הבלוף הכלכלי שנחשף, מגיפת ההטרדות המיניות - ועוד 3 דברים שהגיעו השנה לדאבוס

"הסיפור ששלט בכיפה של הכלכלות המערביות מאז מלחמת העולם השנייה - שהשווקים הפתוחים מאפשרים לכל מי שיתאמץ ויגלה כישרון להצליח - מאבד בהדרגה את מעמדו"

גיא רולניק
גיא רולניק
פעילי גרינפיס מפגינים ומניפים את "פסל הצדק" מחוץ למרכז הקונגרסים שמארח את הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס
דאבוס 2018צילום: ARND WIEGMANN/רויטרס
גיא רולניק
גיא רולניק

1. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ומקורביו שיווקו את עצמם ערב הבחירות לנשיאות בארה״ב כתנועת נגד לממסד. מי שהיה יועצו הקרוב וסולק לבסוף, סטיב באנון, סימן את כינוס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס כסמל הממסד ואת "איש דאבוס" כהתגלמות המזוקקת של האליטות הפוליטיות-עסקיות-אקדמאיות, שעסוק בקידום עצמי על חשבון הציבור. בעוד ש"איש דאבוס" תומך לכאורה בגלובליזציה, סחר חופשי וערכים ליברליים - באנון וטראמפ מכרו עצמם כמי שיילחמו באנשי דאבוס למען "האנשים שנשכחו".

הם שיקרו, כמובן. לאחר הבחירות המשיך באנון לשתף פעולה עם טראמפ גם כאשר האחרון התחיל למלא את הממשל ב"אנשי דאבוס" - מנהלים לשעבר מבנק ההשקעות גולדמן סאקס - ויצא מהבית הלבן רק לאחר שהפסיד במאבקים הפנימיים בחצרו של טראמפ לחבורת אנשי וול סטריט. טראמפ סיים את השנה הראשונה שלו בנשיאות בשורת צעדים שהיטיבו בעיקר עם אנשי דאבוס, ובאופן סמלי הגיע לכאן אתמול בבוקר (שישי) רק כדי לשאת את הנאום המרכזי.

בשיחות המסדרון כאן אנשי דאבוס מצקצקים נגד טראמפ ורעיונותיו, אבל רובם מרוצים מאוד מהמדיניות הכלכלית שלו; בשנה שעברה הוא הוריד לכל המנכ"לים של חברות הענק האמריקאיות את המס, ביטל רגולציות על מערכת הבנקאות, מינה לבתי המשפט שופטים שמרנים שסבורים שכסף בפוליטיקה שווה חופש דיבור, ומילא את גופי הפיקוח על איכות הסביבה באנשים שנלחמו נגד הגופים האלה במשך שנים.

החלטתו של טראמפ להגיע לדאבוס והשמחה הגדולה שבה מקבלים אותו כאן חשפה שוב את הבלוף, למי שהיה זקוק לחשיפה נוספת: בסופו של דבר רב המשותף על המפריד לאליטה "הליברלית" ולאליטה "השמרנית": הם כולם רוצים להיות חברים במועדון הזה, ויעשו הכל כדי לעודד מדיניות כלכלית שמשמרת אותם שם. טראמפ הוא לא יותר ולא פחות "איש דאבוס" מרוב המנכ"לים, האוליגרכים והטייקונים שפוקדים מדי שנה את העיירה השווייצית.

נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ במהלך ארוחת ערב חגיגית עם מנכ"לי חברות בינלאומיות. כנס הפורום הכלכלי בדאבוס 2018
נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ במהלך ארוחת ערב חגיגית עם מנכ"לים של חברות בינלאומיות. כנס הפורום הכלכלי בדאבוס 2018צילום: CARLOS BARRIA/רויטרס

2. ריכוזיות: הכנס בדאבוס מרכז תשומת לב תקשורתית גדולה, רוב העיתונים החשובים בעולם מקדישים לו עמודים מיוחדים, אבל הוא אינו קובע סדר יום ציבורי. הוא מגיב לו. הכינוס, שנערך זה 48 שנה, הוא בעיקר מועדון חברים לנטוורקינג של אנשי עסקים, פוליטיקאים, ביורוקרטים, אקדמאים ועיתונאים מכל העולם. אם אתם רוצים לדעת לאן הולכת הכלכלה הפוליטית העולמית - הכינוס בדאבוס לא יעזור לכם. אם אתם רוצים לדעת אילו נושאים כבר נהפכו למיינסטרים, לברורים, למדוברים - הכינוס הזה הוא סמן לא רע.

