מר גולדן, העתיד הכלכלי קורא לך - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מר גולדן, העתיד הכלכלי קורא לך

3תגובות

בשבוע שעבר מלאו לי 40. עניין די משמח, אם אתה טיפוס שמח; ועניין די מדכדך, אם אתה טיפוס מדוכדך. כולם הטרידו אותי בשאלות על המשבר המפורסם - אותו עניין שמפיל על אדם את ההכרה שהוא מקריח, כרסתן, הגיע לסוף עלומיו, קבור בקריירה ללא מוצא, אסור לכל הנאות החיים שאינן חלק מהבורגנות וחשוד מיידי בסימפטיה להתבזות ולהשתטות, בכל פעם שהוא מבצע אקט בלתי נורמטיבי.

אני סבור שהמשבר הזה מאחוריי: התקרחתי במידה, שרירי הבטן שלי רכים להדאיג, תחושת החידלון שאוחזת באנשים המכירים בסופיותם אוחזת בי זה מכבר בלפיתת חנק, ועוד כהנה וכהנה עניינים שניהלתי בפרהסיה כדרך של ביטוי עצמי. אדרבא, התבזיתי. ומה בכך? התבזיתי יותר בשנותיי כנער, אבל אז היה קל יותר לסלוח לי - מפאת משובת הנעורים וגו'.

ומה בכך (2)? אני רואה במפת הכוכבים של עתידי אקטים שנויים במחלוקת ובעייתיים לרוב, שיקימו עלי את קצפם של טהרנים למיניהם. אני חי עם זה בשלום, יחסית לעצמי, מה שמעיד על כך שאמנם התבגרתי במקצת. אחרי הכל - המיומנות הגדולה ביותר שאדם צובר עם השנים היא היכולת להישאר נאמן לעצמו, להיות קשוב לקולו הפנימי ולוותר על התשוקה הילדותית לרצות את כולם, כל הזמן, בכל מחיר. נדמה לי ששיכללתי מומחיות זו באופן נאה למדי בשנים האחרונות, ואני בשל כעת להמשיך לעבר אופק בלתי מוגבל של שערוריות וסנסציות זעיר בורגניות.

ואולם עניין שאיני מצליח להתגבר עליו, בפתח העשור החמישי לחיי, הוא החרדה הקיומית המוחצת - הבעתה מפני העתיד הכלכלי המזומן לי. לעת עתה מצבי איתן, השבח לאל הטוב. אבל כמי שדילג מעבר למשוכה הגילית הסמלית המבהילה של שנתו ה-40, אני יודע לומר כי חוסן זה הוא מראית עין, אשליה שהיא גבבה. אחרי הכל, בעוד שנתיים או שלוש אני עלול למצוא את עצמי כמניה מאוד בלתי אטרקטיבית למעסיקים פוטנציאלים - תוצאה של בלותי הבלתי מוכחשת וניידותם הקלה להבהיל של סייחים צעירים, הדוהרים מאחוריי.

איור: לי קורצוויל

תאמרו: זה העתיד המצפה לכל עיתונאי; בחרת במקצוע ארור במיוחד כדי להוציא את לחמך. אומר לכם: נו, באמת. עידן התחלופה הקפריזית, הניידות הגבוהה והיעדר הביטחון התעסוקתי אינו חובט בעיתונאים בלבד. הוא נחלתם של כמעט כל השכירים במשק. תדע כל אם עברייה, שמרגע שיחצו ילדיה את גיל 45 - מועד עתידם לפורענות.

הפתרון של עצמאות כלכלית - הווה אומר: התנערות מעולו של הקפיטליסט לטובת העמדת שירותיי באופן אד-הוקי לכל דורש - קוסם כמובן. אחרי הכל, מי אינו חולם להיות "אדון לעצמו"? אלא שאדנות זאת היא עבדות והשתעבדות מסוג אחר לחלוטין - תלות בלתי פוסקת בגחמותיהם של לקוחות, השקעת מרץ רב במכירת שירותיך, התקרנפות והתחנפות וויתור על אידיאלים ועקרונות, נפילת קורבן למוסר תשלומים ירוד, נפילה בשבי התנודתיות בשוק וקורבן חסר רחמים של תחרות פרועה עם יריבים המעניקים שירותים דומים לשלך. שלא לדבר על חוסר היכולת לערוך תכנון כלכלי, חרדה בלתי פוסקת מאובדן לקוח מרכזי - וכתוצאה מכך השתעבדות גמורה לגחמותיו ועוד כהנה וכהנה בונוסים שחיי הפרילנסר, העצמאי, מזמנים למי שחפץ בדרך חיים זו.

גם הפתרון של נטילת יוזמה, הקמת מיזם, הזנק, פתיחת עסק וניסיון לגייס כספים לטובת רעיון עסקי בעל אופי כזה או אחר - מתאים רק למסוימים. מרבית בעלי העסקים הקטנים בישראל משועבדים לבית העסק שלהם הרבה יותר מאשר למקום העבודה שבו השכירו את שירותיהם למעסיק. כך או כך - עניין יזמי זה מתאים לאנשים בעלי תעוזה רגשית גבוהה, ביצי ברזל, אבא עשיר, אמא עשירה לא פחות וסבא וסבתא עשירים יותר משני הוריו. המסקנה שהון התחלתי הוא נקודת התחלה לא רעה לייצור הון גדול ממנו אינה חתרנית במיוחד.

ובכן, מה האופציות שעומדות בפניי? הפיכת עצמי לבלתי ניתן להחלפה עבור מעסיקיי, מתוך אמונה שאלה יסכימו לשלם לי את שכרי 27 שנה נוספות (בלתי סביר); נטישת רעייתי ומשפחתי לטובת נישואי תועלת עם יהודייה כבודת הון מפלורידה, תוך ציפייה יום-יומית להתפגרותה (בלתי סביר); השתלטות עוינת על שלד בורסאי, לטובת הקמת חברה שתגלגל כסף שאין לי לחשבונה של חברה אחרת שהקמתי, שגם מחשבונה הריק הזרמתי כסף לחשבונה של חברת קש אחרת וכן הלאה, תוך הסתמכות על כך שהמלים "המחזור השנתי של סך כל החברות שברשותו" יקנו לי כמה אינצ'ים ב-TheMarker, שיובילו לאמון הבנקים בי, שיוביל לרצונם להזרים כסף נוסף לחברות שהקמתי וחוזר חלילה, עד שאיהפך ליצחק תשובה (בלתי סביר לחלוטין, מהטעם שלי עצמי לא ברור מה פירוש המלים שניסחתי כעת); המצאת עצמי מחדש בתחום חדש, תוך נטילת הימורים מחושבים ומתוך קבלה של ספיגת מהלומות כלכליות בשלב הראשון של המסע (סביר, אך מדכא ומבהיל מאוד); עצימת עיניים שלמה, מלאה, מוחלטת וזחוחה, מתוך הנחה כי "יהיה בסדר", ומתוך ההיגיון הפסיכולוגי שאין טעם למלא את ראשך בדאגות למחר, כל עוד זה עדיין לא התייצב בדלת (סביר מאוד ומחרמן מאוד); מה החלטתי? אודיע לכם בבוקר שבו אאבד את מקום עבודתי. מבטיח.

וקטנה לסיום

ובן סטילר אמר: "אם 40 הוא ה-30 החדש, זה הופך את ה-50 ל-40 החדש, נכון? וכך בסדר עולה עד לגיל 120, למשל. זאת לא כזאת מציאה לומר למישהו בן 105, '105 זה ה-95 החדש'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#