קפיטליזם, קניבליזם והערך שמייצרים בבורסה - Markerweek - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קפיטליזם, קניבליזם והערך שמייצרים בבורסה

בין אם טראמפ נקט צעדי מדיניות כלכלית חיוביים או שליליים בשנתו הראשונה, הקשר בין ביצועי הכלכלה לביניהם הוא חלש. אינספור פרמטרים מקומיים, גלובליים, היסטוריים, תרבותיים, מבניים וקצרי טווח משפיעים על צמיחת התוצר ועל איכותו

59תגובות
דונלד טראמפ
Evan Vucci/אי־פי

חגיגה גדולה היתה השבוע באתרי האינטרנט של רבים מכלי התקשורת העוינים את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מדד דאו ג'ונס רשם ביום שני את הירידה הגדולה ביותר במונחי נקודות מעולם, ונפל ביותר מ–4%, ומאות עיתונאים ועורכים קפצו וצרחו בהנאה שטראמפ שותק אף שהוא צריך לספק הסברים.

ההיגיון שהנחה את העיתונאים פשוט: בשנה האחרונה טראמפ לא חדל לרגע להעלות על נס את העליות בשוק המניות האמריקאי כעדות מוחצת להצלחת המדיניות הכלכלית שלו. אם הוא אחראי לעליות, הם הסבירו, הוא צריך גם לקחת אחריות על הירידות, שמוכיחות את חוסר האמון של השווקים במדיניות שלו.

טראמפ מצייץ על וול סטריט בשיא - דלג

מאחורי העיסוק בביצועים של שוק המניות בהקשר של הצלחה או כישלון של טראמפ יש שלוש הנחות סמויות: 1. בטווח הקצר יש לנשיא השפעה גדולה על הכלכלה והצמיחה. 2. יש קשר ברור בין הכלכלה והצמיחה לבין ההתפתחויות בשוק המניות. 3. כאשר הבורסה עולה, מצבו של הציבור משתפר — ולהפך.

כפי שנראה מיד, שלוש ההנחות האלה שגויות: הקשרים בין הנשיאות, הכלכלה ושוק ההון קיימים, אבל הם חלשים ולפעמים גם הפוכים מהאינטואיציה של הציבור והפרשנים. ההנחות האלה, שחלקן צרובות בתפישה בארה״ב ובישראל במידה פחותה, משקפות חלק מהכשלים הבולטים ביותר בכלכלת השוק הדמוקרטית.

טראמפ מצייץ על המפולת בשווקים - דלג

נתחיל עם כמה מספרים פשוטים. שוק המניות האמריקאי עלה בשיעור מדהים בשמונה שנות כהונתו של ברק אובמה — יותר מ–235%. האם זה אומר משהו על אובמה? כמובן שלא. הסיבה העיקרית לזינוק המרשים היא טכנית: אובמה נכנס לבית הלבן בשיאו של המשבר הפיננסי הגדול, כאשר האי־ודאות היתה אדירה ומחירי המניות בשפל. הכלים שהפעיל אובמה להתמודדות עם המשבר לא היו שונים מהותית מאלה שג'ורג' בוש הבן הפעיל בשבועות האחרונים של כהונתו.

בין אם טראמפ נקט צעדי מדיניות כלכלית חיוביים או שליליים בשנתו הראשונה, הקשר בין ביצועי הכלכלה לביניהם הוא חלש. אינספור פרמטרים מקומיים, גלובליים, היסטוריים, תרבותיים, מבניים וקצרי טווח משפיעים על צמיחת התוצר ועל איכותו.

מחירי המניות מושפעים מהרווחים של הפירמות, מחיר ההון (ריבית) והציפיות לעתיד לרווחים. בדיוק כמו התוצר והצמיחה, כך לפעולות של הנשיא בטווח הקצר יש קשר חלש לפרמטרים האלה. האצה בצמיחה, למשל, יכולה להביא לעלייה בציפיות האינפלציוניות ובריבית ולמשוך למטה את מחירי הנכסים הפיננסיים.

אבל ההנחה החשובה ביותר והשגויה ביותר היא השלישית: הרעיון שעלייה ברווחי הפירמות ועלייה במחירי המניות משקפים תועלת לציבור. נתחיל עם כמה דוגמאות קרובות ופשוטות:

ב–30 בינואר הודיעו שלוש מהחברות הגדולות והחשובות בארה״ב על יוזמה חדשה: אמזון, ג׳יי.פי מורגן צ׳ייס וברקשייר התאוויי הודיעו על הקמת ארגון חדש שמטרתו להוריד את עלויות הבריאות עבור עובדיהן.

Susan Walsh/אי־פי

החברות לא מסרו שום מידע של ממש כיצד מתכוון הארגון החדש לבצע את המשימה הקשה הזאת, אבל בהינתן הגודל האדיר שלהן (שלוש מהחברות הגדולות בעולם עם שווי שוק מצרפי של יותר מטריליון דולר), ובעיקר המעמד המיוחד של הבוסים שלהן — ג׳ף בזוס, וורן באפט וג׳ימי דיימון — השווקים הגיבו מיד.

מה היתה התגובה? האם המניות של שלוש החברות זינקו? לא, ממש לא. הוצאות הבריאות של שלוש החברות האלה הן עדיין פרמטר שולי במודל העסקי שלהן. התגובה החדה של השווקים היתה במניות של חברות מסוימות בענף הבריאות — חברות ביטוח בריאות וסיטוניות של תרופות. מה עשו המניות שלהן? נפלו ב–3%–10%.

הנפילות במניות החברות האלה, ובראשן יונייטד הלת׳קייר, חברת ביטוחי הבריאות הגדולה בארה״ב, ביטאו את הערכת המשקיעים שדיימון, באפט ובעיקר בזוס ימצאו דרך לייעל את רכישת ביטוחי הבריאות או שירותי הבריאות. ארה״ב סובלת ממערכת הבריאות המושחתת והיקרה ביותר בעולם המערבי — ההוצאה על בריאות בארה״ב היא כ–18% מהתוצר, כפול מזאת של כל מדינה אחרת — אף שהתוצאות של המערכת מיטיבות בעיקר עם העשירים.

הירידה החדה במחירי המניות של חברות שמעניקות שירותי בריאות היא ביטוי חד, מיידי וברור לכך שיכול להיות קשר הפוך בין ביצועי המניות של המגזר לתועלת של הצרכנים או החברה האמריקאית כולה. בגרף המצורף מטה אפשר לראות את העלייה החדה במחיר של מניית יונייטד הלת׳קייר בשנים האחרונות. האם המניה זינקה מפני שהחברה מצאה דרכים יעילות יותר לספק שירותים טובים ללקוחותיה? סיכוי קלוש. הזינוק משקף את כוח השוק והריכוזיות העולה בענף, ובעיקר את התועלת שהפיקה מרפורמת אובמה־קייר, שהגדילה את ההוצאה התקציבית הממשלתית על שירותי בריאות.

מניית יונייטד הלת׳קייר

דוגמה מקומית יותר תבהיר את הרעיון לכל קורא: השווי של סלקום ופרטנר, הנסחרות בבורסה בתל אביב, נמוך כיום בכמחצית מהשווי שלהן לפני שבע שנים. קריסת המחיר של השתיים היא הדבר הטוב ביותר שקרה לצרכנים בשוק התקשורת הניידת ושוק הטלוויזיה הרב־ערוצית. השוק הראשון היה עד 2012 קרטל, הוא נהפך לתחרותי והחשבון החודשי ירד ב–50%–90%; השוק השני היה דואופוליסטי, ונהפך לתחרותי בעקבות הלחץ התחרותי שנוצר בשוק הראשון. הנה שוב: קשר הפוך ברור בין מחירי המניות לרווחה הציבורית.

מניות טבע קרסו בשנה האחרונה בשיעור חד, והעיתונות הכלכלית מבכה את שקיעתה של ספינת הדגל של הכלכלה הישראלית. אבל אחת הסיבות לנפילה במניית טבע היא שהפטנט על תרופת הקופקסון לטרשת נפוצה עומד סוף־סוף לפקוע. טבע, כמו רוב חברות התרופות, השתמשה בכל מיני תרגילים משפטיים ורגולטוריים כדי לדחות את הרגע הזה שוב ושוב. בעוד שבישראל מבכים את שקיעתה של ספינת הדגל, הרי שהחולים בטרשת נפוצה בארה״ב או משלמי המסים שמשלמים את החשבון שלהם דווקא צוהלים. טבע ניצלה את המונופול שלה כדי להעלות את מחיר התרופה ב–600% בעשור האחרון בלי שום הצדקה עניינית למעט כוחה המונופוליסטי והעובדה שזה מקובל במערכת הבריאות האמריקאית המושחתת, שמעוצבת בעיקר כדי לשרת קבוצות כוח, ולא את החולים.

ב–30 השנים האחרונות עברו בהדרגה רוב תוכניות הפנסיה של הציבור להשקעה חופשית בשוקי ההון בכלל ובשוק המניות בפרט. המעבר הזה עזר לצרוב עמוק יותר את התודעה הכוזבת שיש תמיד קשר ברור בין ביצועי שוק המניות לבין רווחת הציבור.

מזה 20 שנה מחדירה העיתונות הכלכלית את המנטרה ״הבורסה עולה — הציבור מרוויח״, עם תעשיית ניירות הערך הענקית על סרסוריה, ספספריה ומנהליה. זה שקר כפול. העלייה ברווחיהן של פירמות רבות משקפת לעתים פעילות כלכלית שלא יוצרת שום תועלת לציבור: ריכוזיות או גידול בכוח השוק שלהן שמאפשר להן להעלות מחירים ללקוחות, להוריד מחירים לספקים חלשים, להוריד שכר לעובדים שאין להם חלופות, להעלים מסים ולפגוע בסביבה.

וורן באפט
KEVIN LAMARQUE / רויטרס

אבל מה עם התועלת לציבור מעלייה במחירי המניות? אולי אנחנו מפסידים כצרכנים, משלמי מסים ועובדים — אבל מנגד הפנסיות שלנו מפצות אותנו.

זה השקר השני: מי שנהנה מרוב העלייה בשוקי ההון ברוב העולם הוא לא הציבור, אלא בעיקר המאיון והעשירון העליון. בארה״ב, למשל, העשירון העליון מחזיק 84% משווי שוק המניות. באשר לעשירונים הנמוכים, אלה כלל אינם נהנים מהחגיגה בשוק ההון: היקף הנכסים הפיננסיים שלהם הוא אפסי — הם אינם שותפים לעלייה במחירי המניות, אבל שותפים מלאים במימון יוקר המחיה, הרס הסביבה וניצול העובדים.

בדצמבר שנה שעברה פירסמו חמישה כלכלנים מארה"ב ומגרמניה מחקר שאפתני ורחב יריעה שאמד לראשונה את התשואה של מניות, אג"ח ונדל"ן מאז 1870 עד 2015. בטבלה המצורפת אפשר לראות את התשואה של מניות ביחס לנדל״ן בארה"ב.

אבל בעוד שרוב התקשורת שדיווחה על המחקר החשוב התמקדה בשאלה איזו השקעה טובה יותר — מניות, אג"ח או נדל"ן, באילו מדינות ובאילו תקופות, שאלה לא פחות חשובה היא הפער המרשים בין התשואות בשוקי ההון לבין הצמיחה בכלכלות והעלייה בשכר החציוני בהן.

התשואה של מניות ונדל"ן בארה"ב,
2015-1870

מקובל להסביר את התשואה הגבוהה בשוקי המניות בעלייה החדה בפריון כתוצאה מהתפתחויות טכנולוגיות וגלובליזציה. אבל זה לא כל הסיפור: חלק מהפער נובע מכך שיותר ויותר מהעושר שנוצר על ידי המגזר העסקי ושנצבר בנכסים פיננסיים בבורסות זורם לעשירונים העליונים, ובעיקר למאיון העליון במדינות רבות ובראשן ארה"ב. בגרף המצורף אפשר לראות את זה יפה: החל באמצע שנות ה–80 רוב ההכנסה (וגם העושק הפיננסי) זורם למאיון העליון, בשעה שהשכר החציוני בארה"ב נשחק לאורך עשורים. אם נחזור לטבלה, נראה שבעוד שהעשורים האחרונים היו מזעזעים למעמד הביניים לאחר שלושה עשורים של צמיחה חדה בשכר, הרי שבשוק המניות לא ניכר שינוי משמעותי. הוא המשיך לדהור בארה"ב בקצב שנתי של כ–9%.

שקר ״הציבור מרוויח״ טבוע היטב בשיח האמריקאי, שם נהגי מוניות, מורים, אחיות ושורה ארוכה של אנשי מעמד הביניים צוהלים כאשר הבורסה עולה, אף שהפנסיה של רובם המושקעת בבורסה נמוכה דרמטית מהצרכים הצפויים להם כאשר יגיעו לגיל הפרישה. להערכתי, זה עניין של עשור, שניים, אולי פחות, עד שעשרות מיליוני אמריקאים ממעמד הביניים ומטה יבינו ששוק ההון עובד לעתים קרובות נגדם.

ככל שהריכוזיות בכלכלה גדלה, כוח השוק של הפירמות הגדולות מול צרכנים, ספקים ועובדים גדל, ועולה הכוח הפוליטי שלהם לארגן חוקים ורגולציות שמיטיבים עמם — כך המודל של שוקי ההון הופך בהדרגה את הקפיטליזם לקניבליזם: קבוצות קטנות המורכבות ממנהלים, עובדים בכירים ובעלי מניות ״אוכלות״ את ארוחת הצהריים של קבוצות גדולות, מפוזרות וחלשות.

המעבר מקפיטליזם לקניבליזם הוא חמקמק ומורכב: קשה מאוד לזהות את הרגע שבו חברות מסוימות מתחילות לייצר פחות ופחות ערך לציבור כולו ויותר ויותר ערך על חשבון הציבור. אמזון היא דוגמה נהדרת: היצירתיות, המהלכים הנועזים, הגודל שלה והחזון הענק של בזוס מאפשרים לה לספק שירותים נהדרים ביעילות — אבל גם יאפשרו לה בעתיד לנצל את כוחה המונופוליסטי או המונופסוניסטי (מול ספקים) לדחוק מתחרים ולנוון שווקים.

DYLAN MARTINEZ/רויטרס

לא צריך לחכות לעתיד הרחוק כדי להבין מה אמזון מסוגלת לעשות. בספטמבר 2017 הודיעה החברה כי היא מתכננת להקים מטה נוסף, וקראה לכל הערים והמדינות הגדולות בארה״ב לבוא להתחרות מי תציע לה תנאים טובים יותר.

ברמת המדינה והעיר, הריצה אחרי אמזון עם הצעות למענקים ופטורים ממסים ורגולציות היא הגיונית: כל עיר תהנה מעשרות אלפי מקומות עבודה חדשים — אמזון גייסה בשנתיים האחרונות 200 אלף עובדים. אבל ברמת הרווחה הכוללת, מדובר בריצה לתחתית והעברת משאבים מהציבור כולו לידי חברה אחת. אמזון, בלי לוביסטים ובלי לכופף את ידו של אף פוליטיקאי, קובעת את החוקים שבהם היא פועלת. בזוס הוא לא רק האיש העשיר בתבל, המנכ"ל שיכול בהודעה אחת לעיתונות להפיל מניות של מגזרים שלמים, אלא גם מי שקובע לעצמו את החוקים.

האם זה מקרה שהאיש הזה גם קנה לעצמו לפני חמש שנים את "וושינגטון פוסט" והפך אותו בשנתיים האחרונות לאחד העיתונים המשפיעים בארה״ב? כמובן שלא. בעל המאה הוא גם בעל הדעה. כרגע העיתונאים העובדים בו מאושרים כי העיתון יוצא נגד טראמפ והוא ליברלי, אבל האם הוא יהיה ליברלי כאשר האינטרסים של בזוס יתנגשו בערכים ליברליים של תחרות וחופש?

כלכלת שוק בכלל, ושוקי ההון בפרט, הם המנגנונים היעילים ביותר לצמיחה ורווחה כלכלית. המדינות המצליחות בעולם — שוודיה, דנמרק ופינלנד — מחבקות את כלכלת השוק, התחרות הגלובלית ושוקי ההון הפתוחים. לצד התחרות מקיימות המדינות האלה רשתות הגנה חברתיות ומערכות אוניברסליות של חינוך ובריאות שמגנות על המפסידים בתהליך התחרותי האכזרי — וכך משמרות את הלגיטימיות הרחבה של השיטה.

הגידול בהכנסה ב-34 השנים האחרונות

אבל הכלכלה הזאת נהפכת לקניבליסטית כאשר לחברות הענק ולקבוצות כוח במגזר הפרטי והציבורי יש כוח שוק וכוח פוליטי שמאפשר להן לקבוע את כללי המשחק ולרכז בהדרגה עוד ועוד עושר בידיהן. הריכוזיות בכוח השוק, בכוח הפוליטי ובעושר הופכת את הקפיטליזם לקניבליזם.

אם לא נרסן את התוואי הקניבליסטי של הקפיטליזם — באמצעות החלשת כוחן של חברות הענק, פירוק מיליציות המיסוי וקבוצות הכוח שמחוברות לפוליטיקאים ולעטין משלם המסים וחיזוק רשתות ההגנה והשירותים החברתיים — התסכול הגובר במעמד הביניים יאיים על היציבות החברתית והלגיטימיות של הדמוקרטיה הליברלית, ויביא לעליית מנהיגים סמכותניים שיסמנו עוד ועוד אויבים פנימיים וחיצוניים.

זה לא תסריט דמיוני, יש לו קווי דמיון ברורים למה שקרה בשנות ה–30 באירופה. האובססיה של טראמפ, יזם כושל ומושחת שכל חייו צבר הון אף שהמשקיעים, העובדים והשותפים שלו בעיקר התרוששו, לשוק המניות כאמת מידה לביצועיו כנשיא היא סמלית ומבשרת רעות. ארה״ב היא עדיין השוק החשוב ביותר של ישראל ותמשיך להיות כזאת, אבל בכל הקשור לשוק הרעיונות, הערכים, התרבות והמדיניות הכלכלית, ישראל צריכה לאמץ את הקו של המדינות המצליחות ביותר בעולם, ולהתרחק מארה"ב ומטראמפ ככל שניתן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#