"פוטין כבר ניצח, במקום להיות מחובר לאסד ורוחאני, הוא יסתובב עם פלה ומראדונה"

תומר פדלון, מרצה בקורס "הפוליטיקה והדיפלומטיה של הספורט": "כולם יראו את רוסיה ואת פוטין כמנצח על הפסטיבל הגדול בעולם. זו הזדמנות אדירה בשבילו. פוטין מוכיח לרוסים שהוא היחיד שהביא את המונדיאל לרוסיה, אין לגיטימציה טובה יותר מבחינתו" (פורסם במקור במאי 2018)

רותם שטרקמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תומר פדלוןצילום: אייל טואג
רותם שטרקמן

תומר פדלון מסיים תואר שלישי בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב. מרצה בקורס ״הפוליטיקה והדיפלומטיה של הספורט״. בן 34, גר עם בת זוגו בתל אביב

תומר פדלון, הצלחה יפה היתה עם הג'ירו.

בהחלט הצלחה, וזה רק מראה כמה הציבור בישראל צמא לספורט איכותי. מגיע קרדיט למארגנים.

איך זה ישפיע בטווח הארוך? פריחה בתיירות?

במשך שלושה ימים הקהל האירופי נחשף לנופי ישראל וראה תמונות שונות ממה שהוא רגיל - הקשרים שליליים ופיגועים. באירופה יש שחוששים להגיע לישראל, ואירוע בסדר גודל ענק כזה, ללא תקריות, מחזק את תחושת הביטחון. זה בהחלט תורם לכלכלה.

בוא נדבר במספרים.

הג'ירו אמור להכניס לקופת המדינה 50 מיליון שקל, שהם רק מחצית מעלות הפקתו. שווי החשיפה של ישראל בתקשורת שווה עוד כ–50 מיליון שקל, כך שאנחנו יוצאים מאוזנים בטווח הקצר. אם כי זה רק בזכות נדיבותו של סילבן אדמס.

המיליארדר היהודי־קנדי ש"הביא לכאן את הג'ירו".

בניגוד לאירועים בינלאומיים רבים, שמקור המימון שלהם הוא משלם המסים, במקרה הזה המדינה הוציאה רק 30 מיליון שקל ואדמס הוסיף עוד 70 מיליון. לא בטוח שהאירוע היה משתלם כל כך לו הממשלה היתה מממנת את כולו, ואף ייתכן שהיתה מתפתחת מחאה.

אנחנו יכולים לארח עוד מפעלים כאלה?

כן. למשל פורמולה 1, מרוץ המכוניות הפופולרי והיוקרתי בעולם. הבעיה שלהקים מסלול מרוצים עולה לפחות 200 מיליון דולר. וכמובן יש עוד עלויות כבדות.

ג'ירו ד'איטליה בישראלצילום: JACK GUEZ/אי־אף־פי

אז מה חוץ מפורמולה 1?

אירועים קטנים כמו אליפות אירופה בכדורסל, אליפות אירופה בג'ודו, או גמר הליגה האירופית ואפילו גמר האלופות - אירועים כאלה עשויים להשתלם.

משחק אחד? זה שווה?

זה הרבה מעבר ל-90 דקות - מדובר בקרנבל שלם, כבר שבוע לפני המשחק כשתיירים מגיעים. כל עוד יש אצטדיון שעומד בקריטריון התאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א), עלויות האירוח אינן גבוהות כל כך. למשל, בעונה שעברה קארדיף אירחה את גמר ליגת האלופות. עשרות אלפים הגיעו לעיר הוולשית, שגם זכתה לפרסום לכל אורך התקופה, מה שהוביל להכנסה של כ-60 מיליון דולר.

אבל אין לנו אצטדיון כזה.

ברגע שלישראל יהיה אצטדיון כזה, יהיה כדאי להתמודד ולהגשים את חלומו של יו"ר התאחדות הכדורגל לשעבר, אבי לוזון. זה אירוע שיביא לישראל עשרות אלפי תיירים בפרק זמן קצר מאוד.

לארח מונדיאל זה גדול עלינו.

יש הרבה סיבות פוליטיות שימנעו אירוח מונדיאל בישראל. אגב, אפילו לפני הג'ירו היתה מחאה של ה–BDS שדרשו להעביר את המסלולים מישראל. בכל מקרה, מונדיאל זו משימה בלתי אפשרית לשנים הקרובות. רק להשתתף במכרז עולה 150 מיליון דולר, גם אם לא זוכים. בהשוואה לג'ירו, זה כמו תקציב "וונדרוומן" לעומת "פוקסטרוט". אפילו מדינות עם תשתיות טובות מוציאות מיליארדי דולרים. בישראל נקודת הפתיחה כל כך לא טובה, שהעלות תהיה אסטרונומית. האבטחה גם התייקרה מאז 11/9. הייתי באולימפיאדה בריו ב–2016 ויכולת לחשוב שזה משטר צבאי כי כל כך פחדו מטרור ושוד, שהצבא היה ממש בתוך העיר. 75 אלף אנשי אבטחה - פי שניים יותר מאשר בלונדון.

מהן דרישות המינימום מבחינת מתקני הספורט?

בפיפ"א דורשים לפחות שמונה אצטדיונים שיכילו יותר מ-40 אלף מושבים, על אף שבשנים האחרונות המארחות הציעו 12 אצטדיונים כאלה. בישראל יש רק אצטדיון אחד כזה: איצטדיון רמת גן, שגם הוא הולך להיהרס בקרוב. בנוסף, לטקס הפתיחה ולמשחק הגמר דרוש אצטדיון עם 80 אלף מושבים. וזה עוד לפני ששאלנו מה יעשו עם האצטדיונים אחרי המונדיאל.

לשימוש ליגת העל הישראלית כמובן.

גם במקרה הטוב, של קבוצות כמו מכבי תל אביב והפועל באר שבע, מגיעים 12–13 אלף לכל משחק ביתי. אלה יהיו פילים לבנים שפזורים לאורכה ולרוחבה של המדינה. כך קרה ביפן, דרום קוריאה ודרום אפריקה. המונדיאל זו המעבדה הטובה ביותר בעולם לייצור פילים לבנים. בברזיל בנו אצטדיון באמזונס כשהקבוצה המקומית מביאה 1,000 אוהדים למשחק והאצטדיון הענקי שבנו בברזיליה הוא כיום חניון לאוטובוסים. יש מעט מדינות כמו גרמניה שרוב האצטדיונים בה היו קיימים והיה רק צריך לשפץ אותם. הליגה הגרמנית היא הנצפית בעולם, 42 אלף צופים בממוצע למשחק.

אצטדיון סמי עופר בחיפהצילום: Seffi Magriso ספי מגריז

יוון קרסה אחרי האולימפיאדה ב-2004.

הם לקחו משהו שגדול עליהם, בנו קומפלקס נפלא והצליחו, אבל יצרו המון פילים לבנים וגירעון ענק.

אבל התיירות כן עולה.

למונדיאל שייפתח בעוד חודש ברוסיה צופים שיגיעו מיליון תיירים. זה מייצר אווירה נהדרת רק להיות בעיר שמארחת משחק, יש צפייה המונית במסכי ענק, זה דבר נהדר. אבל יש נטייה להפריז באפקט הכלכלי, בעיקר במה שנוגע לתיירים. מחקרים הראו שתייר ספורט לא ממש מפזר את הכסף שלו. הוא הוציא כבר על טיסה, כרטיס למשחק ולינה, ולכן ישאף לצמצם הוצאות. אוהדים שיבואו לרוסיה לא באמת יילכו לראות את הבולשוי. בברזיל היו תיירים שישנו על החוף, הגיעו עם רכב ואחרי משחקים חזרו הביתה למדינה שלהם. גם באירופה זה קורה, לא תמיד משאירים כסף במדינה מחוץ לכרטיס הכניסה ועוד קצת. בנוסף, הרבה פעמים זה על חשבון תיירים אחרים שמוותרים כי הם יודעים מראש שיהיה צפוף ובלגן. בלונדון התיירות הקבועה צנחה בזמן האולימפיאדה ב–2012. ויש להביא בחשבון את העלות האלטרנטיבית, מה היה קורה אם הכסף היה מושקע במקומות אחרים שתורמים לתיירות.

