מקור ההכנסה החדש של הרשויות המקומיות: הגגות שלנו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מקור ההכנסה החדש של הרשויות המקומיות: הגגות שלנו

מאות גגות בישראל צפויים להתכסות בשנה הקרובה בפאנלים סולריים מי ירוויח מהיוזמה הזאת? רשויות מקומיות חזקות וחברות יזמיות שהבינו את הפוטנציאל במהירות

7תגובות

זה אמנם קורה באיחור מסוים, אבל בחודשים האחרונים גילו גם הרשויות המקומיות את הפוטנציאל הגלום באנרגיה הירוקה, המאפשרת לייצר הכנסה יש מאין. כתוצאה מכך, מאות גגות של מבנים ציבוריים ברחבי ישראל צפויים להתכסות בשנה הקרובה בפאנלים סולריים, והחשמל שיופק מהם יימכר לחברת החשמל במחירים שיבטיחו רווחים לרשויות.

מיולי 2008 הבטיחה המדינה סבסוד ליצרני חשמל עצמי באמצעות פאנלים סולריים שיוצבו על גגות, במכסה של 180 מגה-ואט (1 מגה-ואט שווה ל-1,000 קילו-ואט). היא הבטיחה לקנות את החשמל מבעלי הפאנלים הסולריים במחיר של 1.51-2.01 שקלים ל-1 קווט"ש (קילו-ואט שעה), פי שלושה-ארבעה מהמחיר שבו מוכרת החברה את החשמל לצרכנים. רבים קפצו על האפשרות לעשות רווח קל, ובקרוב תתמלא המכסה שנקבעה.

כתוצאה מכך, רשויות מקומיות מוצאות את עצמן במרוץ נגד הזמן. לדברי גיל פונדיק, הבעלים של חברת "הנדסה ירוקה" המייעצת לרשויות מקומיות במכרזים מסוג זה, מגבלת הזמן מורגשת בלא מעט מהן. "המכסה המוגבלת יוצרת תחרות היסטרית בין הרשויות. כולם מבינים שאי אפשר לדעת אם הזדמנות כזו תחזור, לכן הן בריצת אמוק לנסות לקחת חלק בדבר הזה".

מאייר טלי

על אף שלכל אחת מהרשויות יש אפשרות להכניס מיליוני שקלים בשנה, הן לא מנצלות את הפוטנציאל הזה עד תום. למעשה, רוב הרשויות מכניסות לקופתן מחצית מההכנסות שהיו יכולות להגיע אליהן, משום שאין להן את היכולות הכלכליות לבצע את הפרויקטים בעצמן, והן נאלצות להעביר אותם ליזמים פרטיים שגוזרים את הקופון שהיה אמור להגיע לכלל ציבור משלמי המסים בישראל.

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

המדינה קבעה יעד, שלפיו עד 2020 10% ממשק החשמל בישראל יתבססו על אנרגיות מתחדשות. במספרים, מדובר בכ-4,000 מגה-ואט. כדי להגיע ליעד הזה, מבקשת המדינה לעודד כמה סוגים של אנרגיות מתחדשות, כמו ייצור חשמל מאשפה או מטורבינות רוח, אבל התחום שבו מתרחשת הפעילות הרבה ביותר הוא התחום הפוטו-וולטאי.

העיקרון פשוט: מתקינים על גג או על משטח קרקעי פאנל, הקולט קרינה מהשמש ומתחבר למערכת החשמל - מייצרים חשמל ומקבלים תשלום מחברת החשמל.

המכסות הסולריות נחלקות לשלושה גדלי מתקנים: גדולים, בינוניים וקטנים. המתקנים הגדולים הם שדות סולריים שזכו עד כה להקצאה של 500 מגה-ואט בלבד. המכסה הזאת הוקפאה עד שתתקבל החלטת ממשלה על עתיד הענף. המתקנים הבינוניים, שהספקם נע בין 51 קילו-ואט ל-12 מגה-ואט למתקן, מתקדמים בקצב מהיר יותר, ולהם הוקצבה מכסה של 360 מגה-ואט בלבד - לעומת היקף בקשות שחרג פי שלושה ממכסה זו.

מאייר טלי

המתקנים הקטנים, המותקנים על גגות בלבד ויכולים להפיק עד 50 קילו-ואט, מתקדמים במהירות ונחשבים על ידי הפעילים בתחום כ"לחם והחמאה" שלו. בהתאם, מתוך המכסה של 180 מגה-ואט שנקבעה עד ספטמבר, נותרו עשרות מגה-ואט בודדים לניצול. כעת מחכים השחקנים בשוק לפתיחת מכסות חדשות מטעם הממשלה, דבר שכלל לא ברור אם אכן יקרה.

במשרד האוצר מתנגדים לכך, בטענה שהסבסוד שהובטח עד כה - לייצור חשמל בסך של 1,200 מגה-ואט מכלל האנרגיות המתחדשות - יביא ב-20 השנים הקרובות להעלאת תעריף החשמל ב-18%. מנגד, במשרד להגנת הסביבה טוענים כי התועלות הסביבתיות העקיפות מאנרגיות מתחדשות מפחיתות את עלות הסבסוד בסכום ניכר.

בראשון השבוע התקיים דיון מכריע בנושא בוועדת השרים לאנרגיות מתחדשות, שבו הוחלט עקרונית לאשר מכסות מסבסדות נוספות. ואולם החלטה זו עשויה עדיין לעמוד בפני ערר שיוגש לממשלה.

הטייקונים הגדולים - דוגמת שרי אריסון (שיכון ובינוי), נוחי דנקנר (כלל אנרגיה), שאול אלוביץ' (אנלייט) וצדיק בינו (פז-סולאר) - פועלים במרץ בשוק המערכות הקטנות. עד כה, המערכות האלה הותקנו בעיקר על גגות רפתות או לולים במושבים ובקיבוצים, מקומות שבהם קל למצוא את הדרישה הסטנדרטית עבור מתקנים של 50 קילו-ואט - גג בשטח 500 מ"ר לפחות (בניגוד לגגות בבתים פרטיים, שם מותקנות מערכות של 3-4 קילו-ואט). במקומות אלה הותקנו המערכות לפי ההקצאה הראשונה למערכות קטנות, שנקבעה ביולי 2008, והיתה בהיקף של 60 מגה-ואט. אז קבעה הממשלה שהמחיר לקילו-ואט יהיה 2 שקלים, מחיר הגבוה ב-1.50-1.67 שקלים מממחיר החשמל הנמכר לציבור. הפעם הבאה שנערכה ההקצאה, בספטמבר 2010, הקצתה רשות החשמל 120 מגה-ואט ובמקביל ירד המחיר ל-1.5 שקלים לקילו-ואט, בין היתר בשל ההוזלה של מחירי הפאנלים הסולריים בעולם.

הרשות המקומית הראשונה שעשתה זאת בישראל היא קריית טבעון. ב-2009, כשהתעריף היה 2 שקלים לקילו-ואט, היא התקינה 11 מערכות בתחומה. "זאת הכנסה של כמה מאות אלפי שקלים בשנה, שחבל לוותר עליה", אומר נסים פינטו, סמנכ"ל התפעול של העירייה. "בדקנו וראינו שזה פרויקט עם מנוף כלכלי, ויצאנו לדרך. התנהלנו כמו ארגון עסקי לכל דבר בעניין זה, לא כמו מועצה או רשות רדומה שאנשים רגילים אליה בדרך כלל".

שאר הרשויות המקומיות זיהו את הפוטנציאל הכלכלי רק מאוחר יותר. לשם המחשה, גג אחד שבו אפשר להתקין מערכת של 50 קילו-ואט מייצר הכנסה של כ-120 אלף שקל בשנה. מכיוון שההשקעה מוערכת בכ-700 אלף שקל, הרי שלאחר שש עד עשר שנים ההשקעה מכוסה והעירייה מתחילה לראות רווחים. בחודשים האחרונים פורסמו ברחבי ישראל עשרות מכרזים, שלאחריהם יותקנו מערכות סולרית על גגות מבנים ציבוריים ברשויות, בעיקר בתי ספר. אלה המבנים הציבוריים הזמינים ביותר, מכיוון ששטח הגג גדול והמבנה נמצא לרוב בבעלות העירייה.

מבחינת הרשויות זהו מיזם חינוכי - התלמידים יכולים לעקוב אחר כמות החשמל המיוצרת על הגג דרך מסכים שמותקנים בתוך בתי הספר, דבר שמשתלב מצוין עם המגמות הירוקות במערכת החינוך. "ברוב המדינות בעולם המהפכות הסביבתיות התרחשו דרך השלטון המקומי. בישראל, השלטון המקומי כמעט לא רלוונטי לעניין הסביבתי, ולכן טוב ששינוי כזה קורה עכשיו", אומר השר והח"כ לשעבר, אופיר פינס, יו"ר חברת גרינגו המייעצת לעשרות רשויות מקומיות בתחום זה. "זה מצב שבו כולם מנצחים. יש פה הזדמנות אמיתית לרשויות לייצר עוד מוקד הכנסה - ובמקביל להיכנס באופן מעשי לעיסוק בנושא הסביבתי. זה קריטי, כי בעולם יש התאמה מלאה בין המעורבות של הרשויות המקומיות לבין הצלחה סביבתית".

בתל אביב, לדוגמה, התפרסם לפני כחודשיים מכרז ל-25 מערכות, ושמות הזוכים צפויים להתפרסם בימים אלה. בשבועות הקרובים מתכננת העירייה לצאת במכרז להתקנת 25 מערכות נוספות, כך שבשנת הלימודים הבאה יותקנו פאנלים סולריים על כ-50 גגות של בתי ספר בעיר.

"זה עסק כלכלי שהמדינה מעודדת", מסביר שרון קרן, מנהל החברה הכלכלית של תל אביב. "מלבד זאת, יש כאן גם את הפן החינוכי. נכון, זו הכנסה של 5-6 מיליון שקל בשנה - פירורים לעומת התקציב השנתי של 4.5 מיליארד שקל - אבל זה עדיין כסף".

למה שלא נרוויח בעצמנו?

מתוך כ-40 רשויות שכבר פירסמו מכרזים, רק תל אביב, חיפה ורמת השרון בחרו את השיטה שבה היא הבעלים של המתקן הסולרי. ככל הידוע, גם ירושלים והרצליה מתכננות לפרסם מכרזים דומים. כל שאר העיריות משכירות את הגג לחברות יזמיות, והן אלה שנהנות מרווחי הפרויקט, בניכוי דמי השכירות. גם טבעון בחרה במודל הזה: "החלטנו להשכיר את הגג ולא לעשות את הפרויקט בעצמנו כי אין לנו גיבוי תקציבי לכך", מסביר פינטו.

לדברי קרן, ההבדל בין שני המודלים משמעותי. בעוד שהרווח לשנה בשיטת ההשכרה נע בין 25 ל-30 אלף שקל לגג, הרי שכאשר העירייה היא יזמת הפרויקט, ההכנסות גבוהות פי שניים.

לערים חזקות יש יכולת להיות יזמות משום שהן מסוגלות לקחת הלוואות מהבנקים בתנאים נוחים, לעומת ערים במצב כלכלי טוב פחות שהבנק מסרב לתת להן מימון, או שהוא ניתן בתנאים כאלה שהפרויקט נהפך ללא כדאי עבור הרשות.

כך קורה שדווקא העיריות החזקות יכולות להרוויח יותר ממיזם שאותו מממן כלל הציבור בישראל - באמצעות הסובסידיה שנותנת חברת החשמל, בהתאם להחלטת הממשלה - לעומת עיריות חלשות הנאלצות להעביר כמחצית מהרווחים האפשריים לידיהם של יזמים פרטיים. "החלטנו להיות יזמים כי אין סיבה שהיזם ירוויח. למה שלא נרוויח בעצמנו?", מסביר קרן, "לתת את זה ליזם זה סתם לזרוק כסף לפח. אנחנו לוקחים הלוואה גדולה מאוד, לתקופה של 15 שנה, כדי לממן את ההקמה. ככל שהמצב הפיננסי שלך טוב יותר, הריבית שתקבל נמוכה יותר, ותעשה יותר רווחים - זה נורא, אבל ככה עובד העולם, הכסף נדבק לעשירים. תנאי הריבית של היזם גרועים יותר משלי, וזה מגביר את הכדאיות מבחינתי".

לעומת אלה שמשלימים עם האפליה לרעה של הרשויות החלשות, יש כאלה הסבורים שזו לא גזירת גורל. בטירת כרמל, לדוגמה, עמותה מקומית בשם "חממה קהילתית טירת כרמל" מציעה דרך אחרת: העמותה תממן את הפרויקט הסולרי, וההכנסות ממנו יופנו למטרות ציבוריות בלבד.

יו"ר העמותה הוא יוקי גיל, הבעלים של מפעל סנדלי שורש בעיר, שמעסיק כ-200 עובדים. גיל הוא יזם לא שגרתי: כך לדוגמה, הוא מודה שהוא לא מוכן להעביר את ייצור הסנדלים לסין, גם אם המשמעות היא רווחים נמוכים יחסית. גיל הציע לעיריית טירת כרמל שהעמותה תהיה היזמת של הפרויקט, באמצעות אשראי שתיקח מבנק הפועלים (80% מהמימון) וכספי תרומות (20%). מדובר ב-18 גגות ציבוריים ובהשקעה כוללת של כ-15 מיליון שקל.

להערכת העמותה, בניכוי ההוצאות יוכל הציבור להרוויח כ-55 אלף שקל בשנה מכל מערכת. 13 אלף שקל יזרמו ישירות לקופת העירייה ו-42 אלף שקל יופנו לפרויקטים קהילתיים באמצעות העמותה. תנאים אלה נקבעו במכרז, שפורסם עבור מלכ"רים בלבד, שבו זכתה העמותה. בתחילה תוכנן שהעירייה תתקשר עם העמותה ללא מכרז, אך אפשרות זאת נפסלה על ידי הייעוץ המשפטי של הרשות המקומית.

"לקהילה כמו טירת כרמל, שבה העירייה נמצאת בגירעון, יש הזדמנות לייצר הכנסה קבועה של מיליון שקל בשנה לתקופה של 20 שנה, שיושקעו כולם לטובת הציבור", אומר גיל. "מי שעוצר את המודל הזה הוא משרד הפנים".

המשרד פסל את ההתקשרות עם העמותה בטענה שמודל המכרז לא לגיטימי, משום שהוא מעביר נכס ציבורי לידיים פרטיות. זאת, בין השאר, מחשש לתקדים - אם עמותה אחת בטירת כרמל תקבל לידיה נכסי ציבור, הרי שנוצר פתח לשלל עמותות אחרות - באופן פוטנציאלי גם עמותות פוליטיות או של מקורבים - להצטרף לחגיגה. מבחינת משרד הפנים, לרשות מקומיות יש רק שתי אפשרויות להתקנת פאנלים סולריים: באמצעות השכרת הגג או באמצעות העירייה כבעלת הבית של הפרויקט.

"אין בעיה לאשר את שתי האפשרויות האלה", מסביר רני פינס, ראש מינהל השלטון המקומית במשרד הפנים. "זה לא עניין אישי נגד טירת כרמל, אנחנו פשוט אוסרים על עיריות להעביר קרקע לעמותה, שבסופו של דבר היא גורם פרטי. במקרה של טירת כרמל, לא מדובר בהשכרה לעמותה, אלא בהעברת הנכס בפועל לידי עמותה. המכרז שם נעשה כך שרק גוף ספציפי היה יכול לזכות בו, במחיר שהוא לא מחיר השוק".

יוקי גיל אומר בתגובה: "זו שטות מוחלטת. משרד הפנים בעצמו דרש מטירת כרמל להיעזר בשמאות בלתי תלויה, ושמאי קבע שהמחיר שהוצע הוא מחיר השוק". שמוליק קטוני, מנכ"ל עיריית טירת כרמל, אומר בתגובה: "כל מלכ"ר יכול היה להשתתף ולזכות במכרז. מבדיקה שערכנו, המחיר שהציעה העמותה היה גבוה ממחיר השוק".

בשורה התחתונה, העמדה של משרד הפנים מתעלמת מכך שציבור משלמי המסים ברשות החלשה הוא המפסיד. בשל כך, החליטו אנשי העמותה בטירת כרמל לעתור לבג"ץ נגד החלטת משרד הפנים, את העמותה מייצגת המכללה האקדמית קריית אונו.

משתתפת נוספת במאבק היא המשנה ליועץ המשפטי לשעבר, עו"ד דידי לחמן-מסר, המייעצת לעמותה בהתנדבות. לחמן-מסר תומכת במודל של התקשרות העירייה עם העמותה. לדבריה, אם משרד הפנים יאמץ את המודל, הדבר יאפשר לרשויות ציבוריות ולציבור להרוויח יותר מהשכרת הגגות.

לחמן-מסר משווה את הרעיון, בקנה מידה קטן יותר, למאבק להגדלת חלקו של הציבור הרחב בקידוחי הגז. "זה יכול היה להיות סוג של ששינסקי ב', מכיוון שמדובר כאן בניצול מיטיבי של נכסי ציבור לרווחת הציבור, בפרט זה החלש", אומרת לחמן-מסר. "כמי שהיתה מעורבת במאבק הראשוני בחברות הגז, אני מזהה פה מצב שבו חיוני לנצל את המאגרים הציבוריים של הפקת אנרגיה, לטובת הציבור. כיום, הציבור משלם פעמיים - הוא משלם על סבסוד החשמל עצמו וכן על אובדן ההכנסות במכירה ליזמים. לצערי, משרד הפנים לא מבין כמה חשוב לאפשר לעיריות הזקוקות למשאבים לקבל את מלוא ההכנסות ממכירת האנרגיה".

העמותה מבקשת מבג"ץ להורות על איסור השכרת גגות ברשויות מקומיות לחברות יזמיות, בטענה שמדובר בשימוש לא תקין, בדומה למקרה שבו מבנה המיועד למטרה ציבורית היה מושכר ליזם נדל"ן פרטי. בהקשר זה הם טוענים שבמקרה של מבני ציבור שהוקמו על קרקע שהופקעה, עלולים הבעלים המקוריים לדרוש שכספי ההכנסות מהמיזם הסולרי יועברו אליהם מכיוון שהקרקע הופקעה למטרה ציבורית ולא מסחרית. אנשי העמותה מתכוונים לפתוח גם במאבק כלל ארצי כדי לדרוש שבהקצאה הבאה של מגה-ואטים למערכות סולריות קטנות, תינתן הקצאה מיוחדת לרשויות מקומיות, כך שאלה לא יתחרו עם יזמים פרטיים, כפי שקורה כעת.

לדברי גיל, שביצע מחקר מקיף בעניין, סביר לחלוטין להקצות 200 מגה-ואט לרשויות מקומיות. לפי החישובים שלו, ההכנסות הפוטנציאליות בטווח של 20 שנה הן כ-10 מיליארד שקל, שמהן יוכלו הרשויות ליהנות, בהנחה שההקצאה הבאה עדיין תהיה 1.51 שקלים. בקרוב תתחיל העמותה לפעול במהלכים לוביסטיים בממשלה לקידום היוזמה.

"יש כאן פוטנציאל אדיר שהציבור הרחב כלל לא מודע לו", אומר גיל. "מדובר ב-480 מיליון שקל בשנה, סכום שיועבר כולו לטובת פרויקטים קהילתיים, במקום ליזמים ולבעלי הון שממילא יוכלו להרוויח בפרויקטים הבינוניים והגדולים. צריך לעצור מיד את המכרזים לחברות פרטיות וזה אפשרי, כי מלבד בטבעון, עדיין לא הותקנו מערכות סולריות באף מבנה ציבורי".

אם אכן תהיה הקצאה של 200 מגה-ואט במחיר של 1.51 שקלים לטובת הרשויות המקומיות, משמעות הדבר היא המשך הסבסוד הציבורי של החשמל מאנרגיה מתחדשת. על אף שמדובר במטרה חיובית, רשות החשמל אינה מתלהבת מחזונו של גיל, בעיקר בשל המעמסה התקציבית - בהתאם לעמדת משרד האוצר.

בת ים: מכרז תמוה

יוזמה מקומית אחרת מתרחשת בירוחם. ראש העירייה היוצא, עמרם מצנע - שמשחק עדיין תפקיד פעיל בעיר, כמי שעומד בראש הקרן למען ירוחם - ניסה עוד בהיותו ראש הרשות להוביל מהלך בשותפות עם חברה מקומית, כך שהרווחים יתחלקו בין הרשות המקומית לבין היזם. אלא שמשרד הפנים לא אישר את המיזם בהתאם למדיניות שלו, המאפשרת לבצעת מיזמים כאלה באמצעות השכרה או יוזמה עצמית בלבד.

לדברי מצנע, הדבר מעיד על חוסר יצירתיות של אנשי המשרד. "במשרד הפנים לא יודעים איך להתמודד עם הסוגיה החדשה הזו. הבעיה עם המדיניות שלו היא שאין כאן שום העצמה לרשויות חלשות. הביורוקרטיה והתהליכים במשרד הפנים הם בלתי נסבלים. אין עם מי לדבר שם. אולי הם חוששים מהסתבכויות או דברים מסוג זה, אבל בה בעת הם חוסמים כל יוזמה וגישה חדשה".

במשרד הפנים דוחים את הביקורת. "אנחנו לא מתירים שותפויות מסוג זה מכיוון שבעבר נחשפנו למקרים שבהם יוצא שהסיכון כולו אצל הרשות, והרווח כולו אצל היזם. לא נרשה להמר על כספי ציבור", מסביר רני פינס.

חוסר היצירתיות של משרד הפנים לא מסתיים בטירת כרמל או בירוחם. ברשויות המקומיות היו כאלה שגילו יוזמה ויצירתיות כבר בראשית דרכן של המערכות הסולריות, ביולי 2008. באותו הזמן ניסו ליזום באיגוד ערים חדרה לאיכות סביבה, המאגד כמה רשויות מקומיות במרחב בין נתניה לחדרה, תוכנית סדורה להתקנת מערכות סולריות. המיזם אמור היה להפיק רווחים גבוהים יותר מאשר כיום, לפי חישוב של 2 שקלים לקילו-ואט.

לפי התוכנית, איגוד הערים, גוף המקבל את סמכותיות מהרשויות המקומיות עצמן, היה אמור לרכז את הפרויקט, אבל משרד הפנים חסם את היוזמה זו. לדברי ירוחם לקרץ, מנכ"ל האיגוד, האיגוד הצליח לגייס מקורות להלוואה של 30 מיליון שקל, והמיזם קיבל את ברכתו של הממונה על מחוז הפנים במשרד הפנים. ואולם כשהעניין הגיע למטה משרד הפנים בירושלים, החליטה הנהלת המשרד שלא לאשר אותו.

"אמרתי לאנשי משרד הפנים שהם אוהבים רשויות שכורעות על הברכיים ומבקשות כסף", אומר לקרץ. "הם פשוט לא יודעים להתמודד עם רשויות שיש להן יוזמה. ההתנהלות של משרד הפנים היתה מתחת לכל ביקורת - הם פשוט מנעו מאתנו רווחים ועד היום הפרויקט לא יצא לדרך".

רני פינס, בתגובה: "נכון, מנענו מהם רווחים. איגוד ערים לא אמור לעשות פעילויות עסקיות, זה בניגוד מוחלט לתפקידו. השוק החופשי צריך להוביל מיזמים מסוג זה ואיגוד הערים לא צריך לסכן כספי ציבור למען עשיית רווחים".

ציבור משלמי המסים ברשויות המקומיות מפסיד לא רק את עצם השכרת הגג ליזמים: בעת תהליך הכנת המכרז זורם לא מעט כסף ציבורי לחברות ייעוץ, המטפלות בהליכי הרישוי והכנת המכרז מטעם העירייה. בשנים האחרונות, לצד שוק גדול של מאות חברות בתחום הפאנלים הסולריים, נוצר שוק של חברות ייעוץ המלוות רשויות מקומיות או גורמים אחרים בפרויקטים מסוג זה.

המובילה בשוק הזה היא חברת גרינגו, שהכינה רבים מהמכרזים של הרשויות המקומיות. חברות הניגשות למכרזים של רשויות מקומיות נתקלות בסעיף שלפיו הן צריכות להעביר לגרינגו 25-30 אלף שקל לכל גג שאותו הן שוכרות. "זה סכום גבוה מאוד, המגולם מבחינתנו במחיר המכרז", אומר בכיר באחת מהחברות הסולריות הגדולות, "זו אחת הנקודות הקשות והבעייתיות במכרזים. חברות הייעוץ מעריכות את הנתונים, וכשאנחנו מגיעים לעבודה בשטח ההערכות מתגלות כלא נכונות. אחרי הזכייה במכרז, מתגלים חישובים לא נכונים של צל ושמש, שהם קריטיים עבורנו. אני לא מבין איך צצו כל החברות האלו. הרי כל התחום הזה הוא חדש, וקשה לי להבין עם איזה ניסיון גדול החברות האלה באו לרשויות המקומיות".

סוגיה נוספת שעליה נמתחת ביקורת נוגעת לתוכן המכרזים. לא מעט חברות שניגשו למכרזים נתקלו בדרישות מוזרות בסעיפים שונים, שמהן אפשר להבין שיש העדפה לחברות ספציפית. "זה תמוה מאוד", אומר בכיר באחת מהחברות הסולריות הגדולות בישראל לאחר שעיין במכרז המגביל את מספר ספקי הפאנלים הסולריים.

בשוק הסולרי מצביעים על מכרז אחד בעייתי במיוחד - בבת ים. "מי שראה את הניסוח של המכרז הזה הרים גבה", אומר בכיר בשוק הסולרי. באחד הסעיפים עלתה דרישה לגבי הפעילות הקודמת של החברה שתבצע את הפרויקט, כך שהיא חייבת להיות בעלת ניסיון של התקנת חמישה מתקנים אצל לקוח אחד, דבר שהגביל את המכרז לארבע חברות התקנה בלבד. בהמשך שונה סעיף זה, כך שכל חברה חייבת להתקין ארבעה מתקנים לכל לקוח. סעיף נוסף קבע שרק חברה בעלת מחזור הכנסות של 30 מיליון שקל תוכל לגשת למכרז - דבר שגם הוא מצמצם את מספר המשתתפים הפוטנציאלי.

ואולם הסעיפים הבעייתיים ביותר הם אלה המכוונים את הפרויקטים לספקי פאנלים ספציפיים, אף שרשות החשמל פירסמה רשימה ארוכה יותר של ספקים. טענה נוספה שעלתה בנוגע למכרז זה הוא המחיר הגבוה של מסמכי המכרז, כ-10,000 שקל, דבר שהיווה חסם כניסה נוסף. אחת החברות אף טענה שהעירייה סירבה להראות לה את מסמכי המכרז לפני הקנייה. העירייה טענה, מצדה, שהמחיר נובע מהמפרט הטכני הסבוך, והוסיפה שהמסמכים היו זמינים עוד לפני הקנייה למי שרצה בכך.

מעיריית בת ים נמסר בתגובה: "העירייה פעלה במכרז זה כפי שהיא נוהגת בכל המכרזים, בהתאם לנהלים הקבועים בחוק, ומתוך אחריות לשימוש מיטבי בכסף ציבורי. נדגיש כי עיריית בת ים היא הראשונה שמובילה פרויקט כך שכל הפוטנציאל הסולרי ברחבי העיר ינוצל לטובת אנרגיה ירוקה".

יוזמת החממה הקהילתית טירת כרמל

• הקצאה לרשויות מקומיות: 200 מגה-ואט

• מחיר לקילו-ואט: 1.51 שקלים

• הכנסה פוטנציאלית לשנה: 480 מיליון שקל

• הכנסה פוטנציאלית ל-20 שנה: כ-10 מיליארד שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#