200 שקל ל-50 דקות ותורים מטורפים: זה המחיר שתשלמו על הבעיות של הילד שלכם - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

200 שקל ל-50 דקות ותורים מטורפים: זה המחיר שתשלמו על הבעיות של הילד שלכם

הורים רבים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז ובעיות בוויסות הרגשי נתקלים במשימה כמעט בלתי אפשרית כשהם מנסים לסייע לילדיהם: היצע המטפלים במערכת הבריאות הציבורית דל, התורים אינסופיים ומחיר פנייה למסגרת פרטית מגיע למאות שקלים לשעת טיפול ■ כתבה שלישית בסדרה

34תגובות
ילד נתלה על הוריו
ליאו אטלמן

אסף בן ה–9, המתגורר ביישוב קטן בשפלה, הוא ילד נבון ורב־כישורים: הוא מתופף, מצייר, יוצר בפלסטלינה, משחק כדורגל ונהנה לפתור תרגילים מסובכים במתמטיקה. אבל מגיל צעיר היו לו קשיים: הוא מיהר להתפרץ, התקשה להתמודד עם תסכול ולרסן את זעמו.

"בגיל 4, אחרי שהתמודד עם קשיים חברתיים בגן ועם ילדים שחששו מההתפרצויות שלו, לקחנו אותו לאבחון פרטי שעלה 2,500 שקל", מספרת אמו אלונה, "והמסקנה היתה שלאסף יש קושי בוויסות החושי והרגשי, לצד יכולות קוגנטיביות גבוהות".

עם האבחון הזה עלה אסף לוועדת שילוב (ועדה מקצועית הפועלת מתוקף תיקון לחוק חינוך מיוחד וקובעת אם תלמיד זכאי לסיוע שיעזור לו להשתלב במסגרת חינוכית רגילה), ובעקבותיה זכה ל"גננת שיח" (סייעת שנמצאת עמו בגן למשך כמה שעות בשבוע) ולטיפולים נוספים. "ההתפרצויות לא נעלמו כליל, אבל בעקבות הטיפולים והסיוע שקיבל חל שינוי משמעותי בהתנהגותו", אומרת אלונה.

ואז הגיעה כיתה א'. "אסף התרגש מאוד לקראת המעבר לבית הספר, וההכנה אליו היתה מרגשת ומלאת ציפייה, אבל כבר ביום השני הוא נתקל בקשיים", מספרת אלונה. "הוא אמר שקשה לו, שמשעמם לו ושהוא שונא את בית הספר". הימים חלפו ואסף לא הצליח להשתלב. "הוא היה חסר סבלנות, הסתובב בכיתה והפריע. כדי לעצור זאת המורה הושיבה אותו קרוב ללוח עם הגב לכיתה. היא פשוט לא ידעה מה לעשות אתו, אבל המהלך הזה רק הגביר את בדידותו ותסכולו.

"לקראת סוף השנה היינו מיואשים, אסף לא רצה ללכת לבית הספר, טיפס על עצים בהפסקות או נעלם. האבחון הפרטי שעשינו, שתקף לשלוש שנים בלבד, כבר לא היה רלוונטי, ובגלל ציוניו הטובים הוא לא היה זכאי לסיוע הממומן על ידי המערכת", מוסיפה אלונה. "בסופו של דבר, כדי לעצור את ההידרדרות, לקחנו אותו לטיפול רגשי בעלות של 250 שקל לפגישה שבועית. אחרי חצי שנה של טיפולים המצב התחיל להשתפר".

הסיפור של אסף אינו יוצא דופן. ילדים רבים מתמודדים מגיל צעיר מאוד עם הפרעות מסוגים שונים וברמות שונות, כמו עיכוב בהתפתחות המוטורית, קשיי שפה או קשיים בהכלת תסכול ודחיית סיפוקים. במקרים רבים הילדים האלה מאובחנים כלוקים בהפרעת קשב וריכוז, היפוטוניה (טונוס שרירים נמוך) קלה או קשיים בוויסות הרגשי או החושי.

"בעשור האחרון חל גידול משמעותי באבחון ילדים הסובלים מהפרעת קשב", אומרת ד"ר מלי דנינו, מנכ"לית אגודת ניצן לקידום הטיפול בלקויות למידה. "זה נובע מכך שיש יותר מודעות והבנה לנושא. לפני 20 שנה רק ילדים בודדים אובחנו בבתי הספר, בדרך כלל הם היו ילדים היפראקטיבים עם בעיות התנהגות קשות. כיום הספקטרום רחב יותר וכולל גם ילדים חולמנים, שלא מפריעים ולא מרגישים אותם".

לדברי דנינו, 5%–10% מילדים בכל כיתה בישראל מאובחנים כיום עם הפרעת קשב, ואצל חלק גדול הדבר מתבטא גם בלקויות למידה שונות, כמו בעיות בכתיבה או בקריאה. עם זאת, היא מסייגת ואומרת כי במקומות ומגזרים שונים, כמו בחברה הערבית או החרדית, המודעות עדיין קטנה ופחות ילדים מאובחנים ומטופלים.

"לעלייה באבחונים יש שלוש סיבות", אומרת ד"ר אורית הדר, מומחית בנוירולוגיית ילדים, מנהלת המכון להתפתחות הילד של שירותי בריאות כללית בחדרה. "הראשונה היא העלייה במודעות ההורים. הם לומדים מה צריך להיות בכל שלב התפתחותי של הילד והם הרבה יותר רגישים לזה. מצד אחד זה נהדר, אבל מצד שני יש הרבה פניות שהן לצורך הרגעה, וזה יוצר עומס על המערכת.

"הסיבה השנייה היא הפניית הגננות. גם הן מודעות יותר, ובמקרה הזה רפורמת טרכטנברג (שקבעה חינוך חינם מגיל 3) הביאה לכך שגננות מוסמכות בגנים הציבוריים רואות את הילדים מגיל צעיר יותר ומדווחות על קשיים.

"הסיבה השלישית היא שפעמים רבות רופא הילדים, למרות הידע הנרחב שלו בהתפתחות ילדים, לא נתפש כסמכות מספקת שיכולה להרגיע את ההורים, והם רוצים ומקבלים הפניה למכונים. כל זה מגביר את העומס על המכונים להתפתחות הילד".

לדברי הדר, המקרים הראשונים שמגיעים אליהם נוגעים למעקב אחרי פגים — מה שהיה פעם באחריות בתי החולים, עבר לטיפול המכונים להתפתחות הילד, ומדובר לטענתה בכמות לא מבוטלת. בהמשך מופנים אל מכוני ההתפתחות ילדים עם איחור בהשגת אבני דרך מוטוריות, למשל בגלל היפוטוניה.

בשלב הבא, לדבריה, מופנים למכון ילדים לקראת גיל שנתיים ועל רקע קושי שפתי, כשהילד לא מדבר ברור. "הבום הגדול של הפניות למכונים הוא בגילים שנתיים עד ארבע. בגילים האלה 33% מההפניות הן על רקע קשיי שפה". בגיל ארבע או ארבע וחצי מגיעים ילדים עם בעיות התנהגותיות, ובדרך כלל את ההפניה יוזמות הגננות.

אחרי הגילים האלה, אומרת הדר, יש ירידה של פניות למכונים (שלמעשה לא מקבלים לאבחון ראשון ילדים מעל גיל 6), ובכל הנוגע לליקוי למידה, מערכת החינוך היא האחראית על הטיפול. "כך זה לפי החוק", אומרת הדר. "הרעיון הוא שעד גיל 6 המוח יכול לבנות את עצמו ולהשתנות, ולכן זה באחריות משרד הבריאות".

תומר אפלבאום

"מערכת החינוך לא מתאימה לילדים עם הפרעות קשב וריכוז"

לדברי דנינו, הקשיים שבהם נתקלים הילדים המופנים לאבחון לא מעידים על יכולותיהם השכליות — שיעור המחוננים בהם דווקא גדול יחסית — אלא על יכולת להשתלב בכיתה וללמוד ככל הילדים. "אחד הביטויים של לקויות שונות הוא הפער בתפקוד ביחס לגילם ולרמת האינטיליגנציה שלהם", היא מוסיפה, ואומרת כי הבסיס המשוער להפרעות השונות הוא נוירולוגי, וכי בחלק גדול מהמקרים גם תורשתי.

"להורים קשה להכיל את הקושי, והעובדה שחלקם סובלים מאותה בעיה, לא מקלה על ההתמודדות", אומרת דנינו. "למעשה, אחד מתוך שלושה הורים לילד עם הפרעת קשב וריכוז יהיה עם הפרעה כזאת או אחרת. ניצן מפעילה קו חם להורים לילדים עם לקויות ומנסים לעזור. עם טיפול נכון בילדים ובהורים ואפילו להצטיין, לילדים האלה יש סיכוי טוב להשתפר ולהתמודד טוב יותר, ולכן האבחון והטיפול חשובים כל כך".

"הטיפול חייב לכלול הנחיית הורים שמותאמת להפרעת קשב וריכוז", אומרת אורן זך, מנחת הורים וצוותי חינוך המתמחה באתגרי קשב וריכוז. "הטיפול בילד לבדו לא מספיק. כל המערכת המשפחתית צריכה לעבור טיפול וללמוד כיצד להתמודד עם ההפרעה, מה גם שב–80% מהמקרים מדובר בהפרעה תורשתית. חלקם הולכים לסדנאות הורים רגילות, אבל אלה לא יכולות לתת מענה למצב המיוחד שבו נתון ילד עם הפרעת קשב וריכוז".

"הבעיה העיקרית של ילדים עם הפרעות שונות היא לא ההתמודדות עם ההפרעה עצמה, אלא עם ההשפעות הרגשיות שיש לה", מוסיפה מיכל דליות, יועצת משפחתית ובעלת בית ספר להכשרת יועצות משפחתיות. "לילדים עם הפרעות קשב, למשל, יש בדרך כלל איי.קיו גבוה מהממוצע, אבל הוא לא יכול לבוא לידי ביטוי, לפחות לא במסגרת השמרנית של מערכות החינוך הקיימות כיום בעולם המערבי, כי לילד אין שם תנאים שבהם הוא מסוגל להוציא את הפוטנציאל מהכוח אל הפועל".

לדבריה, "ילד עם הפרעת קשב לא מסוגל להתרכז, מחשבתו נודדת אחרי שעות של ישיבה במקום, ואז מתחילים לתת לו שמות תואר כמו 'עצלן', 'ביישן', 'חולמנית' וכו'. אבל הם מתאמצים הכי הרבה שהם יכולים".

דליות טוענת כי עד לפני כמה שנים החברה תייגה את הילדים האלה כ"לא מוצלחים", מה שהביא לפגיעה בדימוי העצמי שלהם, "ודימוי עצמי, יותר מאשר שכל, הוא זה שיקבע את מסלול חייו של האדם. במקרה של הפרעת קשב וריכוז הפגיעה בדימוי העצמי היא מתמשכת. יש פה רצף חוויות שליליות לאורך שנים שמלווה את הילדים האלה, והם מתחילים להאמין שהם 'מאכזבים', 'בעייתיים', שיש להם 'מזל רע' וכו'".

דליות מוסיפה כי "צריך לזכור שמערכת החינוך במתכונתה הנוכחית לא מתאימה לכל הילדים ובוודאי שלא לילדים עם הפרעות קשב וריכוז. וכשאנחנו מבינים שהילדים האלה לא טיפשים, צריך לתת להם תנאים כדי שיוכלו לפרוח". לדבריה, זאת הסיבה שהאבחונים חשובים. עם זאת, היא מוסיפה כי כחלק מעידן שבו ההורות היא מגוננת לעתים, יש הצפת יתר באבחונים — מה שעלול לפגוע באלה שזקוקים להם באמת.

ילדים עם מחשבים ניידים
בלומברג

"הזמן קריטי והתורים מטורפים"

למרות ההסכמה הגורפת על חשיבות האבחון והטיפול כשמדובר בהפרעות שונות, גם במקרים קלים יחסית, נראה שהמערכת הציבורית על ענפיה השונים מתקשה לתת מענה לדרישה. קופות החולים מנסות לסייע לילדים, אבל העומס גדול מאוד והתוצאה היא תורים ממושכים לאבחון ולקבלת הטיפול, חוסר יכולת לבחור מטפל ושעות טיפול שלא תמיד מתאימות להורים או לילדים.

"לבת שלי היה ליקוי שפתי", מספר דרור מאזור מודיעין. "עברנו את האבחון של מכבי ואחרי כמה חודשים נמצאה קלינאית תקשורת והתחלנו בטיפול. בתי היתה אז בת 5 והשעה היחידה שהיתה פנויה לקלינאית היתה 19:30. התוצאה היתה שבתי הקטנה היתה חסרת סבלנות במקרה הטוב ורדומה לגמרי בימים הפחות טובים, והטיפול לא היה אפקטיבי".

"לבן שלי היו מים באוזניים", אומרת שני, אמא ליאיר בן הארבע, "שגרמו לעיכוב בהתפתחות השפה. גם לאחר שנותח, הוא התקשה להשלים את הפער, ולאחר אבחונים שנמשכו חודשים, קיבלנו אישור לקלינאית תקשורת — אבל נאלצנו להמתין עוד כמה חודשים כדי להתחיל בטיפול. כשמדובר בילד קטן, כל עיכוב כזה יכול להיות קריטי, ולכן בשלב מסוים החלטנו על טיפול פרטי, שעלה 250 שקל לשעה, וכשהגיע התור שלנו דרך קופת החולים, עזבנו את המטפלת הפרטית".

גם במקרה של שירה, 9, שאובחנה בגיל צעיר יחסית כלוקה בהיפוטוניה קלה, המערכת הציבורית התקשתה לתת מענה. "זה התחיל כשהיא היתה בת פחות משנה", מספרת אמה, יעל. "המטפלת שמה לב שהיא לא מיישרת רגליים כפי שמצופה מילדים בגילה. עם הזמן שמנו לב שיש לה עיכוב התפתחותי ניכר שהלך וגדל. כשילדים אחרים בני גילה כבר רצו, היא בקושי עמדה, כשילדים אחרים דיברו בשטף לקראת גיל שנתיים, היא אמרה רק מלים בודדות".

בעקבות המלצה של רופאת הילדים, נשלחה שירה לאבחון במכון להתפתחות הילד. "התורים היו מטורפים. נקבע לנו מועד לאבחון לחצי שנה קדימה, ולמעשה היינו צריכים להמתין עד אז לקבלת הטיפולים, אף על פי שהזמן בגיל הזה הוא קריטי", אומרת יעל.

בסופו של דבר אובחנה שירה עם היפוטוניה קלה ואושרו לה טיפולים בפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת. "גם פה היו תורים, לא יכולנו לבחור את אנשי המקצוע שטיפלו בה, ובאופן כללי הרגשנו כי מאחר שמדובר במקרה קל, לפי המדדים שלהם, הטיפול בה שטחי, אף על פי שאנחנו הרגשנו שהיא צריכה טיפול מעמיק יותר".

הוריה של שירה החליטו לפנות לשוק הפרטי, ולדברי יעל, "התחלנו באבחון אצל רופא מומחה שעלה 1,000 שקל וקבע שמדובר בהיפוטוניה ו–DCD — סרבול יתר. בעקבות זאת הלכנו לקלינאית תקשורת מצוינת, שגבתה 300 שקל לשעה, ולפיזיותרפיסטית מנוסה, שעלתה 250 שקל לשעה. הריפוי בעיסוק והרכיבה הטיפולית היו דרך קופת חולים מכבי והעלות היתה מסובסדת, אם כי עדיין הסתכמה במאות שקלים בחודש".

יעל מספרת שהטיפול הכולל עלה אלפי שקלים. "למעשה, שירה נופלת בין הכיסאות ולכן אנחנו לא כל כך זכאים לסיוע", אומרת יעל. "היא לא הצליחה לעבור ועדות שילוב, כי הבעיה לא רגשית או קוגנטיבית. במכבי היו תורים ארוכים ולא תמיד יכולנו לבחור את המטפלים, ונותרה לנו רק האופציה הפרטית. כיום היא מתקשה בכתיבה, ואנחנו נאלצים לשלם 250 שקל בשבוע לתומכת למידה".

גם הוריה של עדי, ילדה עם הפרעת קשב וריכוז ועם לקויות למידה קשות הכוללות דיסקלקוליה (לקות למידה במתמטיקה) ודיסקוגרפיה (לקות בכתיבה), נאלצים לשלם מאות שקלים בחודש עבור הטיפול בה, בגלל אוזלת היד של המערכת הציבורית. "רמת הלקויות שלה קשה יחסית", אומרת אמה, ענבל. "בית הספר בא לקראתנו כמה שאפשר — אבל זה לא מספיק. ילדה במצבה צריכה עזרה בכל התחומים, ולכן אנחנו משלמים למורה בהוראה מתקנת 200 שקל ל–50 דקות, ו–140 שקל בשעה לעזרה באנגלית. ניסינו לקבל את הסיוע הזה בקופת החולים, אבל התורים שם ארוכים מאוד. תחילה אמרו לי לחכות שמונה חודשים לאבחון, ובאמצע תקופת ההמתנה האריכו אותה בחצי שנה נוספת".

ילדים בשיעור
בלומברג

מחיר שעת טיפול: 200–400 שקל

"בישראל יש מחסור אדיר בקלינאיות תקשורת", אומר בכיר במערכת הבריאות. לדבריו, משרד הבריאות כשל כישלון חרוץ בתכנון כוח אדם ולכן אין אפשרות לתת מענה לביקושים. "המצב במרכז קשה ובפריפריה אפילו יותר. נסי להשיג קלינאית תקשורת בדרום, אפילו באופן פרטי, ונראה אם תצליחי. יש מעט מאוד מסגרות לימודיות להכשרת קלינאיות תקשורת, ולכן תנאי הסף גבוהים מאוד".

הביקושים הגדולים, לצד ההיצע הנמוך של בעלי מקצוע המיומנים לטפל בהפרעות השונות, ובראשן בעיות תקשורת והפרעות קשב, הביא לעלייה משמעותית בתעריפים שגובים המטפלים בשוק הפרטי, כמו קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק ופיזיותרפיסטיות. מאחר שאין פיקוח או רישום על התחום, טווח המחירים מתבסס על עדויות ההורים, ולפיו שעת טיפול נעה בין 200 ל–400 שקל, תלוי בסוג הטיפול ובביקושים למטפל. "צריך להבין שכדי שטיפול יצליח דרוש זמן", אומרת אלונה, "וזמן, במקרה הזה, שווה הרבה מאוד כסף".

לדברי הבכיר במערכת הבריאות, אחד העיוותים הקשים בחוק הבריאות הממלכתי גורם לכך שלמטפלים בתחום התפתחות הילד יש תמריץ לעזוב את מערכת הבריאות הציבורית וליהפך למטפלים פרטיים, כי "הם מקבלים על זה מימון מהמערכת הציבורית". הבכיר מתייחס לחוק הבריאות הממלכתי, הקובע כי מטופל שממתין לאבחון מעבר לשלושה חודשים ו–29 יום, יהיה זכאי להחזר עבור הטיפולים ובלבד שהציג קבלה. לפי חוקי סל הבריאות, במקרים כאלה ילדים בני 3–6 זכאים לסל של 54 טיפולים בשנה, ובהם פיזיותרפיה, ריפוי ועיסוק וקלינאית תקשורת. בכל מקרה, ההחלטה על כמות הטיפולים היא של המערכת הציבורית.

הבכיר מוסיף כי ב–2017 לבדה עזבו את מערכת הבריאות הציבורית עשרות מטפלים שנהפכו למטפלים פרטיים. "כך נפגעת יכולתה של המערכת הציבורית להציע תורים זמינים והילדים נפגעים, ההורים משלמים יותר ומערכת הבריאות הציבורית נחלשת. כל זה קורה בהכוונה מלאה של משרד הבריאות".

בעניין זה מוסיפה הדר כי הצוותים המטפלים במכוני הטיפול מדשדשים לעומת הביקושים הגואים: "הצוות גדל בשיעור של עשירית לעומת הגידול בביקושים, ולכן אין דרך שבה נוכל לתת מענה לביקושים הגדלים".

לדברי הבכיר, במערכת החינוך המצב לא טוב יותר. "הכי טוב היה שהילד שזקוק לעזרה יקבל את הטיפול במסגרת הגן המוכרת לו. כלומר, שישתלב בגן ילדים מיוחד עם צוות שמיומן בטיפול בהפרעות השונות". אבל לטענתו, "למרות תקציבי העתק שמקבלים הגנים האלה, הם נותנים מענה למעט מאוד ילדים וההורים האחרים נאלצים לצאת מהעבודה כדי לקחת את הילד לטיפול ולהחזיר אותו שוב למסגרת".

"ילדים עם נכות המוכרת על ידי ביטוח לאומי, כמו ילדים על הספקטרום האוטיסטי, מקבלים תמיכה וסיוע — לא תמיד זה מספיק כמובן, אבל זה משהו", אומרת יעל. "אבל ילדים רבים עם הפרעה אחת זוכים להתעלמות או לסיוע מועט, למרות ההשלכות העמוקות של ההפרעה, ואז ההורים נאלצים להשקיע מכספם אלפי שקלים. וכשהכסף נגמר — הילד נותר לעתים ללא טיפול".

ממשרד הבריאות נמסר: "משרד הבריאות מודע לבעייתיות בנושא השירותים והטיפולים במסגרת התפתחות הילד, ופועל למציאת פתרון לסוגיה ולשם שיפור השירות והזמינות, בעיקר בפריפריה. כחלק מהמאמץ הוחלט על הקמת ועדה בראשותו של המשנה למנכ"ל המשרד, פרופ' איתמר גרוטו, שתפקידו לבחון את הנושא לעומקו ובהמשך להוציא מסקנות אופרטיביות לשם השגת פתרון לסוגיה ושיפור השירות. בנוסף, משרד הבריאות הכשיר 480 רופאי משפחה וילדים למתן מענה לתחום הפרעות קשב וריכוז".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#