האם מרב מיכאלי ועירית לינור מאיימות על השפה העברית? - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם מרב מיכאלי ועירית לינור מאיימות על השפה העברית?

פרופ' משה פלורנטין, חבר האקדמיה ללשון העברית, אומר שסלנג הוא דבר נפלא אבל מחרים את השימוש במלה "אדיר" ■ מרב מיכאלי מאתגרת את האקדמיה? "כשאני עומד לפני כיתה של 20 בנות ושני בנים, אני פונה לכיתה בלשון נקבה"

92תגובות
משה פלורנטין
אייל טואג

משה פלורנטין, פרופסור בחוג ללשון העברית ולבלשנות שמית באוניברסיטת תל אביב, חבר האקדמיה ללשון העברית, יו"ר הוועדה למלים בשימוש כללי. בן 67 , נשוי + 3, מתגורר בתל אביב.

הפרופסור ללשון משה פלורנטין, יש לך ווטסאפ?

ברור, אני בארבע קבוצות.

מה דעתך על חחח?

לפעמים גם אני כותב "חה חה חה".

השיר "עשיתי" - דלג

חה חה חה זה באמת מתאים למישהו מהאקדמיה, אני מדבר על חחח.

אני מקבל הודעות כאלה במשפחה. אני לא מתכחש לערך התקשורתי של חחח. אמנם אלה אינן מלים, אבל זה טקסט, רצף של אותיות שמסמל משהו. אם כי לא כל דבר אפשר לכתוב באותיות, למשל, כחכוח בגרון כשאתה רוצה להסב תשומת לב של מישהו.

הרבה פעמים כותבים אאההממ. ויש עוד צירופים: המממ או ממממ וגם פששש או פפפ ואפילו פחחח.

אך טבעי הוא. אני למשל, פולט לפעמים "פסססט". יש פה קבוצה של סימנים חוץ־לשוניים, שהצליחו להיות מובעים באמצעות אותיות. אלה קולות שאינם מלים של ממש. זה בסדר מבחינתי. באחרונה התחלתי גם אני לחטוא בציורים, אם כי באופן מבוקר.

אימוג'ים?

כן, לפעמים במקום "תודה" אני שולח אימוג'י של בוהן. או חיוך. גם העוויות פנים הן אמצעי תקשורת. זאת לא שפה במובן הדקדוקי הצר, אבל זאת דרך תקשורת.

מתוך הסרט "אימוג'י"
יח"צ

אז אתה לא נגד?

זה לא פסול בעיני. הדיבור הלקוני של אימוג'ים לא יחזיר אותנו לשפת התמונות הפרימיטיבית של אנשי המערות. אלה תהליכים אוניברסליים: כל העולם עובר מקריאה של ספר לעיון במסכים.

זה גם חיובי שמשתמשים ביותר טקסט מאשר בעבר.

זאת לכשעצמה תופעה חיובית. ועדיין איננו יודעים איזו השפעה תהיה לכך על הלשון המדוברת והכתובה, משום שזה בוודאי לא העתק של הלשון המדוברת, אבל גם לא משקף רובד של לשון כתובה ומוקפדת.

כלומר משהו בין לבין.

נוצר ערוץ חדש שיש לו איפיונים לשוניים משלו, שעומדים בין השפה המדוברת לכתובה, ויש לו ייחודים כמו האימוג'ים. לי לקח זמן להשתמש באימוג'ים, גם מכיוון שאנשים כמוני התחנכו על האידאל שאדם בן תרבות חייב להביע את עצמו במלים ולא בסימנים. אני, למשל, נמנע באופן עקרוני משימוש בסימן קריאה.

גם אני לא מחבב סימן קריאה, וגם לא שלוש נקודות.

יפה. כי גם אתה ככל הנראה תוצר של התרבות שמייחסת למלים מעמד נאצל וחשוב. חונכנו לבטא את המחשבות במלים — לא בנהמות, לא בהרמת קול, לא בגערות ולא בשום אמצעי חוץ־מילולי אחר.

בכל זאת אנחנו משתמשים באימוג'ים.

יש הרואים בשימוש הזה מעשה חסר תרבות או ילדותי, אבל לעתים קרובות ההתכתבות במכשירי התקשורת החדשים חייבת להיות קצרה ויעילה והיא יכולה למסור לא מעט באמצעים צורניים של שימוש בתמונות, פעם פרצוף צוחק כך ופעם אחת כך. אלה פרפראות בשולי השפה. אני לא מזלזל בזה. זה לא סלנג, ובכל מקרה לא זה מה שמאיים על העברית ולא על שום שפה.

