרם. מאחר שאף הורה בשכונה לא העז עד כה "להתעלל" בילדיו עם מופע מתוצרת ביתית, גם אנחנו בחרנו באופציה הקלה והיקרה.

עלמה נהנתה מכל רגע. גם קרני, חברתה הטובה ושותפתה המלאה ליום ההולדת, שמחה וצהלות ניכרו גם בקרב האורחים. מוטי, אבא של קרני, גדל כמוני באיזו מובלעת מאיימת וחיננית. צחקנו על עצמנו ועל מי שנהפכנו להיות, ואז זה היכה בי בענק. אנחנו יוצרים במו ידינו מפלצות שלא יודעות שובע. החרדה התעצמה כשנזכרתי כי באחרונה פורסמה בעיתון "הארץ" ידיעה על כך שהורים לילד בבית הספר לאמנויות בתל אביב הזמינו את כל תלמידי כיתה ד', שבה הוא לומד, למסיבת יום הולדת בקלאב הוטל אילת. ריבונו של עולם, איך עוצרים את הטירוף הזה. או לפחות איך מונעים את פיסת המידע הזאת מעלמה ומאחיה.

עינת לא מתרגשת מהמגמה האמורה. איך אני יודע? אז ככה. שבועיים אחרי יום ההולדת קיימה הכיתה של עלמה יום שנקרא "בוא אלי חבר נחמד", בו נחלקים התלמידים לקבוצות של חמישה-שישה ילדים, ומתארחים לפעילות משותפת באחד הבתים. הפעם עלמה אירחה. עינת העדיפה להציל את הבית מפוגרום, ניצלה את מזג האוויר המצוין והובילה את החבורה לגינה הציבורית שבה נערכה יום ההולדת של עלמה. במשטרה מכנים את זה "חזרה למקום הפשע". מאחר שהייתי מחויב באותן שעות להסיע את עמרי וחבריו לאימון כדורגל, ניסתה זוגתי למלא את לבי ואת נשמתי בתחושות אשם כבדות. "מילא הילדה", טענה, "היא כבר רגילה שאתה לא שם עבורה, אבל מה יהיה עלי, כיצד אצליח להעסיק שישה ילדים עם הגב הרצוץ שלי?". הצעתי לה להרים מיני מופע סטייל זהבה ברזל, אבל מהר מאוד שברתי לאחור. "אני כבר אסתדר", הפטירה.

"ותשאיר לי 60 שקל". השארתי. בערב שאלתי איך היה, והיא כבר הפכה זאת לעוד מורשת קרב מפוארת. "הוציאו לי את המיץ", היו מלותיה המדויקות. "לפחות נהנו מהארטיקים?", שאלתי. "אילו ארטיקים?", תהתה. "ה-60 שקל שנתתי לך, זה לארטיקים, כן?". "איזה ארטיקים, דביל, זה לניב". מדריך בצופים, שנשכר על ידי עינת להעסיק את הילדים, כשההשגחה העליונה מפקחת.

באקט של גאונות צרופה החלטתי שזה השלב הנכון להתחיל לדבר לעצמי, ובשקט. יש לי, כך חישבתי, חמש עד שמונה שנים במקרה הטוב כדי לצבור מספיק כסף לחגיגת יום ההולדת של עמרי ועלמה בקנקון. הרי עד אז, בקצה האחר של העיר, מישהו כבר יטיס את הילדים בכיתה של בנו לחגוג יום הולדת בירח. צעד קטן בשבילו, צעד ענק בשבילי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#