אל תנסו את זה בכביש: מסע באופנוע במדבר יהודה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אל תנסו את זה בכביש: מסע באופנוע במדבר יהודה

יצאנו למדבר יהודה עם הסקוורנה 125 סמ"ק, כדי להיזכר בטל שביט, מייסד מגזין "מוטו", שנהרג לפני כחודשיים ■ המסקנה: אופנוע זה תענוג טהור. בשטח

5תגובות

דיכאון בסלמה ובשוקן, רובע האופנועים של תל אביב. דיכאון כבד. כבר חודש שלם. קצת יותר. רוכבים מושבעים נפטרים מהכלי שלהם. אומרים - לזה אני לא חוזר. זה קורה בגלל טל שביט, גורו האופנוענים ומייסד מגזין "מוטו", שנהרג לפני כחודש וחצי בתאונת דרכים. אם זה קרה לו, אומרים רוכבים רבים, זה יכול לקרות לכל אחד. אומרים ומוכרים את הכלי שלהם.

הכרתי את טל. אני לא חושב שהוא היה רוצה שלאחר מותו יפסיקו רוכבים לרכוב. להיפך.

אז לזכר טל עליתי על אופנוע.

עליתי על אופנוע לאחר שנים של התנזרות. בעבר היו עבורי אופנועים תחבורה יום-יומית וכלי לטיולים ולהרפתקאות. את האופנוע האחרון שהיה לי מכרתי לפני שלוש שנים.

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

עכשיו הגיע הזמן לחזור לאוכף.

הנה, טל מחייך מלמעלה. תמיד הוא חייך מלמעלה.

תג מחיר מצחיק

לא הלכתי על מפלצת. בחרתי בהסקוורנה 125 סמ"ק. הסקוורנה הוא יצרן אופנועים שוודי, שמתמחה באופנועי שטח ושייך כיום לב.מ.וו - יצרנית אופנועים (לא רק מכוניות) מצליחה מאוד. רוכבים בני 16 יכולים לרכוב רק על אופנועים עם נפח המנוע הזה (בהגבלת הספק של 14.6 כ"ס).

אני מגיע לסוכנות של היבואן קמור בפתח תקוה בצהריים המאוחרים של שישי, מחפש צעצוע על שני גלגלים ולא מוצא.

המנוע אמנם קטן, אבל הסקוורנה TE125 הוא אופנוע פול סייז, עם צמיגי 20/21 אינץ', פלסטיקה וגרפיקה של אופנועי האנדורו המקצועיים של החברה. זהו אופנוע גדול ורציני למראה, עם תג מחיר מצחיק למדי - 26 אלף שקל. מחירו של דגם אנדורו מקצועי מתוצרת אותה חברה הוא כפול.

עכשיו צריך רק ללחוץ על הכפתור הקטן שמימין ולצאת לדרך.

ג'יפ נראה כמו תחביב לפנסיונרים

מדבר יהודה. תדלוק במישור אדומים וכניסה לשטח. ממש כמו אז, עם חזי והחבורה הירושלמית. מתחילים ברכיבה מהירה. מהירה מדי? אני שוכח שאני צריך לרכוב עוד 100 ק"מ פלוס עד ערד - זה היעד שלנו להיום - ושצריך לשמור כוחות, להיזהר מצביטה בצמיג, משבירת עצמות וכו'.

את הדרך הנכונה אי אפשר לשכוח: בהתחלה גבעה שטוחה, שביל רחב ומהיר, שוברים שמאלה, ירידה, עיקול חד ועלייה, למרגלות הר מונטר, הלאה ישר, סיבוב שמאלה וימינה ואז מגיעים לשד של מדבר יהודה. זו גבעה עגולה, מושלמת כזאת. אנחנו עושים הפסקה של חמש דקות בפטמה.

מאחוריי רוכב אלעד על ק.ט.מ אנדורו 125 סמ"ק שתי פעימות. האופנוע שלו קשוח ומקצועי. האופנוע שלי דו שימושי וסלחני. אני נהנה יותר. כנראה שבתחרות אנדורו הוא היה מביס אותי, אבל כאן, בשבילים הרחבים, הצעצוע שלי עדיף. יורדים לבקעת הורקניה, דרך רחבה עד נחל דרגות ומשם לתקוע, לחצצון, לרוג'ום א-נקה. הפסקה. עוצרים להצטלם. כשהייתי בן 16, לדוד מלך הכיתה היה דרבי 50 סמ"ק. כמה רציתי אז אופנוע כמו של דוד. ולחשוב שבני ה-16 של היום יכולים לרכוב על הסקוורנה 125. תלישה של חוט קטן - וההספק עולה ב-10%. עוד קומבינה ויש להם 50% נוספים בכוח.

ליד מבנה המשטרה העזוב אנחנו פוגשים שיירת ג'יפים. בהשוואה לאופנוע, ג'יפ נראה עכשיו כמו תחביב של פנסיונרים. כאן על האופנוע צריך לשמור על ריכוז גבוה כל הזמן וצריך לעבוד, לעמוד, לדרוך, להעביר משקל, לשלוח רגל, לנשום. אופנוע הוא תענוג טהור. בשטח. בכביש זה יותר מדי מסוכן. לא בגלל האופנוע. בגלל המכוניות. תשאלו את טל.

הזמן קצר, אז אנחנו חוזרים לדרך המהירה ורוכבים דרום-מערבה, לכיוון משטרת אום דרג' (מצפה מדרג). כמעט ממשיכים בטעות לכרמל, אבל חוזרים בזמן ותופסים את השביל להר חולד, דרך ח'שם אל-כרם. עדרי צאן, חלקות מעובדות, נוף מיוחד במינו. ההאסקי לא מפתיע אותי לרעה אפילו פעם אחת. כלב נאמן שכמותו. אם רק היו לו צמיגי שטח טובים יותר ועוד קצת מומנט בסל"ד נמוך ובסיס גלגלים טיפה יותר קצר. אני סתם מתלונן. זו העייפות של הדרך הארוכה.

הדרך נעשית שוב קשה. הקצב יורד מ-30 ומשהו ל-20 ומשהו. עופר, XT600, לא מתעייף בכלל. ולחשוב שרק אתמול הוא עשה את מרתון ירושלים. עוברים עוד כמה ק"מ. איכשהו אני לא נופל. אלעד עובר לרזרבי. אצלי לא נגמר אפילו חצי מיכל.

הפתעת העונה

טל לא היה איש של אופנועי שטח. הוא רכב פה ושם בשטח, אבל העדיף חד משמעית אופנועי כביש.

הסקוורנה 125 הוא הפתעת העונה: אופנוע זול אבל לא קטן, מנוע בנפח קטן אבל לא חלש ויכולת שטח טובה מאוד. אם רק הביטוח לא היה כל כך יקר, בטח הייתי קונה אחד.

להתראות טל. נוח על משכבך בשלום. ותודה על כך שבזכותך אני יודע מה זה היגוי הפוך.

הסקוורנה

TE125

וקנין עופר

מנוע: צילינדר בודד, 124.45 סמ"ק, ארבע פעימות, ארבעה שסתומים, הספק מרבי 14.6 כ"ס ב-9,000 סל"ד, מומנט מרבי 1.23 קג"מ ב-8,000 סל"ד

מידות צמיג קדמי: 90/90 R21

מידות צמיג אחורי: 120/90 R18

מרווח גחון: 30 ס"מ

בסיס גלגלים: 145 ס"מ

אורך: 223 ס"מ

הזנת דלק: קרבורטור קייהין 29 מ"מ צריכת דלק: נתוני מבחן - 28 ק"מ לליטר בלם קדמי: דיסק בקוטר 260 מ"מ, קליפר צף בעל שתי בוכנות; בלם אחורי: דיסק בקוטר 220 מ"מ, קליפר צף בעל בוכנה בודדת משקל (ללא דלק): 117 ק"ג מחיר: 26 אלף שקל

האמנם קוטל האופנוע מדי שנה כל כך הרבה נפשות תמימות?

טל שביט, דבר העורך, "מוטו", יוני 1988: "'נהרג נהג מכונית' - ראיתם פעם כותרת כזאת בעיתון? גם אני לא, מהסיבה הפשוטה שאין בכך כל חדשה מעניינת. כמעט כל יום נהרגים נהגי ונוסעי מכוניות. אבל אופנוע? זה כבר עניין אחר. כשנהרג רוכב אופנוע, זה כבר אירוע תקשורתי. משתי סיבות: הראשונה - כולם יודעים כמה האופנוע מסוכן ולכן יכולים להזדהות עם הכותרת, לצקצק בלשונם ולהטיף לכל מכריהם רוכבי האופנוע להפסיק עם השטות הזאת. הסיבה השנייה פשוטה: זהו אירוע נדיר.

"מאיפה לעזאזל התדמית הזאת? האמנם קוטל האופנוע מדי שנה כל כך הרבה נפשות תמימות? האמנם הוא הרוצח הבלתי מרוסן המסתובב בכבישינו? למה כשנהרגים במכונית זה טבעי, אבל כשנהרגים באופנוע אז זה ‘כלי רצחני'?

"ב-1986 נעו בכבישי הארץ כ-820 אלף כלי רכב מכל הסוגים. באותה שנה אירעו 23,770 תאונות שגרמו למותם של 523 בני אדם (כולל הולכי רגל, וזו נקודה חשובה). בחישוב יחסי נקבל 0.64 הרוגים לכל 1,000 כלי רכב. מתוך הסך הכל נהרגו עשרה בני אדם בתאונות הקשורות ברכב דו גלגלי. באותה שנה היו 32 אלף כלים מסוג זה בכבישים, וזה יוצא, רבותיי - 0.31 הרוגים ל-1,000 כלי רכב. קולטים? מספר ההרוגים הקשורים ברכב דו גלגלי הוא פחות ממחצית מהממוצע לכל כלי רכב. אתם מבינים את זה?"

טל שביט נהרג ב-2 במארס במחלף מורשה, בעת שביצע רכיבת מבחן לאופנוע חדש. לפי חקירת המשטרה, התאונה אירעה כשמכונית פרטית החלה בנסיעה בשוליים, ונכנסה לכביש.

שביט נחשב לאחד מראשוני עיתונאי הרכב בישראל ולמייסד עיתונות האופנועים. ב-1988, לאחר שכתב במגזינים "טורבו" ו"אוטו", ייסד את המגזין הראשון לאופנועים ולקטנועים, "מוטו". שביט, בן 55 במותו, הותיר אחריו שני ילדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#