השבוע ציינו את יום השפה העברית. מה מאיים עליה?

יותר מזה ויותר מהעילגות — הפצצה האירנית.

הפצצה האירנית?

כל עוד תהיה חברה ישראלית יציבה ובטוחה ששומרת על התרבות שלה — תהיה גם עברית. נכון, צריך לבסס אותה, צריך להעמיק את הקשר למקורות ולחזק את החינוך הלשוני, אבל הלשון העברית קמה ונפלה במקביל לעלייתו ונפילתו של העם היהודי.

נתניהו באו"ם ב-2012. כשישראל מדברת על השואה ומשתמשת באיור קומיקס של פצצה גרעינית
אבי אוחיון / לע"מ

ולכן אין חשש.

מצבה של העברית מעולם לא היה כל כך טוב. הנה לך כותרת.

זאת באמת כותרת. איך אתה קובע את זה?

כמו שאתה יכול למדוד חוסן כלכלי של משפחה או מדינה, אתה יכול למדוד מספרית חוסן של שפה. לא היתה תקופה בחיי העברית שהיו בה עושר וגיוון כזה.

יום העברית מתוך דף הפייסבוק של האקדמיה ללשון - דלג

מה תפקידך באקדמיה ללשון עברית?

אני יו"ר הוועדה למלים בשימוש כללי.

כמה ועדות יש באקדמיה?

לא הרבה. אנחנו משתדלים שלא תהיה חרושת של ייצור מלים. יש שתי ועדות המציעות מלים חדשות. בנוסף יש ועדות מקצועיות לתחומים כמו רפואה והנדסה. באחרונה, למשל, חידשנו את המלה "בקבוקית" לאמפולה ו"כמוסות קפה" לקפסולות קפה.

וגם "אבהתנות" לפטריארכליות. מי אומר אבהתנות?

הסיכוי שאני אגיע למלה כמו אבהתנות אינו גבוה. יש מלים שאני אוהב ומשתמש בהן.

למשל?

אני משתמש ב"מצבע" ולא ב"טוש", וכשאני מלמד דקדוק, במקום מורפמה אני אגיד צורן.

אתה מרגיש מחויב למלים החדשות כחלוץ?

לא, לא, אני לא מחויב למלים החדשות, מה גם שיש הרבה מלים שאיני עושה בהן שימוש יום־יומי. אני לא מיסיונר של העברית, אני לא מטיף לכל מלה.

מה גילו של החבר הצעיר בוועדה?

הצעירה ביותר בת 40. לשאלתך, אין בני 25 אבל אנחנו נועצים בצעירים.

איך?

בדרכים שונות. מאז שאני יו"ר הוועדה, כשיש לנו מלים המבקשות חלופה עברית אנחנו עורכים משאל הפתוח לציבור באתר האקדמיה. הציבור אינו פוסק, אבל אנחנו מתחשבים בדעותיו ובטעמיו.

תן דוגמה.

חידשנו "חמת" לשלוקר. בציבור הציעו כל מיני הצעות. בין היתר הוצע "לגימון".

מה רע בשלוקר?

אני לא חושב שיש בזה רע. אבל יש לזכור שהאקדמיה מופקדת על התקן של העברית, היא ערה לכך שלשון תרבות צריכה להיות מגוונת, ולכן אין להיבהל מהשלוקר. אבל מי שמעדיף מלה בעברית, ובייחוד מלה המקיימת זיקה כלשהי למקורות הקדומים של העברית, בשבילו יש אקדמיה.

ומה היה עם הלגימון? אולי היה יכול להצליח יותר?

זאת מלה חיננית, קליטה, תוססת, והיו לה הרבה אוהדים.

זה נקבע בהצבעה?

כן. לא פעם אני מביא למליאה מלים שהתקבלו בוועדה בניגוד לטעמי.

אז למה לא לגימון בעצם?

אני לא בטוח שאנחנו כאקדמיה צריכים לבחור רק מלים קליטות. התפקיד שלנו אידיאולוגית הוא לקיים קשר, גם אם סמוי, עם המקורות של העברית. מלה כמו חמת מקיימת את הקשר הזה: אברהם צייד את הגר בחמת מים (בראשית, פרק כ"א, פסוק י"ד). לא תמיד הקפדנו על העיקרון הזה, ועל כך אני מצר.

