לכשכש בכלב, עד שימות: כך מחסל ארדואן את חופש העיתונות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לכשכש בכלב, עד שימות: כך מחסל ארדואן את חופש העיתונות

מאז 2016 נסגרו 170 עיתונים בטורקיה ■ עשרות עיתונאים נאסרו ועל כמה מהם נגזר מאסר עולם בגין שותפות לדבר עבירה ■ ככה זה כשיש עריץ, שרוצה רק כתבות מפרגנות - וכמה שיותר

19תגובות
נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן
ADEM ALTAN/אי־אף־פי

ב-20 בינואר — יומיים לאחר שהפרלמנט הטורקי נתן אור ירוק להאריך את מצב החירום במדינה בפעם השישית מאז ניסיון ההפיכה ביולי 2016 — יצא לדרך מבצע "ענף זית" בעפרין שבצפון סוריה. המבצע נועד לסלק מהמובלעת הכורדית בצפון סוריה, שגובלת בטורקיה, את הארגון הכורדי יחידות ההגנה העממיות (YPG), שהיה שותף פעיל של ארה"ב במאבק במדינה האסלאמית (דאעש). טורקיה רואה בלוחמי הארגון פעילי טרור בשל קשרם למפלגת הפועלים הכורדית (PKK), שהוצאה מהחוק לפני שנים רבות ונחשבת לארגון טרור. מאז תחילת המבצע נהרגו יותר מ–1,500 לוחמים כורדים ואנשי דאעש ויותר מ–30 חיילים טורקים. מיום ליום טורקיה רק מעמיקה את אחיזתה באזור, ועשויה להישאר שם שנים.

מהירים ובלי קשקושים - חפשו TheMarker בטלגרם (להורדה באנדרואיד, להורדה באייפון)

כדי לא להותיר ספק, ועל רקע המציאות החדשה בטורקיה, שלח ראש הממשלה בינאלי ילדירים למנהלים של כלי התקשורת במדינה רשימת מפורטת שמכתיבה כיצד עליהם לדווח על המבצע. עיתונאים זרים שפועלים בטורקיה הוזהרו שלא לשתף פעולה עם המיליציות הכורדיות, ונאמר להם כי ייתבעו אם יפיצו "תעמולת טרור". עבור עיתונאים טורקים, ההוראות אף חמורות מכך: נאמר להם שדיווחים על נפגעים מקרב האזרחים הם "זיהום של מידע", והם התבקשו שלא לצטט את התקשורת הזרה, משום ש"כלי תקשורת בינלאומיים משתמשים בארגוני טרור כמקור מידע".

כל מי שיוצא נגד המבצע, או מעז לומר כי הוא יביא לשפיכות דמים מיותרת, מוצא עצמו בחקירות ומעצרים. יותר מ–600 אזרחים נעצרו בפשיטות שנערכו ברחבי המדינה בעקבות פוסטים שפירסמו במדיה החברתית נגד המבצע, במה שנראה כמו השמדה שיטתית של התקשורת החופשית בטורקיה.

מאז 2016 נסגרו 170 עיתונים בטורקיה, ובהם כמה מהעיתונים הגדולים במדינה, כמו "זמאן", שספג השתלטות אכזרית כמה חודשים לפני ניסיון ההפיכה בשל קשריו לאופוזיציונר פֶטְהוּללה גוּלֵן, ונסגר סופית ביולי 2016. עשרות מעובדיו נאסרו, ועל שישה מהם, שיושבים בכלא כבר 500 יום, נגזר באחרונה מאסר עולם חמור בגין שותפות לדבר עבירה, סיוע לארגון בלתי חוקי וביצוע פשעים עבור ארגון מבלי להיות חברים בו.

הפגנה למען חופש העיתונות באיסטנבול ב–2017
/אי־פי

"נראה שהגיע הזמן שהעולם יתכונן להלוויית העיתונות בטורקיה", כתב העיתונאי הטורקי הגולה יאבוז בייזר בטורו הקבוע ב"גרדיאן" לאחר סגירת "זמאן". "מקצוע מפתח נמצא על ערש דווי. נתח גדול מהתקשורת הטורקית נפגע, ונותר רק מספר מועט ושברירי של כלי תקשורת עצמאיים שעדיין פועלים. העיתונים הגדולים כופים על עצמם צנזורה — אם זה בגלל השליטה הנוקשה של הבעלים, החשש לאבד חוזים יוקרתיים עם מפרסמים או החשש לאבד את הקוראים. הכדור נמצא כעת בידיה של קבוצה קטנה אך אמיצה של עיתונים, ומספר גדול יותר של אתרים, שמאתגרים את אגרוף הברזל של AKP (מפלגת הצדק והפיתוח, מפלגתו של רג'פ טאיפ ארדואן; ר"ו), ונאבקים לספר סיפורים ביקורתיים ופרשניים".

אין עיתון שמצליח לחמוק מהרדאר של ארדואן, אך העיתונים בעלי התפוצה המצומצמת יותר מעוררים פחות את חמתו, ומצליחים לשמור על מידה מסוימת של עצמאות. אחד העיתונים שציין בייזר בהקשר זה הוא "אברנסל" (Evrensel; אוניברסלי), עיתון בעל תפוצה יומית של 5,000 עותקים ו–500 אלף כניסות יומיות במהדורה האלקטרונית. לשם השוואה, "הורייט", אחד העיתונים הגדולים במדינה, מדפיס 334 אלף עותקים ביום.

"אברנסל", שמגדיר את עצמו "העיתון של המדוכאים", נוסד ב–1995, לאחר שהתמזג עם שבועון (Gerçek Magazine) שפעל בטורקיה מאז 1977. הכוונה היתה להוציא עיתון יומי שיעסוק במעמד הפועלים בטורקיה, שחווה התעוררות ב–1989, שנה של הפגנות ענק במדינה, בעקבות התעוררות האופוזיציה הסוציאליסטית. ההפגנות, לצד מחאות של כורים באחת הערים שלחוף הים השחור ב–1991, גרמו לפועלים להבין שיש להם כוח, וגם אנקרה פתחה בפניהם את הדלת.

ב-29 בינואר, כמה ימים לאחר תחילת המבצע בעפרין, פירסם "אברנסל" מאמר מערכת שמסביר את המציאות שעמה מתמודד העיתון בזמנים חשוכים אלה. "הממשלה אומרת: ׳או שלא תכתבו את החדשות, או שתכתבו מה שאני אומרת׳. הכתבים שלנו מעוכבים ונעצרים, וניצבים בפני עונשים של עשרות שנים בכלא בגין העלבת הנשיא או הסתה לטרור. סך התביעות נגדנו מגיע לסכום של 500 אלף לירה טורקית (132 אלף דולר; ר"ו) ואנו מעורבים ב–30 חקירות. כלי התקשורת מבלים יותר זמן בחודש בבתי המשפט מאשר בעשייה של עיתונות חוקרת".

טורקיה צועדת אחורה

"זה יהיה תענוג לארדואן אם אדאג"

ב-22 שנות קיומו הוגשו נגד "אברנסל" אלפי תביעות, ואחד מצלמיו נרצח בינואר 1996 על ידי שוטרים לאחר שסיקר הלוויה של שני פעילי שמאל. עם זאת, באופן מפתיע לא ניצב שומר בכניסה למערכת העיתון, וקל מאוד להיכנס לבניין שבו היא ממוקמת באזור סואן במערב איסטנבול, לא רחוק משדה התעופה אטאטורק.

העורך הראשי של העיתון בשש השנים האחרונות הוא פאטי פולאת, 49, עיתונאי ותיק בטורקיה, שעובד ב"אברנסל" מיום הקמתו. פולאת, בעל גוף צנום, משקפיים ודמיון רב לקומיקאי הישראלי ישראל קטורזה, עדיין יוצא לשטח ומביא סיפורים ככתב, והוא מתעקש שלא נמהר להספיד את העיתונות הטורקית.

במערכת העיתון באיסטנבול עובדים 40 איש — כולם עורכים ועיתונאים — ובסך הכל מעסיק העיתון 70 עובדים, באנקרה ובערים נוספות — "אבל כל אחד יכול לשלוח אלינו חדשות. אנחנו מאמינים שכל קורא של העיתון הוא גם כתב", אומר פולאת. על העובדה שכל עורך הוא גם כתב — ולהפך, הוא אומר: "כולם מייצרים חדשות. ככה זה עובד בטורקיה. אנחנו חושבים שאם עורך הולך להשיג סיפור באזור, זה עוזר לו להבין את הכתב".

פולאת הוא מסתבך סדרתי. רק באחרונה נסגר תיק שנפתח נגדו ונגד ארבעה עיתונאים נוספים שרמזו כי המשטרה לא עשתה מספיק כדי למנוע את הפיגוע הכפול שאירע באנקרה ב-2015, שבו נהרגו יותר מ–100 בני אדם. הפיגוע אירע במהלך עצרת שלום, שבה השתתפו כורדים ופעילי שמאל, במחאה על ההסלמה באלימות בין צבא טורקיה לפעילים כורדים ברחבי המדינה. ואולם הסיבה לסגירת התיק היא ביורוקרטית גרידא — חלפו יותר מארבעה חודשים מיום פרסום הכתבה ועד הגשת התלונה נגד פולאת וחבריו.

פולאת, שנשפט פעמים רבות אך מעולם לא ריצה עונש מאסר, לא התרגש מהחקירה וגם לא מההחלטה לסיימה, ומאז גם מצא עצמו מעורב בחקירה נוספת. הפעם בגלל מאמר דעה שבו התייחס לתחקיר שפורסם בכמה כלי תקשורת זרים, שהראה כיצד משפחתו הקרובה של ארדואן ניצלה במשך שנים את מעמדה כדי להתעשר.

פאטי פולאת, העורך של "אברנסל", במערכת העיתון באיסטנבול
רוני וולף

התחקיר הוכן על ידי כלי תקשורת באירופה החברים ב-European Investigative Collaboration — גוף של עיתונות חוקרת כלל־אירופית (EIC). מהמסמכים עלה כי גיסו ושני בניו של ארדואן נהפכו ב-2008 לבעליה של מכלית נפט באמצעות חברות שנרשמו במלטה ובאי מאן (אי בים האירי, המשמש כמקלט מס). המימון לרכישת המכלית התחלק בין שני אנשים: סיטקי איאן (Sitki Ayan) — איש עסקים טורקי וחבר קרוב של משפחת ארדואן, ששילם כ-7 מיליון דולר; ומובארז מנסימוב (Mubariz Mansimov) — איש עסקים מיליארדר מאזברייג'ן, ששילם 18.4 מיליון דולר.

"מה אומרת משפחת ארדואן על ההאשמות האלה?", כתב פולאת, והתבקש מיד להסיר את הכתבה. עורכי הדין של "אברנסל" הגישו ערעור על ההחלטה, שנדחה על ידי בית המשפט, והחקירה נמשכת כבר חצי שנה. בתשובה לשאלה אם הוא חושש מתוצאות החקירה, הוא משיב: "איני חושש, כי זה יהיה תענוג לארדואן אם אדאג", וצוחק. "ברוב החקירות נמצאתי חף מפשע". בימים אלה אחד מצלמי העיתון נמצא במעצר, מסיבה לא ברורה. פולאת טוען כי הצלם יכול לפגוש עורך דין, אבל עדיין לא הוגש נגדו כתב אישום.

עד 2016 היה לעיתון גם ערוץ טלוויזיה, שאותו נאלץ לסגור. "הביורוקרטיה של הסגירה פשוטה מאוד — השידור נעשה דרך הלוויינים של המדינה (Turk Sat), ובלחיצת כפתור היא יכולה להחליט לסגור את הערוץ. כמעט 200 ערוצים נסגרו, חלקם מקומיים וחלקם משדרים לכל המדינה. גם יותר מ-100 אלף אתרים נסגרו. אנחנו רוקדים עם זאבים", אומר פולאת.

כיום מפעיל "אברנסל" שידורי תוכן באינטרנט, שבקרוב יהיו גם הם נתונים לרגולציה שלטונית. יום לפני הראיון עמו פורסמה בטורקיה הצעת חוק להטיל רגולציה גם על שידורי תוכן באינטרנט. לפי ההצעה, יידרש רישיון כדי לשדר ברשת, וניתן יהיה לשלול אותו אם השידורים לא יעמדו בקריטריונים מסוימים.

"אף אחד לא חופשי בגלל הבעיה הכורדית"

"אברנסל" נאלץ להיסגר שלוש פעמים. הפעם האחרונה היתה בסוף שנות ה-90, בשל תמיכתו בזכויות הכורדים, אז גם נאסרה מכירת העיתון באזורים שבהם מתגורר המיעוט הכורדי (בטורקיה חיים 20 מיליון כורדים מתוך אוכלוסיה של 80 מיליון אזרחים; ר"ו). כמה שנים קודם לכן נאלץ העיתון להיסגר לאחר שפירסם את שמות השוטרים שהיו מעורבים ברצח הצלם שלו. ואולם בחודש שעבר קבע בית המשפט האירופי כי הממשלה הטורקית חייבת לפצות את העיתון על המקרה הזה — אף שאירע לפני יותר מ-20 שנה.

מהו המודל הכלכלי של "אברנסל"?

פולאת: "העיתון נמכר בחנויות בלירה וחצי (1.4 שקלים), ובשבע השנים האחרונות אנחנו גם ניזונים מפרסום".

וזה מספיק? כתבתם בינואר שנתבעתם על סכומים שמגיעים ל–500 אלף לירה טורקית.

"הכתבים עובדים עם משכורת צנועה מאוד, ואנחנו מנסים להתמודד".

אתר העיתון לא מנהיג חומת תשלום, אך כמו ב"גרדיאן" ניתן לשלם תרומה, ובתמורה לקרוא חלק מעמודי העיתון המודפס באינטרנט. למרות מצבו הכלכלי הלא פשוט של העיתון, פולאת מתעקש כי הכסף לא משחק תפקיד. "אי אפשר לקנות אותנו עם כסף. בעבר, מנהלים של יצרנית ביסקוויטים גדולה בטורקיה, שסיקרנו את מחאת העובדים שלה נגד תנאי העסקתם, הגיעו לעיתון ואמרו ׳נתמוך בכם אם תפסיקו לסקר את מאבק העובדים׳. אמרנו להם: ׳נמשיך לקנות את הביסקוויטים שלכם עם כסף׳".

מערכת עיתון "אברנסל"
רוני וולף

מדוע השקתם גרסה באנגלית ב-2017?

"'אברנסל' הוא עיתון של העובדים ושל כל מי שצריך חופש בטורקיה — וחשבנו שהקול של כל אחד מהם צריך להישמע בכל העולם, אז פתחנו חלון עבורם לעולם. כמו כן, עיתונות עצמאית בטורקיה חשובה לנו, אבל גם נושאים בינלאומיים. אנחנו עוקבים אחרי מאבקים בכל העולם ואנחנו רוצים שהעולם יעקוב אחרי המאבקים בטורקיה".

לתחושתך, האם העולם עושה מספיק כדי לעזור לכם? אתם לא מרגישים שהמערב מנומס מדי?

"בשש השנים האחרונות ארגונים רבים באו לטורקיה, עקבו אחרי מעצרים של עיתונאים ותמכו בהם. הם משחררים הצהרות והם מיודעים היטב במצב. עם זאת, כוחם מוגבל. במקרים מסוימים הרשויות לא נתנו להם לעקוב אחרי התיקים, והוציאו אותם מבית המשפט שבו התנהל התיק".

אתה מאוכזב ממערכת המשפט הטורקית?

"מערכת המשפט בטורקיה פוליטית מאוד. אם שופט מסוים מנסה לעשות את עבודתו — משחרר עיתונאי מהכלא למשל — הוא מוגלה למחוז אחר ומוחלף על ידי שופט שנאמן יותר לשלטון. במקרים חמורים יותר, הוא מפוטר. אז אנחנו לא סומכים על המערכת, אבל אנחנו יודעים שאם מופעל לחץ גדול על השופט — אנחנו יכולים לזכות בתיק.

"במקרה של 'צ׳ומהורייט' (עיתון מרכז־שמאל, בעל טון סוציאל־דמוקרטי; ר"ו), היו יותר מעשרה עיתונאים בכלא, וכעת יש רק שלושה בגלל הלחץ הציבורי. עיתונאים גם יוצאים להפגנות. בשלושת החודשים האחרונים היו הפגנות פה באיסטנבול. ואם יש מקרה חמור, קבוצת עיתונאים עוקבת אחרי המקרה, ובהם עיתונאים זרים, שמדווחים על המקרה דקה אחרי דקה בטורקיה ובחו"ל, במדיה החברתית, ומפרסמים איורים מבית המשפט — מנסים ליצור שיח על המקרה בכל העולם, ולא רק בטורקיה".

כורדים תושבי סוריה מפגינים נגד המבצע הצבאי הטורקי במובלעת הכורדית בסוריה
DELIL SOULEIMAN/אי־אף־פי

בשנים האחרונות קמו פלטפורמות עצמאיות בטורקיה, כמו האתרים P24 ו-Bianet, שנתונים פחות לצנזורה. האם זה העתיד של העיתונות העצמאית בטורקיה?

"ככל שהלחץ של הממשלה יתחזק — העיתונות האינטרנטית תתחזק. זה גם זול יותר מעיתונות מודפסת, וכך הם לא תלויים רק בכסף אירופי. לפלטפורמות האלה יש יותר חופש — אבל גם הוא מוגבל".

אמרת שכל עוד לא פותרים את השאלה הכורדית אי אפשר לדבר על חופש העיתונות, כי היקף הבעיה יכול לחסל את המציאות כולה.

"השאלה הכורדית לא נפתרת זה עשורים, וזו בעיה גדולה, שבגללה אף אחד לא חופשי בטורקיה. אם הבעיה הזאת תיפתר בדרכי שלום — חופש העיתונות יתחזק. גם מאבק העובדים קשור לשאלה הכורדית. עובדי המתכת רצו לצאת לשביתה לא מזמן, אך היא נאסרה על ידי הממשלה בגלל ׳מצב הביטחון הלאומי׳. אם העובדים יפגינו עכשיו מסיבות כלכליות, המשטרה תבוא ותגיד להם ׳יש מלחמה, אתם לא יכולים להפגין׳. נראה שלארדואן אין אמביציה לפתור את השאלה הכורדית כי הוא תמיד ישתמש בה נגד מתנגדיו".

מה יגרום לארדואן ללכת הביתה?

"מנהיגים כמו ארדואן נופלים מכמה סיבות ובכמה דרכים — משבר כלכלי למשל, יכול להוביל לפשיזם כמו בגרמניה הנאצית, ולכן זה לא בהכרח יפיל אותו. אולי זה יגיע מכיוון של אלטרנטיבה שלטונית או גורם אחר. הדרך אינה ברורה. ארדואן מכהן כיום כנשיא, ומחר זה יכול להשתנות — אבל המאבק שלנו לא ישתנה. אנחנו נלחמים למען מדינה חופשית בטורקיה ובכל העולם. אנחנו עוקבים אחרי כל המאבקים, לא רק במאבק בארדואן. זה לא המאבק הכי גדול שלנו.

"חשוב לזכור, 50% מהתושבים בטורקיה אמרו ׳לא׳ במשאל העם על הרחבת סמכויות הנשיא (שנערך לפני כשנה; ר"ו), ואנחנו הקול שלהם. אנחנו זוכרים את התקופה שלפני ארדואן ואנחנו יודעים שזה ישתנה. יש לנו תקווה. כשאני מדבר עם עיתונאים באירופה, הם אומרים ׳זהו, הכל נגמר בטורקיה, הרכבת האחרונה של החופש עזבה את הרציף׳, אבל זה לא ככה במציאות, כי יש עיתונאים, אקדמאים, נשים, צעירים, עובדים ומפלגות שנאבקים פה. חיינו תקופות כאלה בעבר, בהפיכה הצבאית ב-1980 והשלטון הצבאי שהגיע אחריה — וזה עבר".

אז אתה אופטימי?

"לא, אני ריאליסט".

חשבת אי־פעם לעזוב את טורקיה?

"מעולם לא. אהיה פה גם אם אהיה הכתב האחרון מחוץ לכלא. לעולם לא נוותר על המאבק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#