למרות החשיבות האדירה שיש לנושאי תחרות והגבלים עסקיים לרווחיות הפירמות, לכוחן הפוליטי, למחירים, לחדשנות ולמדיניות כלכלית בכלל — במשך שנים לא מצאו מארגני הכנס צורך לעסוק בריכוזיות הגוברת בכלכלות ובענפים רבים ובהשלכותיה על הכלכלה והדמוקרטיה. נושאי האי־שוויון נהפכו למרכזיים בחמש השנים האחרונות, אבל אזכור הקשר בין אי־שוויון לריכוזי כוח כלכליים ופוליטיים לא התקבל כאן בברכה.

השנה זה השתנה. סימן ראשון לכך היה סדרה של מאמרים והתבטאויות של כלכלנים המועסקים בפורום או קשורים לרשת שלו, שהחלו לסמן את הריכוזיות של כוח כלכלי ופוליטי ככשל המרכזי של המדיניות הכלכלית הניאו־ליברלית. סבסטיאן בקאפ, מנהל התוכן של הכינוס, הצביע על כך שהרווח הממוצע של העשירון העליון של החברות האמריקאיות גבוה פי שמונה מהרווח הממוצע של כלל החברות - זינוק חד לעומת יחס של 3 ל-1 בשנות ה-90.

ביום הראשון של הכנס הוזמנו העיתונאים לדיון תחת הכותרת ״האם אנחנו יכולים לחיות עם מונופולים?". התשובה של הדוברים היתה ברורה: לא. אנחנו לא צריכים לחיות עם מונופולים. בעוד חלק גדול מהשיח על הסכנה שבריכוזיות מתרכז בהשלכות על הצרכנים, פרופ' דיוויד אוטור מ–MIT טען שהריכוזיות מכה בעיקר בעובדים, שבאזורים רבים סובלים ממספר הולך וקטן של חלופות כתוצאה ממיזוגים ומהסדרים כובלים בין מעסיקים שנועדו להחליש את כוח המיקוח של העובדים.

מבט מהאוויר על דאבוס
מבט מהאוויר על דאבוסצילום: בלומברג

אתמול נערך דיון בשאלה רגישה לא פחות עבור חלק מהמשתתפים בכנס: "לעצור לחשוב: ריכוז כוח". תוך דקות התגלגלה השיחה לשער מגזין "אקונומיסט" האחרון, שעסק בצורך הדחוף לפרק, לרסן ולהכניס תחרות לפלטפורמות הדיגיטליות הגדולות - פייסבוק, גוגל ואמזון. אחד המשתתפים בדיון, שהיה סגור לתקשורת, הודה בשלב מסוים שבאחרונה שכרו גוגל ופייסבוק את שירותיו. זה לא מנע ממנו לכנות אותן ״המפלצות״.

3. לפני שנה או שנתיים האפשרות ש"איש דאבוס" יערוך הקבלה בין מארק צוקרברג לבין מנכ"ל של חברת סיגריות נראתה כמדע בדיוני. פייסבוק וגוגל הן כבר עשור החברות המדוברות והנערצות ביותר בעולם כולו ובדאבוס בפרט. השנה זה קרה כבר ביום הראשון של הכנס: המיליארדר מארק בניוף, היזם והמנכ"ל של חברת התוכנה סיילספורס, קבע בנחרצות בראיון ש"״צריך להטיל רגולציה על פייסבוק כמו על חברות סיגריות״.

