פרשות נתניהו מוכיחות: ההרתעה אינה עובדת

נתניהו נבחר ארבע פעמים, עוסק בעניינים הכי גורליים לעתיד המדינה ומדלג בין מנהיגי עולם. לפי ההתנהלות במעונו, התפתחה שם תחושה של "מגיע לנו". זו תחושה שנלווית לעיסוק בדברים הרי גורל, וממרומי העיסוק בעניינים כאלה, זוטות היום־יום - מתנות, סיגרים - נראות זעירות

סמי פרץ
ראש הממשלה, בנימין נתניהו
ראש הממשלה, בנימין נתניהוצילום: אמיל סלמן
סמי פרץ

בניגוד לכל מה שמנסים להפיץ בסביבת ראש הממשלה בנימין נתניהו, אין חדווה בכך שהמשטרה ממליצה להעמידו לדין. מבין יריביו יש מי שעלץ למשמע ההמלצות, אבל נרשה לעצמנו להמר כאן שרוב הציבור הישראלי, לרבות מתנגדיו של נתניהו, אינו שמח כשראש הממשלה שלו חשוד בפלילים. זה מביש, מביך ומעציב, ואם זה יסתיים בהרשעה ובעונשי מאסר — על אחת כמה וכמה.

אפשר להתגאות במערכת חוק שעושה דין אחד לעשיר ולעני, לחזק ולחלש, ובמקביל לחוש נכלמים כשנשיא המדינה, ראש ממשלה, שרי אוצר ובריאות ורב ראשי נכנסים בזה אחר זה לכלא. אין צורך בנוכחות של ראש ממשלה נוסף בכלא כדי לחוש שמערכות החוק והצדק שלנו מתפקדות.

ואחרי שאמרנו את אלה, אנחנו נותרים עם תהייה גדולה בעקבות — והיא קשורה לכל אותם פוליטיקאים בכירים שישבו בכלא. הדעת נותנת שאחרי שמערכת אכיפת החוק מוכיחה את כוחה ואת יושרתה, תיווצר הרתעה משמעותית. הרי הסיבה העיקרית שבגינה אנחנו מרוצים שפוליטיקאי בכיר הולך לכלא היא שזהו מסר שאמור להרתיע פוליטיקאים אחרים, בכירים וזוטרים גם יחד, מפני עבירות פליליות.

לכאורה, אין כמו אנשי רמי דרג שנכנסים לכלא כדי לייצר הרתעה. ההיגיון הפשוט הוא שאם אנשים שעומדים בראש הפירמידה לא קיבלו הנחות, אזי האנשים שיחליפו אותם ייזהרו יותר. יחששו, יורתעו. אבל (מתנות מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר) ו– (שיחות נתניהו־נוני מוזס) וגם הפרשות הבאות בתור, 3000 (תיק הצוללות) ו–4,000 (בזק ובעל השליטה בקבוצה, שאול אלוביץ'), מוכיחות כי ההרתעה אינה עובדת. יש כוחות חזקים ממנה שמכריעים אותה. תאוות בצע, היבריס, ביטחון עצמי עודף, הכחשה והדחקה, ואולי עוד כמה כוחות שתיכף נזכיר.

ארנון מילצ'ן (מימין) ואיש העסקים ג'יימס פאקר
ארנון מילצ'ן (מימין) ואיש העסקים ג'יימס פאקרצילום: AFP

, שמעתי מכמה אנשים הגונים כי דעתם אינה נוחה מכך משום שהדבר פוגע במוסד הנשיאות או מוסד ראש הממשלה, ולכן מוטב היה שלא לשלוח אותם לכלא. אותם אנשים התקשו לקבל את הטיעון שמי שפגע במוסדות החשובים האלה הם אולמרט וקצב, ולא האנשים ששלחו אותם לכלא. אבל כנגד הטיעון הזה היו שתי טענות חשובות הרבה יותר: השוויון בפני החוק מחייב גם אנשים רמי דרג להיחקר ולהישפט. אם לא נרתיע אותם, פוליטיקאים בכירים יחושו חופשיים למעול, לגנוב, לקבל שוחד, להפר אמונים, לאנוס ולהטריד מינית.

ואולם כשבודקים את פרשות נתניהו השונות, הקרובות לו, מילצ'ן ומוזס, והרחוקות (בינתיים), הצוללת ובזק, הרושם שעולה הוא שאין הרתעה. בשנים האחרונות נטש נתניהו את הזהירות המיוחסת לו, איבד את הבלמים, ושכח או הדחיק שקודמו בתפקיד הלך לכלא בגין קבלת שוחד.

אין פלא, לכן, שגם סובביו של נתניהו איבדו את הזהירות והבלמים — מעורכי דינו, קרובי משפחתו דוד שמרון ויצחק מולכו, החשודים בפרשת הצוללות; דרך ארי הרו, שיורשע בהפרת אמונים ונהפך לעד מדינה; שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת שחשוד בפרשת בזק; , שהטריד עובדת בלשכה; פרח לרנר, שהודתה בהפרת אמונים ומרמה ופוטרה משירות המדינה; וגם הפרשות החוזרות ונשנות של רעייתו שרה על הנעשה במעונו. גם יו"ר הקואליציה הקודם, ח"כ דוד ביטן, מסובך בחקירה פלילית ועשוי לעמוד לדין.

זה לא רק נתניהו וסביבתו. תמצאו את אובדן ההרתעה גם ברשויות המקומיות: אף שכמה ראשי ערים ישבו בכלא, בכל פעם צץ ראש עיר תורן שמסתבך בפלילים. וגם במגזר העסקי זה קורה. אחרי שבני הדודים דני ונוחי דנקנר הורשעו ונשלחו לכלא (דני הספיק לרצות שני עונשי מאסר, נוחי מערער על גזר הדין שנפסק לו — שנתיים מאסר), ניתן היה לצפות שאנשי עסקים גדולים, חזקים ומקושרים יבינו שהם אינם חסינים. אלוביץ' (ידידו של נתניהו) לא הבין את הרמז.

אהוד אולמרט ומשה קצב
אהוד אולמרט ומשה קצב

שוב ההרתעה נכשלה. זה קרה גם למוזס, המו"ל של "ידיעות אחרונות". הוא הצליח לצאת בשן ועין מפרשת האזנות הסתר בשנות ה–90, אך ראה את יריבו דאז, עופר נמרודי, הולך לכלא בשל אותה פרשה. מוזס היה יכול להסיק מכך שמו"לים, אף שהם בעלי עוצמה, אינם חסינים, אבל שיחתו עם נתניהו, כפי שנחשפה בקלטות של הרו, הוכיחה שהוא איבד גם בלמים וגם זהירות.

ונשאלת השאלה: מדוע ההרתעה אינה עובדת? אפשרות ראשונה היא שאנשים בדרגות בכירות, יהא זה ראש ממשלה וסובביו או טייקון חזק ואנשיו, חשים שלהם זה לא יקרה. שיכרון הכוח, הקרבה למלכות והמלכות עצמה מסמאים אותם. משכיחים מהם פרשות טריות, שבהן הוכח כי מערכות אכיפת החוק שלנו מתפקדות לא רע. העוצמה הפוליטית והכלכלית, ההכרעה והשליטה על גורלם של רבים מבלבלות אותם ונוטעות בהם תחושה שהם כל יכולים, שלהם זה לא יקרה. ואם זה יקרה, הם יידעו להתמודד בזכות כוחם, כספם או קשריהם. אפשר יהיה לחוקק חוק, ללחוץ על גורמי אכיפת החוק, להערים על חוקרי המשטרה, ואפשר יהיה לחמוק מכתבי אישום, כי הנה, אביגדור ליברמן הצליח לחמוק, אף שלא הסביר מעולם כיצד הגיעו מיליוני דולרים לחשבונות הבנק של בתו ונהגו.

אפשרות שנייה היא שאותם אנשים חוטאים ביודעין ומנמקים זאת לעצמם בכך ש"מגיע לי". קחו למשל את נתניהו. הוא ראש ממשלה שנבחר ארבע פעמים לתפקיד, עוסק בעניינים הכי גורליים לעתיד המדינה, עובד סביב השעון, מקבל החלטות דרמטיות, ומדלג בין בירות ומנהיגי עולם. לפי ההתנהלות במעונו, ברור שהתפתחה שם תחושה של "מגיע לנו" אחרי כל מה שאנחנו עושים למען המדינה. זו תחושה שנלווית לעיסוק בדברים הרי גורל, וממרומי העיסוק בעניינים כאלה, זוטות היום־יום — מתנות, סיגרים, מימון נסיעות לחו"ל — נראות זעירות.

אפשרות שלישית היא שאובדן כוח הוא דבר כה מבעית, שרבים וטובים וחזקים וחכמים נהפכים לעבריינים כשכוחם והאימפריות שלהם בסכנה. כלומר, ההרתעה עובדת בימי שגרה, כשאין סכנות בסביבה, אך מרגע שצצה סכנה — כוחה גובר על כוחה של ההרתעה. כך היה עם באי.די.בי, עם אלוביץ' בבזק, עם מוזס בשיחות עם נתניהו, שבהן שיכנע אותו לצמצם את כוחו של מתחרו הגדול "ישראל היום", וכך קורה עם נתניהו עצמו בעיסוק האובססיבי שלו בתחום התקשורת, שאותה הוא רואה כגורם מפתח בשימור או אובדן שלטונו.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו
ראש הממשלה, בנימין נתניהוצילום: Ronen Zvulun/אי־פי

ויש נקודה רביעית, שאולי מסבירה חלק מהמקרים: החוטאים, ובהם נתניהו, לא חושבים שהם עשו משהו לא בסדר. הם משוכנעים - או משכנעים את עצמם - שזה לגיטימי לקחת מתנות, וזה בסדר לנהל שיחות כאלה עם מו"ל עיתון, וזה בסדר לסדר הטבות לבזק אף שבעל השליטה בה הוא ידידך. אלה המצבים שבהם הדבר הכי טוב שאתה יכול לאחל לאותו אדם הוא שיהיו סביבו יועצים נבונים שישכנעו אותו אחרת.

נ.ב

כששומעים את יועציו המשפטיים הקרובים של ראש הממשלה, ובהם , קשה שלא להתרשם מתחושת צדקת הדרך שהם מציגים והאמונה בחפותו. נכון, משלמים להם על כך וזה תפקידם. אבל עדיין, יש ציפייה שלא ינפנפו בביטול חשדות חמורים, יודו שמשהו אכן לא היה כשורה, שזה לא אסתטי.

משזה לא קרה, נותר לתהות אם ראש הממשלה מקיף עצמו באנשים שמעניקים לו הגנה אוטומטית, ולא שומרים עליו ומזהירים אותו מהסתבכויות. נכון שעורכי דין מתפרנסים מהגנה על נחקרים ונאשמים, אבל הדעת נותנת שמי שנמצא סביב ראש הממשלה ימנע ממנו לעלות על מוקשים, ולא יכשיר עבורו שרצים.

לנתניהו כישרונות רבים, אך בחירת אנשים מתאימים לתפקידי מפתח סביבו אינה אחת ממעלותיו. הוא תמיד יעדיף מישהו "משלנו" כשיקול מרכזי, ולא מעט פעמים יגלה שזה מתפוצץ לו בפרצוף. מוטב לו לבחור אנשים ישרים ואמיצים, שישמרו עליו לפני שהוא מסתבך. לא כשהוא שקוע עמוק בחקירות ובהמלצות משטרה לכתבי אישום.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker