מי מנצח בתחרות הכישלונות הצעירים - הבנקים או טבע? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי מנצח בתחרות הכישלונות הצעירים - הבנקים או טבע?

מה עושים עם הרמז של מנכ"ל בנק הפועלים אריק פינטו על טבע? האם ראוי לבדוק את קריסת מניית טבע בוועדת חקירה פרלמנטרית?

9תגובות
הפגנה של עובדי טבע
אמיל סלמן

מנכ"ל בנק הפועלים, אריק פינטו, העלה השבוע נקודה יפה: בשעה שוועדת החקירה הפרלמנטרית בראשות איתן כבל (המחנה הציוני) מתכוונת לחקור את כשלי הבנקים וקרנות הפנסיה בהעמדת אשראי לטייקונים, המניה של חברת טבע מתרסקת וגורמת לציבור הישראלי המחזיק במניותיה נזק גדול בהרבה. פינטו נקב במספרים שלפיהם ההפסד לחוסכים הישראלים כתוצאה מנפילת טבע הוא כ–30–40 מיליארד שקל, לעומת הפסדים של כ–5.5 מיליארד שקל שנגרמו לכל הבנקים הישראליים יחד מנפילת הטייקונים בשמונה השנים האחרונות.

פינטו, שדיבר בוועידת "גלובס", כנראה לא התכוון להקים גם לנפילת טבע ועדת חקירה פרלמנטרית, אבל המסר שלו היה ברור: אתם עושים יותר מדי רעש מההשפעות של נפילת הטייקונים על מצב הבנקים, ותכל'ס, זה כסף קטן, פירורים ממש, לעומת מה שעוללו לכם מנהלי טבע, אז תיכנסו לפרופורציות.

מתמטית, פינטו קצת צודק. כדי להגיע לנזק שנפילת טבע חוללה בתיקי החסכונות הפנסיוניים שלנו, נצטרך לראות עוד הרבה מאוד קריסות של טייקונים ואנשי עסקים גדולים. ואולם המספר הנכון אינו 5.5 מיליארד שקל, אלא יותר מכך. פינטו תיאר את הפסדי הבנקים, רק שאותם טייקונים הסבו נזקים גם לקופות הגמל, קרנות הפנסיה וחברות הביטוח — בהיקף של מיליארדי שקלים נוספים.

מעבר לכך, יש הבדל בין הפסד שנובע מהשקעה במניות לבין הפסד מהשקעה בחוב (הלוואות או אג"ח). במקרה של מניות ברור שאפשר להרוויח ולהפסיד, ומי שקונה מניה מודע לכך. באשראי, לעומת זאת, זה פחות ברור. אמנם התרגלנו להסדרי חוב שבמסגרתם עושים תספורת לבעלי האג"ח, אבל זה אינו המצב הרצוי. בכל מקרה, קשה להשוות בין הפסדי אשראי להפסד ממניות כשמדובר בבירור הסיבות להפסד. ועדיין, ההפסד של טבע גדול יותר, ולכן, הטיעון של פינטו ראוי לבחינה.

רעיונית, הוא טועה. המטרה בהקמת "הוועדה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בעניין הסדרי האשראי ללווים עסקיים גדולים" אינה לבדוק מי גרם נזק רב יותר. זאת לא אליפות ישראל בגרימת נזקים לכיסנו, ובאמת אף טייקון לא יכול לקחת (בינתיים) את הבכורה מטבע.

22 מיליארד שקל לחברות החזקה

הוועדה לא נועדה לגלות לציבור הישראלי שמתן אשראי הוא מקצוע מסוכן. היא גם לא הוקמה כדי להוציא שם רע למי שעושה טעויות קשות. נאמר כך: רע מאוד אם המסר של הוועדה יהיה שאסור לקחת סיכונים ולטעות. נטילת סיכונים היא נשמת אפה של כלכלה חופשית, ובלעדיה הכלכלה והאנושות היו מתנוונות.

הרעיון הוא לבדוק אם הפסדי האשראי של המערכת הפיננסית בשנים האחרונות היו שלא כדרך הטבע. הרי בנק ישראל ורשות שוק ההון בדקו בעצמם את כשלי האשראי, הפיקו לקחים, וגם הבנקים עצמם והגופים המוסדיים עשו זאת. ניתן לכולם את הקרדיט שהם לא אוהבים לטעות ובטח לא אוהבים להפסיד, ויש להם יכולות למידה.

אז מה הוועדה אמורה לבדוק? את הסדרי האשראי שנעשו עם הלווים הגדולים: כמה הם קיבלו, באיזו ריבית ואילו ביטחונות הם העמידו לטובת המלווים. לכאורה, זהו עניין פנימי של המלווים, וברור שיש להם עניין רב לספק אשראי רק למי שמסוגל לפרוע אותו, אבל הנתונים יכולים לספר לציבור סיפור מורכב יותר. הם יכולים, למשל, ללמד שהבנקים נהגו לגלגל הלוואות בעייתיות ללווים גדולים ולא להכיר בכך שהם חדלי פירעון, פשוט מפני שהם היו גדולים מדי.