הקולות הקוראים להפעיל רגולציה על ענקיות האינטרנט והטכנולוגיה התגברו מאוד בשנה האחרונה, תחילה בתקשורת ובהמשך באקדמיה. אבל כאשר איש עסקים בולט ומצליח כמו בניוף לוקח צד ברור וקורא למעורבות ממשלתית נגד ענקית אינטרנט - ברור שאנחנו נמצאים במקום אחר. ייתכן מאוד שלבניוף יש סיבות עסקיות לראות את הענקיות נחלשות או נכנסות תחת פיקוח, אבל זה היה גם המצב לפני שנה ושנתיים. מה שקרה עכשיו הוא שילוב של צמיחתן האדירה של הפלטפורמות בשנים האחרונות וסימני שבירה בספירלת השתיקה והפחד סביבן. כל התבטאות נוספת נגד הענקיות נותנת לגיטימציה ואומץ לדובר הבא.

4. האם יש משמעות לשינוי החד בנרטיבים ובסיפורים סביב ענקיות האינטרנט? האם לנרטיבים יש משקל במדיניות כלכלית ובהתנהגות של שווקים? "בעבר הכלכלנים חשבו שעיסוק בעניינים 'רכים' כאלה הוא מתחת לכבודם. היום זה כבר לא המצב", טען שלשום אחד מכוכבי דאבוס הקבועים, פרופ' רג׳וראם ראג׳ן, שהיה עד לפני שנה נגיד הבנק המרכזי של הודו. נושא הפאנל שבו דיבר ראג'ן היה ״הכוח של נרטיבים כלכליים״, והדוברים לא היו סופרים, אמנים ואנשי רוח, אלא כלכלנים ואנשי עסקים, ובראשם חתן פרס נובל לכלכלה רוברט שילר. בשנה שעברה פירסם שילר מאמר נרחב בתפקידו כנשיא אגודת הכלכלנים האמריקאים, שבו קרא לחבריו להתחיל לחקור את התפקיד המרכזי של נרטיבים וסיפורים בכלכלה בכלל ובמדיניות כלכלית בפרט.

מנכ"ל גולדמן זקס, לויד בלנקפיין. דאבוס 2018
מנכ"ל גולדמן זקס, לויד בלנקפיין. דאבוס 2018צילום: בלומברג

רוב הכלכלנים ואנשי המדיניות רוצים שנאמין שהם עוסקים במדע מדויק או במקצוע עם כללים ברורים, אבל חברי הפאנל הסכימו שרבים מהמודלים והרעיונות שלהם הם "סיפורים" שהיכולת להוכיחם אמפירית משתנה לאורך זמן. סגן ראש ממשלת סינגפור תרמן שנמוגרטנאם טען בפאנל ש"הסיפור" ששלט בכיפה של הכלכלות המערביות מאז מלחמת העולם השנייה - שהשווקים הפתוחים מאפשרים לכל מי שיתאמץ ויגלה כישרון להצליח - מאבד בהדרגה את מעמדו. "הסיפור של הימין על השוק החופשי שפותר הכל ושל השמאל על חלוקה מחדש והלאמות של פעילויות כלכליות - לא עובדים כבר", קבע הסינגפורי. חבריו לפאנל שחיים במשטרים הנחשבים דמוקרטיים יותר נאלצו להסכים.

שילר הסביר שלנרטיבים יש השפעה עצומה על הדרך שבה נתפשת מדיניות כלכלית, ודימה את הדרך שבה הנרטיבים מתפשטים למגפות: ברגע שהן עוברות נקודה מסוימת ו״תופסות״ - הן מתפשטות במהירות אדירה. ״כמו במגפות, יש סיפורים שמתפשטים במהירות וכאלה שמתפשטים בהדרגה לאורך שנים״, אמר שילר. ״הרעיונות של קרל מרקס החלו להתפשט במהירות דווקא שנים ארוכות לאחר שמת. לעומת זאת, הרגולטורים בבריטניה מיהרו לחלץ את בנק נורת׳רן רוק מתוך חשש מוצדק שהנרטיב של ׳בנקים נופלים׳ יתפשט במהירות״.

הנרטיב שהקפיטליזם הריכוזי הגלובלי במתכונתו הנוכחית מאבד את הלגיטימיות והאפקטיביות שלו - מתפשט באטיות אך בשיטתיות מאז המשבר הפיננסי של 2009, ומאלץ את אנשי דאבוס להתמודד אתו שוב ושוב - אבל כדרכן של מהפכות מדעיות, כל עוד לא תוצע פרדיגמה חדשה שנותנת מענה טוב יותר - כל הנהנים ממנו ייאבקו כדי לשמרו. לעומת זאת, ייתכן שהנרטיב שענקיות האינטרנט מאיימות על הדמוקרטיה והכלכלה יתפשט כמו מגפה מהירה.

5. בעוד שהנרטיב החדש על ריכוזיות בכלל ועל ענקיות האינטרנט בפרט עושה את דרכו בהססנות דרך מסדרונות דאבוס, הרי שנרטיב אחד שהגיח בעמוד הראשון של "ניו יורק טיימס" לפני שלושה חודשים, עם חשיפת המטריד המיני הסדרתי הארווי ויינשטיין, התפשט במהירות של מגפה שיש לה סיכוי לא קטן לקנות אחיזה ולשנות את הנורמות בעולם המערבי. ביום רביעי ב–10:45 נפתח בדאבוס דיון תחת הכותרת ״אנחנו צריכים לדבר על הטרדות מיניות״. כנראה שהיה צריך לדבר על הטרדות מיניות בפורום הזה, שרובו נשלט על ידי גברים לבנים ועשירים כבר עם ייסודו לפני 48 שנה - אבל רק עכשיו זה קורה.

המיליארדר מארק בניוף, היזם והמנכ״ל של חברת התוכנה סיילספורס
המיליארדר מארק בניוף, היזם והמנכ״ל של חברת התוכנה סיילספורסצילום: DENIS BALIBOUSE/רויטרס

מעניינת יותר מהפאנל על הטרדות מיניות בדאבוס היא החלטתו של עורך "פייננשל טיימס", ליונל ברבר, לשלוח שתי עיתונאיות צעירות מחופשות למלצריות לארוחת ערב סגורה לגברים עשירים בלבד במלון דורצ׳סטר בלונדון. לארוחה, שעורך מדי שנה מועדון בריטי לצורך גיוס כספים למוסדות צדקה, מוזמנים בעיקר חברי האלפיון העליון הבריטי. באירוע שירתו 130 נשים צעירות 360 גברים ממסדרונות הכסף, הכוח והשלטון הבריטי. העיתונאיות של "פייננשל טיימס" תיעדו ערב של הטרדות מיניות, מילוליות ופיזיות, ופירסמו שלשום את התחקיר הענק בעמוד הראשון של העיתון. 48 שעות לאחר פרסום התחקיר הודיע ״מועדון הנשיאים״ על סגירתו - לאחר 33 שנה רצופות שבהן הוא עורך מדי שנה את ערב גיוס התרומות ל״גברים בלבד״.

האירוע אינו ״הגילוי״ של הצביעות והאבסורד - הסגנון שנכפה על המלצריות באירוע של גברים בלבד בערב התרמה לצדקה - אלא החלטתו של עיתון כלכלי מוביל לצאת מאזור הנוחות הרגיל אל מקום שיביך רבים מהקוראים, המנויים והמפרסמים הכי חשובים שלו. יש סיכוי טוב שההתנהגות של הגברים הבריטים העשירים לפני חמש, עשר או 50 שנה לא היתה הרבה יותר אלגנטית מאשר ב-2018, אבל אז "פייננשל טיימס" לא חשב שמתפקידו לחשוף אותה בדרך כה יצירתית ואגרסיבית.

את המגפה הזאת לא נראה שאפשר כרגע לעצור - וייתכן שבמישרין או בעקיפין היא תתברר גם כרלוונטית למאבקים נוספים במוקדי כוח פוליטיים וכלכליים, שמנצלים נשים, עובדים, אזרחים, משלמי מסים ומיעוטים מוחלשים בעולם המתפתח וגם בעולם המפותח.

רוברט שילר
פרופסור רוברט שילרצילום: AP

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