מתי לא הקפדתם?

לצ'ימידן הצענו "ציודן". זה משחק נחמד, אני מקווה שהמלה תיקלט, אבל אולי היה מוטב לבחור באחת משתי מלים מקראיות — "אמתחת" ו"ציקלון". על אמתחת אמרו שבגלל ה"תחת" החידוש־לא־חידוש הזה יידחה. אגב, מאותו טעם לא הצענו נאד מים לשלוקר. ויכול להיות שדווקא בגלל האסוציאציה המלה היתה נקלטת.

חיילת מוציאה צ'ימידן ממכונית
עופר וקנין

מה היתה הבעיה עם ציקלון?

ציקלון עשוי להזכיר את סופת הציקלון וגם את גז הציקלון בי. ויתרנו איפוא על החייאתה של מלה עברית, ויכול להיות שטעינו. בשביל לגימון וציודן לא צריך אותנו, בשביל ציקלון וחמת כן.

אבל חמת לא בטוח תיקלט.

אני חש שכן. למטיילים יש נטייה לשורשיות, לא רק להכרת הארץ אלא גם לשפה. אבל מלה צריכה מזל וגורלה תלוי גם בתקשורת. "תבהלה" נכנסה בזכותה. אצל יוסי ורטר ב"הארץ" אין יותר פאניקה, רק תבהלה.

מה התקציב של האקדמיה?

התקציב השנתי שאישרנו באחרונה הוא כ–10 מיליון שקל. בניין האקדמיה מצוי בקרית האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים, וכולנו מקווים שלא ירחק היום ויהיה לה בניין עצמאי בקרית הממשלה. כל חברי האקדמיה עובדים בהתנדבות.

לפחות יש לכם פינוקים? טיסות? בתי מלון?

אתה צוחק? כנגד הצגת קבלות אני מקבל החזרי נסיעה בתחבורה ציבורית מתל אביב לירושלים.

תמיד שואלים למה האקדמיה — שהיא היצרנית המובהקת של המלים — נקראית אקדמיה.

המייסדים של האקדמיה רצו להדגיש את הצד האקדמי, המחקרי, של המוסד, זאת לא מועצת חכמים שיושבת וממציאה מלים, אלא המוסד העליון ללשון העברית. והיא גם הגוף המחבר את המילון ההיסטורי, שעד עכשיו מכיל בתוכו יותר מעשרה מיליון מלים.

האקדמיה ללשון עברית
יעל אנגלהרט

עשרה מיליון?

כן, מתקופת המקרא, מגילות ים המלח, התלמודים, המדרשים, ימי הביניים, תקופת ההשכלה — כל המלים האלה מנותחות וממוינות. החלק העיקרי של התקציב מופנה לעבודת המילון שנעשית על ידי 20 וכמה עובדים בשכר, המאגר הזה עומד לרשות הציבור חינם.

איפה?

במרשתת. זאת עבודה של עשרות שנים.

>>>בחנו את עצמכם: עד כמה אתם עבריים?

למה האקדמיה קשוחה כל כך עם לשון זכר ונקבה?

צורת הזכר היא הצורה הסתמית בעברית, כלומר גם לזכרים וגם לנקבות. "לא תרצח" מכוון גם לנשים, ולכן אם אתה רוצה לצאת ידי חובת הדקדוק העברי הקלאסי, כשיש 30 נשים וגבר אחד בחדר — אתה רשאי לכאורה לדבר בלשון זכר, למשל "אתם מבינים", "אתם רואים".

החברה שוביניסטית מאז ומעולם. לא הגיע הזמן לשנות את זה?

אני מסכים, ולכן אני אומר — תנהג לפי טעמך. כשאני עומד לפני כיתה של 20 בנות ושני בנים, אני מתנצל לפני הבנים ופונה לכיתה בלשון נקבה.

וכשיש שתי בנות אתה מתנצל בפני הבנות?

לא, כי זה המקרה הטבעי. במאמרים מדעיים יש הפניות בלשון זכר — ראה, השווה וכו'. כשערכתי את כתב העת של האקדמיה, "לשוננו לעם" (לימים "העברית"), ביטלתי את ההפניה "ראה" שבעבר הייתי דבק בה, כשבאו אלי עוד ועוד נשים ובהם רעייתי ובנותינו, חברות וסטודנטיות, ושאלו "איפה אנחנו?". לא כתבתי "ראו עמוד 25", אלא "ר' עמוד 25". זאת תחבולה שמאפשרת לכולם להיות מסופקים.

ח"כ מרב מיכאלי מאתגרת את האקדמיה עם הדיבור שלה בלשון נקבה?

היא לא מאתגרת את האקדמיה. יש לה מטרה ראויה, היא בוחרת להגיע אליה באמצעים לשוניים. אני לא הייתי בוחר בסגנון הזה, ומן הסתם יש דוברי עברית שחושבים שהיא מביאה את השימוש במלים לידי אבסורד שפוגע בטעם הטוב. לי אישית זה לא מפריע.

היא עושה את זה כי היא חושבת ששפה מייצרת מציאות. לדעתך זה נכון?

מחקרים קובעים שכן. הטענה היא שאם נשנה את דפוסי הדיבור שלנו — גם דפוסי ההתנהגות ישתנו. אם הדיבור של ח"כ מיכאלי מקדם את מעמד האישה בחצי ס"מ, אני מוכן לקבל אותו בשמחה רבה. הסגנון הזה, שאמנם עשוי לעורר הסתייגות מובנת, אינו פוגע במעמד העברית ובמצבה המעולה של העברית.

ח"כ מרב מיכאלי. "מחקרים קובעים שאם נשנה את דפוסי הדיבור שלנו — גם דפוסי ההתנהגות ישתנו"
אמיל סלמן

האקדמיה הכניסה את המלה ראשת — ראשת העיר, ראשת המחלקה. אתה אוהב?

השאלה אינה אם אני אוהב, אלא אם ראשת המחלקה אוהבת. למה שמנכ"לית האוניברסיטה תיקרא מנכ"ל?

תן עוד דוגמה למלים שהצליחו.

"עיצומים" הצליחה מאוד. כיום אף אחד לא אומר סנקציות, לעומת זאת נראה שיעפת (ג'טלג) לא נקלטה. זאת מלה יפה מאוד, היא שקופה, יש לה משקל של פגעים ומחלות, יש בה גם עייף וגם יעף — ועדיין היא לא נקלטה.

אין נוסחה?

אין נוסחה.

מלה שאתה גאה בה?

אני שמח על מלים שנקלטות. במקום טייץ יש המעדיפים צמודונים. תצרף הוא פאזל ואקווה היא מה שהיה אקוויפר. גם צהלולים היא חידוש חביב.

מה היה לפני צהלולים?

לא היתה לזה מלה. קולולו.

מה עם סלפי?

ניסינו למצוא לה חלופה עברית ראויה והרמנו ידיים. לא מצאנו.

מה היו האופציות?

צילום עצמי, או צלמונע, שזה שם פרטי במקרא. כשלא מגיעים להסכמה מעדיפים לא להחליט.

אילו מלים חסרות לך?

שאלו אותי על פיליבסטר. אין, אני לא יודע אם צריך. ביקשו מאתנו להמציא מלה לקצה של השרוך.

של הנעל?

כן, קיבלנו הצעות רבות: משחל, קוץ השרוך, עוקץ השרוך. אמרנו שזה באמת צ'ופצ'יקו של הקומקום, היו שטענו שפניות הציבור מלמדות על צורך אמיתי. דעתי היתה שמוטב לקרוא לקצה השרוך "קצה השרוך".

קואליציה ואופוזיציה שיניתם ליחדה ונגדה.

נכון, ומה דעתך?

משה פלורנטין
אייל טואג

אם זה לא הצליח, סימן שזה לא כל כך טוב.

גם בכלכלה יודעים שאת הכסף סופרים בסוף. עוד לא הגענו לסוף. ובאחרונה ראינו שהכנסת עצמה החלה להשתמש בשתי המלים העבריות האלה.

לפעמים אתם נסוגים ממלים שחידשתם?

אנחנו מחכים כמה שנים, ואם המלה לא נקלטה אנחנו מנסים להציע חידוש אחר.

למשל?

המלה מסך של טלוויזיה. שנים התנגדנו לשימוש במסך במובן של אקרן, כי מסך הטלוויזיה אינו סוכך על שום דבר. עד שאמרנו — הציבור החליט שהמלה העברית הזאת תשמש, והאקדמיה החליטה ללכת עם הנוהג בציבור. גורל דומה היה לטוסטר.

מצנם?

בהתחלה האקדמיה קבעה שהוא ייקרא מקלה, מפני שהמכשיר קולה. אבל החידוש הזה לא נקלט. הציבור קבע: או טוסטר או מצנם. מצנם היא מלה עברית נאה והחלטנו לקבוע אותה רשמית.

קצת מלחיץ לדבר אתך. לא אומרים לך את זה?

אומרים שכן, אבל למה זה מלחיץ? מה אתה לומד מזה? שאנשים משתדלים לדבר עברית נכונה.

כלומר אתה מבסוט מזה.

באופן אישי — בכלל לא. אני לא שוטר של העברית, אבל אני מרוצה מהחשש שמלמד שלפחות לחלק מהציבור יש כבוד כלפי הלשון ודרכי השימוש בה. זה מה שגורם לי להיות מרוצה. או מבסוט.

מבסוט זה מערבית.

כן. מבסוט פירושו "מרווח לך". המלה מביעה תחושה של רווחה לעומת צרות ודוחק.

איזה מנהיג מדבר טוב ואיזה פחות?

יש דוברים רהוטים גם בין הח"כים. אחמד טיבי מתנסח בעברית ראויה, זהבה גלאון, בנימין נתניהו, יובל שטייניץ, לבני בגין עברית מהוקצעת. ויש גם עילגים ובוטים ולא נזכיר אותם בשמותיהם.

מלים שאתה לא אוהב?

אני איש מבוגר, יש מילות אופנה שאני לא מורגל בהן. לאו דווקא סלנג. הסלנג חביב מאוד. "בגדול", "זוגיות", "בכללי", כל מיני מלים כאלה שאני מכיר בצורך שלהן אבל אני לא נוטה להשתמש בהן. יש שימוש שמצביע לפעמים על דלות לשונית או עצלות של המחשבה. "אדיר" היא מלה שהחרמתי בגלל שימוש היתר בה. כל דבר הוא אדיר, ואם לא — הוא מהמם.

יש שכותבים "מאמם", כדי קצת להתחמק מהמהמם.

האירוניה הזאת מובנת, כי המלים האלה סובלות משימוש יתר עד כדי מיאוס. ככלל, מה שמפריע לי הוא דיבור גס ועילג והתעלמות מכללי דקדוק בסיסיים. העיקרון הוא ששפה היא כמו מלתחה: אם היא עשירה אתה יכול להשתמש בבגד הזה בנסיבות כאלה ובבגד אחר בנסיבות אחרות. עילגות וגסות רוח שבאות לידי ביטוי בשפה הן מאוסות. כששדרנית ברדיו אומרת על נשיא המדינה "חצוף", זה שימוש לא ראוי בשפה.

עירית לינור. היא אמרה "חתיכת חצוף".

חצוף הוא מלה ראויה, ו"חתיכת חצוף" זה ביטוי העשוי להיות ראוי אבל צריך קונטקסט ראוי. לומר על נשיא "חתיכת חצוף" זה ניבול הפה. היא היתה יכולה להביע את אותו מסר במלים ברורות. התבטאויות כאלה אינן משקפות את העברית אלא את מצב דוברי העברית.

עירית לינור בגלי צה"ל
אלון רון

אומרים לך לעתים שאתה מדבר בשפת אקדמיה?

ביאליק אמר "אל תדבר כפוץ" (בלי דגש בפ'). גם אני לא אוכל חומוס בפיתה (במלרע, בלי דגש), אני משתדל לדבר באופן תקין ולא מוזר, במעמדים טקסיים לא תתפוס אותי בשפה נמוכה. עברית מאפשרת לך דיבור גבוה עשיר, אפילו מליצי, בלי להיות תמוה.

מה דעתך על "הולך"? נניח, "הולך לרדת גשם".

זה סגנון. אני לא הייתי כותב מחר "הולך לרדת גשם", או "אתם מוזמנים למסיבה, הולך להיות מהמם", אבל זה סגנון קביל בנסיבות שאינן פורמליות.

מה עם "בואו למסיבה, הולך להיות מגניב"?

לשון צריכה דרגות ואפשרויות שונות. שוב, אני עצמי בנסיבות פורמליות לא הייתי אומר או כותב "מגניב". אבל אפשר, ואף מומלץ, ללכת לים במכנסיים קצרים וחולצת טריקו. גם אני הולך כך לים.

היום פחות אומרים טריקו, אלא טי־שירט.

נכון, השימוש הזה חשף את גילי המופלג.

מה לגבי "מרגיש לי"?

בביטוי הזה אני לא משתמש. גם זה כפי הנראה מסימני גילי. אבל כל עוד זה לא פורמלי, אני לא רואה סיבה להתנגד. הדיבור הגבוה והמוקפד לא יכול להיות גבוה ומוקפד אם אין לידו דיבור לא פורמלי, גם אם הוא מושפע מאנגלית או אינו נכון מבחינה דקדוקית. יש מלחמת חורמה נגד כל מה שריח אנגלי עולה ממנו, אבל זאת השפעה בלתי נמנעת. יש מקומות שאנחנו מצליחים לחסום. אתה כעיתונאי מסקר או מכסה?

מסקר.

אם כן, יש מקומות שבהם הצלחנו לעמוד בפני הנחשול. במלחמה הזאת מתגוששים הרבה כוחות. לאקדמיה יש כוח מסוים, אבל היא לא יכולה להצליח הצלחה גמורה כשכוחות השוק עצומים. אנחנו לא מחרימים מלים לועזיות. במקום ספציפי אני אגיד מסוים, אבל אם "מסוים" לא יקלע בדיוק, אני אגיד "ספציפי" בלי לקחת כדור נגד בחילה. מה גם שיש מלים כמו, רדיו, טלוויזיה, טלפון, שאף אחד לא עושה שום מאמץ לשנות.

תמיד צוחקים על האקדמיה שניסתה להכניס את המלה שח־רחוק במקום טלפון.

זאת אגדה. האקדמיה לא הציעה שח־רחוק.

בכל זאת אתם נתפשים קצת מנותקים או מתנשאים.

עם כל הכבוד, אני לא משוכנע שהקביעה שלך נכונה. זאת לא ההרגשה שלי. האקדמיה עשתה צעד גדול, האתר שלנו ידידותי, יש לנו פייסבוק וטוויטר, ובכל הערוצים האלה משתתף הציבור באופן פעיל. הנחלה אינה מלה גסה. תפקידי להנחיל, אבל אני לא מתעורר בבוקר ושואל למי אני מנחיל מה עכשיו. אני גם לומד מהסטודנטים שלי ומהילדים שלי אפילו בלי שאני רוצה. "סבבה" לא למדתי מהעיתון.

משה פלורנטין
אייל טואג

אתה אומר סבבה?

כשאני מרצה אני לא אומר. השיח שלי בכיתה שונה מדרך הדיבור שלי מחוץ לכיתה. נדמה לי ש"אחלה" ו"סבבה" היוצאים מפי אינם נשמעים טבעיים, אלא מוקפים במרכאות. זה מעין ניסיון משועשע להראות שגם אני יודע או שייך.

אבל אתה מתחבר למלה הזאת?

מאוד. הסלנג הוא דבר נפלא.

אז מה בכל זאת מפריע לך בדיבור של הצעירים?

יש לנו בעיה שבחלקה, לא כולה, היא תוצאה של התפוצצות ידע — יש ידע רב וההשכלה בחלקה כללית ומנותקת ממקורות עבריים, ודבר זה בא לידי ביטוי בלשון. גם חלוקת המשאבים של העברית בעייתית, כלומר יש כמה שכבות בציבור שמשתמשות בעברית כראוי, אבל השימוש הנאה הזה אינו נחלת הכלל בגלל חינוך לקוי ופערים כלכליים. עניין אחר נוגע ליכולת ההתנסחות, גם בעל פה, ובעיקר בכתב, יכולת לבנות טיעון שלם ומסודר. למרות מצבה הכללי הטוב של העברית, זאת יכולת שצריכה חיזוק ולימוד.

מה, הדורות החדשים יהרסו את השפה?

אני לא חושש מזה. זאב ז'בוטינסקי כתב לפני כ–100 שנה שקשה למצוא משכיל עברי שאינו משבש את כללי השימוש במספרים. בהקדמה של רב סעדיה גאון לאגרון שלו (המילון), בן המאה העשירית לספירה, אתה רואה קינה על העברית. עם זאת, אל יתקבל הרושם שאנחנו בגן עדן לשוני, ומומלץ לא לטפול את כל חטאי הלשון רק על הצעירים. אני רואה מבוגרים בני דורי כותבים, ולא תמיד אני משתאה נוכח היצירה הספרותית שהם מוציאים תחת ידיהם. החרדה מפני אובדנה של השפה או השחתתה היא תופעה חוצת דורות.

אתה אומר ביי?

ברור. חופשי.

אז תודה וביי.

ביי ותודה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם