מדד יוקר המחיה הניו-יורקי - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מדד יוקר המחיה הניו-יורקי

תגובות

באחרונה יצאנו עם חברים למקום, ליתר דיוק למאורה, שנקרא The Box. מדובר בסוג של מועדון שמאוכלס בדי.ג'יי מוכשר במיוחד, ומתהדר במופע בורלסקה מחופף לחלוטין, עם הרבה סקס, עירום, אלכוהול והומור מהסוג שממש לא מיישר קו עם התקינות הפוליטית האמריקאית.

נזכרתי בקופסה דווקא כשהתברר לי שהגיליון הקרוב מוקדש ליוקר המחיה בישראל. בתחילה עלו בראשי המוני נתונים סטטיסטיים וטבלאות השוואתיות ומאוירות להפליא, שמדגימות עד כמה ניו יורק יקרה, או זולה, יחסית לתל אביב. מיד אחר כך צצו ועלו גם כמה קושיות. אוכלוסיית ניו יורק על חמשת רובעיה היא כשמונה וחצי מיליון איש - כמעט מיליון יותר מאוכלוסיית מדינת ישראל כולה. בנוסף, יוקר המחיה בקווינס שונה לחלוטין מזה שבמנהטן, וגם בתוך מנהטן קשה להשוות את יוקר המחיה בהארלם לזה שבסנטרל פארק סאות', או אפילו לזה של טרייבקה.

כשמשווים לישראל, אפשר כנראה לעשות השוואות והקבלות כספיות מאולצות משהו לעומת כיכר המדינה, יד אליהו, פתח תקוה ושדרות. מצד שני, החיים מסתכמים ביותר משורת רווח והפסד בדולרים, ונראה שמדובר בהשוואות לא מספקות, ואולי אפילו משעממות. אחרי הכל, מה בדיוק הקשר? מהן התובנות?

אם תתעקשו ותחקרו את האספקטים הכלכליים גרידא של יוקר המחיה, התשובה שלי היא שניו יורק יקרה בדיוק כפי שתרצו שתהיה. אחד מיתרונותיה וחסרונותיה כבירה הכלכלית של ארה"ב הוא שתמיד תוכלו להרגיש כאן עניים, או עשירים, או שניהם. והכל במרחק צעידה של בלוק בודד. תמיד תמצאו שברי אדם מעוררי רחמים, שרידים של השיטה הכה אכזרית לעתים כאן, ותמיד - גם אם אתם עשירים בקנה מידה גלובלי (אני כמובן פועל כאן לפי מידע מיד שנייה בלבד) - תוכלו להרגיש עניים מרודים מול מגה טייקון כזה או אחר, כשפתאום תגלו שכמה עשרות בניינים במנהטן שייכים לו, וגם זה בעצם רק התחביב שלו.

אפשר לאכול בניו יורק ארוחת צהריים בפחות מ-5 דולרים וביותר מ-5,000, אפשר לקנות דירה ב-100 אלף דולר וגם ב-50 מיליון. אפשר הכל, כי כמו בסיפורים, כסף אכן קונה כאן הכל.

מסתמן ששמועות הנדל"ן נכונות, ולקנות כאן דירה, אפילו במנהטן, כנראה זול יותר מבישראל - אבל קרוב לוודאי שזו תוצאה של השיגעון הקולקטיבי שלנו ולא של מציאות כלכלית רלוונטית. המכוניות והדלק זולים משמעותית, ארוחה במסעדה עולה בערך אותו דבר, העגבניות יקרות ומעציבות, הדגים והבשר טעימים וזולים יותר, והמלפפונים כה נוראיים שהם חסרי מחיר. הרכבת התחתית הרבה יותר יקרה מזו התל-אביבית הדמיונית, והגאדג'טים חצי חינם.

החינוך הציבורי בניו יורק חינמי אך לא תמיד טוב, והחינוך הפרטי מצוין ועולה כמו דירה קטנה כל שנה, כך שכל משפחה עם יותר משני ילדים דנה את עצמה לגלות בפרברים שבהם החינוך הציבורי משובח וחינמי. העלות הנוספת הכלולה בעסקה היא להיות חלק מעולמן של עקרות הבית הבואשות. בקיצור, ניו יורק כה צפופה פיסית וכה מבוזרת כלכלית ואנושית, עד שהיא באמת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, והכל על 800 קמ"ר בלבד.

אם נחזור לרגע אחורה, נראה לי שזו טעות למדוד רק את האספקטים הכלכליים - אפילו מעל דפיו של עיתון כלכלי. החיים כאן ובכל מקום אחר הם יותר מירוק או אדום. אם אנחנו רוצים דו"ח רווח והפסד אישי אמיתי, הרי שיש עוד משתנים רבים שיש להוסיף למשוואה, ואלה המהותיים הם דווקא, כדרכם של החיים, סובייקטיביים לחלוטין. בביקורי האחרון בישראל פקדתי כמה בתי קפה ומסעדות, וכמעט בכולם פגשתי מכרים או חברים. מצד אחד זה מקסים - ביצת תל אביב שבה אין אפשרות להתנתק ולו לרגע, ומצד שני זה מעיק ורודף, ובשנייה אתם מבינים את חיסרון הגודל.

בביקורנו ב-The Box לא פגשנו אף אחד שאנחנו מכירים, לא נתקלנו בקרובי משפחה, בקולגות לשעבר, או אפילו ברכילאים לעת מצוא. מהי איפוא התועלת השולית של אופציית האנונימיות, של חיים בניו יורק שבה הסטטיסטיקה מבטיחה שאם תרצו לעסוק בעניינכם או אפילו תבקשו סתם רגע שקט לעצמכם - יו גוט איט? כמה שווה האנתרופולוגיה היום-יומית, זו המזמנת לכם לראות ולהכיר בני אדם מכל הסוגים, מכל המוצאים ומכל ההשקפות, מול המונוליטיות הפרימיטיבית של החלוקה לטוב, הרע והמוכר אצלנו? איך בדיוק נתמחר את התרבות, את הקוסמופוליטיות, את השפה, את רוחב היריעה ואת האווירה? את ארבע עונות השנה שקמות כאן לתחייה? האם נשווה אותן לאובדן הקרבה הפיסית למשפחה? לילדות שגדלות עם סבתא בתשלומים? וכמה מרוויחים על כל יום נטול אביגדור ליברמן ואלי ישי? יום שבו אתם יכולים להתנתק לרגע מהוויה של מדינה המנוהלת בידי הזיה מתמשכת, תרבות בהתקף פרנויה קולקטיבי ואלים הצדה את אויביה האמיתיים והדמיוניים באותו עיוורון?

ייתכן שנדרש פיתוח מדד משולב חדש: הוליסטי, אישי, וכאמור סובייקטיבי לחלוטין. מדד יוקר מחיה משוכלל יותר, שאיכשהו יצליח לתמחר ולשקלל לתוכו יום שמש מזהיר, שכולל שמים בגוון כחול עמוק, כזה שמגיע מיד אחרי שמפסיק לרדת שלג.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#