בנקים עומדים לעתים במצבים שבהם היקף האשראי שהם העמידו לרשות לקוח גדול גדול כל כך, שמערכת השיקולים שלהם מתעוותת — אם משום שהוא גדול מכדי ליפול, אם בגלל החשש מהכרה בטעות שלהם, ואם מכיוון שלאותו לקוח יש עוד עסקים והבנק חושש לאבד אותם. במצבים כאלה נוצר מצב שבעגה הכלכלית נקרא "הקצאה לא יעילה של מקורות", כלומר שהכסף הולך למקומות שבהם התועלת שלו למשק נמוכה או שלילית. בנק ישראל כינה את הנדיבות של הבנקים והגופים המוסדיים כלפי אותם לווים "אפקט ההילה": אנשים שקיבלו אשראי בגלל שמם, ולא בשל תוכניות עסקיות מבטיחות.

וזה מביא אותנו לבעיה השנייה: הפירמידות העסקיות. כן, אותם מבנים של חברות בנות ונכדות ונינות שבהן שולט אדם אחד מלמעלה כבר ידועות כמתכון לצרות ונפילות. הנושא זוהה כבעיה בוועדת הריכוזיות לפני חמש שנים, אך הטיפול בו לא הושלם. הוועדה המליצה לצמצם את מספר הקומות בפירמידה לשתיים בלבד ולמנוע מצב שבו אנשי עסקים מחזיקים בו־זמנית בתאגיד פיננסי משמעותי ובעסקים ריאליים משמעותיים.

החובות התכווצו

כיום כבר ברור שהפירמידות האלה גרמו נזק אדיר. ראינו זאת באי.די.בי בתקופת נוחי דנקנר, שהיתה המודל הכי קיצוני לכך שפירמידה היא מבנה עסקי לא יעיל. דנקנר הלך, ובמקומו הגיע אדוארדו אלשטיין, שעדיין מחזיק בפירמידה הזאת רק באמצעות חברות מחו"ל. כלומר, הבעיה עדיין לא נפתרה.

גם המקרה של שאול אלוביץ', ששולט בבזק באמצעות פירמידה עסקית, וההסתבכות שלו, הוכיחו שהבעיה הזאת לא נעלמה מחיינו. ראוי שוועדת החקירה הפרלמנטרית תאיץ את הטיפול בחיסול הפירמידות האלה. מהן הגיעו כמה רעות חולות של הפסדי אשראי, עסקות בעלי עניין, שכר מופקע למנהלים, לחצים על רגולטורים ועוד.

סיבה שלישית ולא פחות חשובה היא פערי המידע בין מלווים כשהם מטפלים בלווה גדול. קחו את אליעזר פישמן, דנקנר ואחרים ותראו שרק הלווה היה מודע לסיכון האדיר שהציב בפני המערכת הפיננסית. כל בנק מימן קומה אחרת בפירמידה, בנקים גילגלו עסקים בעייתיים לשוק ההון, וכל אחד מהם ראה רק חלק מהתמונה הכוללת. גם הרגולטורים ראו תמונה חלקית וכאן די ברור שיש מה לעשות כדי למנוע משבר דומה. בנק ישראל מודה בבעיה הזאת, ובשנה האחרונה פעל להקמת ועדה ליציבות פיננסית שתאפשר העברת מידע בין רגולטורים כך שמישהו יידע בזמן אמת מהו מצבו הכולל של לקוח גדול שיכול לגרום לנזק מערכתי.

המשימה הרביעית של הוועדה היא לבדוק אם הבנקים והגופים המוסדיים מקלים עם הלווים הגדולים ומקשים עם הלווים הקטנים, כלומר מעניקים יחס מפלה ללווים שמסתבכים. אפשר לבדוק זאת לא רק על ידי שיעור החובות האבודים בכל קטגוריה (יש שנים שבהן שיעור הנפילות בעסקים קטנים גדול יותר ויש שנים שלהפך), אלא גם על אופן הטיפול: למי מגלגלים חובות במשך שנים? למי מעניקים אשראי גם לאחר שהתגלה כשל פירעון? למי ניתן אשראי על סמך שיקולים לא עניינים? במקרה הזה יש סבירות גבוהה שהתוצאות לא יחמיאו לבנקים.

נ.ב

אז מה עושים עם הרמז של פינטו על טבע? האם ראוי לבדוק את קריסת מניית טבע בוועדת חקירה פרלמנטרית? לא בטוח. במקרה הזה, יש ככל הנראה כשל אחד ונקודתי. קטלני והרסני אמנם, אך מדובר בעסקה אחת בודדת שהחברה ביצעה, שבה שילמה 40 מיליארד דולר ונטלה חוב אדיר שמאיים להפיל אותה ולכן מאיץ בה לבצע תוכנית קיצוצים אגרסיבית.

לא מדובר בבעיה מערכתית, ולא בתופעה מבנית שבה יש לטפל, אבל בהחלט מדובר בחברה שגרמה למשקיעים את הנזק הכספי המדיד הכי גדול מבין כל הגופים העסקיים. במקרה הזה, לא תקום ועדה, אבל אפשר לצפות לתביעות משפטיות שיובילו לבירור תהליכי קבלת ההחלטות שהביא את טבע למצבה הנוכחי.

הסיפור בטבע רחוק מלהיות גמור, ויעברו עוד שנתיים־שלוש לפחות שבהן יהיו ניסיונות להתאושש ולהבין אם מה שקרה בחברה הוא רק כישלון עסקי או משהו מעבר לכך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#