חגיגה בלי סנוקר: ההפלגה שלא היתה במג'יק 1 - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חגיגה בלי סנוקר: ההפלגה שלא היתה במג'יק 1

התענוג מפוקפק והפאר עלוב - פלא שמשרד התחבורה החליט להשאיר את הספינה בנמל?

2תגובות

זה התחיל בשמועה חסרת בסיס, כך הנחנו באותו רגע, שהצמיחה כנפיים במהירות מרשימה והגיעה לנוסעים רבים שהתגודדו על הסיפון וצפו במתרחש למטה, ליד אולם הנוסעים שבנמל אשדוד. "חבל לכם על הזמן, אין הפלגה. אנחנו לא שטים היום. תכף יורידו את כל הנוסעים", סיננה לעברנו אשה שעמדה על הסיפון עם חברותיה. התעלמנו ממנה בהפגנתיות והמשכנו לסייר בין סיפוני האנייה, מחפשים את גשר הפיקוד ואטרקציות נוספות שלא כוללות את החפלה הים-תיכונית שהשתוללה ליד הבריכה.

מאחר שסוף-סוף הצלחתי לטשטש את הבעת פניי המבועתת - בעזרתם האדיבה של שני בקבוקי בירה שהרגיעו במידה מסוימת את הרצון להשליך את עצמי מהסיפון עוד לפני שיצאנו את הנמל, בעיקר בגלל עוצמת המוסיקה - סירבתי להאמין שכל השעות האלה שבהן בילינו על האנייה, מנסים להסתגל לחברינו החדשים לשלושת הלילות הקרובים, יירדו לטמיון. התקשיתי להודות בכך בפני עצמי, אבל קיוויתי שהשמועה תתבדה וממש בקרוב נעזוב את הנמל.

השיט אמור היה להיות הפלגת הבכורה ל-2011 של ספינת התענוגות מג'יק 1, שנקנתה בסוף 2009 על ידי חברת "יש תיירות" בבעלות יוסי מואטי. האנייה, שעל סיפונה היו כ-650 נוסעים, אמורה היתה להפליג ללרנקה וללימסול שבקפריסין בשלושה ימים ושלושה לילות של פסטיבל ים-תיכוני. גולת הכותרת היתה הופעה של אייל גולן בשבת בערב. המחירים לאדם בחדר זוגי נעו בין 319 דולר לחדר פנימי ללא חלון ל-599 דולר עבור הסוויטה, ושתי האפשרויות כללו פנסיון מלא. לאנייה שבעה סיפונים, הכוללים מלבד תאי שינה וחדר האוכל, קזינו, חנויות דיוטי פרי, אולם אירועים, דיסקוטק, גן ילדים, מועדון נוער ואמפיתיאטרון.

באתר של מג'יק 1 נכתב כי "מדובר למעשה בבית מלון צף, עם אוכל מעולה, הופעות של מיטב האמנים לאורך ההפלגה, דיוטי פרי, קזינו והעיקר - ביקור באתרי נופש מדהימים בכמה מדינות. אנחנו מתמחים בהפלגות נופש, ויחד אתנו תוכלו לגלות שהפלגה מדהימה לא צריכה להיות יקרה. חדרי האירוח במג'יק 1 מעוצבים בצורה האופטימלית ביותר, כדי להבטיח את נוחיותכם. אבל חשוב לציין, שבהפלגות נופש חדר השינה הינו המקום שתבלו בו הכי מעט".

בעוד שהחברות הישראליות שמפעילות ספינות תיירות מכנות את ספינותיהן "אניות פאר" או "ספינות תענוגות", נראה שלסוג הנופש הזה יצא שם רע למדי של חופשות זולות בתנאים ירודים, המלוות בהופעת אורח של זמר או של כוכב ילדים, בהתאם למיתוג של אותו השיט. למרות המוניטין המפוקפק, סוכנויות נסיעות רבות משווקות את סוג הנופש הזה כאידיאלי למשפחות וב"יש תיירות" נערכו לגידול של 15% במספר המפליגים. החלטתי להתעלם מהדעות הקדומות ולבדוק על בשרי את ההבטחות הגדולות של מג'יק 1, בתקווה שהן לא יישארו על הנייר.

כמעט כמו בטיטאניק

כשהגעתי לחניון מפליגים באשדוד בבוקר אותו יום, הבנתי שאני כבר לא בקנזס. כאן, מחוץ לבועתי החמימה במדינת תל אביב, נראיתי כמו יצור מכוכב אחר, במיוחד שבדידותי המזהרת התבלטה על רקע החבורות שבאו לנפוש. קבוצות של גברים שהגיעו בשביל הקזינו, נשים שבאו לנפוש ללא הבעלים, בני נוער שחיפשו מפלט מההורים, סטודנטים שלקחו חופש מהלימודים והעידו על עצמם שהם מעריצים של אייל גולן ואפילו כמה משפחות - כולם המתינו בקוצר רוח לעלות על הספינה, להתמקם בחדרים ולהתחיל את החגיגה הים-תיכונית בים התיכון.

אף על פי שעל האנייה היתה חנות דיוטי פרי, רוב האנשים לא ויתרו על חוויית הקנייה האולטימטיבית ביציאה מגבולות ישראל והעמיסו עגלות. אולם הנוסעים הקטן הכיל שתי חנויות דיוטי פרי מתחרות שמכרו את אותה הסחורה בדיוק. "הכי טוב לקנות כאן. זה הדיוטי של רותי", הכריז לעברנו אחד העובדים. התורים הארוכים בקופות של שתי החנויות הבהירו שלא בכדי הן הוצבו זו לצד זו.

ניסינו לאתר את התור הקצר ביותר, ונעמדנו מאחורי אחד שהחליט לדגום את כל המוצרים שמציעה החנות, ממברשת שיניים ומשחת שיניים ועד לדאודורנטים למכביר, שחלילה לא ייחסר. הבנו שרשימת הקניות הארוכה שלו תעכב אותנו ופנינו לקופה אחרת. נעמדנו מאחורי אשה מבוגרת שהגיעה לשיט עם שתי חברותיה, ורכשה שני בקבוקי שיבאס ושלל מוצרי קוסמטיקה. לאחר ויכוח ארוך עם הקופאית על כמות המוצרים שמותר לה לשאת עמה, הוציאה האשה מעטפה מלאה בשטרות של 200 שקל ושילמה. "סוף סוף", נאנחנו. אלא שהשמחה היתה מוקדמת: הגברת שלפה עגלת קניות נוספת מלאה בפאקטים של סיגריות. חברותיה כבר החלו לאבד את סבלנותן והאיצו בה. "עכשיו היא תוציא מעטפה של דינרים ירדניים", גיחכתי. ואכן, היא הוציאה מעטפה עם שטרות של יורו. כעבור נצח הגיע תורנו.

"אתם באים למג'יק 1?", שאל הצעיר שמאחורינו. "יהיה לכם מה זה כיף", ענה מבלי לחכות לתשובתנו. "אני יודע כי אני מצוות הבידור של האנייה", ניפח את חזהו בגאווה. חייכנו במבוכה ויצאנו החוצה כדי לפגוש את שאר חבריו לצוות, שכבר החלו את החגיגה בכניסה אל בטן האנייה בווליום גבוה מדי שגרם לי להרגיש זקנה ובתלבושות צבעוניות מדי שסינוורו את עיניי. כיאה למלון פאר, הוגש לנוסעים לפני עלייתם לאנייה מיץ מתרכיז שנראה כמו פטל, אבל לא טרחתי לבדוק באמת וסירבתי בנימוס.

TheMarker

מתוך רצון לקבל פינה שקטה שתשמש לנו כמפלט, מיהרנו לעלות אל הספינה ולקבל את המפתחות לחדר. פקידות הקבלה, כמו גם המלצרים ההודים בחדר האוכל והמלצריות המצודדות על הסיפון, דיברו עמנו באנגלית בלבד. תהינו אם מדובר בניסיון לשוות נופך בינלאומי לספינה שמפליגה תחת הדגל של איי הבהאמה, והגענו למסקנה שזה לא לעניין לאתגר את הקהל, שלא הגיע כדי לשבור את השיניים באנגלית, אלא כדי לשיר את מיטב הלהיטים הים-תיכוניים בעברית.

הנחתי את חפציי בקיטון הצר והקלסטרופובי משהו, שניכר שמיליוני אנשים השתמשו בו עד שהתבלה לחלוטין, והבנתי מדוע נכתב שלא אשהה בחדרי יותר מדי - הוא לא עורר חשק להשתקע בו בנינוחות, במיוחד לא המקלחת והשירותים שנזלו בכל הדחת אסלה. המיטה הזוגית דמתה יותר למיטת יחיד, והמצעים שעליה עברו יותר מדי כביסות בחייהם. משם ניגשנו לחדר האוכל שבו כבר הוגשה ארוחת הצהריים. האוכל המעולה - על פי אתר החברה - התגלה כניסיון עלוב להכין מאכלים סיניים מהסוג שאכלנו בשנות ה-80, לפני שידענו מהו אוכל סיני אמיתי. כמה ביסים מדגמיים הספיקו לי כדי להבין שכנראה שארזה בהפלגה. גילה של הספינה, יותר מ-35, ניכר היטב בטיול קצר בין חדריה וסיפוניה שנראו מרוטים למדי ולא מתוחזקים. הבריכה דמתה לגיגית שלא יכולה להכיל יותר מתריסר אנשים בו זמנית ורהיטי הפלסטיק הלבנים שניצבו לידה לא עשו חשק להשתזף על הסיפון.

בקדמת האנייה, בדיוק בחרטום, עמדו שתי נערות ועשו פוזות למצלמה שהחזיק חברם. "בנות, תחזרו בבקשה, אתן לא יכולות להיות שם קדימה. זה מסוכן. יש חבלים ואתן עלולות ליפול", צעק לעברן מאבטח שהגיח במהירות מהפינה. "אחי, שנייה. אנחנו רוצים לעשות תמונה כמו בטיטאניק", קרא לעברו מחזיק המצלמה. "לא, מצטער. אסור לאורחים לשהות בחרטום", המאבטח סגר את השער שעליו נכתב באותיות גדולות "הכניסה לעובדים בלבד". "מאיפה יכולנו לדעת?", טענו לעברו הבנות, ששבו בינתיים מסשן הצילומים באווירת הספינה שטבעה, "השער היה פתוח לגמרי". המאבטח משך בכתפיו והמשיך בדרכו, לא לפני שווידא כי השער סגור ונעול.

בהמשך הטיול נקלעתי לחפלה שהיתה בעיצומה על הסיפון הראשי. עוד לא יצאנו מהנמל, ושמפניירות שבתוכן בקבוקי וודקה ופחיות משקה אנרגיה הוגשו אל השולחנות, ועם ישראל כבר החל להתפשט ולנסות להשתזף בשמש החורפית. הבנתי שכדי לשרוד את שלושת הימים והלילות הבאים וכהכנה לקליימקס של החגיגה האינסופית שתתרחש עם עלייתו של אייל גולן על האנייה בקפריסין, כדאי שאטמע בקהל. אז הזמנתי בירות באנגלית מהמלצרית ואפילו תפסתי את רגלי מטופפת על הרצפה בקצב השירים במזרחית. אבל עדיין הרגשתי כתיירת שמתבלטת בזרותה. העובדה שהסתובבתי יחפה מכיוון ששכחתי להצטייד בכפכפים אף הגבירה את המבטים החשדניים.

סרן שמועתי ממשיכה

בתום שעתיים של בהייה בחבריי לשיט, שכללו גם את הצגת צוות הבידור שעלו בינתיים אל הסיפון והחליפו בגדים לתלבושות של רקדני סמבה, החלטתי שסיימתי לנסות להרגיש שייכת וברחתי אל הסיפון העליון. שם, בחיפוש אחר מעט שקט, ערכנו טיול אל גשר הפיקוד שבמהלכו נתקלנו במפיצת השמועות.

לא חלפו שתי דקות ונתקלנו שוב באותה אשה, שלא התייאשה מניסיונותיה לשכנע אותנו בצדקתה. "אני אומרת לכם, לא תהיה הפלגה", פסקה. "שמעתי מישהי מספרת למישהו אחר שאבא שלה התקשר ואמר שהוא שמע בחדשות שמג'יק 1 לא תפליג בגלל איזו תקלה. תחפשו בגוגל". שלפנו את הסמרטפונים שלנו ועשינו כדבריה. אמנם הקלדת שמה של האנייה לא הניב את אותה ידיעה מיוחלת, אך מצאנו שם ידיעות מטרידות לא פחות על 15 נוסעים שנפצעו בעת שהאנייה עגנה בישראל באוגוסט ועל כך שלאנייה יש קשר כלשהו למשפחת פשע זו או אחרת.

"תשאלו בגוגל", דרשה האשה, "מתי יוצאת ההפלגה של מג'יק 1". בשלב הזה הפסקתי לנסות להיות מנומסת ואדיבה ולא הצלחתי לשלוט בפרצי הצחוק. "זה גוגל, לא ‘מראה מראה שעל הקיר' או כדור בדולח. הוא לא יגיד לך מתי יוצאת ההפלגה. נראה לי שכל העניין מופרך. למה שיודיעו בחדשות שהספינה מושבתת? עם כל הכבוד, יש חדשות קצת יותר חשובות היום מגורלה של החופשה המתוכננת של כמה מאות אנשים".

"אני אומרת לך, דיברו על זה בחדשות", היא המשיכה להתעקש. "תראו את הברזלים שהם מציבים מחדש מהאנייה אל האולם. הם מכינים אותם בשבילנו, מתכוננים להוריד אותנו".

בתחתית האנייה עמדו כמה אנשים חמורי סבר שהעלו את החשד שאולי יש משהו בשמועה הזו. מנגד, משאית הדלק בדיוק סיימה לתדלק את האנייה, כך שנראה היה שלמרות העיכוב, עוד רגע נפליג אל הים הפתוח. כל ניסיונות השכנוע שלנו לא ריסנו את רב סרן שמועתי שהפיצה את משנתה במרץ. כמה בנות, שלא הייתי נותנת להן יותר מ-15, ישבו בצד מיואשות. "בואו נתפלל שהאנייה תפליג", אמרה אחת מהן והחלה ממלמלת "שמע ישראל" בשקט. הן החזיקו ידיים ואמרו אמן בקול גדול. "אוף, אני רוצה כבר להתחיל לשתות וודקה רדבול", ציינה אחת מהן באכזבה גדולה. הן הסתכלו על המתרחש בעיניים עצובות והבינו שתפילתן לא תיענה בקרוב. "אולי נמשיך מפה לאילת?", הציעה המעשית שבחבורה. היא לא זכתה לתשובה. הייאוש והאכזבה גמרו אותן סופית.

החלטנו להיצמד אל האשה והשמועה. ישבנו עמה בתוך אולם האירועים הריק. חמישה גברים שיחקו שם פוקר במרץ, מתאמנים לקראת הקזינו, על אף שכבר הבינו שיש בעיה. "אשתו לא הגיעה כי היא היתה צריכה לעבוד", אמרה מישהי לעובד בצוות האנייה כשהיא מצביעה על אחד משחקני הפוקר. "אם יש עיכוב ביציאה, אנחנו רוצים לדעת. אולי היא תוכל בכל זאת להצטרף". איש הצוות משך בכתפיו ואמר שהוא יודע בדיוק כמוה.

בחוץ המשיך התקליטן להרקיד את האנשים שהתעלמו מכך שעוד לא הפלגנו אל הים הפתוח והמשיכו לשתות במרץ. "תראו אותם, שמים מוסיקה כדי לתת לאנשים תחושה שהם כבר שטים, אפילו שאנחנו לא הולכים לצאת מכאן", אמרה לנו רב סרן שמועתי בהשלמה עם העובדה שהביטול סופי. "כדאי לכם לשתות כמה שיותר כי הם בטח לא ייקחו על זה כסף".

גברת אחרת העלתה השערה חדשה: המצב הביטחוני והטילים שנפלו בדרום הם אלה שמעכבים את היציאה מחשש שטיל יפגע בספינה. אחרת אמרה ששמעה שכעת נערכת בדיקת בטיחות של משרד התחבורה ולכשתסתיים יודיעו אם המג'יק 1 כשירה לשוט. אבל אף אחד מאנשי הצוות לא אמר דבר והמוסיקה המשיכה להתנגן בקצב. כשחלף הזמן ולא קיבלנו תשובות לפשר העיכוב, החלטנו להתקשר ליחצ"ן, שבישר לנו סופית שהספינה לא תצא מהנמל.

הלכנו לארוז את חפצינו וירדנו לקבלה. המראה היה מבהיל: עשרות אנשים התגודדו סביב פקידות הקבלה המבוהלות, שפכו עליהן מים מבקבוקים, שרו להיטים ים-תיכוניים והיכו בתקרה בכל הכוח, עד שעיקמו אותה. המאבטחים נראו חסרי אונים.

הבנו שלא נקבל את הדרכונים שנלקחו מאתנו בצ'ק אין, והחלטנו ללכת בינתיים לחדר האוכל שהגיש את ארוחת הערב. ב-19:00 נשמע הכרוז שהודיע שההפלגה מבוטלת סופית בשל תקלה טכנית, וכפיצוי נקבל הפלגה חלופית שתכלול שדרוגים או את הכסף בחזרה. פקידות הקבלה ניסו להשתלט על המהומה ולהחזיר את הדרכונים יחד עם הודעת זיכוי, אך האנשים רצו תשובות עכשיו. "אני רוצה לקבוע הפלגה עכשיו", דרש אחד. "מה עם הבירה שלי? מגיעה לי בירה חינם ואני לא זז מפה עד שאקבל אותה", הכריז צעיר שסרב להסתפק בקבלת הדרכון. "כל הישראלים רמאים. כולם רמאים", צרחה אשה מבוגרת ויצאה מהאנייה. בסופו של דבר מפיצת השמועות צדקה בכל נבואותיה: לא יצאנו לשיט, הורדנו מהספינה ולא שילמנו על דבר.

רק למחרת גילינו שרשות הספנות והנמלים הוציאה צו עצירה למג'יק 1, מכיוון שבבדיקה שנערכה לה לקראת ההפלגה התגלו בה שלל ליקויים ותקלות - חלקם אף מסכני חיים - שלא תוקנו עד למועד השיט. באותו ערב רק רצינו לחזור הביתה, אחרי יום שלם בנמל אשדוד. חזרנו לאולם הנוסעים והמתנו בתור, כדי לגלות שאלה היו אנשים שחיכו למוצרים שרכשו בדיוטי פרי והותירו מאחוריהם. "לפחות הם קיבלו את חוויית הקניות בדיוטי פרי", ציינו ועזבנו את האולם.

בדיעבד גיליתי שפיספסנו דרמה נוספת: הקונים גילו שלא יוכלו לקחת עמם את המוצרים מכיוון שכלל לא נסעו לחו"ל והתבקשו לעזוב בידיים ריקות. נאמר להם שהכסף יוחזר להם בדואר, אך הם סירבו להסתפק בכך וחילופי המלים נהפכו במהרה לאלימות פיסית.

אנחנו, בכל מקרה, כבר היינו בדרכנו חזרה למדינת תל אביב. תחושת ההקלה הגדולה מכך שאבלה סוף שבוע רגוע ושליו בביתי נמהלה באכזבה קלה על כך שהשיט בוטל. אולי הפסדתי חוויה מהנה שמתרחשת רק פעם בחיים. מצד שני, יכול להיות שניצלתי מטביעה בלב ים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#