שיקרנו לעולים; האם נשקר גם לעצמנו? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיקרנו לעולים; האם נשקר גם לעצמנו?

34תגובות

1. לרגל הוצאת ספרו החליט יעקב קדמי, שעמד בראש ארגון נתיב שהיה אחראי בין השאר להעלאת יהודים מבריה"מ, לספק כותרת: שיקרנו לעולים, הוא טען בראיון ל"ידיעות אחרונות". קדמי תיאר בראיון כיצד נדחפו יהודי בריה"מ לעלות לישראל בראשית שנות ה-90 בטקטיקות של לחץ והפחדה, והוסיף: כך הצלנו את המדינה.

דבריו של קדמי עוררו סערה גדולה, תגובות מכל הסוגים והכיוונים. אבל יש מקום אחד שבו הם צריכים לעורר דיון, מחשבה וחשבון נפש - בין אם הם נכונים ב-100% או ב-30%: במשק הישראלי בכלל ובתעשיית ההיי-טק בפרט.

העיתונות והשיח הציבורי בישראל נוהגים לשווק את סיפור ההיי-טק הישראלי עם מחמאות אינסופיות: עדות לגניוס, לעוצמה, לכוח, להצלחתה של הכלכלה הישראלית. הצלחת ההיי-טק עוזרת לכל הנהנים מהסטטוס קוו בישראל להסביר שהשיטה הישראלית "עובדת".

אף על פי שהצלחתו של ההיי-טק הישראלי מנופחת במידה רבה בתקשורת, אין עוררין שהוא השיג הצלחות משמעותיות ב-20 השנים האחרונות. מה שנעלם מהשיח הציבורי הוא האדנים שעליהם יושבת הצלחתו של ההיי-טק בישראל הנגזרות ממנה לגבי עוצמתו עוד 10 ו-20 שנה.

הישגיו של ההיי-טק בישראל נשענים בחלקם על הישגי מערכת החינוך שפעלה כאן בשנות ה-60 וה-70 - הן בבתי הספר והן בהשכלה הגבוהה. ב-20 השנים האחרונות מידרדרות התוצאות של מערכת החינוך, והביטוי הבולט ביותר בהקשר ההיי-טקיסטי הוא דירוג ישראל במבחני פיז"ה בתחומי המדעים: מהנמוכים בעולם המערבי, ונמוכים מאלה של מדינות מפגרות כמו דובאי, יוון וקרואטיה.

הישגיו של ההיי-טק בישראל נשענים בחלקם גם על טכנולוגיות שפותחו במערכת הביטחון. לטכנולוגיות הקשורות לצרכים ביטחוניים היה ביקוש רב בעשור האחרון, אבל כלל לא ברור שיהיה להן ביקוש ב-20 השנים הבאות. העולם משתנה והצרכים משתנים.

ויש דבר נוסף, אוכלוסיה גדולה שלא נהוג לתת לה קרדיט להצלחתו של ההיי-טק: עשרות אלפי מהנדסי חשמל, פיסיקאים ומתמטיקאים שעלו מרוסיה בשנות ה-90 והשתלבו בהיי-טק הישראלי. הם לא היו היזמים והמנכ"לים שבחזית, אבל היוו חלק חשוב בחוט השדרה של התעשייה.

אי–פי

העירוי החיובי של כוח אדם איכותי זה הרים תרומה משמעותית להיי-טק. ועכשיו קדמי מספר לנו שחלק מהם הגיעו לכאן לא מתוך בחירה אלא מתוך מניפולציה של המדינה. אבל לא היינו זקוקים לקדמי כדי להבין שהסיכוי שבעשור הבא נקבל כוח אדם איכותי מהעולם, שיפצה על השחיקה באיכות כוח האדם בישראל, הוא אפסי.

יש סכנה ברורה ומיידית לכושר התחרות של ההיי-טק הישראלי, בגלל הידרדרות האקו-סיסטם במשק הישראלי וההתפתחות האדירה במדינות כמו רוסיה והודו. ההתמקדות בפתרונות קלים כמו סובסידיות ממשלתיות, הטבות מס ודחיפת כסף מוסדי להון סיכון נובעת משטחיות, מקוצר ראייה ומהתכחשות לניסיון הגלובלי בתחום יצירת תנאים סביבתיים המעצבים מדינות וכלכלות תחרותיות. כל פתרון קל, תקציבי וקשור בהסטת כספים מצד לצד - מובטח שלא יביא תוצאות אמיתיות. הפתרונות האמיתיים תמיד קשים, ארוכים וקשורים במאבקים ארוכים ובשינוי קונצפציות וביצירת קואליציות. אבל השלב המקדים לכל אלה הוא הודאה בדחיפות, בחשיבות והסתכלות במראה. ולנו כל כך כיף לא להסתכל במראה, ולהסביר שאנחנו גדולים ומצליחים - אז למה להפסיק.

