פרופ' טל שביט חושף את הסוד הגדול: למה ישראלים כל כך מאושרים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסוד הגדול: למה הישראלים כל כך מאושרים

פרופ' טל שביט חוקר אושר מההיבט הכלכלי ומשוכנע שעבודה מספקת הרבה יותר מרק פרנסה ■ הוא חושב שהישראלים נחשבים מאושרים בגלל תחושת המשפחתיות וה"ביחד-נס", אבל מזהיר שהסולידריות שלנו נמצאת בירידה ושהמדינה לא מגדירה את האושר כיעד

115תגובות
פרופ' טל שביט
אייל טואג

טל שביט, פרופסור לכלכלה התנהגותית, חוקר אושר מההיבט הכלכלי. דיקן בית ספר למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל.  תושב גבעתיים, בן 44, נשוי + 3

איך אתה מסביר את המיקום הגבוה של ישראל (11) במדד האושר העולמי ואת העובדה שכבר כמה שנים אנחנו צמודים לעשירייה הראשונה?

אין מחקר אחד שבודק למה אצלנו יותר מאושרים מאשר בארה"ב, למשל.

ובכל זאת?

יש כמה הסברים. אחד האלמנטים החזקים אצלנו הוא שאנחנו חברה קולקטיבית יותר, וזה דבק חברתי שלא קיים בהרבה מדינות. יש תחושה של משפחתיות, כולם מכירים את כולם. אני תמיד אומר לסטודנטים שלי שזה שכל אחד קורא לך "אחי" — לא קיים בהרבה מדינות.

שיחת פנים עם טל שביט - דלג
צפו: שיחת פנים עם טל שביט

מן הסתם אושר הוא גם תוצאה של מצב כלכלי, של רווחה.

כן, אבל זה רק אחד הגורמים. כיום מודדים אושר לאומי תוך השוואה בינלאומית ולא רק בחינה של תוצר לאומי, כי מחקרים שעוסקים בהשפעה של כסף על אושר של אנשים או כאלה שבודקים את ההשפעה של תוצר גבוה על אושר של עמים מראים שזה משפיע אבל עד גבול מסוים, ובכל מקרה זו השפעה שהולכת ופוחתת עד שהיא נגמרת. גם פרופ' דניאל כהנמן הוכיח את זה במחקריו על אושר.

מהירים ובלי קשקושים - חפשו TheMarker בטלגרם (להורדה באנדרואיד, להורדה באייפון)

לא בעשירייה הראשונה וגם לא בשנייה. נכון שיש קורלציה חזקה עם התוצר, אבל תראה, למשל, מדינות בדרום אמריקה, כמו קוסטה ריקה שממוקמת במקום ה–12, ממש אחרינו, או צ'ילה (20), ברזיל (22), ארגנטינה (24), ומקסיקו (25) — כולן נמצאות במקום טוב יחסית למרות העוני ששורר בהן. לעומת זאת, יפן העשירה נמצאת רק במקום ה–52.

מי במקומות הנמוכים יותר?

מדינות מזרח אירופה כמו לטביה, מולדובה, רומניה, סלובניה, אסטוניה — אלה נמצאות מתחת למקום ה-50. מדינות אפריקה נמצאות בתחתית הרשימה. סוריה אחרונה.

טוב, זה לא ממש מפתיע.

אבל ארה"ב שלא נמצאת בעשירייה הראשונה — זה מפתיע. אתה מצפה שעם כל השפע שלה היא תהיה בין הראשונות.

הכי מאושרים בהולנד.

כן. שנה לפני כן שווייץ היתה ראשונה. בדרך כלל מדינות סקנדינביה נמצאות בראש הרשימה, וגם אוסטרליה וניו זילנד.

טוקיו
בלומברג

למה צריך למדוד אושר?

כי מדינות צריכות לעבוד קשה כדי שהאנשים שחיים בהן יהיו מאושרים.

מה שואלים בסקר הזה?

יש שאלה אחת כללית — איפה החיים שלך נמצאים כרגע בסולם מאפס עד עשר? בנוסף, יש שאלות שבאות לנטרל שמחה רגעית, להבדיל אותה מאושר, שהוא כללי יותר.

איך מבדילים בין שמחה לאושר?

שמחה זה עניין זמני, יש עליות וירידות, אושר זה כמו נסיעה בגובה באופן תמידי.

אז ה"ביחד־נס" הישראלי עושה אותנו מאושרים?

כן, מחקרים מראים שקולקטיביות עושה אנשים מאושרים. גם הנושא הבריאותי אצלנו, תוחלת החיים הגבוהה ושיעורי התעסוקה משפיעים לטובה. אצלנו האבטלה נמוכה, אבל בספרד, למשל, אין ספק שהאבטלה מורידה את רמת האושר.

עד כמה עבודה תורמת לאושר?

עבודה היא גורם משמעותי לאושר, כי זה משהו אקטיבי, זה מייצר סביבה חברתית ואופק.

קידום.

קידום כלכלי ואישי ובכלל אפשרויות. אנשים חושבים שצריך לעבוד רק בשביל להתפרנס, הם לא מבינים שזה גם בשביל האושר. הכי מדהים: אתה מדבר עם אנשים שרוצים לצאת לחופש, אחרי שבוע בחופש הם אומללים. אין מה לעשות, אנשים צריכים פעילות. גם מאמץ יצירתי מייצר אושר במקום העבודה.

לא כל עבודה היא יצירתית.

אבל בכל מקום אפשר להיות יצירתיים. גם מנהל חשבונות שמצליח לייעל תהליך כלשהו יכול להיות מאושר מזה. החשיבות היא במאמץ היצירתי. יש גם את העניין של מלכודת העוני במדיניות הרווחה.

מהי המלכודת?

אם ניתן יותר מדי קצבאות ותשלומי העברה, אנשים פחות ירצו לצאת לעבודה. מדיניות הרווחה צריכה לעודד אנשים לצאת לעבודה, כך שגם אם ישתכרו ברמה דומה לקצבאות שהם מקבלים — שיהיה להם כדאי לעבוד. צריך לעודד אמהות צעירות לצאת לעבודה גם אם הסכום שהן יוציאו על המטפלת יהיה דומה לשכר. הזוגות האלה יהיו מאושרים יותר אם האם תצא לעבוד.

ארכיון החינוכית

איפה בעצם הבעיה אם אנחנו במקום כל כך גבוה במדד העולמי?

אנחנו מאושרים באופן יחסי לעולם, אבל זה לא אומר שהכל בסדר. אם לא נשקיע באושר, בעוד עשור או שניים לא נהיה במקום טוב. צריך גם להביא בחשבון את השינויים בחברה הישראלית. אחד ההסברים לגיבוש החברתי שמייצר אושר הוא שבעבר כולם שירתו בצבא, שהיה כור היתוך. דווקא עכשיו, כששיעורי השירות בצבא יורדים, אנחנו עלולים לראות את ההשפעה של הירידה הזאת על הגיבוש החברתי.

כלומר, יש ירידה בקולקטיביות.

כן, אנחנו פחות קולקטיבים, יש פחות סולידריות, וזה פוגע באושר.

קולקטיביות קשורה גם לדנ"א של העם.

התרבות משתנה. היא לא כמו שהיתה לפני 30–40 שנה, הדבק החברתי לא מה שהיה. אם זה יתפרק, ניהפך לחברה אינדיווידואליסטית מאוד, וזה יעשה אותנו פחות מאושרים.

אבל יש גם התפתחויות חיוביות.

נכון, נשים יוצאות יותר לעבודה ומפתחות את הקריירה שלהן, מה שמשפיע לטובה על האושר. אנחנו יותר משכילים וזה גם הופך אותנו למאושרים יותר. אבל מדינות אחרות עושות מהלכים. בעשור האחרון האושר נהפך לנושא מרכזי במדיניות ציבורית. למעשה, מאז שהאו"ם החליט שזה צריך להיות יעד למדינות.

מה היעד? שאנשים יהיו מאושרים?

כן, היעד הראשון הוא גידול בתוצר וצמיחה כלכלית, והיעד השני הוא האושר.

מה עוד משפיע על האושר שלנו?

פנאי משפיע במיוחד. אם המדינה לא תשקיע בפנאי, נהיה פחות מאושרים במשך השנים.

עבודה זה אושר ופנאי זה אושר. קצת סתירה לא?

בלימודי כלכלה יש מודל שמודד תועלת מפנאי ומהכנסה. לפי המודל אתה עובד ומייצר כסף שמאפשר לך לרכוש מוצרים ושירותים, והם מייצרים לך תועלת. ככל שתעבוד יותר, יהיה לך יותר כסף לרכוש את הדברים האלה — וזה יעשה אותך לכאורה מאושר יותר. אבל ככל שתעבוד יותר, יהיה לך פחות פנאי — ואז תהיה פחות מאושר. אז בכלכלה המסורתית אנחנו מחפשים את נקודות האופטימום בין ההכנסה לפנאי.

ואתה טוען שהמודל הזה שגוי בנוגע לאושר.

כן, כי במודל הזה לעבודה יש רק מטרה אחת — לייצר כסף — ולא מדברים על כך שהעבודה גם מייצרת אושר. כלומר העבודה יכולה להיות אפילו תחליף לפנאי מבחינת האושר. מצד שני, מצאנו שתוספת עבודה לא בהכרח מייצרת יותר אושר, לפעמים אפילו מונעת אושר. כי בילוי עם המשפחה גם מייצר אושר.

משפחה מייצרת גם בעיות.

נכון, אבל היא עדיין מייצרת אושר. למשל, חופשה משפחתית, גם אם יש בה עצבים, מייצרת אושר לטווח ארוך כי נשארים הזיכרונות.

אנשים נשואים מאושרים יותר מלא נשואים?

כן, ההסבר לכך הוא שמי שנשוי מרגיש יותר יציבות, והיציבות היא גורם לאושר. לא בהכרח הזוגיות עצמה היא המקור לאושר, אלא היציבות שאתה חש כשאתה נשוי. זה כמובן ממוצע, ותמיד יהיו כאלה שמאושרים יותר כשהם לא נשואים.

ילדים?

ילדים הם לא בהכרח גורם לאושר, לפחות אנחנו לא מצאנו קשר בין שני הדברים. הסיבה היא שעם כל הטוב שילדים מביאים, הם מביאים גם חרדות, דאגות וכו'. הטענה היא שבנטרול החרדות והדאגות, משפחתיות (וילדים) כן מייצרת אושר.

מי מאושר יותר: גברים או נשים?

במחקר שערכנו בישראל מצאנו שנשים מאושרות יותר מגברים, אבל במעט. אחד ההסברים לכך הוא שהן מבלות יותר עם המשפחה ויותר חברותיות מגברים. חשוב לציין שיש מחקרים שלא מצאו השפעה של מגדר ויש כאלה שכן מצאו שנשים מאושרות יותר, לכן זה לא חד־משמעי.

איך משפיע הגיל על האושר?

בצורה של U, כשהתחתית של הגרף היא 40. אנחנו הכי פחות מאושרים סביב גיל 40, לפניו יש ירידה ולאחריו יש עלייה. למעשה, המחקרים על אושר הראו שאכן קיים "משבר גיל ה–40" במובן הזה שאנחנו בתחתית האושר.

מה ההסבר?

אחד ההסברים הוא שבגיל הזה בדרך כלל הילדים עדיין לא גדולים ואנחנו תומכים בהם, אנחנו עדיין עסוקים מאוד בגידולם ובעבודה, ואין לנו מספיק זמן לעצמנו. בנוסף, אנחנו עדיין לא מספיק יציבים כלכלית, למשל, הדירה לא בבעלותנו או שיש לנו משכנתא גבוהה.

איפה הכי חשוב להשקיע באושר מבחינת המדינה?

אצל אנשים מעל גיל 70. ומכיוון שתוחלת החיים עולה, המגזר הזה גדל. השאלה היא איך גורמים לאנשים בני 80 להיות מאושרים. לחלק מהם אין פנסיה טובה והם חיים עד גיל 90 ואפילו עד 100, וזאת בעיה, אבל גם אם יש להם כסף, לא בטוח שהם מאושרים.

בלומברג

למה?

כי חלק מהגורמים שמייצרים אושר, כמו עבודה, כבר לא קיימים אצלם. זה בעצם הסיפור, איך מתחזקים את המכונות שמייצרות אושר לטווח ארוך.

איך?

צריך לבנות מערכות ותמיכות לפנסיונרים. כל החיים אתה חוסך וזה עוזר לך לפרנס את עצמך בפנסיה, אבל אושר לא ניתן לחסוך. בשביל זה צריך מכונה חדשה שתחליף את העבודה בייצור אושר. אנשים עושים תכנון פנסיוני, וצריך גם לעשות תכנון לאושר פנסיוני. למשל, לא להיות מופתע מהיציאה לפנסיה או להאריך את שנות העבודה. בשוק העבודה יש יתרונות למבוגרים.

אתה ממליץ להעלות את גיל הפרישה.

בטח. לא חייבים לעבוד 100% משרה, אבל למה שיפסיקו לעבוד בגיל צעיר?

לא תמיד יש ברירה, לפעמים חייבים לפרוש.

אז צריך לתכנן מה לעשות אם אין לך ברירה ואתה חייב ללכת. לחשוב על המכונות לייצור אושר שיהיו לך בגיל 67 ויום. מה יהיה עם החברים מהעבודה? האם משהו מהפעילות שלך יימשך? האם יש לך מקום שבכל זאת אתה יכול לעבוד בו? האם פיתחת כישורים שיאפשרו לך להיות אקטיבי? לא רק כסף חשוב בנושאי עבודה. צריך להנחות את האנשים מה לעשות.

ומה המדינה צריכה לעשות?

למדינה יש תפקיד, והיא צריכה לדאוג לאוכלוסיה הזאת, למשל, למקומות להתנדב בהם. התנדבות מייצרת אושר בדומה לעבודה, נותנת סביבה חברתית וגם הסיוע למישהו מייצר רמה של אושר. בבריטניה יש מערכות מובנות שעוסקות בהתנדבות של קשישים. אלה המנגנונים שצריך לחזק לבני 70 פלוס. גם מהצד הכלכלי יש אינטרס למדינה שאנשים יהיו מאושרים בה, כי יש קשר חזק בין אושר לתוחלת חיים ולבריאות. יש הרבה מחקרים על זה. רואים את זה במדינות המאושרות — שאנשים בהן בריאים יותר וחיים יותר.

אולי זה הפוך — בריאות גורמת אושר.

זאת אחת השאלות ששואלים במחקרים: האם בריאות תורמת לאושר או שאושר תורם לבריאות? וגם בתעסוקה, האם אנשים מאושרים יוצאים לעבוד או שאנשים שעובדים הם מאושרים יותר? אבל גם כשמנטרלים את ההשפעות האלה, אין ספק שאנשים חולים יותר הם מאושרים פחות. יש הרבה מחקרים שעוסקים בפסיכולוגיה חיובית שמראים שאדם שמרגיש בריא יותר הוא מאושר יותר.

כלומר, הוא לא חייב להיות בריא יותר. הוא צריך להרגיש בריא יותר.

נכון. מה שמצאנו במחקר הוא בריאות סובייקטיבית: השאלה היא עד כמה אתה מרגיש בריא, וזה מה שמשפיע על האושר שלך. יכול להיות שאתה כל הזמן מרגיש חולה ואין לך אנרגיות אף על פי שאתה בריא, ויכול להיות הפוך, שאתה סובל ממשהו אבל מרגיש בריא ולוקח את זה לכיוון חיובי. ככה זה גם עם כסף.

למה הכוונה?

שלא בהכרח המצב הכלכלי האובייקטיבי שלך קשור לאושר שלך. ככל שאתה מסתפק במקורות הכספיים שלך, גם אם הם לא גבוהים, אתה מאושר יותר. למשל, אדם שמשתכר 40 אלף שקל בחודש ולא מסתפק בזה לעומת אדם עם שכר של 15 אלף שקל בחודש שמסתפק בהם. האחרון יהיה מאושר יותר. לא חייבים להרוויח הרבה כדי להיות מאושרים. חומריות ושפע לא בהכרח מייצרים אושר, לפעמים הם אפילו מפחיתים אותו.

כלומר?

יש מחקרים שאומרים שאפשרויות בחירה רבות מדי פוגעות באושר.

אז צריך לצמצם?

לא, אבל המחשבה שהשפע עושה אותנו מאושרים לאו דווקא נכונה. כנס לסופרמרקט בסקנדינביה ובהולנד, ותראה כמה מעט הם קונים, לעומת כמה שקונים אצלנו. ועובדה שהם מאושרים יותר.

מיהו האדם המאושר ביותר בעולם?

הוא בהכרח עובד, והוא יודע להיות אקטיבי בשעות הפנאי. הוא יודע לחיות טוב עם המקורות הכספיים שלו ויודע לחיות בחברה, כלומר הוא חלק ממשהו. כמובן שיש גורמים אובייקטיביים.

למשל?

אם אתה חי בסוריה אז זאת לא ממש אשמתך, או אם אתה חולה מאוד. אתה יכול להיות מאושר גם אם אתה חולה, אבל זה פוגם. המציאות פוגמת. בטוח שמי שרוצה להיות מאושר יותר ראוי שיהיו לו מספיק מכונות שמייצרות אושר. יש מחקרים על זוכי לוטו שזכו במיליונים רבים ונהפכו למאושרים פחות, חלקם איבדו משפחה וחברים ובסוף גם את הכסף.

אז למה כולם רוצים לזכות בלוטו?

כי אנחנו חושבים שהכסף ישפר את החיים שלנו. זה לא ככה. הסיבה לכך שאותם אנשים נהיו פחות מאושרים היא שהם ויתרו על חלק מהמכונות שמייצרות אושר, למשל, הפסיקו לעבוד. ובנוסף, בגלל הכסף הם איבדו את רוב החברים. דוגמה הפוכה הם סטארט־אפיסטים שעשו אקזיט ולא מפסיקים לעבוד. הכסף הוא לא שאיפה אצלם אלא הקמת החברה, היצירה. כך הם מתחזקים את המכונה שמייצרת אצלם אושר.

אולי זה גם קשור לאופי?

בטוח. 50% מהאושר הוא גנטי. אין ספק שאנחנו נולדים עם זה, הבעיה זה החצי השני: איך אנחנו שולטים ב-50% הנותרים ומשפרים אותם. בישראל אושר אינו יעד לאומי.

ובכל זאת אנחנו למעלה בדירוג.

כרגע. גם בחינוך היינו למעלה לפני 20 שנה. יעקפו אותנו גם במדד אושר. ישראל לא משקיעה בפנאי ולא משקיעה במקומות עבודה. העבודה מייצרת אושר לא רק כי אתה עובד אלא כסביבה, ויש הרבה מקומות בעולם שבהם השילוב בין עבודה לחיים עצמם ולפנאי הוא ברור. תנסה לתפוס אמריקאי בחופשה, הוא לא יענה. אצלנו כשאתה יוצא לשבוע חופשה מטרידים אותך במייל ובטלפון. זאת תרבות. יש מקומות שבהם חופש זה חופש, וכשהולכים הביתה ב–17:00 לא עושים לך פרצוף. זו התרבות באירופה ובארה"ב.

מה עוד צריך לעשות?

צריך לייצר תשתיות של פנאי, לא רק לדבר על זה אלא ממש לעשות. אנשים רוצים להיות הרבה יותר מאושרים, לא בהכרח רק לעבוד ולהרוויח הרבה כסף, הם אוהבים פנאי, אבל יש הרבה פיתויים שמושכים אותם להעביר את הפנאי שלהם בלי להתאמץ. אנחנו קוראים לזה פנאי פסיבי — לשבת מול מסכים — וזה פוגם באושר. תרבות הפנאי שלנו לא מספיק אקטיבית, אנחנו פסיבים מדי עקב השימוש בטכנולוגיה, ולכן אנחנו מאושרים פחות.

המדינה אשמה?

המדינה צריכה לקחת על עצמה גם את נושא הפנאי, לבדוק איך מייצרים יותר פנאי אקטיבי, למשל, פעילות ספורטיבית, אחרת עם השנים לא נהיה במקום 11 אלא נידרדר למקום 20. אנשים לא מבינים שלשבת מול הטלוויזיה לא עושה אותם מאושרים. כדי שאדם בן 30–40 יידע מה לעשות עם הזמן הפנוי שלו צריך להשקיע בזה. וכמובן כל האנשים בני 70 פלוס, מי ייקח עליהם אחריות?

מה זה פנאי אקטיבי?

כל דבר. לרוץ, לשחק, לצייר, לנגן. וכשאנחנו מדברים על השקעה בילדים הכוונה היא לא שההורים שלהם ישקיעו, אלא שהמדינה תעזור עם תשתיות.

בריכה ימית 2000
תומר אפלבאום

מה לגבי חרדים וערבים?

אצל הערבים אתה רואה שיותר נשים יוצאות להשכלה ולעבודה, ואין ספק שזה יגביר את האושר של כולם שם. כמו שבמגזר היהודי התרבות השתנתה והאקדמיה נהפכה זמינה ליותר אנשים, גם אצל הערבים זה קורה וגם אצל החרדים. יותר גברים חרדים יוצאים לעבודה, זה יעשה אותם יותר מאושרים. זה תהליך שהמדינה לקחה על עצמה גם אם היא לא הבינה שהיא מתעסקת באושר. אנחנו גם יודעים שיש קשר בין אמונה לאושר, אמונה עושה אנשים מאושרים. בנוסף, דיברנו על הדבק הקולקטיבי — המגזר החרדי הוא אולי הכי מגובש מכולם.

אפשר לעשות אנשים מאושרים?

אפשר ללמד אותם לייצר אושר. זה לא יהפוך אדם אומלל למאושר, אבל יש דברים שאם הוא יעשה — זה יגביר את האושר אצלו. זה לא כזה מורכב. זה לא בשמים. צריך להבין את התועלות של אושר, ויש הרבה. זה לא "מי שנולד מאושר", זאת טעות. כמו כל דבר גם את האושר צריך לנהל. יש המון סוגיות בנושא הזה, לא רק תקציביות, וצריך לחשוב עליהן. כרגע זה לא בסטייט אוף מיינד של אף אחד. לכן צריך שר לענייני אושר.

שר האושר?

בהחלט, מישהו שיידע לדבר על אושר בכל צומת של החלטות, שיחשוב מה יהיה עוד 20 שנה, ויעלה את היעד הלאומי לאושר על השולחן. למען האמת, יש כבר מדינות שיש בהן שר אושר. בשנים האחרונות נושא האושר הלאומי נהפך למהותי בעולם. בארץ עדיין מתעלמים ממנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#