כך נציגי מערכת הבריאות ממלאים כל מיטה פנויה בחולים מרוסיה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך נציגי מערכת הבריאות ממלאים כל מיטה פנויה בחולים מרוסיה

עמוסי מידע, תמונות והסברים וחמושים בדוברי רוסית הסתערו נציגי בתי החולים הישראליים על הקהל הרוסי

42תגובות

גלינה, 45, מורה בבית יתומים וקתולית אדוקה מאוקראינה, יושבת בחדר בבית החולים אסותא כשלראשה מטפחת צבעונית המסתירה קרחת של מי שעברה לא מכבר טיפולים כימותרפיים, ונראית קורנת ושלווה. ישראל עבורה היא "ארץ הקודש", שבה מלאכים בלבן הצילו את חייה וסיפקו לה רשת הגנה שבאוקראינה היתה יכולה רק לחלום עליה, והיא מלאת רגשי תודה "לבית החולים, לרופאים ולאלוהים", על שהגיעה לכאן.

היא מטופלת באופן לא רציף באסותא מאז יולי 2010, עם גיחות לאוקראינה. היא משתכרת כ-200 דולר לחודש ומאחר שאת המימון לנסיעה לא היתה מסוגלת להשיג לבד, חברים בעלי ממון, שטופלו אף הם בישראל, שילמו עבור הנסיעה והטיפולים המורכבים. "אושפזתי בבית חולים אונקולוגי באוקראינה וקיבלתי שם יחס טוב ואמפתיה, אבל לרופאים לא היתה יכולת לעזור לי", היא מספרת. "אין להם את הטכנולוגיה המתאימה ואת התרופות המתקדמות שיש בעולם המערבי, והם מאד מוגבלים".

ז'וז'ן הגיע לישראל מהעיר אחוטיבי שבקזחסטן. כשבבדיקה שגרתית התגלה גידול בכליה שלו, הוא נסע למוסקווה כדי להיפגש עם הרופאים הטובים ביותר. כל הרופאים שפגש הסבירו לו כי הוא חייב לעבור כריתה של כל הכליה. "לא הייתי שקט לגבי האבחנה הזו והחלטתי לנסות לקבל חוות דעת שנייה בחו"ל", הוא מספר. הוא הגיע לסוכנות המתמחה בתיירות מרפא לישראל דרך חברים שטופלו בעבר בישראל, שלח את החומר הרפואי שלו וקיבל תשובה שאפשר להסיר את הגידול ללא כריתה מלאה של הכליה. שבוע וחצי לאחר הניתוח הוא יושב מחויך באסותא ומספר כי למחרת מתוכנן לו טיול משפחתי לירושלים. "מזמן חלמתי להגיע לארץ הקודש בתור תייר, והנסיבות הביאו לכך שקיבלתי גם אפשרות לבקר כאן וגם טיפול רפואי".

גלינה וז'וז'ן הם החולייה האחרונה בשרשרת ארוכה מאוד שמתחילה באוקראינה ומסתיימת באסותא. כמוהם מגיעים לישראל מדי שנה, לפי ההערכות, כ-15 אלף תיירים רפואיים ממדינות מזרח אירופה לקבל טיפול רפואי שהם מחשיבים לאיכותי הרבה יותר מזה שיכול להינתן להם במולדתם. למעשה, עבור הקהל הרוסי ישראל היא לא פחות מאימפריה רפואית מפוארת. 45% מביניהם בוחרים בישראל כיעד המועדף לביצוע טיפולים רפואיים קריטיים, שעשויים להציל את חייהם.

התיירים הרפואיים שמגיעים בהמוניהם לקבל טיפולים בישראל הופכים את השוק הזה לא רק לאחד מענפי התיירות המשגשגים כאן, אלא גם לענף מכניס ביותר עבור בתי החולים בארץ, שמוכנים להשקיע משאבים רבים כדי למשוך אליהם את התיירים. את השוק מובילים בתי החולים שיבא, עם הכנסות מתיירות מרפא שלפי הערכות מגיעות ל-80 מיליון שקל בשנה, הדסה עם 60 מיליון, אסותא עם 55 מיליון, איכילוב עם 40 מיליון ורמב"ם ובילינסון עם הכנסות המוערכות בכ-30 מיליון שקל כל אחד.

TheMarker

עבור בתי החולים מדובר בהכנסה חשובה ונחשקת ביותר: המחירים שהם מקבלים על כל פרוצדורה שמתבצעת בתייר גבוהים בכ-20%-30% מהמחירים שמקבלים עבור מטופל ישראלי, והכסף מגיע מחוץ למערכת ההכנסות הרגילה והמוגבלת מארבע קופות החולים ומאפשר גמישות בשימוש בו. כיום מגלגל שוק תיירות המרפא העולמי 15 מיליארד דולר. לפי הערכות הוא עשוי לצמוח ולהגיע לעשרות מיליארדים ויש הטוענים שאפילו ל-100 מיליארד דולר תוך שנים ספורות. בחגיגת המזומנים הזו כולם רוצים לקחת חלק.

לא פלא, אם כן, שנציגי בתי חולים וסוכני תיירות מרפא ישראלים התייצבו בנוכחות מכובדת למדי בכנס שנערך במארס במוסקווה ועסק בתיירות מרפא. המרכזים הרפואיים בילינסון, אסותא, רמב"ם, קפלן, אסף הרופא ובית לוינשטיין הפעילו ביתנים עמוסי מידע, תמונות והסברים, שאוישו בנציגים דוברי רוסית, במטרה אחת: למשוך כמה שיותר תיירים רפואיים.

ברוסיה הכל בפיגור

על השולחן בחדר המלון במוסקווה מונחים בגאון שני פריטים שנראים לישראלי הממוצע כמו מוצג מתקופה פרה-היסטורית: מאפרה וקופסת גפרורים. אין חשש כי גלאי העשן בחדר יצפצף אם האורח יצית סיגריה בחדרו כי כאן עדיין מותר לעשן בחדר המלון, בלובי, בקניון, במסעדה ובעצם כמעט בכל מקום. גם השתייה החריפה היא חלק מהנוף המקומי, בכל שעות היממה וכמעט בכל מקום.

המפגעים הבריאותיים האלה הופכים את רוסיה למדינה שתוחלת החיים בה נמוכה בהרבה משאר מדינות המערב (מקום 163 בעולם עם תוחלת חיים של 59.8 לגברים ו-73 לנשים), תמותת התינוקות בה גבוהה מאוד (מקום 143 בעולם) והתחלואה בה גבוהה. אך אורח החיים הזה הוא רק אחת הבעיות שמאפיינות את מערכות הבריאות במזרח אירופה. בעיה מהותית לא פחות, שגורמת לרבים כל כך מתושבי רוסיה לצאת לטיפולים בארץ זרה המרוחקת מאות ק"מ מביתם, טמונה ברמה הנמוכה יחסית של הרפואה המקומית.

"במקומות רבים ברוסיה הרפואה היא ברמה של עולם שלישי", אומר ד"ר אלכסנדר דוחן, מנהל אשפוז היום בקפלן. דוחן, רופא מרדים שהגיע לישראל בעלייה הגדולה של שנות ה-90, טוען ש"ברוסיה הכל בפיגור משמעותי. זה מתחיל באוניברסיטה עם חומרי לימוד מוגבלים, וממשיך בחלק הקליני עם ידע די ירוד, חוסר ניסיון ומחסור במקומות לימוד. כשהגעתי לישראל הרגשתי פער גדול בידע ובהשכלה ביני לבין הרופאים הישראלים. אפשר להגיד שבישראל התחלתי ללמוד הכל מחדש. כיום יש הרבה כסף ברוסיה ובתי חולים רבים מצוידים במיטב המכשור, אבל הרופאים והאנשים שמשתמשים בציוד לא מוכשרים לכך, ופעמים רבות לא יודעים מה לעשות עם התוצאות שהם מקבלים".

"ברוסיה הסובייטית היתה מערכת הבריאות ישנה ומפגרת מאוד", מוסיף ד"ר יולי טרגר סגן מנהל בית לוינשטיין, "היא לא היתה בנויה על רפואה מבוססת הוכחות כנהוג בעולם המודרני, אלא על ניסיון הרופא, והיתה נגועה לגמרי בפוליטיקה של המפלגה - האורולוג הראשי היה חייב להיות חבר מפלגה למשל. עם התמוטטות בריה"מ גם מערכת הבריאות קרסה, פתאום רפואה שהיתה בחינם החלה לעלות כסף ורופאים טיפלו בחולים לפי היכולת שלהם לשלם. המצב השתפר מאז - יש כסף ויש מכשור יקר ומתקדם, אבל המערכת בכללותה מתקשה להשתנות מהותית".

TheMarker

הרמה הנמוכה של מערכת הבריאות היא רק צד אחד במשוואה ששולחת לישראל ולמדינות נוספות המוני חולים ממזרח אירופה. בעיה קשה לא פחות נוגעת ליחסים הסבוכים והמסוכסכים בין המערכת הרפואית לבין החולים, המאופיינים בחוסר אמון ובחשדנות עמוקים. "לאוכלוסיה אין אמון ברופאים ברוסיה", אומר דוחן. "רבים מהם רואים ברפואה עסק שבו הרופאים מקבלים תשלום לפי סוג הבדיקה והפעולה. חולה שמקבל תוצאות של בדיקות דם לא יכול להיות בטוח אפילו שאלה התוצאות שלו".

נטלי שטיינר היא מי שבמידה רבה מרכזת את תיירות המרפא בישראל. שטיינר מנהלת את התחום בחברת ISI הישראלית, העוסקת ביבוא מכשור רפואי ומדעי מתקדם. לפני שלוש שנים נכנסה החברה לענף מתפתח זה והחלה לייצג בישראל את ארגון התיירות הרפואית העולמי (MTA) - בניסיון לאחד כוחות ולשדרג את הפעילות הישראלית בתחום. ISI היא גם הנציגה של מארגני הכנס במוסקווה, ושטינר ריכזה את השתתפותם של בתי החולים הישראליים.

לדבריה, "גם אם רופא אומר לחולה שהוא זקוק לטיפול מסוים, רמת האמון כל כך מינימלית שהוא יעדיף לסמוך על רופא זר מפחד שהאבחנה נקבעת רק כדי לקבל כסף. הרפואה הציבורית ברמה נמוכה, הרפואה הפרטית יקרה ולפעמים גם טובה, אבל קשה לסמוך עליה".

לדברי בכיר בתחום, "רופא מרוויח ברוסיה שכר בסיס מצחיק של כמה מאות דולרים. אם לא ישיג עוד כסף לא יהיה לו ממה לחיות. לכן הוא צריך להביא כסף מהמטופלים - לגבות תשלום עבור כל מרשם, כל בדיקה וכל טיפול. פעמים רבות הרופאים שולחים לבדיקות ולפרוצדורות בלי הצדקה, ולכן אף אחד לא סומך על אף אחד. זה מצב בלתי אפשרי עבור החולים".

את התוצאות רואים בקרב החולים שמגיעים לבסוף לישראל: "הגיע אלי לאבחון בחור שקיבל ברוסיה תשע אבחנות רפואיות שונות. הוא כבר לא ידע מה יש לו ומה אין לו ואיך מתמודדים עם זה, ואחיו נתן לו כסף כדי שייבדק בישראל", מספר טרגר. "הוא עבר את כל הבדיקות פה והתברר שכל האבחנות בלי יוצא מן הכלל היו שקריות. אין לו אפילו מחלה אחת מבין התשע שאובחנו. הדברים האלה הורסים את מערכת הבריאות ברוסיה". שטיינר מספרת על מקרה מזעזע שבו נתקלה ממש בימים אלה. "קיבלנו פנייה מאשה שכרתו לה שד ברוסיה, על אף שבדיעבד התברר שלא היה לה סרטן, רק כדי שהיא תשלם על ניתוח. עכשיו היא מגיעה לישראל כדי לעשות ניתוח שחזור שד ולקבל חוות דעת משפטית".

בעיה נוספת שמאפיינת את רוסיה היא שיעור כה גבוה של תרופות מזויפות, עד שהחולים כלל אינם יכולים לדעת אם התרופה שרכשו אמיתית או חסרת כל משמעות. "יש נתון שמדבר על זיוף בהיקף של 70%", מספר טרגר, ומוסיף כי לעתים אפשר להבחין בכך באופן ישיר: "הגיע אלינו חולה לאחר אירוע מוחי עם רשימה ענקית של תרופות - חלקן למחלות רקע כמו לחץ דם וסוכרת, וחלקן תרופות שלא מוכרות בשום מקום בעולם המערבי. החולה הגיע במצב בריאותי לא מאוזן, ומיד הפסקנו את רוב התרופות, נשארנו רק עם התרופות למחלות הרקע שרשמו לו ברוסיה. למרבה הפלא, לפתע הוא התאזן. אני מניח שזה אומר שהתרופות שקיבל שם היו מזויפות, כי נתנו לו בדיוק אותן התרופות. אין לי הסבר אחר - זה בטח לא האוויר הקדוש של ישראל שאיזן אותו". אחת הנציגות מספרת כי לא מעט מהתיירים הרפואיים שמגיעים לישראל חוזרים לרוסיה "עם תיקים מלאים בתרופות מישראל, לא רק למחלה שלהם, אלא אפילו אקמול ונורופן, כי רק כאן הם יכולים להיות בטוחים שהתרופות אמינות".

"הבעיה היא לא רק בטיב הרפואה, אלא גם בנגישות לרופא", טוען אריק ליילייב, מתאם טיפול רפואי בסוכנות ישראלית לתיירות מרפא. "כדי לדבר עם רופא, למשל, צריך לבקש מראש. כשהם מגיעים לישראל הם בהלם מכך שהמנתח יוצא ומדבר עם המשפחה. אין להם דברים כמו חוק זכויות החולה או בחירת טיפול - הרופא הוא הפוסק הראשון והאחרון, והחולה אינו שותף בתהליך. הם לא מבינים איך בישראל משקיעים גם בטיפול באנשים בני 80-90. ברוסיה כבר בגיל צעיר בהרבה מזה לא מסתכלים עליך".

בזכות האמא היהודייה

הבעיות של החולה הרוסי ברורות וידועות, והפתרון שישראל יכולה לספק להן ברור גם הוא, אך כמובן שישראל אינה לבד בעסק המשגשג הזה. היא מתמודדת עם מתחרים שקולים או חזקים ממנה ובראשם גרמניה, טורקיה, אוסטריה ושווייץ, והתחרות רק גדלה והולכת.

האתגר של בתי החולים הישראליים הוא להצליח "לדוג" את המטופלים הפוטנציאלים ולמשוך אותם דווקא אליהם - אתגר לא פשוט כשהבחירה היא מבין מאות בתי חולים ברחבי העולם. נציג משרד התיירות הישראלי, ג'קי עובדיה, עולה על הבמה בכנס במוסקווה ומציג את היתרונות הגלומים בישראל: החל בערכי היהדות הדוגלים בעזרה לאדם באשר הוא אדם, דרך הרופא הישראלי שטופח מינקות על ידי אם יהודייה ושאפתנית ועבר התמחות בארה"ב וכלה בשיעור הגבוה של דוברי הרוסית בקרב עובדי בתי החולים וברחוב הישראלי, שיגרמו לתייר הרוסי להרגיש כמו בבית. הקהל, שמורכב ברובו מסוכני תיירות מרפא רוסים, מתרשם.

אחריו עולה לבמה ד"ר אפרת ברון הרלב, סגנית מנהל המרכז הרפואי רבין (בילינסון). היא מציגה לקהל כמה ממרכזי המצוינות של בילינסון, כמו תחום האונקולוגיה והקרדיולוגיה, ושמה דגש על הנושא שמטריד ביותר את הקהל הרוסי: האמינות. "האתיקה היא הדבר שחשוב לנו ביותר", היא מצהירה, "נקבל את החולה רק אם נחשוב שאנחנו יכולים לסייע לו ונקפיד לשמור על סודיות".

"אנחנו חייבים להקפיד שלא ליפול במדרון החלקלק בין התמורה הכלכלית לבית החולים לבין שמירה על רפואה במיטבה", היא מסבירה ל-Markerweek בתום ההרצאה. "כולנו יודעים מה קורה בעולם בכל הקשור לרפואה לא נקייה - נעשים לא מעט פרוצדורות מיותרות ותהליכים לא תקינים. בישראל אלה דברים שלא קיימים, יש כאן מנהיגות רפואית שמונעת מכך לקרות".

"הם רוצים לדעת שבישראל לא צריך לחשוש כמו ברוסיה", מוסיף גורם ישראלי בכיר בתחום. "הם רוצים לדעת שהם הולכים למקום עם רפואה טובה, אמינה, מהירת תגובה, עם מחירים הגיוניים ומעטפת שירותים מסביב. הדברים הקריטיים הם אמינות, יושר וייעוץ רפואי נכון ולא שרלטני".

הסוכנים הרוסים מסתובבים בין הדוכנים של בתי החולים הישראליים, מקבלים דפי מידע ברוסית ומבקשים לקבל פרטים מלאים על מה שלכל בית חולים יש להציע ללקוחות שלהם. "אני מתעניינת בעיקר בשני פרמטרים - במה המרכז הישראלי טוב מאחרים ובמחיר", מספרת קתרינה ריזנצבה, סוכנת שמביאה חולים רוסים לישראל ולגרמניה. "פעמים רבות אנחנו עושים מכרז בין המרכזים הרפואיים המתאימים, ובוחרים בהצעה המשתלמת ביותר".

גם בתי חולים בינוניים, שעד לשנים האחרונות היו לגמרי מחוץ למשחק, מעוניינים בנתח מהעוגה. אחד מהם הוא בית לוינשטיין, בית החולים השיקומי של שירותי בריאות כללית. "אנחנו עוסקים בזה כבר חמש שנים באופן מסודר", אומר טרגר. "זה שוק ענק, ויש לנו יתרון יחסי מובהק כי אנו עוסקים בתחום השיקום שברוסיה כמעט לא קיים. בבריה"מ לשעבר לא היה שיקום כי המפלגה חשבה שאתה שווה התייחסות כל עוד אתה יצרני. אדם שנפגע בתאונה או שעבר אירוע מוחי לא סתם הפסיק להיות חלק מהעתיד - הוא נהפך גם לבושה למדינה. בשנים האלה אירוע מוחי היה למעשה גזר דין מוות.

"בשנים האחרונות רוסיה התפתחה והתעשרה, ובעלי ממון רבים נוסעים לטיפולים בחו"ל. התברר להם שיש עניין של איכות חיים, שאירוע מוחי הוא לא בהכרח סוף פסוק. כאן אנחנו נכנסים לתמונה".

טרגר מדווח על גידול משמעותי בהיקף התיירים הרפואיים בשנים האחרונות. "אם פעם היו לנו שלושה-ארבעה חולים מחו"ל בשנה, ב-2010 היו לנו 40. זאת כמעט בלי השקעה מצדנו בשיווק. עכשיו אנחנו חושבים על פיתוח הענף".

גם בית החולים קפלן ברחובות, שעד היום כמעט ולא היתה בו תיירות מרפא, שלח נציגים למוסקווה, ביניהם שי אלדרוטי, מנהל השיווק של בית החולים. במידה רבה, בתי החולים הבינוניים מעוניינים להסתמך על ה"עודפים" של הגדולים, שפעמים רבות דוחים פניות של תיירים רפואיים מסיבות של חוסר מקום, ולדבריהם "יש מספיק תיירים רפואיים לכולם".

בקפלן הציבו את הרחבת תיירות המרפא כיעד ברור. אלדרוטי מספר כי "נכנסנו לזה לפני שלושה חודשים אחרי מחשבה של כמה שנים. הקמנו צוות ייעודי, ואנחנו בתהליך של לימוד. אנחנו מגבשים תהליכים ונהלים עם סוכנים, מנהלים משא ומתן וחותמים על הסכמים ונכנסים גם לתחום של הכשרות של רופאים מרוסיה ומקזחסטן - סדנאות יחודיות לפי דרישה משבוע ועד חודש. לפני כמה ימים, למשל, חתמנו על הסכם עם אוניברסיטה בקזחסטן - הם ישלחו לכאן רופאים שיגיעו ללמוד תחומים של קרדיולוגיה, המטולוגיה, אונקולוגיה, סרטן השד ואיידס ולצפות בתהליכים הקשורים להם".

למה שתיירים רפואיים ירצו להגיע לקפלן כשהם יכולים לבחור במרכזים הרפואיים הגדולים והמבוססים בישראל?

"מבחינת כמות המיטות זה אכן בית חולים לא גדול, אך מבחינת האיכות הרפואית יש לנו הרבה מה להציע - מרכזי מצוינות בתחום העיניים, גיניקולוגיה, טיפולי הפריות, טיפול בכאב, איידס ועוד. היתרון היחסי הוא גם ביחס האישי, לעומת בתי החולים הגדולים שהם אימפריות ענק והאדם הולך בהם לאיבוד. אצלנו החולה מקבל את היחס האישי שמגיע לו, וגם קיבלנו לאחרונה תקן JCI (תקן בינלאומי לאיכות ולבטיחות רפואית, רל"ג), שאין לכל בתי החולים הגדולים".

האם רמב"ם נסגר?

המשימה המאתגרת של כל בית חולים בישראל היא להצליח לגרום לחולה שנמצא בקצה השני של העולם לבחור דווקא בבית החולים המסוים בישראל. למטרה זו קיימים שני מסלולים עיקריים: המסלול המסורתי והמסלול הישיר. מי שפונה למסלול הראשון, יוצר קשר עם סוכנות מקומית שמקושרת לסוכנים ישראלים או לבתי חולים בישראל. הוא משלם דמי תיווך לסוכנות, בדרך כלל עד 30% מעלות הטיפולים, והסוכנות מארגנת עבורו את הנסיעה והסידורים הכרוכים בה. בישראל ידאגו לו אנשי הסוכנות הרוסית, או לחלופין סוכנים ישראלים המקושרים אליהם. גם בבתי החולים פועלות מחלקות המתמחות בליווי התיירים.

"פעם אנשים היו תלויים לגמרי בסוכנים שהיו יכולים להחליט איזה מחיר ואיזו עמלה לגבות מהם", אומרת שטיינר, "אבל כיום התחרות גדולה ואפשר להשוות את המחיר ישירות מול בית החולים ומול בתי חולים אחרים, ולכן באופן טבעי המחירים יורדים כי כל אדם שמגיע עושה סקירת שוק באינטרנט". נכון להיום, לפי גורמים בתחום, נעות העמלות שגובים הסוכנים בין 15% ל-30% ממחיר.

המסלול הנוסף שמתפתח בשנים האחרונות הוא קשר ישיר של התייר הרפואי עם בית החולים, שמאפשר לחולה לחסוך את עמלת התיווך שמשולמת לסוכן. "תייר דורש מבית החולים תשומות גבוהות הרבה יותר", אומר דני אנגל, סמנכ"ל השיווק של אסותא. "הוא דורש בייביסיטינג, הוא לא יודע להסתדר לבד בין המכונים והבדיקות השונות ואין לו זמן לבזבז בהמתנה כי זה מייקר את כל הנסיעה. לכן גם התעריפים שאנחנו גובים מהם, ושמשרד הבריאות דורש שנגבה מהם, גבוהים יותר. התיירים שמגיעים אלינו ישירות הם כאב ראש גדול יותר עבורנו, כי אין מישהו שלוקח על עצמו ללוות אותם - אנחנו צריכים לעשות זאת בכוחות עצמנו. לכן המסלול הישיר מכניס יותר כסף, אבל גם כרוך ביותר הוצאות מצדנו".

עם או בלי סוכן, האינטרנט הוא השחקן המרכזי בשוק תיירות המרפא, ובו נוצר הקשר הראשוני והקריטי בין החולה לבית החולים. לפני כשנה נכנס לתחום שחקן חדש ודומיננטי מאוד - חברת מאש של אשף האינטרנט נועם לניר. החברה עורכת הסכמים עם בתי חולים, בונה להם אתרי אינטרנט אטרקטיביים בשפת המקום ומקדמת את האתר במנועי החיפוש השונים ברשת, כך שיהיה אחד האתרים הראשונים שיקפצו על מסך המחשב של תושב גיאורגיה שהקליד את המלים "פרוסטטה" ו"חו"ל" בגוגל. בנוסף, בונה החברה עבור בתי החולים מוקד טלפוני שמקבל את הפניות ומבצע עבורם את ההתקשרות עם התיירים. נכון להיום עובדת החברה עם בתי החולים שיבא, שערי צדק, וולפסון, רמב"ם, ובאחרונה גם אסותא, ובשנה האחרונה היא נהפכה לשחקן דומיננטי מאד בשוק. לפי הערכות, העמלה שגובה החברה מבתי החולים נעה בין 10% ל-15% מעלות הטיפול בחולה שמגיע דרכה.

ואולם תחום תיירות המרפא אינו חף מבעיות: מדובר בתחום פרוץ, לא מוסדר ולא מפוקח, המגלגל מיליארדים, והשילוב בין השניים הופך אותו לכר נוח ואטרקטיבי גם לגורמים מפוקפקים שמנסים לגזור קופון על חשבון החולים, שרבים מהם מתקשים להבדיל בין השחקנים המקצועיים והמהימנים בתחום לבין שרלטנים. בנוסף, רף הכניסה לתחום כמעט ולא קיים, וכל אחד יכול להכריז על עצמו כעל סוכן רפואי.

"כמו שפעם היתה בהלה לזהב או לנפט, כיום אנשים רבים שמעו שזה תחום מתפתח והם נכנסים לעסק בלי שום הבנה ולא יודעים לעשות את העבודה", אומר ליילייב. "האנשים האלה פוגעים בתדמית של ישראל. לפעמים, למשל, הם לוקחים אדם עם סרטן קיבה לאונקולוג שעיקר ההתמחות שלו היא בכלל שד כי זה האונקולוג שהם מכירים ועובדים אתו - וזו טעות, כי החולה הזה צריך אונקולוג שמתמחה בגידולים של מערכת העיכול. פעולה כזו היא אולי חוקית, אבל לא אתית במיוחד. יש גם סוכנים שדוחפים אנשים להגיע לבצע פעולות מיותרות. כל עוד התחום לא מוסדר, כל אחד פועל לפי האתיקה המקצועית והמצפון האישי שלו".

"חלק מהסוכנים מביאים אנשים במצב קשה שאי אפשר לטפל בהם, מבטיחים נסים ונפלאות ותקוות שווא, ואז הם מגיעים לישראל ומתים", מספרת בכירה בתחום. "לפעמים בתי חולים מקבלים חולים בלי תיק רפואי, בלי כלום, אנשים שנחתו פה כי הסוכן הביא אותם. סוכנים יכולים לנקוב בפני התייר באיזה מחיר שהם רוצים, אפילו להכפיל ולשלש את התעריף של בית החולים כדי לגרוף את ההפרש, והחולה שמשלם להם ישירות כלל לא מודע לכך. יש גם סוכנים שמוכרים אשליות ושקרים, נותנים תחושה שהם מרכז רפואי, ואז החולה מגיע ורואה שאלה משרדים רגילים, ובחוסר אונים מתחיל לחפש בית חולים שיקבל אותו. כל נהג מונית נהפך פתאום לסוכן שיכול להביא לישראל חולים מסכנים ולעשות עליהם קופה. זו התגשמות כל הסיוטים שלהם, כי הם בורחים מרוסיה בדיוק בגלל הבעיות האלה".

אנה בוגוסלבסקי מרמב"ם מספרת כי נתקלה במקרים שבהם סוכנים הגדילו לעשות - הם סיפרו לחולים שנחתו בישראל כי בית החולים שאליו היו אמורים להגיע נסגר, ושלחו אותם לבית חולים אחר, שאתו יש להם הסכם עבודה. "אנשים נחתו בישראל וידעו שהם מגיעים לרמב"ם בעקבות המלצה של חבר או קרוב משפחה, ופתאום הודיעו להם שרמב"ם נסגר. חלקם הצליחו להתקשר אלי וגילו שלא היה ולא נברא והגיעו לכאן בסופו של דבר, אבל חלקם מאמינים או לא יכולים להשתחרר מהחוזה עם הסוכן, ובסוף עוברים את הטיפול בבית חולים אחר שהסוכן דוחף אליו".

אנגל סבור שמדובר בתופעה מצומצמת שאינה מעידה על הכלל. "כמו בכל מקצוע יש את השוליים שיכולים לצבוע את המקצוע בצבעים מכוערים. אם פעם היו רופאים שעבדו ברפואה שחורה והיתה סטיגמה על רופאים, כך קורה עם הסוכנים. אבל כיום, בשוק הגלובלי הפתוח שבו יכולת ההשוואה והמיקוח גבוהה יותר, הסוכנים כבר לא יכולים לגזור עמלה של עשרות אחוזים כי החולים מתוחכמים יותר".

על חשבון הישראלים?

סוכנים שרלטנים ורף כניסה נמוך הם לא הבעיות היחידות בתחום תיירות המרפא. הבעיה המדוברת ביותר היא החולה הישראלי - המתח בין מערכת הבריאות הישראלית הקורסת, שמאופיינת במחסור במיטות אשפוז ובתורים הארוכים לניתוחים בבתי החולים הציבוריים, לבין הרצון של בתי החולים לקבל כמה שיותר תיירים רפואיים, שמהווים הכנסה משתלמת ביותר, ולתת להם שירות VIP. הבעיה מחריפה לנוכח העובדה שגם תחום זה אינו מוסדר כלל: כל בית חולים קובע בעצמו, על פי אמות המידה ושיקול הדעת הבלעדי שלו, כמה תיירים לקלוט, את מי לקבל - ומתי, אם בכלל, לעצור את הזרם.

"הרמה המקצועית הגבוהה של הרפואה בישראל שואבת לישראל אלפי תיירי מרפא המביאים עמם מאות מיליוני שקלים מדי שנה. כסף זה נדרש למערכת הרפואה הציבורית בישראל כמו אוויר לנשימה, אך הסיכון הטמון בו אינו נופל בחשיבותו", אומר פרופ' אבינעם רכס, ראש הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית. "קל לראות כיצד תייר זוכה תמורת כספו ליחס מועדף בכל בית חולים ציבורי שאליו ייכנס, עם ליווי אישי וקיצור התורים במבוך הרפואי. ההעדפה בבדיקות, בהדמיה או בחדרי הניתוח יבואו תמיד על חשבון עניי העיר, שאינם יכולים לעמוד בתחרות הכלכלית מול אותו תייר עתיר ממון".

בתי החולים דוחים את הביקורת, שנראית לחלקם כהתחסדות מיותרת, ומדגישים את היתרונות הגדולים הטמונים לטענתם בתיירות המרפא: "מערכת הבריאות בישראל לא צריכה לחשוש מזה, אלא להבין שהפעילות הזו נעשית בסופו של דבר לטובת האזרח הישראלי. זהו צינור הכנסות מצוין לבתי החולים הציבוריים שמאפשר להם להגדיל ולשפר את השירות לחולים הישראלים", אומר דוחן. "לבתי החולים הקטנים אין יותר מדי אפשרויות לגיוס כספים, ואת הכסף שנגרף מתיירות מרפא אנחנו משקיעים בחזרה בחולים לקניית ציוד. זה בית חולים ציבורי ואף אחד לא לוקח לכיסו".

"אני חושב שאם עכשיו יקומו כל הצדקנים ויתחיל ויכוח תקשורתי על ההצדקה - כולם ייפגעו", אומר אנגל. "מדברים על מחלקות מפוצצות? אלה שטויות. אין בעיה כזו במחלקות כירורגיות או אונקולוגיות. נכון שפה ושם יש מחלקות מסוימות שיש בהן מצוקת מקום כמו טיפול נמרץ, והקרנות, אבל כשבודקים את מספר התיירים - זה זניח. לא צריך לבלום את המערכת הציבורית, להפך. ישראל צריכה לעודד יצוא. פופוליסטי לטעון שיש בעיה והתיירים אשמים. הם שווים בכסף הרבה יותר מאשר בכמות, והכסף הזה הולך לבית החולים, כך שבסופו של דבר הישראלים ירוויחו. מדינות אחרות כבר הבינו את זה והן מתארגנות עם פרויקטים לאומיים".

ואולם יש גם בתי חולים שמכירים בבעייתיות: "יש לנו החלטה עקרונית שבשום פנים ואופן לא נעשה פעילות של תיירות מרפא על חשבון מקום לישראלי", אומרת ברון הרלב. "האתגר הוא למצוא את הנוסחה הנכונה שתביא לנקודת איזון. השאלה היא עד איזו נקודה החולה הישראלי מרוויח מכך שאנחנו עושים תיירות מרפא, ואיפה מתחיל המדרון החלקלק של תמורה כלכלית שבצדה הפסד לחולה הישראלי. לא נסכים לתפוס מיטות של ישראלים לטובת תיירים, ולכן בשביל לקבל תייר נפתח מיטה נוספת.

"ניתוח תמיד אפשר לבצע מחוץ לשעות הפעילות הרגילה, אבל האשפוז הוא אשפוז, ולכן צריך צוות נוסף. אם למשל מקבלים תייר להשתלת מוח עצם ויש במחלקה עשר מיטות, אז על המיטה ה-11 ישכב תייר שעבורו נביא אחות נוספת לכל משמרת שכל המחלקה תרוויח ממנה. לעומת זאת, אם נפתח חמש מיטות תיירים לא נצליח להביא שלוש-ארבע אחיות נוספות, וזה מצב שבו הישראלי עלול להפסיד. תחום נוסף שיש בו מחסור הוא מיטות טיפול נמרץ, לכן אם מגיע מועמד לניתוח שאנו חוששים שעלול להגיע לטיפול נמרץ - מלכתחילה לא נקבל אותו. תמיד נדאג להיות ב'טווח הירוק' שבו כולם מרוויחים".

אף על פי שתיירות מרפא מתקיימת בישראל כבר שנים רבות, רק באחרונה, בעקבות ביקורת ציבורית גוברת ועלייה בהיקף תיירות המרפא, החליטו במשרד הבריאות לעשות סדר בתחום. מנכ"ל המשרד פרופ' רוני גמזו הקים לפני כמה חודשים ועדה שתקבע כיצד ראוי להסדיר את התחום. ממשרד הבריאות נמסר כי בכוונתו להגביל את הנושא של תיירות מרפא באופן שלא יפגע בחולים הישראלים, ובאופן שיהיה ביחס סביר להיקף הפעילות של בית החולים. בימים אלה פועל המשרד לגיבוש ההנחיות הסופיות בעניין.

תיירות המרפא בישראל פורחת ומתפתחת, אך רבים כבר חושבים על היום שאחרי ועל השתלבותה של ישראל בכיוונים החדשים שהתעשייה העולמית תתפוס. "תיירות מרפא היא עסק זמני - רק עד שהממשלות יצליחו להרים את מערכות הבריאות שלהן על הרגליים", אומר אנגל. "רוסיה היא לא מדינה נחשלת. נכון שהמערכות הציבוריות נשארו מאחור לאחר נפילת החומות, אבל ברגע שיהיה ידע של רופאים רוסים, תיפתר הבעיה והתיירות לכאן תפחת. הם מבינים שפתרון השורש הוא הכשרת רופאים, וזה תהליך שישראל צריכה להיות שותפה לו".

"תיירות המרפא צומחת, אבל בסופו של דבר תהיה במדינות האלה עקומת למידה ושיפור", מסכימה שטיינר. "הצפי הוא שבעתיד הרפואה המערבית תגיע עד למדינות עצמן, במקום שהחולים יגיעו אלינו. המותג ישראל הוא חזק וצריך להשתמש בפלטפורמה הזו כדי להגיע אל מדינות היעד, למשל באמצעות מתן חסות ישראלית לבתי חולים מקומיים, באמצעות ייעוץ רפואי, תפעולי וניהולי, ובאמצעות התחום המתפתח של הדרכות לרופאים מקומיים על ידי רופאים ישראלים.

"בתקופה האחרונה רואים שזה הכיוון שממשלות במדינות מזרח אירופה הולכות אליו, וזה יכול להיות מנוע צמיחה נוסף וחשוב לבתי חולים בישראל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#