"10%-5% מהמשכורת הולכים על צעצועים, זה פשוט לא נגמר" - Markerweek - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"10%-5% מהמשכורת הולכים על צעצועים, זה פשוט לא נגמר"

כ-75% מההורים נכנעים לדרישות ילדיהם וקונים צעצועים, משחקים, גאדג'טים וטרנדים חולפים - רק כדי שהילדים יהיו מעודכנים ולא יישארו מאחור מבחינה חברתית ■ לקראת יום המשפחה יצאנו לבדוק למה הם עושים זאת ואת מי זה משרת ■ כתבה ראשונה בסדרה

77תגובות
הילדים גלי (מימין), איתי, מיקה, דניאל וירין. "בכל פעם יש משהו אחר, וזה פשוט לא נגמר"
תומר אפלבאום

"כשהבן שלי הגיע לגיל שמונה, הוא ביקש טלפון נייד. זה היה הסיכום בינינו ולכן נתתי לו את שלי, וקניתי לי אחד אחר", מספרת רונית מי־טל, אמא לשני ילדים בני תשע ושבע. אבל לדבריה, זה לא נגמר שם: "אחרי זמן קצר התברר שהטלפון, שאותי שימש מצוין, כבר לא מספיק, כי לכל החברים בכיתה יש מסך ענק. פה כבר התנגדתי ואפילו רשמתי ניצחון קטן כשהוא ויתר לרגע, עד שהמסך נשבר — והילד זכה בטלפון חדש.

"להורים יש תחושה שאם הם לא יישרו קו עם מה שלכולם יש, הילד ייפגע", מוסיפה מי־טל, שמנחה הורים בשיטת אדלר, "ולכן הם מוכנים לשלם על דברים שלא תמיד יש בהם צורך אמיתי".

מוציאים הרבה כסף - דלג

גם נגה, אם חד־הורית לילדה בת עשר ממרכז הארץ, מתארת מצב דומה: "אני חשבתי שילד לא צריך טלפון לפני גיל 12 לפחות. לי לא היה כשהייתי ילדה והסתדרתי מצוין. אבל היום זה לא עובד ככה. ילדים בני שמונה ולעתים אפילו פחות, מקבלים טלפון נייד והופכים את זה לסטנדרט. מי שאין לו, נשאר בחוץ. אז קניתי לבת שלי אחד פשוט, אבל הוא לא הצליח להכיל את כמות האפליקציות שהיא הורידה, ונאלצתי לקנות לה אחד חדש והרבה יותר יקר".

הסמארטפונים הם רק דוגמה אחת. הורים רבים שעמם שוחחנו מספרים על המחיר הכלכלי שהם נאלצים לשלם מדי חודש כדי שלילד שלהם יהיה "את מה שלכולם יש". לדבריהם, הסכומים מתחילים במאות שקלים בחודש ולעתים, במצבים מיוחדים, מגיעים גם לאלפי שקלים. "5%–10% מהמשכורות שלנו הולכים לקניות על צעצועים ומשחקים טכנולוגיים לילדים. אני מוציאה מאות שקלים בחודש כדי שיהיה לילדים שלי את מה שלכולם יש", אומרת נורית, אם לשלושה מהדרום. "בכל פעם יש משהו אחר — קנדמה, ספינרים קלפים, ועכשיו בליידים. ויש מזויף ויש מקורי — שזה הכי שווה — ועשרות סוגים מכל דבר, וזה פשוט לא נגמר".

"הורים רבים לא מסוגלים כיום להגביל את ילדיהם, כי הם לא יכולים לראות את הילד עצוב, כועס, מאוכזב או לא שבע רצון. לכן, הם יעשו הכל כדי לספק את רצונו. זאת ההורות החדשה והיא לא הוגנת כלפי הילדים", אומרת מיכל דליות, יועצת משפחתית בעלת מרכז להכשרת יועצות משפחתיות. לדבריה, "יש מיעוט של הורים שלא קונים מה שלא צריך. הם לא יקנו לילד טלפון נייד עד שהילד יגיע לגיל עשר או 12, גם אם לכל החברים יש, או שיקנו צעצוע אחד, אבל לא ירכשו חדש במקרה שהוא התקלקל או אבד — אבל הם המיעוט".

דליות מוסיפה כי יש גם הורים שיגלו גמישות — וזה מה שהכי נכון לעשות. "ההורים האלה מודעים לערך שמניע אותם, למשל, שטלפון נייד אינו רצוי בגילאים נמוכים, אבל יבחנו את המחיר שהילד משלם כתוצאה מהערכים שלהם, כמו נידוי חברתי, ויקבלו החלטה רציונלית".

עם זאת, דליות מעריכה כי 75% מההורים לא מצליחים להגביל את דרישות ילדיהם. "להורים האלה יש ערכים, הם מתנהלים על פי אותם ערכים בעסק שלהם, בחברה שבה הם עובדים או במערכת היחסים עם מבוגרים אחרים סביבם, אבל כשזה מגיע לילדים — כל הערכים מתמסמסים".

למה אותם הורים עושים זאת והאם זה חייב להיות ככה? הנה כמה תשובות אפשריות.

ילד מקבל החלטה גורלית. "הורים רבים לא מסוגלים כיום להגביל את ילדיהם,
כי הם לא יכולים לראות את הילד עצוב"
דן קינן

1. "כי לכולם יש"

זהו ההסבר הנפוץ והשגור ביותר. הורים קונים משחקים לילדיהם מתוך לחץ חברתי וחשש שאם לא יקנו, הילד ייפגע. "זה הגיע למצב שבו קנינו לו אקסבוקס (קונסולת משחקים) ואפילו שולחן הוקי בלי שביקש, רק כי ראינו שלילדים האחרים יש והבנו שהוא צריך את זה בשביל להישאר מעודכן", אומרת מי־טל.

נגה מוסיפה: "הבת שלי סבלה מנידוי חברתי בגן, ומאז אני מקדישה זמן והרבה מאוד כסף כדי להפוך את הבית שלנו למרכז חברתי. וזה עובד. ככל שיש לה בבית יותר משחקים מדליקים, הילדים שמחים לבוא והיא נהפכה מילדה כמעט בודדה למרכז חברתי". נגה מספרת אפילו כי אף שבתה אינה חובבת ספורט, היא בנתה לה במרפסת חדר כושר, בשביל החברים, ושכשהיא עורכת קניות בסופר, היא רוכשת ממתקים, בורקסים ופיצות להכנה בשביל החברים. "הקניות והמשחקים עולים לי לפחות 1,000 שקל בחודש", אומרת נגה. "הייתי שמחה לשלם פחות, אבל מבחינתי אין דרך אחרת".

2. "כי לנו לא היה"

"לא גדלתי בבית עשיר ולא תמיד היה לנו כסף לצעצועים, וכיום אני מרגישה צורך לפצות את הילדים שלי על מה שלא היה לי", אומרת נורית. "אני רוצה שהם יחוו ילדות של שפע ומרגישה שדווקא הקניות האלה מסביב עושות את העבודה". לדברי נגה, "גדלתי במשפחה עם חמישה ילדים, ותמיד נאלצתי להסתפק בשאריות של אחותי הגדולה, אז היום לבת שלי אני קונה הכל חדש. כנראה שזה סוג של תיקון עבורי".

"כשהורה אומר 'אתן לילד כי לי לא היה', הוא למעשה לא רואה את הילד, אלא את עצמו בלבד", אומרת דליות. "מי אומר שהילד ירגיש כמוך? ובכלל, הוא לא אתה ולא גדל כמו שאתה גדלת. הורה כזה לא רואה את הילד ולא רואה לנגד עיניו את חינוך הילד".

3. "כי המשפחה שלנו מיוחדת"

ריבוי המשפחות "החדשות" מעורר אצל ההורים אתגרים לא פשוטים. למשל, משפחות עם הורה יחידני שמרגישות צורך "לפצות" על היעדרו של ההורה השני; הורים גרושים שמתחרים ביניהם על האהבה ותשומת הלב של הילדים ומרגישים לעתים צורך לפצות אותם על פירוק המשפחה באמצעות קניות; או הורים לילדים יחידים והורים מאמצים, שרוצים לתקן את החסך הגדול שחוו ילדיהם לפני שאומצו.

"הבן שלי הוא גם מאומץ וגם בן יחיד", אומרת יעל ברק, אמא לילד בן עשר מקרית אונו, שמדריכה ומלווה משפחות שאימצו ילדים. "כשיש בן יחיד, יש נטייה לתת לו יותר ואולי לקנות לו דברים יקרים יותר. כלכלית קל יותר, כי לא צריך לחלוק".

