כיף בלה-לה-לנד*, בינתיים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כיף בלה-לה-לנד*, בינתיים

19תגובות

האינטואיציה לא הטעתה אתכם. יקר כאן. יקר לחיות. המחיר הגבוה של הטלפון הסלולרי, החיבור לאינטרנט, המכוניות, הקפה, סכיני הגילוח, הדירות - הוא אינו אנקדוטלי, לא מקרי ולא חד פעמי. יקר לחיות במדינת ישראל.

לא. לא מדובר באינפלציה, בגלים של עליות מחירים. אינפלציה היא עליית מחירים מתמשכת הנובעת בדרך כלל מסיבות מוניטריות. אין טעם לצאת לרחובות ולדרוש מהממשלה להוריד את המחירים או להעלות את הריבית כדי להוריד את המחירים. מדובר ברמת מחירים גבוהה, מבנית, בשורה ארוכה של ענפים.

המשק הישראלי צמח ב-2010 וצפוי לצמוח בשיעורים נאים גם ב-2011. כיצד ייתכן שחלקים כה גדולים בציבור לא מרגישים את הצמיחה הזאת? למעשה, זה לא מפתיע וגם לא ייחודי לישראל. אפילו וורן באפט, המוטב הגדול ביותר בעולם מהשיטה הקפיטליסטית, מודה בכך: ב-20 השנים האחרונות, הוא אמר לנו לפני שבועיים, העשירים בארה"ב התעשרו, בעוד ששכרו של העובד הממוצע בארה"ב עמד במקום.

זה תרגום חופשי למה שהוא אמר. הביטוי המדויק שבו השתמש באפט הוא The average worker went nowhere - העובד הממוצע לא הלך לשום מקום.

חלק גדול מהאוכלוסיה בישראל לא הולכת לשום מקום. חלקה כבר הפנימה את זה, חלקה עסוקה מדי בהישרדות היום-יומית מכדי לחשוב בכלל על רעיונות מופשטים כאלה, וחלק ממנה עדיין חי בלה-לה-לנד - המדינה שבה כולם משוכנעים שהתוואי הכלכלי הנוכחי הוא בר קיימא.

תושבי לה-לה-לנד חושבים שהכסף שהם מפרישים לביטוח המנהלים או לקרן הפנסיה שלהם יספיק להם - או שהממשלה תדאג להם. רובם יגלו באיחור שהם ייפלטו קודם משוק העבודה ושהכסף שצברו לא יאפשר להם לקיים מחצית מרמת החיים שאליה הורגלו. הם יגלו שביטוח לאומי נותן להם פחות מ-2,000 שקל בחודש, וששירותי הבריאות מתייקרים בפוקנציה מתמטית, מונוטונית ועולה.

בינתיים הם חיים בלה-לה-לנד, רואים את ה"האח הגדול" ואת "היפה והחנון", קונים דירות במחירים מנופחים, צורכים את העיתונות שתכניה נשלטים על ידי כמה טייקונים, ומצביעים בבחירות לפוליטיקאים שמבלבלים להם את המוח על עניינים ביטחוניים - בעוד שהם בוזזים, במעשה ובעיקר במחדל, את עתידם הכלכלי של בוחריהם.

מספרם של אזרחי ישראל שלא הולכים לשום מקום גדל בעשור האחרון, וכנראה שבתוואי הנוכחי הוא יגדל מאוד גם בעשור הבא. הרי מדינת ישראל מחולקת לארבע קבוצות עיקריות: 1. אלה שהתחברו למונופולים הציבוריים ולוועדים החזקים. 2. אלה שהתחברו למונופולים, לקרטלים ולקבוצות העסקיות המיוחסות. 3. המאיון העליון, המוכשר והמתמרן, שהצליח בזכות כישרונו בענפים תחרותיים - בעיקר בהיי-טק ובמקצועות חופשיים. 4. הבלתי מחוברים. כלומר אתם.

מחירים גבוהים אינם בעיה בפני עצמם, אם שכרם של העובדים עולה ואם רמת החיים גבוהה. יש מדינות יקרות שבהן רמת החיים גבוהה. המחירים הגבוהים בישראל הם תסמין לשתי מחלות כלכליות קשות: התחרותיות הנמוכה במשק והאפקטיביות הנמוכה במגזר הציבורי. אלה לא מחלות ישראליות, יש עוד מדינות שחולות בהן, אבל זאת נחמה מטופשת.

פרופ' מייקל פורטר מנסה ב-30 השנים האחרונות להסביר שוב ושוב לממשלות בכל העולם שרמת החיים במדינה נקבעת לאורך זמן לא על ידי משאבי הטבע שלה, איכות כוח האדם שלה או מיקומה, אלא על ידי רמת הפריון שלה - שהיא הקובעת בסופו של דבר את התוצר לנפש. פריון הוא הערך של התפוקה הנוצרת על ידי יחידה של עבודה או הון. יעדה העיקרי של מדינה הוא להשיג לאזרחיה רמת חיים הולכת ומשתפרת, ורמת החיים תלויה בפריון שבו היא מפעילה את ההון ואת העבודה. פריון העבודה יקבע את שכר העובדים ופריון ההון את התשואה לבעלים.

האתגר העיקרי של הממשלות, איפוא, הוא להגדיל כל הזמן את הפריון של המשקים שלהם: הן הפריון של המגזר העסקי והן הפריון של המגזר הציבורי. למרות נס ההיי-טק הישראלי, קצב הצמיחה של הפריון בישראל ב-20 השנים האחרונות הוא מהנמוכים בעולם.

המנוע החשוב ביותר להעלת הפריון בכל משק הוא רמת התחרות שבו: יריבות עזה בין כל השחקנים הפועלים במגזר העסקי הכרחית כדי לאתגר את החברות להשתפר כל הזמן. לא מדובר ב"אידיאולוגיה" קפיטליסטית - להפך. רוב אלה הנתפשים כקפיטליסטים בישראל ובעולם עסוקים רוב הזמן בהחנקה של התחרות ובדיכוי שלה. תחרות מאיימת על הרווחים שלהם, על מעמדם ועל כוחם. התחרות טובה למשק ולא לקפיטליסטים.

למחירים הגבוהים שתמצאו בפרויקט יוקר המחיה יש סיבות שונות ומגוונות. לא כולם קשורים לתחרותיות של המגזר העסקי ולפריון הנמוך של המגזר הציבורי. אבל ברבים מהענפים המחירים הגבוהים הם אינדיקציה ברורה לרמת התחרותיות והפריון הנמוכה של הענף. לפעמים הם משקפים רנטה מונופליסטית שהולכת ליצרן, לפעמים הם משקפים רנטה שהולכת לעובדים - ובעיקר הם משקפים פריון נמוך.

שימוש בהשוואות מחירים יכול כמובן לתעתע. חברת חשמל מתפארת כבר שנים ארוכות במחירי החשמל הנמוכים בישראל בהשוואה בינלאומית. הבלוף הזה הסתיר במשך שנים את החוב העצום שהחברה לקחה על עצמה בעשור האחרון, שהפך אותה למעשה לפושטת רגל שתלויה במימון ממשלתי ישיר או בהעלאת תעריפים.

כשהשר משה כחלון נכנס לתפקידו כשר תקשורת הוא המשיך בקו של קודמיו, וכשהשתתף בכנס של בזק הוא העלה על נס את היציבות ואת העוצמה של חברות התקשורת הישראליות. שנה וחצי לאחר מכן, יש לנו שר תקשורת מתוחכם הרבה יותר שמבין שהיציבות והעוצמה של חברות התקשורת הן תמונת ראי של שוק תקשורת מפגר עם עלויות כבדות לצרכנים, ושהדרך למדוד את טיב שוק התקשורת צריכה להיות באיכות השירותים ובמחיריהם.

כחלון עושה כיום את הנדרש בשוק התקשורת כשהוא מנסה להכניס מפעילים חדשים ולהטיל רגולציה כבדה על החברות הפועלות. אנחנו זקוקים לעוד כחלונים בכל חלקי המשק. אנשים שידברו מבוקר עד ערב את שפת הפריון והתחרותיות. אנשים שיבינו שרגישות חברתית היא סיסמה ריקה שנועדה לאחז את עיני הבריות - אם היא לא כוללת תוכנית מדויקת להגברת התחרות ולהעלאת הפריון.

ה-BBC פירסם השבוע את תוצאותיו של סקר שבו השתתפו 28 אלף איש ב-27 מדינות. עולה ממנו החשש מפני כוחה הכלכלי של סין, הצומח במהירות בשנים האחרונות. מרבית קברניטי הכלכלות החשובות בעולם עסוקים כיום בקיצוצי תקציבים ובציפייה דרוכה בשינויים הטקטוניים בכלכלה העולמית: מעבר כוח הדרגתי לסין, להודו ולשווקים מתעוררים אחרים. הדעת נותנת שבמדינה עתירת יצוא והיי-טק כמו ישראל העיסוק בתחרותיות המשק יהיה גדול במיוחד. אבל אצלנו בלה-לה-לנד מצליחים הפוליטיקאים למקד את עניין הציבור במסכי עשן סמיכים סביב המצב הביטחוני ותקציב הביטחון - כדי שבהפוגות הקצרות שבהן עיני הבוחרים לא נעוצות ב"האח הגדול" ובמשחקי כדורגל לא יהיה מי שישאל שאלה פשוטה: אילו לחצים יש בחברה הישראלית להגברת הפריון במשק, שיבטיחו את איכות החיים שלנו בעוד עשר שנים? מה יהיו מקורות התחרותיות של ישראל בעוד 20 שנה?

הערך "לה-לה-לנד" נכנס השבוע למילון אוקספורד. הגדרתו: "מצב תודעה שבו אין קשר למציאות"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#