2. אחד הפתרונות הקשים, הכואבים והארוכים ליצירת משק תחרותי לעומת העולם הוא הפיכת השוק המקומי לתחרותי. אבל כדי לעבור ממדינות של קרטלים, מונופולים וקבוצות פיננסיות-ריאליות ששומרות זו על זו מתחרות - צריך להביט במראה. ויותר כיף לקרוא את ההודעות לעיתונות שמוציא הפורום שמכנה את עצמו בשם המוזר "פורום ראשי המשק". ערב החג הוא שיגר לוועדת התחרותיות שהקים ראש הממשלה את עמדתו בנושא, וקבע שאין בעיית ריכוזיות במשק, ואם יש בעיה - הרי שיש "נתק בין ההון לשלטון בישראל".

מתן חודורוב חשף בערוץ 10 את מכתב העמדה המשעשע של הפורום, ולצערנו קיבלנו רק קטעים ממנו. להערכתנו, ייתכן שהיו קביעות נוספות שנשמטו ממנו: "מלחמה היא שלום, חופש הוא עבדות ובורות היא כוח". אבל אל דאגה, כשהחברים בפורום ראשי המשק יסיימו את ההשתלטות הגלויה והסמויה על כל אמצעי התקשורת בישראל, נוכל כמובן לקבל מהם אמיתות נוספות על מצב המשק. בטווח הארוך גם לא יהיה צורך להסביר לציבור שאין ריכוזיות, שהמשק תחרותי וכדומה. להפך: ערוצי הטלוויזיה והעיתונים ישכנעו אותנו שזה טוב לנו, ובדרך לעבודה בקולחוז ובגולאג ובחזרה נשנן לעצמנו - מונופולים הם טובים, קרטלים הם עדיפים וריכוזיות היא ברכה.

3. יאיר סרוסי, האיש שזכה בתפקיד יו"ר בנק הפועלים ובעלות שכר של 12.8 מיליון שקל, מתאים את עצמו במהירות למעמד ולמועדון. סרוסי מיהר להופיע בפני ועדת הריכוזיות, להתראיין בעיתון של הריכוזיות ולהסביר שיש תחרותיות גדולה במשק. ברור, כולנו מכירים את התחרות העזה בסלולר, במלט, בכרטיסי אשראי, בדלק - בכל אשר נפנה. מיוחדת במינה היא התחרות בענף של סרוסי: מנהלים בכירים בבנקים מעריכים שיש במערכת הבנקאות 10-15 אלף עובדים מיותרים וכמות דומה של עובדים ששכרם גבוה ב-50% ממחיר השוק. למרות זאת מצליחים הבנקים בישראל להרוויח תשואות דו ספרתיות על ההון. איך הם עושים את הפלא הזה? בעזרת תחרותיות?

אז הנה חידה קטנה לסרוסי ולחבריו למועדון, שעולים לירושלים כדי להסביר שהמשק שלנו תחרותי: כיצד אתה מסביר שלכל המונופולים והקרטלים הישראלים הרווחיים והחזקים - בתקשורת, בבנקאות, בקמעונות ובתעשייה המקומית - אין שום פעילות בינלאומית? הרי אם הם כאלה תחרותיים, ולאור הרווחיות המרשימה שלהם בשוק המקומי - הם היו צריכים לכבוש את העולם.

אם סרוסי מתקשה להעניק הסבר לתופעה, אנחנו מוכנים להציע אחד: רוב המונופולים האלה הם בלתי תחרותיים בעליל, רווחיותם הגבוהה נובעת מכך שהשוק בישראל סגור וטייקון אחד שומר על השני, הניהול של חלקם מפגר ולכן אין להם סיכוי להתחרות בשווקים הגלובליים. כמה מהם התבלבלו ממה שקראו על עצמם בעיתונים ונכנסו לשוק הבינלאומי - וזה הסתיים לרוב באופן כושל או מאכזב במיוחד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#