מיכל דליות
איליה מלניקוב

לדברי ברק, "אני מלווה הורים לילדים מאומצים ושומעת את הרצון להעניק יותר בגלל החסך שהיה לאותם ילדים בשנים הראשונות לחייהם. החדר של בני אמנם מלא במשחקים ודברים טובים, אבל אני מאמינה שאת ה'פיצוי' האמיתי אני נותנת לו במשאבים רגשיים, ולא חומריים. הילד שלי מקבל דמי כיס שבועיים ומעבר לכך הוא לא מקבל את כל מה שהוא רוצה. למשל, אף שלחברים סביבו יש טלפון, לבני עדיין אין ואני מתכוונת להשאיר את המצב הזה כך ככל שאוכל".

"בבית שגדלתי בו לא נתנו לי כל דבר שרציתי, אבל לא הרגשתי שחסר לי משהו. להפך — למדתי ליצור דברים לעצמי", אומרת תרי סשקיס מכפר סבא, המייעצת ומלווה אמהות יחידניות. "כיום, כאמא יחידנית, אני מגדלת תאומות בנות שש לבדי. אני שלמה עם הבחירה שלי ואין לי רגשות אשם. אני קונה לבנותי דברים, אבל לא ממקום של פיצוי. למשל, לכולם בכיתה יש את הצעצוע 'בייבלייד' — וגם הן רצו. בהתחלה התנגדתי, אבל הבנתי שזה דווקא אחלה משחק שעוזר להן להשתלב ולהיות חלק מהכיתה והחברים החדשים בכיתה א' — אז קניתי להן כמה. לעומת זאת, יש עכשיו להיט של חוברות סופרגול, ואת זה כבר לא הסכמתי לקנות. הרצון שלהן הוא להיות כמו כולם, אבל הן לא באמת מתעניינות בכדורגל, ומבחינתי זו הוצאה לא רצויה".

עם זאת, סשקיס טוענת שהיא יכולה להבין אמהות שמרגישות צורך לפצות את הילדים על חסך כלשהו — דמות אב, זמן עם הילדים או כל סיבה אחרת, "אבל לפני שהן פועלות צריך לחשוב מה חשוב יותר — לפצות ולהרגיל את הילד לקבל כל דבר שהוא מבקש, או לחשוב על הערכים שחשובים לי, ולהיות עקבית עם מה שאני נותנת ומה לא".

לדברי דליות, "גם במקרה שההורה מרגיש צורך לפצות, מדובר בדרך כלל בהורה שרואה רק את עצמו. זה לא משנה אם אלה הורים גרושים, הורים מאמצים או הורים שעובדים קשה. בכל מקום שהם אומרים 'כואב לי הלב על הילד', הם בעצם מרחמים עליו. ברגע שאנחנו מעבירים לילד מסר שאנחנו מרחמים עליו, אנחנו משדרים לו שהוא ילד שזקוק לרחמים, ילד שאינו מסוגל להתמודד בכוחות עצמו. ילד שמקבל את הרושם שצריך לפצות אותו — מגיע למסקנה שכנראה נעשה לו עוול, וכך הוא גם יתנהל בעולם".

4. "כי הוא רוצה"

הורים רבים מעידים כי הם רוכשים לילדים את הטרנדים החדשים בשביל לשמור על "שקט תעשייתי". "ילד שרוצה משהו יכול להטריף את ההורה, וככל שההורה נענה לזה, הוא ימשיך ויעשה את זה", אומרת מי־טל, ונורית מאשרת: "זה תמיד מתחיל בבקשה קטנה למשחק, שאליה לעתים אני מנסה להתנגד, ונגמר בדמעות, צעקות וריב. ואז כל הבית נכנס לחוסר שקט, ולכן אנחנו קונים. שיהיה שקט".

"הורים באים לקליניקה ואומרים לי: 'הילדים משגעים אותנו'. ובכן, תפקידם של ילדים הוא לשגע את ההורים", אומרת דליות. "ילד בריא בנפשו, שגדל בעידן הזה, יעשה הכל כדי לשנות את מה שההורה אמר. הוא ינדנד, יציק, ישכב על הרצפה ויעליב את ההורה. הורים שלא מסוגלים לעמוד בזה, יתנו לו לבסוף את מה שהוא רוצה — וכך חוזר חלילה.

"הורים חייבים להבין שהם גורמים נזק", מוסיפה דליות. "הילדים קולטים את הערכים שיש בבית ויוצאים עם זה לעולם. אחר כך הורים מתלוננים שהילד לא מכבד סמכות, מתחצף למורה וכו'. אבל זה מתחיל בבית, כבר בגיל 4, כשההורה נכנע לכל דרישה של הילד, גם במחיר של הוצאות גבוהות ומיותרות וכניסה למינוסים גדולים ללא כל הצדקה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם