הרגע שבו הסתבך נתניהו, ומה עשתה שם מירי רגב - Markerweek - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרגע שבו הסתבך נתניהו, ומה עשתה שם מירי רגב

נתניהו הוא כמו שחקן כדורגל שיריביו מתגרים בו, וברגע אחד הוא מאבד את שלוותו, בועט ביריבו ועומד לקבל מהשופט כרטיס אדום שיוציא אותו מהמשחק

96תגובות
ראש הממשלה נתניהו ושרת התרבות רגב
אמיל סלמן

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נוהג להאשים את השמאל ואת התקשורת בתסבוכת שאליה נקלע בחקירותיו השונות. ואולם עד כמה שזה יישמע מוזר, אחת האחראיות להסתבכות של ראש הממשלה בחקירת פרשת בזק (4000) היא לא אחרת מאשר מקורבתו, שרת התרבות מירי רגב.

מהירים ובלי קשקושים - חפשו TheMarker בטלגרם (להורדה באנדרואיד, להורדה באייפון)

הסיפור הזה ארוך ומפותל, אבל השורה התחתונה שלו היא זו: האובססיה של נתניהו לשליטה בשוק התקשורת החלה בסביבות 2010, כשעלו בכנסת הצעות החוק הראשונות להגבלת כוחו של עיתון "ישראל היום". באותה שנה "ידיעות אחרונות", בראשות המו"ל ארנון (נוני) מוזס, ומו"ל "מעריב" דאז עופר נמרודי, היו מוטרדים מאוד ממצב העסקים של עיתוניהם ומהחינמון שנוגס בשוק הפרסום ומייתר קניית עיתונים יומיים.

השניים לא התקשו לגייס חברי כנסת שיגישו הצעות חוק להגבלת "ישראל היום", משום שבאותה עת המערכת הפוליטית ראתה את "ישראל היום" כ"ביביתון" — עיתון שמשרת את נתניהו ואותו בלבד. לא את הימין, לא את הליכוד. לקח לחברי הכנסת של הימין זמן להבין שנתניהו הוא תעודת ביטוח שלהם מפני אובדן השלטון.

ואולם באותה עת, רבים מחברי הכנסת העדיפו יחס חם ואוהב לעצמם מ"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" על פני פרגון יום־יומי לנתניהו ב"ישראל היום". רגב, אז חברת כנסת חדשה שמנסה להתבלט, עושה את השיקולים שלה ומגישה הצעת חוק יחד עם חברי הכנסת המנוחים מרינה סולודקין (קדימה) ודוד רותם (ישראל ביתנו), שנועדה לאסור מכירת מוצרים במחיר הנמוך ב–50% או יותר מעלות הייצור או ההפקה של המוצר. המטרה היתה ברורה: לבטל את חלוקתו של "ישראל היום" בחינם. בהמשך עלו ונפלו כל מיני גרסאות להצעות חוק שיגבילו את "ישראל היום", ונתניהו מצא עצמו עובד שעות נוספות במפלגתו ובגוש הימין כדי להדוף את ההצעות.

את ממשלתו הקודמת, זו שלפני הנוכחית, הפיל נתניהו, על פי עדותו בפוסט שפירסם בפייסבוק, בגלל חוק "ישראל היום". "כולם יודעים שהתנגדתי התנגדות נחרצת לחוק 'ישראל היום'", כתב, "שאחרים רקחו ויזמו עוד הרבה לפני הבחירות של 2013. במשך חודשים ארוכים מנעתי את הבאתו של החוק להצבעה טרומית. משהגיעה ההצבעה, הצבעתי נגד החוק יחד עם קומץ חברי כנסת שכלל את רוב חברי בליכוד".

נתניהו הוסיף כי "גם ידוע שלאחר שהחוק עבר ברוב גדול, פירקתי את הממשלה והלכתי לבחירות לכנסת, בין השאר, בגלל החתרנות מתוך הממשלה להעביר את החוק. כולם גם יודעים שעם הקמת הממשלה החדשה לאחר הבחירות, הכנסתי סעיף מפורש בהסכמים הקואליציוניים כדי למנוע הישנות חקיקה כזאת".

נתניהו מדבר על הסעיף בהסכם הקואליציוני שקובע חד־משמעית כי הוא יהיה הפוסק והמחליט הבלעדי בענייני רפורמות בשוק התקשורת. כשנשאל לימים מדוע לקח לידיו את תיק התקשורת, ענה כי הוא היחיד שמסוגל לעמוד מול כלי התקשורת, ואילו חבריו מתבטלים בפניהם. "אני מבין שיש רצון של פוליטיקאים למצוא חן בעיני כמה גורמים בתקשורת שרוצים לשמר את המונופול שלהם על מה שהציבור ישמע ויקרא. זו בדיוק הסיבה שלקחתי על עצמי את תפקיד שר התקשורת — כי אני יכול לעמוד מול כל הלחצים של כלי התקשורת. רק אני יכול לעמוד בלחצים ובמתקפות", אמר במהלך הדיונים על עתיד השידור הציבורי ב–2016.

התפישה הזאת סיבכה את נתניהו בסופו של דבר בתיק 2000 (ההקלטות עם מוזס) ובתיק 4000 (תיק בזק־וואלה שבו הוא צפוי להיחקר מחר), ובמידה מסוימת גם בתיק 1000 (טובות ההנאה מאיש העסקים ארנון מילצ'ן, שהיה מבעלי ערוץ 10 ורצה לרכוש חלק מערוץ 2). החשש של נתניהו כי פוליטיקאים יפגעו בעיתון הבית שלו הוא זה שהעביר אותו על דעתו וסיבך אותו בחקירות.

עם השנים נהפכה רגב למקורבת לנתניהו ולרעייתו שרה, ואף זכתה במשרת שרת התרבות. יש להניח כי היום היא לא היתה מעזה לחוקק חוק שיפגע כהוא זה בנתניהו, אבל היא בהחלט חתומה על תהליך ההתנעה של החקיקה נגד החינמון של שלדון אדלסון.

הרבה אש חטף, ובצדק, שר האוצר משה כחלון כשהודיע בתחילת כהונתו כי אינו יכול לטפל במתווה הגז בשל חברותו עם קובי מימון, אחד מבעלי מאגר הגז תמר. כחלון ספג ביקורת משום שבמהלך קמפיין הבחירות שלו הוא הכריז כי יטפל במונופול הגז. "אני אעסוק בזה. אין קשר למי יש ולמי אין ואני גם לא יודע מה יש לו ומה אין לו", אמר כשנשאל ערב הבחירות אם יעסוק במתווה הגז למרות חברותו עם מימון. ואולם אחרי הבחירות הוא נאחז בחוות דעת משפטית שקבעה כי יש לו ניגודי עניינים. במבט מבחוץ נדמה היה שהוקל לו, אבל זה עלה לו בפגיעה קשה בתדמיתו ובאמינותו. בחירתו להעביר את הטיפול בגז לנתניהו (שתמך במתווה) ולא לאבי גבאי, שהיה אז במפלגתו והשר להגנת הסביבה (והתנגד למתווה), לא שיפרה את תדמיתו.

רגב והזוג נתניהו בטקס פתיחת המכביה, 2017
ניר קידר

ואולם פגיעה בתדמית היא עניין פעוט אל מול מה שאמור לעבור הבוקר ראש הממשלה, כשחוקרי המשטרה יגיעו למעונו ברחוב בלפור בירושלים ויחקרו אותו על פרשת בזק. למשטרה יש אתגר גדול: להוכיח שהיתה עסקת שוחד שבמסגרתה נתניהו העניק כשר התקשורת הטבות לבזק שמוערכות במיליארד שקל, ובתמורה לכך זכה לסיקור אוהד באתר וואלה שבבעלות קבוצת בזק. נהמר כאן שעסקת השוחד הזאת לא תהיה פשוטה להוכחה. לא משום שיהיה קשה למצוא אייטמים חיוביים ומפרגנים במיוחד על נתניהו ובני משפחתו בוואלה — יהיו כאלה בשפע, ומן הסתם גם יימצאו מקרים רבים שבהם ידיעות נגנזו, שונו ורוככו כדי לשרת את נתניהו. אך האתגר של המשטרה הוא להציג הוכחות חותכות לעסקה, כלומר שיהיה ברור שנתניהו העניק לשאול אלוביץ' ולבזק שבבעלותו הטבות בתנאי או בגלל סיקור מוטה ותפור למידותיו. חוקרי המשטרה אמורים לחקור גם את שרה נתניהו, שפעלה מול אשתו של אלוביץ', איריס, כדי שזו תדאג שוואלה יעניק לה ולבעלה סיקור מיטיב.

אבל יש עניין אחד, הרבה לפני עסקת השוחד שטורד מנוחה: מדוע בכלל הגיע נתניהו למצב שבו הוא מקבל החלטות ישירות ובעלות משמעות כלכלית אדירה על מי שנחשב לחבר קרוב שלו זה 20 שנה? מדוע הוא הסתיר את קשרי החברות עם אלוביץ' כשהגיש למבקר המדינה שאלון ניגוד עניינים (שחשף גידי וייץ ב"הארץ")? זוהי הרי הפרת אמונים ברורה.

נתניהו המליץ פעם לחבריו השרים "תהיו כחלונים" בעקבות הצלחת רפורמת התחרות בשוק הסלולר. אבל הוא לא פעל ככחלון בפרשת אלוביץ'־בזק. ההתנהלות שלו במקרה הזה מטרידה מאוד. ראש ממשלה שנחשב לזהיר למדי בעניינים ביטחוניים וכלכליים (מקורב לנתניהו אמר לי השבוע: "הוא אפילו זהיר מדי בעניינים ביטחוניים") מאבד את הבלמים ואת הזהירות ומוביל את עצמו לכדי הסתבכות פלילית. ובשביל מה? סיקור אוהד?

המסקנה הבלתי נמנעת היא שנתניהו איבד את שיקול דעתו ואת זהירותו בהתנהלותו בשוק התקשורת ביום שראה כיצד חברי כנסת מנסים לחסל את "ישראל היום" כעיתון הנפוץ בישראל. נתניהו הוא כמו שחקן כדורגל שיריביו מתגרים בו, וברגע אחד הוא מאבד את שלוותו, בועט ביריבו ועומד לקבל מהשופט כרטיס אדום שיוציא אותו מהמשחק. אבל נתניהו עדיין לא יצא מהמגרש. הוא כרגע בשלב הוויכוח עם השופט. מי יודע, אולי הוא יצליח לשכנע אותו לבטל את הכרטיס.

נ.ב

יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, נחשב כיום למועמד בעל הסיכויים הגבוהים ביותר לאיים על שלטונו של נתניהו. ואולם קרבתו לארנון מילצ'ן (לפיד עבד אצלו לפני שנים והיו ביניהם יחסי ידידות קרובים) עשויה להכתים אותו, לראשונה מאז נכנס לפוליטיקה בבעיה קשה של ניגוד עניינים. העובדה שישב יחד עם מילצ'ן ועם היועצת הכלכלית שלו, רותם רולף, בעניייני חוק מילצ'ן בזמן שכיהן כשר האוצר (כפי שנחשף אתמול על ידי חיים לוינסון ב"הארץ") נגועה בניגוד עניינים חמור. לפיד היה צריך לנהוג במקרה הזה כפי שנהג כחלון מול מימון ולהימנע מטיפול כלשהו בענייני מילצ'ן.

לפיד גם קשור מאוד למוזס מתיק 2000, ועד שנכנס לפוליטיקה היה מועסק אצלו במשך שנים רבות, וגם רעייתו ליהיא כותבת טורים ב"ידיעות אחרונות" כבר שנים רבות. בגלל ניגוד עניינים לפיד אמנם לא השתתף בהצעת החוק "ישראל היום", שעבר בכנסת בקריאה טרומית ב–14 בנובמבר 2014 (והיה אחת הסיבות להפלת הממשלה), אך מרבית חבריו לסיעה הצביעו בעד החוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#