תואר ראשון בהתעשרות: כך מרוויחים רפי ועפרה אלול מיליונים - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תואר ראשון בהתעשרות: כך מרוויחים רפי ועפרה אלול מיליונים

רפי ועפרה אלול, חבר כנסת חברתי לשעבר ומורה בתיכון, החליטו למנף את הקשרים שרקמו במשך השנים כדי להרוויח כסף. כך, בעזרת אנשי עסקים, פוליטיקאים ואוליגרכים הוקם המרכז האקדמי פרס, שממנו כבר משכה עפרה אלול שכר של כ-13 מיליון שקל

301תגובות
רפי ועפרה אלול
תומר אפלבאום

עפרה אלול, מנכ"לית המרכז האקדמי פרס ברחובות, מעידה על עצמה כ"בעלת רגישות חברתית" לפחות כמו בעלה, ח"כ לשעבר רפי אלול, שבשנות ה–90 עמד בראש "הלובי החברתי" בכנסת. עם זאת, ב–2009–2016, כשתאריה במרכז התחלפו — מנכ"לית, יו"ר הוועד המנהל או יו"ר חבר נאמנים — השתכרה אלול במצטבר כ–13 מיליון שקל — 1.6 מיליון שקל בממוצע בשנה. ב–2015 לבדה השתכרה 1.9 מיליון שקל — כ–160 אלף שקל בחודש.

השכר החריג במוסד הביא לכך שרשם ההקדשות, המפקח מטעם משרד המשפטים על חברות לתועלת הציבור, הורה לבדוק את המכללה. בעקבות דו"ח ביקורת חמור של משרד רואי החשבון קדמי־אלחנתי, שנחשף באחרונה ב–TheMarker על ידי טלי חרותי-סובר, הרשם דרש מהמרכז להפחית את השכר במוסד, מכיוון שמדובר בחברה לתועלת הציבור, ושהמשכורות הגבוהות בו עלולות לשמש לדבריו לחלוקת רווחים אסורה.

בדו"ח נקבע כי תנאי השכר החריגים היו גם אצל נשיא המרכז האקדמי, הפרופסור למשפטים רון שפירא, שאותו אלול גייסה לתפקיד והרוויח אף יותר ממנה, בין היתר, בזכות בונוס של 200 שקל על כל סטודנט שנרשם — בונוס שנחתך בחצי בעקבות התערבות הרשם. שכרה השנתי של אלול ירד בעקבות הדו"ח ל–1.2 מיליון שקל ב–2016.

>> 200 שקל על כל סטודנט: הבונוס המשונה לנשיא ולמנכ"לית במרכז האקדמי פרס

"לדעתי, השכר שם חזירי", אומר בכיר בתחום החינוך. "זה דבר צורם בפני עצמו, אבל בטח לאור זה שאלול מתיימרת להיות חברתית ולדאוג לסטודנטים מרקע קשה".

רפי אלול (משמאל), עם אהוד ברק, שמעון פרס וציפי לבני
אילן אסייג

כמכללה פרטית, לא ממש קשה להתקבל למרכז האקדמי פרס, אך צריך 25 אלף שקל בשנה כדי לממן את התואר הראשון ו–42 אלף שקל בשנה כדי לממן תואר שני במינהל עסקים. למבחן לשכת עורכי הדין שנערך בדצמבר האחרון, אגב, ניגשו 46 סטודנטים למשפטים מהמרכז, ורק 26% מהם עברו אותו. "עפרה גאה בסטודנטים ובהצלחה שלהם, ובטוחה שבבחינות הבאות הם יגיעו למקום הרבה יותר גבוה", אמרו השבוע מקורבים לאלול. אותם מקורבים טוענים שאין בעיה עם שכרה הגבוה, ואף נעשה לה עוול כאשר נדרשה להורידו. "בכל ארגון מצליח יש מנהל מצליח שמקבל משכורת שמשקפת את ההצלחה שלו, למה זה רע?", הם אומרים. "מגיע לה כל שקל שהיא מקבלת. חוץ מזה, גם במכללות פרטיות אחרות המשכורות גבוהות".

אלול היא מורה שבשלב מסוים בחייה החליטה להיות יזמת בשוק המכללות הפרטיות. בעלה רפי הוא לוביסט, יועץ ומתווך בעסקות שונות, שהתחיל את דרכו כעסקן פוליטי ולאחר מכן היה ראש מועצת מזכרת בתיה וח"כ מטעם מפלגת העבודה. שניהם, בזכות הרבה אמביציה והיותם אנשים ממולחים שיודעים להתחבב על אנשים ולטוות קשרים, נהפכו לאנשים אמידים, ואורחים קבועים וטבעיים בכל התכנסות של מועדון ההון־שלטון הישראלי.

התכנסות כזו היתה בספטמבר האחרון בהאנגר 11 בנמל תל אביב, כאשר בני הזוג חיתנו את בנם רון. לאירוע הגיעו, בין היתר, גדעון סער וגאולה אבן, איש העסקים אלפרד אקירוב, אבי בלשניקוב, לשעבר יו"ר ערוץ 10 ויו"ר הדסה, יפית גרינברג והאלוף במיל' עמוס מלכא.

בני הזוג אלול כבר מורגלים לארח את הצמרת העסקית והפוליטית של ישראל. עד לפני ארבע שנים הם אירחו מדי שנה בביתם את צמרת המדינה במסיבת מימונה, כאשר שמעון פרס, פטרונו הפוליטי של אלול, היה אורח הכבוד באירוע. בשנות ה–90 היו אלה אירועים פוליטיים, אך לאחר שרפי אלול פרש מהפוליטיקה ונהפך ללוביסט, חגיגות המימונה נהפכו לאירועי הון־שלטון לכל דבר. בנקאים ואנשי עסקים כמו שרי אריסון, מיקי שטראוס, ציון קינן, מאיר שמיר ומודי כידון היו שם, וגם מקום הפוליטיקאים לא נפקד.

שכר של כ-2 מיליון שקל בשנה ב-2015

עפרה אלול מתגאה גם בחברויות עם ליאורה עופר, דרורית ורטהיים, שרה אלאלוף (אשתו של איל הספנות ז'ק אלאלוף) ונשות עסקים אחרים מצמרת ההון בישראל. בשיחות סגורות רפי אלול מספר על חברותו עם נוחי דנקנר, שעמו נהג להסתובב בדרום ובצפון במסגרת פעילותו החברתית של הטייקון לשעבר, שאלול גם היה דירקטור באחת החברות שלו. חלק מאותן היכרויות אף סייעו לעתים לפועלה של עפרה אלול במכללה שאותה הקימה.

רפי אלול: איש אמונו של פרס, חבר קרוב של אריסון

המרכז האקדמי פרס לא נקרא כך במקרה. ב–2006, כאשר היה נראה כי שמעון פרס נמצא בסוף הקריירה הפוליטית שלו, הוא הסכים שהמכללה החדשה, שזה עתה קיבלה הכרה מצד ההמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), תיקרא על שמו. בשנים הראשונות היה רפי אלול חבר בחבר הנאמנים של המרכז שהקימה אשתו. מצד בני הזוג, ההימור הזה התגלה כמוצלח במיוחד, כאשר פרס נבחר ב–2007 לנשיא המדינה, דבר שלא הזיק במשיכת סטודנטים חדשים, גם אם לא היה קשר אמיתי בין המכללה לנשיא.

רפי אלול היה נאמנו של פרס בימיו הקשים בפוליטיקה, החל מתחילת שנות ה–80, כאשר פרס ספג מטחי עגבניות בעצרות בחירות. בזכות הפוליטיקה אף הכיר רפי את אשתו. אלול נשלח מטעם מחנה פרס במפלגת העבודה לסייע לאביה של עפרה, איש חינוך בשם זאב ביסטריצקי, שהתמודד לראשות העיר לוד מול מקסים לוי מהליכוד. האב הפסיד בבחירות — אך זכה בחתן. השניים התחתנו ב–1985, בדיוק כאשר אלול נבחר לראש המועצה המקומית מזכרת בתיה, תפקיד שבו כיהן במשך שמונה שנים.

ב–1992–1999 היה רפי אלול ח"כ מטעם העבודה, אך ב–1999 לא הצליח להיכנס לכנסת. עם זאת, הוא ידע להמשיך לשמור על הגחלת הפוליטית, ושימש יועץ לראש הממשלה אהוד ברק בנושאים חברתיים, ובהמשך המשיך לאחוז בתפקידים במנגנון של מפלגת העבודה. ב–2003, כאשר שוב לא הצליח להיבחר לכנסת, החל לפתח עסקים עצמאיים כלוביסט — בחיבור ובתיווך בין גופים לאנשים שונים. מאז הוא נמצא במגזר העסקי, ובמהלך הדרך כיהן כדירקטור בחברות ציבוריות. בין היתר, היה דירקטור בחברת מלונות אפריקה ישראל של לב לבייב, בחברת החיתום אפסילון (מקבוצת כור), אז בשליטת נוחי דנקנר, כיהן כיו"ר חברת גמול של ליאון רקנאטי וכיו"ר של חברת הלוגיסטיקה פרידנזון.

עפרה אלול (משמאל), עם פרס, ביל קלינטון וחיים סבן
תומר אפלבאום

ב–2005, כאשר פרס עזב את העבודה למפלגת קדימה, אלול עזב יחד אתו ושובץ במקום 47 ברשימה, ושוב ולא נכנס לכנסת. כעבור שנתיים, כאשר פרס מונה לנשיא, אלול נהפך ליועץ הנשיא לענייני חברה, תפקיד שאותו מילא בהתנדבות. לא ברור כמה זמן בדיוק נשא אלול בתואר — מקורביו טוענים שהיה זה במשך שנה וחצי, אך אנשים שעבדו עם הנשיא המנוח טוענים שימש בתפקיד חודש־חודשיים לכל היותר. כך או כך, התואר הזה גם גרר עמו ביקורת בתחום יחסי הון־שלטון בנוגע לשאלה אם אלול עושה שימוש בקרבתו לפרס במסגרת עסקי הלובי והייעוץ שלו.

לדוגמה, ב–2008 פירסם גיא לשם ב–TheMarker כי אלול נשכר להיות יועץ של חברת המזל"טים אווירנאוטיקס (שבבעלות אבי לאומי, שבינתיים כבר מכר את החברה), וסייע לה בקשרים בינלאומיים. בין היתר, הופיעה אז באתר האינטרנט של החברה תמונה של פרס עם אלול. לאומי אף היה מעורב במרכז האקדמי פרס. "רפי אלול הוא לא הראשון ולא האחרון שהקרבה שלו למקבלי החלטות כנראה הועילה לו", טוען אדם שמכיר אותו הרבה שנים. "יש מקורבים שיודעים למנף קרבה כזו, יש כאלה שלא, רפי הוא בהחלט אחד שיודע למנף".

לאלול יש גם קשר עם שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים. ב–2003 הוא חבר אליה לפעילות פילנתרופיות שונות. כיום מכהן אלול, בהתנדבות, בראש עמותת רוח טובה של אריסון, שמדי שנה מקיימת את יום המעשים הטובים. ב–2010 אלול כמעט השיג עבור שיכון ובינוי, שבשליטת אריסון, עסקת נדל"ן גדולה במונטנגרו. הוא היה אמור לקבל מהעסקה עמלה בסך 1.5 מיליון שקל, אך לבסוף היא לא יצאה לפועל והוא לא קיבל את הכסף.

מעמלות מסוג זה מתפרנס אלול בשנים האחרונות, כאשר הוא מתווך ומייעץ בעסקות נדל"ן באפריקה, אירופה וארה"ב, כך לפי מקורביו. "אתם מדברים על ניצול קשרים והיכרויות? רפי אלול הוא אדם שקם בבוקר כאדם מאושר", אומרים מקורביו, "אשתו הקימה מפעל ענק והוא אוהב לעשות את מה שהוא עושה. הוא עושה לביתו, וממשיך לממש את העשייה החברתית שלו. מהכוח שנוצר לו הוא יכול לעזור לאחרים".

עפרה אלול: המורה שחשבה בגדול, והאוליגרך שתרם מיליונים

עד 1994 היתה עפרה אלול מורה לספרות ומחנכת בבתי ספר שונים ברחובות, יבנה וגדרה. בשנה זו החליטה שהיא רוצה לעסוק בסוג אחר של חינוך, כזה שגם אפשר לעשות ממנו כסף. אלול החלה לעבוד אצל שמוליק טומשין ואבי ביתן, יזמים מוכרים בתחום המכללות הפרטיות, ולאחר מכן בחנה הקמת מכללה בעצמה, דרך חברת התשתיות בירי בראשי, שבה בעלה היה דירקטור במקביל להיותו ח"כ, דבר שהיה מותר באותה תקופה.

בסופו של דבר חברה עפרה אלול לחברת סאפיינס ולחברת עוז עתיד שבבעלות קובי אופק ועסקה ביבוא עובדים זרים, והקימה את חברת ידע 2001. חברה זו היתה שלוחת מכללת פוליטכניק מניו יורק בישראל. עד 2006 פעלה חברה זו כמכללה פרטית ועסק לכל דבר, ובשנה זו קיבלה את אישור המל"ג לתואר אקדמי. לפי חוקי המל"ג, יש צורך להיות מוסד ללא כוונת רווח כדי לקבל אישור להעניק תואר אקדמי, ואלול נאלצה להתנהל בהתאם והקימה חברה לתועלת הציבור. בין בעלי המניות בה היו כמה ממקורביו של פרס או של בעלה.

ואולם המעבר לא היה חלק. למשל, בדו"ח של משרד קדמי־אלחנתי נמתחה ביקורת על כך שהלוואה שנתנה חברת ידע 2001 למרכז האקדמי היתה בתנאים לטובת החברה הפרטית, וחלק מהוצאות החברה הפרטית הושתו על המרכז האקדמי, שהיא חברה לתועלת הציבור. לטענת מקורבים לאלול, בימיו הראשונים המרכז נזקק לתזרים מזומנים, ולכן ניתנה ההלוואה, שאין בה ובתנאים שניתנה כל פסול.

המרכז האקדמי פרס ברחובות
עופר וקנין

הצורך במזומנים הוביל גם לחיפוש תורמים: התורם העיקרי למוסד בימים הראשונים היה אוליגרך אוקראיני בשם איגור קולומויסקי, המחלק את זמנו בין הרצליה פיתוח לשווייץ. מקורבים דאז למרכז לא ידעו לציין כיצד עפרה אלול הגיעה אליו. לטענת מקורביה, במארס 2006 היא נסעה לקייב יחד עם סמנכ"לית הכספים של המרכז נלי מלכבסקי, ילידת אוקראינה, ובאמצעות השגרירות הישראלית במקום הגיעו השתיים לאירוע שבו השתתף קולומויסקי, ושיכנעו אותו לתרום כספים למוסד. קולומויסקי נעתר לבקשה, ותרם 15–20 מיליון שקל, שסייעו למכללה לצאת לדרך.

בהמשך הסכים קולומויסקי גם לתת ערבות של 750 אלף דולר לשכרו של רון שפירא, שהחליף בתפקיד נשיא המכללה את פרופ' עלי שגב. שפירא, שהיה לפני כן דיקן משפטים באוניברסיטת בר־אילן, דרש את הערבות בטענה שמדובר במקום חדש והוא מסתכן באיבוד מקום עבודה יציב שבו יש לו פנסיה ציבורית.

אלא שבשלב מסוים האוליגרך ביקש למשוך את הערבות, כאשר גילה את הוצאות השכר הגבוהות של שפירא ואלול. עפרה אלול מיהרה לבנק והצליחה להשאיר את הערבות על כנה (כלומר להחליף ערב), כשהיא מושכת את הסכום מקופת המרכז האקדמי. אלול לא גילתה לוועד המנהל על הערבות שניתנה, והדבר התגלה רק לאחר שנתיים, לאור האיום של האוליגרך למשוך את הערבות.

לטענת מקורביה, היה בכך צורך כדי לשמור על הסיכום עם שפירא בימים שבהם המרכז הלך והתפתח, וכל עוד הערבות לא היתה ממשאבי המרכז — לא היה צריך את הסכמת הוועד המנהל לכך. מקורביה מוסיפים כי לא היה קשר בין שפירא עצמו לאוליגרך. הדבר נחשף ב–2010 ב"ידיעות אחרונות", שם צוטט קולומויסקי כאומר: "המכללה עוד לא התפתחה ואתם כבר לוקחים כל כך הרבה כסף...ניתקתי אתם כל קשר".

ככל הנראה, קולומויסקי התכוון לתרום סכום נוסף למכללה — אך נמנע מכך. רמז לכך ניתן למצוא בדו"ח של משרד קדמי־אלחנתי, שם נכתב כי ב–2007–2008 המרכז קיבל 15 מיליון שקל מתורם יחיד.

"לטענת החברה (המרכז האקדמי; ש"ש), תורם זה הפסיק את התרומות ב–2008 מטעמיו שלו", נכתב בדו"ח. פרשן גלי צה"ל ואיש העסקים יעקב ברדוגו, שהיה אז חבר הוועד המנהל במכללה, מתח ביקורת על התנהלות המרכז בהקשר לערבות שניתנה. "דעתי לא היתה נוחה מההסברים שקיבלתי", צוטט אז ברדוגו בכתבה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות". בערך באותה תקופה ברדוגו עזב את הוועד המנהל, תוך חילוקי דעות שהתגלעו בינו לבין עפרה אלול.

שרי אריסון. רפי אלול עומד בראש העמותה
שהקימה
תומר אפלבאום

קולומויסקי הוא זה שהניח את התשתית הכספית שאיפשרה למוסד האקדמי להתפתח, ובהמשך רוב הכנסותיו היו משכר לימוד, כך מסבירים מקורבי אלול. מלבד זאת, יש תורמים לקרן המלגות, עמותה אחות של המרכז, המעניקה מלגות לסטודנטים. חברת רוזארו דיבלופמנט, הקשורה ליהלומן דן גרטלר, תרמה בשנים האחרונות 96 אלף שקל לקרן המלגות. תורם נוסף לקרן הוא איש העסקים השווייצי ג'וזף בן חמו שתרם מיליון שקל, כך לפי מקורבי אלול. תרומה אחרת לקרן המלגות הגיעה מאיש עסקים צרפתי, חבר ותיק של רפי אלול, שתרם 150 אלף שקל.

חוג החברים של הוועד המנהל

בדיקה שערכנו מגלה נוכחות גבוהה של חברים אישיים או מקורבים לבני הזוג אלול בוועד המנהל של המרכז האקדמי. אין בכך בעיה חוקית, אך לנוכח השכר הגבוה של עפרה אלול, הדבר מעורר שאלות. למשל, שרה אלאלוף היא חברה של עפרה אלול במשך הרבה שנים. מלי דנונו, שהיא חברת הוועד המנהל כבר קרוב לעשור, היא מנכ"לית אגודת ניצן, שבה אלול היא יו"ר מאז אמצע שנות ה–90. חברה אחרת היא אשתו של איש עסקים שהיה פעיל במפלגת העבודה. לדברי מקורבים לעפרה אלול, החברות היא לא על רקע פוליטי.

חבר ועד אחר במכללה הוא קובי אופק, השותף העסקי של עפרה אלול לחברת ידע 2001 מאז שנות ה–90. מוטי וייס, חבר הוועד המנהל קרוב לעשר שנים, לשעבר מנכ"ל סאפיינס, הוא חבר של אלול עוד מהתקופה שבה הקימו יחד את חברת ידע 2001, כאשר היה בסאפיינס. גם האלוף במיל' עמוס מלכא, שהוא ואשתו נוני הם חברים של בני הזוג אלול, נמצא בוועד המנהל. מאיר דהן, ראש המועצה מזכרת בתיה וחבר ותיק נוסף של בני הזוג, נמצא גם הוא בוועד המנהל קרוב לעשור.

שם חדש יחסית בוועד המנהל של המכללה הוא עו"ד אשלי אשכנזי־גנור, בת זוגו של מיקי גנור, עד המדינה בפרשת הצוללות. מי שגייס אותה למרכז הוא הנשיא שפירא, שלדבריו מכיר ומעריך את כישוריה, אך לא מכיר את מיקי גנור. אבי לאומי, שרפי אלול היה יועצו, היה ב–2009–2010 חבר ועדת הביקורת של המרכז. דו"ח קדמי־אלחנתי מותח ביקורת על תפקוד ועדת הביקורת בתקופה זו, ובין היתר כותב שהיא התכנסה שלוש פעמים בלבד בשנתיים אלה. "הוועד המנהל מתמנה כל שלוש שנים ומאושר על ידי האסיפה הכללית", אומרים מקורבים לבני הזוג אלול, "אין פסול שיהיו שם חברים, אנשים שבאים ורוצים לתרום בהתנדבות למען מטרה טובה. הרי לא תאסוף אנשים מהרחוב בשביל זה".

אבל הערבובייה של חברות ועסקים אצל בני הזוג באה לידי ביטוי גם מחוץ לוועד המנהל: בשנת הלימודים הנוכחית נפתח במרכז פרויקט שנקרא "מסלול החברות". כמעט כל החברות שמגיעות להרצות קשורות בצורה זו או אחרת לעפרה או רפי אלול. חברת רהב תקשורת של רני רהב, דובר המרכז, מעבירה קורס בהתנדבות, כך גם חברת גיתם שבבעלות משה תאומים, שגם הוא ממקורבי שמעון פרס ואיש הפרסום של בנק הפועלים. מרצים מטעם הבנק, כמו גם מטעם שיכון ובינוי, מעבירים הרצאות במרכז האקדמי במסגרת הפרויקט.

גם בנק הפועלים וגם שיכון ובינוי נמצאים בשליטתה של שרי אריסון, שאליה מקורב רפי אלול. רהב היה בעבר דוברה של אריסון ועדיין מדברר את פועלים בקהילה, זרוע הפילנתרופיה של בנק הפועלים. ב–2016 תרמה פועלים בקהילה 30 אלף שקל לקרן המלגות של המרכז, אך לטענת מקורבים לעניין, רהב אינו מעורב בתרומות של בנק הפועלים.

שמעון פרס וביל קלינטון
קובי גדעון / לע"מ

בנוסף, מי שעמדה עד לפני כשנתיים בראש הפקולטה לתזונה במרכז היא ד"ר שרה קפלן, התזונאית הראשית של קופת חולים מאוחדת, שלאחר כמה שנים של עבודה במרכז החלה לעבוד כיועצת בחברת קיורה־לייף, שבבעלות רפי אלול ושאותה מנהל בנו, רון.

קלינטון הגיע לנאום במרכז האקדמי, אבל הסטודנטים נשארו בחוץ

עד יוני 2013 מעטים בישראל בכלל ידעו על קיומו של המרכז האקדמי פרס. דבר זה השתנה בעקבות השערורייה הציבורית שפרצה באותה שנה לאחר חשיפתו של השר לשעבר יוסי שריד ב"הארץ", שלפיה קק"ל מתכוונת לממן את הרצאתו של נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון במרכז — בסכום של חצי מיליון דולר — במסגרת חגיגות יום ההולדת ה–90 לנשיא דאז, שמעון פרס.

הפרסום אמנם היה שלילי, אבל בני הזוג רפי ועפרה אלול, כמו גם בכירים אחרים במכללה, היו מרוצים מפרסום החינם שקיבלו, אף שבעקבותיו קק"ל החליטה לסגת מהתרומה, והמרכז לקח על עצמו את העברת הכסף לקלינטון. לטענת מקורבים לבני הזוג אלול, קלינטון תרם את שכרו חזרה לקרן המלגות של המרכז האקדמי.

לפי גרסת המקורבים, האירוע כלל לא היה אמור להיות חלק מחגיגות יום ההולדת לפרס, אלא תוכנן להתקיים כמה חודשים לפני כן, לאחר שבמשך שנתיים עפרה אלול ניסתה לשכנע את קלינטון להגיע ולהרצות במוסד. לבסוף, בהחלטה משותפת עם הצוות של הנשיא פרס, הוחלט להצמיד את ההרצאה לחגיגות ה–90 לפרס שהתקיימו באותה שבוע בבנייני האומה בירושלים, שאליהן הגיעו סלבריטאים מרחבי העולם, כדי שקלינטון לא יצטרך להגיע לישראל פעמיים בתקופה קצרה.

רפי אלול ואהוד ברק
אילן אסייג

ואולם בנאומו של קלינטון במרכז האקדמי נכחו 800 איש שקיבלו הזמנה, ורק מעט מהם היו סטודנטים — המצטיינים בלבד. השאר הוזמנו לאולם סמוך כדי לצפות בנאום, שהוקרן על גבי מסך.

"השכר של עפרה הוא בסדר גמור"

רפי ועפרה אלול סירבו להגיב לכתבה.

מקבוצת אריסון נמסר: "רפי אלול מכהן בהתנדבות כיו"ר עמותת רוח טובה. בין אלול לקבוצת אריסון אין קשר עסקי. בנק הפועלים ושיכון ובינוי הן חברות ציבוריות המקבלות החלטות בעצמן ללא התערבות בעלת השליטה, שלא היתה מודעת לפרויקט מסלול החברות, ושמעה על כך לראשונה בעקבות פנייה זו. בנוגע לתרומת הפועלים — כל ההחלטות בנוגע לתרומה לקהילה מתקבלות אך ורק על ידי הבנק, ללא התערבות בעלת השליטה".

מבנק הפועלים נמסר: "'פועלים בקהילה' תורמת למגוון אוניברסיטאות ומכללות. המכללה האקדמית פרס פנתה לבנק לפני כשנה בבקשה לבצע יחד אתם קורס כחלק מפרויקט מסלול החברות. אנו גאים בכך שבפעילות הבנק בקהילה אנו משתפים את עובדי הבנק בעשייה ומנסים להעמיק את שיתופי הפעולה על ידי העצמה ומתן ידע וכלים שמצויים אצלנו לארגונים שונים".

משיכון ובינוי נמסר: "אין קשר בין הדברים. לחברה שיתופי פעולה מגוונים עם מוסדות אקדמיים בארץ ובעולם, ובהם הטכניון, המכללה למינהל, מכללת סמי שמעון, מכללת אורט והמרכז הבינתחומי".

רון שפירא מסר בתגובה: "על השאלה אם השכר שלי מוצדק המעביד שלי צריך לענות. אכן דרשתי ערבות בנקאית להבטחת שכרי. הערבות לא בוטלה על ידי כל תורם, ושום תורם לא היה יכול לבטלה".

אבי לאומי מסר: "בני הזוג אלול הם אנשים מצוינים ועפרה אלול עשתה עבודה נהדרת במרכז. בתקופה המדוברת לא עסקתי בענייני השכר של עפרה, היו רואי־חשבון שעשו זאת. נכחתי אולי בשתי ישיבות, אני לא זוכר במדויק. זה היה משהו שולי".

מאיר דהן מסר: "אין קשר בין ידידותי ארוכת השנים עם בני הזוג אלול לבין תפקידי, בהתנדבות, בוועד המנהל של המרכז האקדמי פרס. אני מודע לגובה השכר של עפרה אלול, ולדעתי זה בסדר גמור, היא עושה עבודה מצוינת".

שרה אלאלוף מסרה: "עפרה אלול היא אישה נפלאה, אשת עשייה ועבודה קשה ומגיע לה עבור כל מה שהיא עובדת וכל מה שהיא בנתה".

אשלי גינזבורג־גנור מסרה: "לכבוד הוא לי להיות בת הזוג של מיקי גנור. אין קשר בין גנור למרכז האקדמי פרס".

הפיטורים המוזרים של המרצה המוערכת והגיסה לשעבר

עבור ד"ר אורית קמיר, אחת המשפטניות המובילות בישראל, עפרה אלול הוא שם שקשה יהיה לשכוח. קמיר גויסה ב–2011 למרכז האקדמי פרס על ידי הנשיא רון שפירא, שביקש לגייס מרצים איכותיים לחוג המשפטים החדש שהקים. אלא שכבר בשנת הלימודים הראשונה שלה היא פוטרה בתואנה שנעדרה משיעורים מבלי להודיע על כך. זאת, על אף שקמיר טענה כי הודיעה מראש שהיא נוסעת להרצות באוניברסיטת שיקגו ושלחה הודעה לסטודנטים.

קמיר תבעה את המכללה בבית הדין לעבודה בתל אביב וזכתה בפיצויים של חצי מיליון שקל. שפירא הגיע להעיד במשפט מטעם המרכז וכך גם נלי מלכבסקי, יד ימינה של אלול וסמנכ"לית הכספים, אך אלול עצמה לא העידה במשפט, על אף שקמיר התייחסה אליה מפורשות בעדותה.

קמיר העידה כי "עפרה אלול אמרה לי שהיא לא רצתה אותי במכללה, כי שמעה עלי רכילויות שאני פמיניסטית וקיצונית ומושכת אש". במקום אחר בעדות טענה קמיר ששפירא פיטר אותה במהלך שיחה בעקבות הוראה שקיבל מאלול, בגלל כנס על הדרת נשים ובגלל שהיתה "טובה מדי עם הסטודנטים".

המרכז האקדמי טען שהפיטורים היו מוצדקים בשל התנהלות קמיר בכל הנוגע להחסרת שיעורים ונסיעתה לחו"ל. בפסק הדין נמתחה ביקורת על שפירא ועל מלכבסקי: "לאור הסתירות בין עדותה של מלכבסקי לעדותו של שפירא וכן ערפולי הזיכרון שליוו את עדותו של שפירא, עדיפה עלינו גרסת התובעת (קמיר; ש"ש), שהיתה מהימנה ועקבית", נכתב בפסק הדין.

קמיר היא לא היחידה שפוטרה מהמכללה בנסיבות תמוהות. אולה ביסטריצקי, גיסתה של אלול, פוטרה ב–2013 זה זמן קצר לאחר שהתגרשה מאחיה של עפרה אלול. ביסטריצקי היתה אחת הסטודנטיות הראשונות במכללה, שם הכירה את האח. לאחר שהתחתנה היא קיבלה משרה במחלקת השיווק של המרכז. "זה סיפור הזוי", אומר סטודנט לשעבר במרכז שטוען כי הכיר את המקרה. "בהתחלה היה נפוטיזם, ואחרי שהקשר המשפחתי נגמר, מפטרים".

מקורבים לעפרה אלול טוענים כי "נכון שאולה התקבלה כשכבר היתה גיסתה של עפרה, אבל אדם אחר שעבד במחלקת השיווק הביא אותה לעבודה. אין לעפרה שום דבר נגדה. יחסי העובד־מעביד עמה הסתיימו".

שפירא אמר בתגובה כי "ד"ר קמיר פוטרה בנימוק שנסעה לחו"ל ללא אישור, וטענה כי הודיעה על דבר הנסיעה לחשבת המוסד. אני מסרתי כי הדבר אינו זכור לי. בית הדין לעבודה פסק כי עדותה מהימנה, שכן מנגד לעדותה העקבית לא עמדה גרסה ברורה הנסמכת על זכירת האירוע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#