מה לגבי שיפור תשתיות בעקבות מונדיאל?

יש לזה יתרונות. מדינה שמארחת צריכה לשפר את התחבורה הציבורית, הכבישים, הרכבות, שדות התעופה - ולהקים עשרות בתי מלון. מאות אלפים גודשים אותה בפרק זמן קצר. יש גם תכיפות לעמוד בלוחות זמנים מה שמסייע להתגבר על ביורוקרטיה.

אבל מבחינתנו זה סתם חלום, אין לנו סיכוי.

אין סיכוי. כדאי שנבחרת ישראל תנסה להגיע למונדיאל השני בתולדותיה דרך ניצחונות על כר הדשא, ולא בניצחונות במכרז על אירוח המונדיאל.

אתה די אוהב ספורט, אפשר לומר.

אני חובב ספורט אמריקאי ברמות מטורפות. גולף, בייסבול, פוטבול 24/7 - מוזרק לוורידים. אתמול חברה שלי נכנסה הביתה ואמרה: "אפילו גולף אתה רואה?". אמרתי לה שזה הקאמבק של טייגר וודס אחרי השערוריות שהיו אתו, אני חייב.

הוא זכה?

לא, הוא סיים מקום 32, אבל זה טייגר, הוא סחב את הענף הזה על הגב שלו מ–1996, והביא קהל מגוון, לא רק את העשירים. לא מזמן לקחתי את בת זוגתי לחצי גמר הגביע בפורטוגל - ספורטינג ליסבון נגד פורטו. היה לה נחמד, היא צריכה להכיר, כי היא אתי בבית.

יש זוגות שרבים על זה.

היא יודעת להכיל את זה, לכן אנחנו יחד כבר שנים.

מה עוד ראית בפורטוגל?

שיצוא כדורגלנים נהפך לענף רווחי מאוד. זו מדינה עם 10 מיליון תושבים ושלושה עיתוני ספורט יומיים. על ברונו פרננדש הציעו לספורטינג ליסבון 80 מיליון יורו, והם רוצים 100 מיליון. גם את גלסון מרטינס הם רוצים למכור בכמה עשרות מיליונים. וכמובן יש לפורטוגל את כריסטיאנו רונאלדו. שנהפך לציר המרכזי בעסקי הכדורגל של נייקי. יש לו אפילו מלון בליסבון בשם CR7.

איך שחקן יכול להיות שווה לקבוצה 100 מיליון יורו?

פריז סן ז'רמן שילמה על ניימאר הברזילאי 220 מיליון יורו. המשמעות היא לאו דווקא בכרטיסים, אלא במכירת חולצות ומוצרים נלווים ובהשגת ספונסרים וכמובן במסעות יחסי ציבור. יש מכפיל כלכלי שקשה להבין איפה הוא נגמר. הרבה אנשים צופים בריאל מדריד בגלל רונאלדו או בברצלונה בגלל ליונל מסי. הוא מביא לברצלונה תיירים בכוחות עצמו. הוא עושה קילמוטראז' נמוך, הוא לא יורד להגנה, אבל מספיק שתיים־שלוש נגיעות גאוניות והוא מסיים משחק עם שלושה שערים.

פוטין ומעריצותצילום: SPUTNIK/רויטרס

ופועלים שחורים שעובדים קשה במגרש לא זוכים בתהילה.

זה עולם של סלבס. זה כמו ללכת לקולנוע בגלל ג'ניפר לורנס או ליאונרדו דיקפריו.

את מי אתה אוהד?

בישראל לא אוהד אף קבוצה. במונדיאל - גרמניה.

גרמניה?

כבר ספגתי על זה הרבה בוז. פעם זה היה מוזר לאהוד את גרמניה, היום יותר מחוברים לזה.

למה זה כבר פחות מעצבן?

משתי סיבות: התרחקנו מהשואה, זו גרמניה אחרת, ושנית - עידן הגלובליזציה. לפני 30 שנה הגרמנים שיחקו רק בגרמניה, כיום הם מוכרים יותר. מונדיאל 2006 תרם המון לתדמית שלהם. פתאום ראו גרמניה אחרת, מחויכת. ראו שהם יכולים להיות נחמדים. זה בא לידי ביטוי גם בסגנון המשחק הגרמני.

ידוע שגרמניה משחקת מכוער, ובסוף מנצחת 1:0.

ילדים צופים במונדיאל בברזילצילום: AP

כן, זו התדמית שהיתה, משחקים אגרסיבי, נלחמים עד הכדור האחרון, ניצחון מעל לכל, המאמן תמיד עם חליפה של רשות השידור.

וזה כבר לא ככה?

יש לא מעט מחקרים שמראים איך סגנון המשחק ממחיש את האופי של המדינה. מ-2006 אנחנו רואים גרמניה עם סגנון שמח והתקפי, כשעל הקווים יורגן קלינסמן החייכן שמכנים אותו בגרמניה "האמריקאי". הוא גר בקליפורניה ונשוי לאמריקאית, וגם הטמיע מתודות אמריקאיות. והוא גם הביא את יוגי לב, שעד היום מאמן את גרמניה, 12 שנה עם אותו סגנון שמח. והנבחרת כבר משלבת מהגרים ובני מהגרים - מסוט אוזיל, אילקאי גונדואן, סמי חדירה. זה כבר לא הנבחרות של רודי פלר, לותר מתאוס וקלאוס אאוגנטאלר, שמות מפחידים כאלה, או גידו בוכוואלד ששיתק את מראדונה בגמר מונדיאל 1990.

ממתי אתה רואה מונדיאלים?

המונדיאל הראשון שלי היה ב–1990 כשהייתי בן שש וחצי. אני זוכר את כל התוצאות, את כל השחקנים, את כל השערים. לילדים התרומה של ספורט היא רחבה. הכרתי את הדגלים של כל המדינות, הכרתי ערים חדשות, למדתי הרבה על תרבות והיסטוריה.

אז בוא נדבר על המונדיאל ברוסיה.

רבים היו רוצים לקחת להם את המונדיאל, כמו שאולי ייקחו לקטאר.

המונדיאל בקטאר בעוד ארבע שנים?

אני לא יודע אם הוא יתקיים בסוף, ברור שהיו שם שחיתויות בבחירה. מי שבונה שם את האצטדיונים הם עבדים של העידן המודרני, החום שם בלתי הגיוני. במקור הם תיכננו אצטדיונים עם מיזוג, בסוף הוחלט להעביר את המונדיאל לחורף, וזה פוגע בליגות המקומיות.

תומר פדלוןצילום: אייל טואג

וגם התמיכה שלהם בטרור.

ובמשטרים אפלים. יש הרבה סיבות למה לבטל את המונדיאל בקטאר. עוד חודש אמורים להחליט מי יארח את מונדיאל 2026, מרוקו מועמדת נגד ארה"ב, מקסיקו וקנדה - שהגישו הצעה משותפת. יש סברה שיתנו למרוקו למרות הרבה בעיות, כדי שארה"ב תחליף את קטאר.

אפשר לעשות את זה?

כן, המונדיאל ב-1986 היה אמור להיות בקולומביה ובסוף נערך במקסיקו. נכון שזו היתה תקופה אחרת. אבל ארבע שנים לפני אפשר לעשות צעדים בתנאי שיהיה לחץ - ואם פיפ"א תירתם. כרגע זה לא נראה באופק, אבל אם, למשל, הכוכבים הגדולים יגידו "אנחנו לא באים לקטאר", והליגות הגדולות יגידו "אנחנו לא משחררים את השחקנים", יש מצב שזה לא יהיה.

ולמה יש רבים שנגד המונדיאל ברוסיה?

גם בלי קשר להרעלה של המרגל הרוסי בלונדון, זה המונדיאל הפוליטי ביותר. רוסיה היא מדינה סוררת בזירה הבינלאומית, היא מנסה להתנקש באנשים, בשנים האחרונות היא פלשה לגיאורגיה ואוקראינה, היא תומכת במדינות סוררות אחרות, כמו איראן וסוריה. זו מדינה שמגלה אפס סובלנות כלפי זרים וכלפי הקהילה הלהט"בית, ואין בה חופש עיתונות. שר החוץ הבריטי, בוריס ג'ונסון, השווה בין האולימפיאדה של היטלר ב–1936 למונדיאל של פוטין.

אבל הנבחרת האנגלית תבוא.

הנבחרת תבוא, גם ג'ונסון אמר שלא להופיע זה גול עצמי, אבל הם הודיעו שלא תופיע אף אישיות פוליטית, ושהנסיכים לא יבואו. יש גם ציפייה שעוד כמה מדינות יצטרפו. הנבחרות יגיעו כולן. כמו לאולימפיאדה ב–1936.

רוסיה היא לכאורה מדינה לגיטימית.

כן, כי צריכים אותם, אבל אולי לא חייבים להעניק להם פרס כזה גדול.

מה משמעות הפרס הזה?

רוב העולם אוהב כדורגל, ותיירים מגיעים מ–150 מדינות. כולם יראו את רוסיה ואת פוטין כמנצח על הפסטיבל הגדול בעולם. זו הזדמנות אדירה בשבילו. פוטין מוכיח לרוסים שהוא היחיד שהביא את המונדיאל לרוסיה, אין לגיטימציה טובה יותר מבחינתו. מי שמחובר לאסד ורוחאני פתאום ייראה נחמד, יופיע עם פלה ומראדונה, ויצולם בטקס הפתיחה ועם גביע העולם. בגמר המונדיאל צופים מיליארד איש. לא מזמן יצא סרטון שפוטין מתמסר בכדור עם נשיא פיפ"א. כלומר המפלצת לא גרועה כל כך, זו העוצמה של המונדיאל. משפיע על לבבות האנשים באמצעים לא אלימים.

המונדיאל תמיד היה בהקשר פוליטי מסוים?

כן, מונדיאל הוא אירוע ספורטיבי, אבל גם פוליטי. כבר במונדיאל הראשון ב–1930 באורוגוואי, רומניה הגיעה כי המלך קרול השני החליט לממן את המסע היקר באותם ימים - חודש באונייה, חודש שהות וחודש חזרה, והבטיח משכורות לשחקנים וגם לשמור להם את מקומות העבודה. או בניטו מוסוליני באיטליה, שאירח בהוד והדר פאשיסטי טיפוסי את מונדיאל 1934, כדי לחשוף את העולם בפני "איטליה החדשה".

וארגנטינה ב–1978.

החונטה הצבאית בארגנטינה, שגם דאגה שארגנטינה תעלה לגמר.

תזכיר.

זה מסובך, אבל הם היו צריכים לנצח את פרו בהפרש של יותר מארבעה שערים, והם ניצחו 6:0. מספרים שהם הבטיחו לפרואנים כסף וחיטה כדי שיתנו להם לכבוש. שר האוצר הארגנטיני לא רצה להביא את הכסף והגנרלים אותתו לו שהם לא מרוצים מהמעשים שלו, על ידי כך שפוצצו פצצה ליד הבית שלו. פוליטיקה בכיוון אחר אפשר לזהות בזכייה של צרפת ב–1998, כשחצי מהנבחרת היו מהגרים. ז'אק שיראק, שהיה הנשיא, עודד את הנבחרת מההתחלה וזכה על כך לדיווידנדים בעיקר על חשבון ז'אן מארי לה פן, שהתלונן שהם אפילו לא שרים את ההמנון. היום ספורט זה המקום הכי טוב לאינטגרציה וניידות חברתית.

אולי זה גם קצת מעמעם את הלאומיות.

מצד אחד יש עמעום, מצד שני הנבחרות הלאומיות עדיין שומרות על זהות חזקה. 11 שחקנים מאותה מדינה עם דגל והמנון, ג'ורג' אורוול קרא לזה "מלחמה ללא יריות". היסטוריון בריטי אמר שבעידן של קהילות מדומיינות, אזרח יכול לדמיין את האומה שלו כשהיא מתגלמת ב-11 שחקנים על הדשא.

משחק של ברצלונהצילום: PAU BARRENA/אי־אף־פי

כולם רוצים לארח מונדיאל?

מדינות דמוקרטיות ומערביות נוטות באחרונה פחות לארח. מנקודת מבטן, זו הוצאה מיותרת, ומי שנכנס חזק לעסק בשנים האחרונות הן מדינות השווקים המתפתחים, שרוצות להיות בשורה אחת במפת הספורט העולמית עם המדינות הגדולות והעשירות, לייצר יוקרה וגאווה לאומית. בפורמולה, למשל, אפשר לראות מסלולים חדשים באזרבייג'אן, סינגפור, סין ורוסיה. השתיים האחרונות בכלל בולטות. סין אירחה את האולימפיאדה ב–2008, ותארח את אולימפיאדת החורף ב-2022. רוסיה אירחה את אולימפיאדת החורף ב–2014, ובעוד חודש את המונדיאל. פוטין לא שואל את התושבים על מה להוציא, ולכן זה קל לו. ביוני 2013 הוא הכריז על תוכנית תשתיות גדולה שתטפל ב-300 מבנים, 12 אצטדיונים, תשתיות, חשמל, כבישים, רכבות ושדות תעופה בהיקף של 20 מיליארד דולר. האצטדיון בסנט פטרסבורג נהפך לאצטדיון היקר בעולם - 1.5 מיליארד דולר - 540% יותר ממה שתוכנן.

וזה מקשה על המארגנים?

כן, במכרז על אולימפיאדת 2024 ו–2028 היו בשלב ראשון ערים כמו בוסטון, בודפשט, רומא והמבורג, בסוף נשארנו עם שתי מועמדות בלבד, לוס אנג'לס ופריז, כי כולם הבינו שזה לא כדאי מבחינה כלכלית. הסיכום הוא שפריז תארח את 2024 ולוס אנג'לס תארח ב–2028.

פריז ולוס אנג'לס הן ערים רציניות.

נכון, אבל הן היחידות שנותרו, והוועד האולימפי מבין שיש כאן בעיה ושאולי צריך להוריד סטנדרטים.

עדיין יש כרטיסים למונדיאל ברוסיה?

יש מעט ישירות מפיפ"א ועצם זה מראה את ההצלחה, כי חששו שאנשים לא יגיעו.

כמה עולים כרטיסים?

פיפ"א קבעה מחירים גבוהים: בשלב הבתים - 105 דולר, 165 דולר ו–210 דולר; בגמר ובחצי גמר המחיר הנקוב הוא 300–1,100 דולר. בשוק השחור זה אלפי דולרים למשחק. כך שבמובן מסוים פוטין כבר ניצח.

רוצה להמר על המנצחת?

חמש המובילות יהיו גרמניה, ברזיל, ספרד, צרפת וארגנטינה.

מה עם אנגליה? פורטוגל?

אנגליה זה פיקציה. פורטוגל זכו ביורו, אבל מונדיאל זה הרבה יותר קשה. ההימור שלי הוא ברזיל, קשה להכניע אותם. אבל אני גרוע בהימורים כאלה.

אנחנו לא הגענו, אבל השכנה מהדרום כן.

הכוכב שלהם, מוחמד סלאח שמשחק בליוורפול, יכול לנצח היום את א־סיסי אם יש בחירות דמוקרטיות במצרים. הם יהיו בבית קל יחסית עם רוסיה, סעודיה ואורגוואי. מצרים ואורוגוואי יכולות לעלות שלב, על אף שתהיה באסה אם רוסיה המארחת תודח. אבל זה היופי במונדיאל. מי היה יודע מי זאת אורגוואי בלי כדורגל, מדינה של 4 מיליון תושבים שזכתה בשני מונדיאלים ובקופה אמריקה כמה פעמים. בליגת האלופות זוכים רק העשירים, במונדיאל זה לא ככה, וזה יפה.

אם כבר ליגת האלופות, יש את התופעה הזאת בישראל שאבא ובן טסים לברצלונה לראות משחק.

במשחקים של ברצלונה יש 30%–40% תיירים זרים, וההערכה היא ש–2,000 ישראלים גודשים את הקאמפ־נואו בכל משחק בית של ברצלונה. במובן מסוים זה נובע מירידת קרנה של מכבי תל אביב בכדורסל.

ג'ירו ד'איטליה בישראלצילום: NIR KEIDAR/רויטרס

ברצלונה החליפה את מכבי?

כן, היא נהפכה לקבוצה של המדינה. אתה רואה את זה ברחוב בתלבושות של ילדים ובפורים. איפה הימים שהתחפשו לאולסי פרי. זו תופעה של עשר השנים האחרונות. נוצר ואקום עם ירידת מכבי, ובעידן הגלובליזציה אתה לא חייב להתחבר רק למועדונים מקומיים. זו גם אחת הסיבות שיש ירידה בצפייה בכדורגל בישראל, כי אם אתה אוהב כדורגל, אין סיבה לחזור למוצר הפחות טוב, אלא אם כן יש לך רגש למוצר.

זה באמת מוזר עוצמת הרגשות של האוהדים בכדורגל. שחקנים באים והולכים, המאמן מתחלף, אפילו ההנהלה והבעלים. רק האוהדים נשארים שרופים.

יש מחקרים על זה. אחת התשובות היא שלאנשים יש כיום יותר זמן פנוי, ופחות חיבור לדת. אם אתה אוהד שרוף זה כמו משפחה, נפגשים פעם בשבוע, מתכתבים בווטסאפ, יש בדיחות וחוויות משותפות, עבר משותף. יש מלא חובבי ספורט. זה כיף לראות, זה מהנה ומנתק מחיי היומיום. זה כמו שאוהבים מוזיקה.

בכל זאת, היריבות בין האוהדים נראית מוגזמת.

חלק גדול מהזהות לא קיים באמת, מנסים לשמר את זה מלאכותית. הסלוגן הגאוני של ברצלונה הוא "יותר ממועדון". זה מבריק, כי ברצלונה זה קטלוניה, זה המחאה נגד מדריד. שם באמת יש היסטוריה ומחאה נגד שלטון פרנקו. כדורגל זה הספורט הכי פופלרי בעולם ועוד כששתי המדינות הכי מאוכלסות לא נכנסו אליו לגמרי - סין והודו. הגלובליזציה יצרה תפאורה מושלמת לספורט וכמובן גם הטכנולוגיה שהתקדמה. לסין זה אולי הגיע חזק מדי, הם קונים שחקנים בהרבה כסף ומשתלטים על קבוצות בחו"ל.

גם בארה"ב הכדורגל עדיין לא לגמרי פופולרי.

יש שם מגמת שינוי לטובת הכדורגל. בגמר מונדיאל נשים ב–2015 בארה"ב צפו 30 מיליון צופים, יותר מגמר ה–NBA והבייסבול. בהמשך השחקניות הוזמנו לבית הלבן. זה גם נובע מתהליכים פנימיים, למשל, הסלידה מאלימות. אמהות שולחות את הילדים לכדורגל שנתפש כספורט עדין יותר מפוטבול. ב–2015 נרשמו שם לראשונה יותר ילדים לכדורגל מפוטבול.

גם בגלל המהגרים.

הייתי במשחק כדורגל בליגה המקצוענית בניו יורק ואפשר היה לשמוע הרבה ספרדית ואיטלקית בקהל. יש השפעות פנימיות אדירות. זה גם משחק הרבה יותר קצר מאשר כדורסל, פוטבול ובייסבול, ובעולם יותר דינמי ייתכן שזו גם אחת הסיבות.

מצד שני, תמיד אמרו שאין מספיק גולים והוא משעמם.

נכון, זה בעיה. ויש עוד בעיה: אמריקאים לא אוהבים כדורגל, גם בגלל ההתחזויות של השחקנים. הם אוהבים ספורט שנחשב גברי יותר, בבייסבול ובפוטבול מחזירים ולפעמים אפילו מתרחשת קטטה המונית קטנה. הם אוהבים שאנשים עומדים על שלהם. בעונה שעברה ב–NBA ירדו חזק על לברון ג'יימס בהתחזויות הדרמטיות שלו. הבנאדם טנק והוא נופל בצורה תיאטרלית מדי.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker