המפא"יניקים של ביבי מתנפלים על הקופה הציבורית

שלוש המלצות שגובשו בשבוע האחרון על ידי הממשלה הופכות את ניהול החברות הממשלתיות לפוליטי לחלוטין. ביום שבו הציבור יחליף את השרים בקלפי או בפריימריז, הם יוכלו לחזור לינוק מהעטין הציבורי באמצעות ישיבה בדירקטוריונים של החברות שעליהן שלטו

גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יובל שטייניץ ואיילת שקד במליאת הכנסתצילום: נועם מושקוביץ
גיא רולניק

חשיפת הביזה והשחיתות במונופולים, הפירמידות והמוסדות הפיננסיים הנשלטים על ידי הטייקונים בחמש השנים האחרונות הורידה את מפלס האלימות, תאוות הבצע חסרת הגבולות ובעיקר השחיתות בצמרת המגזר העסקי. הסכנה היא, כפי שהסברנו בטור של השבוע, היא שככל שאנחנו מתרחקים מהמחאה החברתית — יחזרו הנורמות של הימים השחורים שקדמו לה: הרגולטורים יאולפו עד האחרון שבהם, והעיתונות תחזור לחיות בסימביוזה עם הכסף הגדול.

ואולם יש מגזר אחר במשק, שבו כבר אפשר להכריז שהמחאה החברתית מתה, שבו רוב השחקנים חזרו להשתין מהמקפצה - וזו כמובן ממשלת ישראל.

מדהים שגם ב–2018 יש עדיין אנשים הסבורים שהליכוד היא מפלגה ליברלית, שמאמינה בשווקים חופשיים, תחרות וחירות לאזרח. התנהלותם של שרי הממשלה הזאת וחברי הקואליציה משדרים לציבור מסרים הפוכים. עבור מי שלא הצליח לחבר בין כל הנקודות בשנים האחרונות — הגיעו השבוע השרים יריב לוין, יובל שטייניץ, יואב גלנט, אריה דרעי ואיילת שקד, והכריזו רשמית מהו הקו של הממשלה הזאת: כספי הציבור נועדו לשימושנו הפרטי, הרגולציה והחוקים נועדו לשרת אותנו, רכוש הציבור הוא רכושנו.

השרים דנן מונו על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני יותר משנה לבחינת הממשק בין שרי הממשלה לחברות הממשלתיות, וסיימו באחרונה לגבש את המלצותיהם.

ההמלצה הראשונה נוגעת לדרך המינוי של יו"ר הדירקטוריון בחברות ממשלתיות, שלפיה השר האחראי על החברה הממשלתית יוכל להצביע באופן ישיר בפני ועדת המינויים על המועמד שלו לתפקיד יו"ר הדירקטוריון — כבר כשהוא מוצע לתפקיד דירקטור בחברה.

נכון להיום, השר האחראי על החברה הממשלתית אינו רשאי להצביע במפורש על מועמדו לתפקיד יו"ר הדירקטוריון. לפי חוות הדעת הדירקטוריון יצטרך לקחת את עמדת השר כשיקול משמעותי בבואו להחליט על זהות היו"ר.

ההמלצה השנייה היא בעניין אישור התקציב של החברה הממשלתית ותוכניות הפיתוח שלה. נכון להיום, אסור לשר האחראי על החברה להתערב, מתוך הנחה שהחברה הממשלתית אמורה להתנהל כפירמה עסקית שמטרתה להשיא רווחים לציבור — בלי להיות נתונה להשפעות ושיקולים פוליטיים. לפי ההמלצה, השרים יוכלו להגיב על התקציב והתוכניות של החברות הממשלתיות, ולהמליץ לשנותם. דירקטוריון החברה יהיה אמור להביא בחשבון את עמדתו של השר בבואו לאשר את תוכניות החברה ותקציבה.

ההמלצה השלישית רלוונטית באופן ישיר לעתידם המקצועי של השרים אחרי שהם מסיימים את תפקידם הפוליטי. לפי ההמלצה, מי ששימש שר בממשלה בנושא רלוונטי לתחום פעילות החברה במשך שלוש שנים לפחות, ייחשב כבעל כישורים מספקים כדי להצטרף כדירקטור לחברה. הבסיס להמלצה הזאת הוא ההנחה שלפיה פוליטיקאי שסיים תפקיד של שר צבר די ניסיון כדי לשמש דירקטור בחברה ממשלתית — גם אם מבחינת ניסיון עסקי, ניהולי או ברמת ההשכלה אינו עומד בתנאי הסף לתפקיד.

שלוש ההמלצות פותחות את הדלת להפיכת ניהול החברות הממשלתיות בישראל לפוליטי לחלוטין. בעוד שתי התקנות הראשונות מתחבאות תחת הסיסמה של משילות — כלומר לתת כוח לפוליטיקאים — הרי ההמלצה השלישית מורידה את הכיסוי מעל כל מסקנות הצוות ומסבירה בדיוק בשביל מה התכנס הצוות ומה מעניין אותו: ביום שבו הציבור ימאס בו ויחליף אותו בקלפי או בפריימריז, יוכלו השרים המודחים לעקוף את המנגנון הדמוקרטי ולחזור לינוק מהעטין הציבורי באמצעות ישיבה בדירקטוריונים של החברות שעליהן שלטו.

אם נזכור שבמקרים רבים הפריימריז של המפלגות מושפעים או נשלטים על ידי העובדים של חברות ממשלתיות, הרי המשמעות של התקנה השלישית מטרידה במיוחד: הפוליטיקאים מגבירים אחיזתם בחברות הממשלתיות כדי לצבור כוח פוליטי שיישמר אותם בשלטון. במקרה של תקלה — שבגללה הם ייאלצו להיפרד מתפקיד השר — עתידם הכלכלי מובטח, על חשבון הציבור כמובן.

בשבוע שבו חגגו כל שרי הממשלה את ההכרה של ארה״ב בירושלים כבירת ישראל והמלה ״ירושלים״ נישאה שוב ושוב בפי כולם בפתוס היסטורי, הזכירו לנו שריו של נתניהו שזה לא רק הגויים והאויבים — כי מהרסיו ומחריביו של העם היהודי יצאו לא פעם מירושלים עצמה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker