איך זה לעבוד תחת מישהו שצעיר ממך בשנים רבות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך זה לעבוד תחת מישהו שצעיר ממך בשנים רבות

מוותרים על האגו, שמחים לתרום מניסיונם, מנסים להשתלב ולומדים לקבל סמכות ממישהו צעיר בהרבה. עובדים מבוגרים בתעשיית ההיי־טק מספרים על החיים בעולם שבו הצעירים שולטים

18תגובות
איור: חייזר מגיע לראיון עבודה
ליאו אטלמן

"בפעם הראשונה בחיי אני מרגיש שיש כבוד לשיער לבן", אומר ערן הס, סמנכ"ל המכירות בחברת ההיי־טק גליספה. להס קריירה עשירה בהיי־טק: הוא עבד בקומברס, AGT International, סטארט־אפים שונים - תמיד בתפקידי מכירות בכירים. לפני כמה שנים החליט לא להיות יותר שכיר ופתח חברה משלו למכירת טכנולוגיה ישראלית במזרח הרחוק. אבל אז הוא מצא את עצמו שוב כשכיר. "לא חיפשתי עבודה הרבה זמן, ובסוף מצאתי עבודה כאשר לא רציתי ללכת לעבוד", אומר הס.

עדכונים ראשונים ודיווחים מהירים - חפשו את הערוץ של TheMarker בטלגרם

מתוך "המתמחה" - דלג

עד כאן הכל די רגיל. להוציא העובדה שהס מעלה את הממוצע הגיל בחברה: בעוד רוב העובדים נושקים ל–30, הס יחגוג בקרוב 50. השונות הזאת בולטת למדי במשרדים של גליספה, שנמצאים במגדלים המתנשאים מעל מתחם שרונה בתל אביב. בנעליים המצוחצחות ובחולצה המכופתרת נראה הס חריג למדי בין אנשי חולצת הטי והסניקרס. "יכולתי לבוא בג'ינס, אבל אני מרגיש נוח ככה", הוא אומר. "לא בטוח שזה עניין של גיל. אולי זה פשוט אופי".

ג'ורג' לסרי, שעבר את גיל 50, הוא מהנדס תוכנה עם רקע של יותר מ–25 שנה בהיי־טק. הוא הגיע לגוגל ישראל אחרי שמילא תפקידי ניהול ופיתוח בכירים בחברות מרכזיות בענף. "בשנות ה–50 לחיי החלטתי שאני רוצה לחשוב מה הלאה, והרגשתי איזה צורך לחזור למקורות, לתחום הטכנולוגי, לתכנת", הוא מספר.

הדרך שלו חזרה לתכנות כללה לימוד עצמי של שפות מחשב עדכניות, וגם התעמקות בפתרון חידות באמצעות אלגוריתמים ומדעי המחשב. "הגעתי לאתר מוזר שהכותרת שלו היא 'עשרת הצפנים הבלתי פתורים הגדולים ביותר'. אחד מהם עניין אותי במיוחד והחלטתי לתקוף אותו. במשך חודשיים נשאבתי לזה. היו המון רעיונות, המון שעות עבודה, מלא ניסיונות לכתוב קוד. יום אחד הופיע הפתרון על צג המחשב. צרחתי בבית מתוך התרגשות". את הפתרון שלח לסרי לאקדמאים גרמנים העוסקים בפיצוח הצפנים, והידיעה על הצופן שפוענח התפרסמה בעולם וגם בעיתון "הארץ".

את הסיפור הזה סיפר גם לשותפתו בחוג הפינג פונג בגבעתיים, שבו הוא משתתף פעם בשבוע. "סיפרתי לשותפתי למשחק שהתארחתי בתוכנית לונדון את קירשנבאום, והיא סיפרה לי שהיא עיצבה את האולפן שלהם. ואז היא אמרה: 'בעלי עובד בגוגל. בא לך לתת קורות חיים?'. אמרתי למה לא - ואני פה".

לסרי לא אוהב את העיסוק בגיל ובקשיים הנלווים אליו, אבל מודע לכך שהוא מחזה די נדיר. כאשר שואלים אותו אם הוא מרגיש את פער הדורות הוא משיב: "מה זה פער דורות? לפעמים הם מדברים על חיתולים או על צעד ראשון וצעד שני, ואני יותר עסוק בצו ראשון וצו שני".

עם זאת, יש לו המלצה לבעלי ניסיון שמחפשים עבודה: "במעבר שעשיתי הגעתי למסקנה שאדם מנוסה שמגיע למקום חדש צריך להצטייד בהרבה ענווה, ולהבין שלאו דווקא יקשיבו לו רק מפני שהוא יותר מנוסה. אדם צריך לרכוש מחדש את מקומו, את האמון המקצועי ואת ההערכה המקצועית של האנשים. גם אני הייתי צריך להשקיע בזה מחשבה. הנטייה הטבעית שלי היא תמיד להעיר הערות, להגיד משהו. אמרתי לעצמי — לך צעד אחורה. תשאל את עצמך אם מה שאתה אומר רלוונטי למה שקורה פה או למה שלמדת בעבר. תבדוק את הדברים". לסרי גם הקפיד לצבור ידע, ללמוד ולהיות מעודכן. הוא מספר שבחודשים לפני שעבר לגוגל ישב ולמד בעצמו שפות מחשב חדשות כדי להתרענן ולהתעדכן.

"סטריאוטיפים סביב גיל ואפליה משמעותית על בסיס גיל (גילנות — Ageism) עדיין חזקים מאוד בארגונים בישראל", אומרת ענת שלף, מנכ"לית שלף hr השמת בכירים. "ככל שעולה הגיל, כך פוחת הסיכוי למצוא עבודה. הענפים שבהם יש מעט עובדים בני 50 ומעלה הם דווקא ענפי ההיי־טק שבהם השכר הממוצע גבוה, כגון תחומי התוכנה, הסייבר ו–IOT (האינטרנט של דברים). אנשים שהרוויחו שכר מהגבוהים במשק ובמשך שנים היו עובדים מבוקשים מאוד בשוק העבודה, מגלים שהדלתות כבר אינן פתוחות כבעבר".

מיכל דן־הראל, מנכ"לית מנפאואר ישראל
איציק שוקל

"יש קבוצה קטנה של מעסיקים שמבינה את הערך המוסף של מישהו עתיר ניסיון שפנוי לעבודה", אומרת מיכל דן־הראל, מנכ"לית מנפאואר ישראל. "זה עובד שיש לו הסתכלות מערכתית, שרואה את טובת הארגון והפרויקט, שמגיע עם בשלות נפשית ויכולת להתמודד ולהבין סיטואציות מורכבות. אבל חלק גדול מהמעסיקים נרתעים. הם חוששים שבני 50 פלוס ילמדו פחות מהר ויסתגלו פחות לשינוי. יש גם תפישה שלאנשים בגיל הזה יש ציפיות שכר גבוהות יותר, ולא יעמדו במסגרת התקציבית של התפקיד". לדבריה, חששות המעסיקים אינם מופרכים, אבל מונעים מהם לראות את התמונה הרחבה. "יש פה איזון: הצעירים שמשתלבים כיום בשוק העבודה לומדים מהר יותר, ויש להם יכולות מולטי־טסקינג גבוהות. מצד שני, הם חסרי ניסיון, לא רק במקצוע ובתפקיד, אלא בכלל: השתלבות בסביבת עבודה, עבודה בצוות. הם לא מביאים הערכים הנוספים שהניסיון נותן לנו".

"בפעם הראשונה יש יתרון לשיער הלבן"

אם לשפוט על פי הס ולסרי, מדובר בפספוס של התעשייה המשוועת לעובדים. "בעולם של שיווק ומכירות לניסיון יש תפקיד: עשית 1,000 פגישות ויש לך ניסיון גדול פי 1,000. אין תחליף לזמן", אומר הס. אבל גם הוא מודה שבשוק כיום לא תמיד יש מי שמוכן ליהנות מהניסיון הזה. "במקרים רבים דווקא מחפשי העבודה המנוסים נתקלים במנהל כוח אדם או במנהל ישיר שיאמר להם 'למה אתה צריך את זה'. ההתייחסות היא 'צא לפנסיה'. יש הרבה אנשים בני גילי שהאנרגיות שלהם לא פחותות והניסיון הופך אותם לטובים יותר. אבל בחיתוך מהיר, ברוב המקרים כאשר עומד מישהו בן 35 מול מישהו בן 45 ושניהם מוכשרים — מעדיפים את בן ה–35".

לדברי הס, הסיבה לכך שאחדים מהאנשים שעבדו לצדו לאורך השנים מתקשים להשתלב כיום בשוק העבודה נעוצה בשיטת הגיוס והסינון. "מי ששולח קורות חיים בכלל לא יעבור סינון. צריך לומר את האמת: מולו יושב מנהל כוח אדם או בוס צעיר הרבה יותר. אני חושב שיש רתיעה מהעסקת מבוגרים. מנגד, לאנשים עם ניסיון יש נטייה להסתכל על צעירים כאילו הם חסרי ניסיון. אז החשש מגיע משני הצדדים".

הס מעיד שלא חשש לעבוד מול מנהל הצעיר ממנו בשנים רבות. "מבחינתי זה לא היה עניין. בשנים האחרונות שימשתי יועץ וגיליתי שכל המנהלים צעירים מאוד, בני 30 וקצת, בעיקר בסטארט־אפים. העבודה עם אנשים צעירים היא לרוב חוויה מפרה. הם חיים במקומות אחרים מהמקום שאני חי בו, הם מגיעים עם תפישת עולם אחרת והם חדים יותר. לומדים מהם. כאשר אתה יועץ זה כמובן אחרת מאשר כאשר אתה שכיר".

אולי העובדה ששימש קודם יועץ לגליספה, הפכה את המעבר שלו לשכיר בחברה לקל יותר. "בתפקיד הנוכחי אני מרגיש בפעם הראשונה שיש יתרון לשיער לבן", אומר הס. "אני חושב שחלק מהשיקולים של החברה לקחת אותי הוא הניסיון, שנתפש פה כמשהו טוב. גם כיועץ יצא לי לפגוש את הצעירים שלא ממש קשובים, ראיתי את הילד החכם מאוד שחושב שהוא המציא את הכל ואין עם מי לדבר, אין הקשבה, אין נכונות לקבל את הניסיון שמביא הרבה דברים".

איתמר בנאדי, מנכ"ל גליספה
גליספה

גליספה, שבשליטת איש העסקים והמיליארדר טדי שגיא, מעסיקה 300 עובדים בשמונה מוקדים בעולם. בשיחת טלפון עם איתמר בנאדי, מנכ"ל החברה היושב בברלין, הוא מודה כי השילוב שנוצר בחברה נדיר יחסית בישראל. "לעובדי ההיי־טק בישראל נורא קשה עם חבר'ה מבוגרים. זה יכול להיות קשור לשימוש בטכנולוגיות חדשות, לשעות העבודה או לאילוצי החיים. קל מאוד לגייס מהנדסים מוכשרים מבוגרים בארץ, מפני שלעומת הביקוש המטורף למהנדסים צעירים — אין ביקוש למבוגרים. זה משהו שאני לא יכול להבין, אבל אני מרוויח מזה: אני מקבל נכסים שיש להם פחות ביקוש. בגרמניה יש הרבה פחות משמעות לגיל, בארץ אני רואה הרבה חברות שמיד בודקים בהן את הגיל בקורות החיים. אגב, בארה"ב אסור לציין את הגיל בקורות החיים".

בנאדי, 31, ממש לא מתרגש מהעובדה שהוא מנהל מבוגרים ממנו. "אדם כמו ערן יכול להביא לנו מבחינת ניסיון ותהליכי עבודה המון דברים שלא אוכל לקבל מעובדים אחרים", הוא אומר. לדבריו, בגליספה, המתמחה ביצירת אפליקציות, יש תפקידים שבהם נכון יותר להעסיק עובדים מבוגרים. "החטיבה של ערן עובדת עם חברות הטלפוניה הכי גדולות בעולם — מדובר בתהליכים שלוקחים בין שנה לשנתיים. אנשי המכירות של דור ה–Z (ילידי שנות ה–2000) לא יכולים להכיל תהליך כזה. בניגוד אליהם, הרבה אנשים מבוגרים ייהנו מתהליכים ארוכים ומאתגרים, ומשתעממים מתהליך מכירה קצר. אנחנו מתאימים את העובד לתפקיד לפי לקוח הקצה ואופי הפעילות. אנחנו מאוד מודעים למגוון ורואים בו נכס שלנו".

גם כאשר מקשים עליו בשאלות, בנאדי מסרב להתרגש מפער הגילים. "בקריירה שלי יצא לי להיות הצעיר שבחדר, בכל תפקיד שעשיתי בשנים האחרונות, בטח בשדרת ההנהלה. הגעתי למצב שהגיל לא מעניין אותי", הוא אומר. עם זאת, מדבריו עולה שכדי לעשות זאת המנהל חייב להפנים שלא תמיד הוא האיש המנוסה בחדר או בעל הידע הרב ביותר. "אני יכול לומר שהמורכבות בתפקיד שלי היא שכמעט בכל תחום יש מי שיותר טוב ממני, והשאלה היא איך מנהלים מערכה כאשר כל ראשי החטיבות מנוסים ומבוגרים ממני. לטעמי זה יתרון גדול. אנחנו עובדים במתודולוגיה מאוד שטוחה, לא מתעסקים בביורוקרטיות. אישית אני שואף להיות הכי טיפש בחדר. יש לי אובססיה לצוות של אנשים שיודעים מה הם עושים ובאים לעבוד עם סכין בין השיניים".

"הגעתי הנה בזכות המלצות, לא בזכות קורות חיים", אומר הס. "ברגע שנפגשים כבר אין פערים. לא מסתכלים על קורות החיים, אלא על האדם. אבל אני יכול להבין איך מסתכלים על מישהו שעשה קריירה של 20–30 שנה ואומרים 'הוא לא יזחל בבוץ כדי להביא לנו עוד מכירה. הוא כבר מפונק'".

בנאדי דווקא לא מוכן לחתום על התפישה הזאת. "זה נכון שאומרים את זה, זה גם נכון באופן חלקי. בחור צעיר ללא משפחה יתאבד יותר, אבל לפעמים זה פול גז בניוטרל. לפעמים דווקא לנשום ולקחת זמן על המכירה מאפשר לעשות עבודה טובה יותר", הוא אומר. לדבריו, זה בעיקר עניין של ניהול ציפיות. "לא אדרוש מאדם מבוגר יותר מה שאני דורש מאנשים שנמצאים במקום אחר בחיים, אבל אני כאדם גם לא מתעסק במי הגיע למשרד ומתי הוא הלך. אנשים מבוגרים באים למשרד מוקדם יותר, אבל לא זמינים לתוך הלילה. צעירים אוהבים לעבוד לתוך הלילה. יש פה מיילים שנשלחים ב–2:00 בלילה. יש לנו בדיחה: מתי אתה יודע שהתבגרת? כשנראה לך שמיילים שהגיעו ב–23:00 נשלחו מאוחר".

השכר הגבוה פועל לרעת המבוגרים

לנ', שעובד בהיי־טק זה 20 שנה, לקח זמן לעזוב את מקום העבודה האחרון שלו, וכשניסה לעשות זאת - הוא גילה שזה לא כל כך פשוט. "הייתי בעשרה ראיונות, ובקושי עברתי את השלב הראשון", הוא מספר. "רוב הראיונות הראשונים היו טכניים, וזה היה לי קשה מאוד. לא יודע אם זה הגיל או מפני שלא הייתי שלם לעזוב את מקום העבודה. כאשר הבשלתי דווקא עברתי ביתר קלות. הרגשתי שהגיל הוא מחסום, אבל לא רק. הרגשתי שככל שהמקום צעיר, דינמי וקרוב יותר לסטארט־אפ, מחפשים אנשים שיתאבדו על התפקיד, שיהיו מוכנים לעבוד ימים, לילות, חופשים וחגים.

"חוץ מזה שיש את עניין השכר: צעיר עם שנתיים־שלוש ניסיון הרבה יותר זול ממני, זה יכול להיות הפרש של 60% בשכר. אף פעם לא אמרו לי זאת בצורה מפורשת כי אסור להם, אבל דיברתי עם אנשים ועם חברים שלי ואני יודע שזה מה שעובר לאנשים בראש. גם הניסיון הרב שלי לפעמים מעורר רתיעה. בשנה האחרונה החברה התרחבה וקלטנו אנשים רבים ומנוסים. אנשים עובדים שלוש שנים ופתאום מגיע מישהו חיצוני שעבד בחברה אחרת 20 שנה - אז פתאום הוא יגיד לנו איך לעבוד?"

הס אומר שייתכן שלפני 20 שנה הוא לא היה שוכר את עצמו לעבודה, ואת הקרדיט על שילובו מחדש כשכיר הוא נותן דווקא למנהליו. "צריך מנהל שיודע להתמודד עם דעות, להקשיב ולא להיבהל", הוא אומר. את השאלות לגבי פער הגילים בינו לבין יתר העובדים הוא מבטל. "ברוב פעמים זה מפרה. המנהלים והעובדים פתוחים מאוד, משתפים מאוד, עוזרים מאוד. האווירה פה כיפית הרבה יותר מבחברות 'המסורתיות' שבהן עבדתי. זה קשור גם לאופי של החברה, ופה יש ניהול לא היררכי, הרבה התעניינות ושיתוף פעולה בין מחלקות. יש פה מתלמדת בגילו של הבן הגדול שלי, 22. דווקא במקום הזה אני מרגיש שאומרים 'אני רוצה להקשיב לו'. אני מקבל הרבה שאלות. אחד העובדים פה עשה משהו שאני סירבתי לעשות כל החיים: הוא הזמין אותנו לאמצע שיחת מכירה שלו וביקש פידבק. זה לא טרוויאלי. אנשים לא אוהבים לקבל פידבק, וכאשר עבדתי בחברות אחרות, סירבתי לאנשים שהציעו 'לבדוק אותי'".

שלף אופטימית לגבי העתיד, וטוענת שהתרופה לגילנות שממנה סובלת תעשיית ההיי־טק בישראל היא המציאות. "כבר כיום אנו עדים לשינוי במגמה של העסקת עובדים מבוגרים, וישראל נמצאת בתחילת תהליך של העסקת מבוגרים. הדבר בולט בעיקר בהיי־טק, שסובל ממחסור בכוח אדם והוא אחד מהתעשיות עם הייצוג הנמוך ביותר של עובדים מבוגרים. ברבעון השלישי של 2017 20% מהגיוסים של אנשי פיתוח תוכנה היו של אנשים בני 40 ומעלה, לעומת 10% בתחילת 2018. המחסור הגדול במועמדים בתחום התוכנה וההנדסה מוביל חברות טכנולוגיה להעסיק עובדים שעד כה נמנעו מלהעסיקם. מצוקת כוח האדם והמודעות ההולכת וגוברת לחשיבות הגיוון התעסוקתי להעסקת יותר עובדים מבוגרים".

הס ולסרי מסכימים שהמפתח לשילוב רב־גילי מוצלח הוא צמא לידע ונכונות ללמוד. "כיום יש עולמות שלמים שאני לא מכיר, שהידע שלי לא רלוונטי בהם ואין לי מה להוסיף", אומר הס. "יש חשש גדול של אנשים מהיכולת של 'ותיקים' לעשות אדפטציה לעולם חדש יותר, אבל זה עניין של למידה. יש מקומות שבהם באמת עדיף לקחת ילד בן 25 עם הבנה מוחלטת בעולם שבו עוסקים, אבל יש מספיק מקומות שבהם למבוגרים יש מה לתרום".

"כשאתה עובד עם אנשים חכמים, הגיל הוא לא פונקציה", אומר לסרי. "זה צריך לבוא מבפנים. אתה צריך להיות רעב לאתגרים, רעב למשהו חדש. ואם אתה כבר בן 50 ואתה לא רעב למה שאתה עושה — אתה צריך למצוא משהו חדש".

אתה מסוגל להבין את הפחד של אנשים בני 50 לזוז?

לסרי: "אני יכול להבין, אבל לא להזדהות. זזתי הרבה פעמים. אולי בהתחלה פחדתי מהדברים האלה, אבל הבנתי שתזוזה היא המצב הקבוע שלי. אתה חייב להמשיך להתחדש כל הזמן. אפשר לעשות זאת בתוך החברה, אבל אם אין דרך אחרת — אז צריך לצאת החוצה".

הכותבת היא עיתונאית כלכלית, מגישה בערוץ 10



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#