מיהו מצליחן אמיתי? - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מיהו מצליחן אמיתי?

3תגובות

התכתבתי עם מישהו בזמן האחרון והוא כתב לי, "אני לא כמוך. אני לא מתוכנן. אני חי את החיים שלי משבוע לשבוע. כלומר, אני יכול לומר מה אני חושב שאעשה בעוד חמש שנים מהיום ואיפה אהיה, אבל אין לכך כל משמעות, מכיוון שממילא זה לא יקרה. אדם עושה תוכניות ואלוהים צוחק, מכיר?", בטח שמכיר.

לפני כמה שנים, יהודי אחד שעבדתי אתו התראיין בעיתון ואמר, "שי גולדן הוא ההפך הגמור ממני. מיד עם תחילת התפקיד הוא התחיל להרביץ בי תורה: 'בחצי השנה הראשונה בעבודה אתה מתבסס, אחר כך אתה מתחיל לחשוב על הג'וב הבא ואחרי שנה אתה צריך לפעול כדי להשיג את אותו ג'וב'. השאלה האינסטינקטיבית שלי היתה 'אבל למה?'. לא הבנתי אותו. הדחף לשעוט תמיד קדימה לא ברור לי".

זה גרם לי לחשוב - איך יצא לי שם כזה, של אחד שמתכנן את צעדיו מראש, חמש שנים, שמונה ואפילו שלושה עשורים למפרע? זה גם גרם לי להתעצבן קצת, שזה מה שחושבים עלי, כי אני הרי ראשון הפטאליסטים: מאמין בכל מאודי שתוכניות הן עבור מהנדסים ומנהלי עסקים, ושהחיים הם משהו שאי אפשר באמת לתכנן. החיים הם ערב רב של נסיבות בלתי תלויות, גורמים בלתי צפויים והסתברויות בלתי משוערות. כל כך הרבה משתנים בלתי ידועים מנהלים את משוואת חייו של כל אדם, בטח ובטח בישראל של ימינו, עד שנאיבי לחשוב, כמעט מגוחך, שמישהו מסוגל לתכנן את חייו במידה של רצינות.

מצד שני, אני מנחם את עצמי, מוטב להיות בצד הלא מופתע של החיים. מוטב לנסות להכתיב לחיים מאשר להיות מוכתב על ידם. המוטו של "הסמויה", סדרת הטלוויזיה האהובה עלי, הוא It's not how you play the game - It's how the game is playing you. וזה משפט נפלא, מכיוון שהוא מדייק מאוד בניסוח חוויית החיים בעידן שלנו: אתה יכול לנסות לתכנן את חייך מראש, לנהל מהלכים, תמרונים והערכות אסטרטגיות עם עצמך, אבל אלה שמצליחים בחיים הם אלה שמגיבים לדרך שבה החיים זורקים עליהם את כל הכדורים הבלתי צפויים האלה, משנים את התוכניות בהתאם ומגיבים בגמישות, במקום שבו אחרים נשברים ומבלים את ימיהם בניסיון להשיב על השאלה, "למה אני? למה עכשיו?"

אני חושב שזה נכון שהייתי פעם איש כזה: אדם שמנסה לתכנן את צעדיו מראש, שמנסה לחזות את הבלתי נודע, שמציב סמן לייזר ומכוון אותו אל נקודה רצויה באופק, שאליה הוא חותר להגיע. אבל עם הזמן התבגרתי. הבנתי שתוכניות חיים הן קונצפט מצוין לבסס עליו פגישות אימון אישיות, אבל בפועל, מרבית האנשים לא משיגים את חלומותיהם, לא כובשים את הפסגות שהם מציבים לעצמם. האנשים שמצליחים בחיים הם אלה שלא מתכופפים כשהמשברים מגיעים, כשהקשיים צולפים בפנים, כשמהמורות היום-יום מאיימות לשבור להם את הרגל. האנשים שמצליחים הם אלה שלא נכנעים כשהתוכנית משתבשת, שלא מרימים ידיים כשהתסריט כולו יוצא משליטה. האנשים האלה, שמקבלים את העובדה שהחיים משחקים בהם ולא להפך, אבל מקבלים זאת בלא כעס ובלא טינה, הם אלה שמצליחים. האנשים שיודעים לאן הם רוצים להגיע, אבל לא מתעכבים על כל לבנה עקומה שעיקמה את קרסולם בדרך, הם אלה ששורדים, שמגיעים לבסוף לתחנות האם של חלומותיהם.

כשאני מביט לאחור אל חיי, עד כה, אני יכול לומר שלא התכופפתי, שלא קיבלתי רגליים קרות במקומות שבהם אחרים השתפנו, שהיתה לי תעוזה במקומות שבהם אחרים קיללו את אלוהים שלא מזמן להם את מזלם. אני יכול גם לומר שנכשלתי בהרבה מאוד דברים - קרוב לוודאי, יותר פעמים מאשר אלה שבהן הצלחתי - אבל כשהצלחתי זה נראה לי מובן מאליו, כמעט בלתי נמנע. אולי זו הסיבה שרבים חושבים שתיכננתי את עצמי לדעת ושהכל בא לי בקלות. אבל לא זכיתי באור מן ההפקר וגו'. באמא שלי שניקרתיו מצורי ומלבבי חצבתיו. והיה פטיש צרות גדולות והיה גם פיצוץ של הלב. וואחד פיצוץ. לא, באמת, אתם פשוט לא מבינים. בום שלא מהעולם הזה.

וקטנה לסיום

ומארק טוויין אמר: "תכנון הוא לא תמיד דבר גרוע. כשנח בנה את התיבה, עדיין לא התחיל לרדת גשם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#