התעשייה האווירית: תע"א - כך נהפכה גאוות היצוא הביטחוני לחברה עם כנפיים שבורות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

צניחה חופשית: כך נהפכה גאוות היצוא הביטחוני - לחברה עם כנפיים שבורות

הכנסות מדשדשות, תחרות קשה מול האמריקאים, מתחרים שנוגסים בהזמנות, וועד חזק שנחשד בפלילים. התעשייה האווירית - מהחברות הגדולות והבולטות במשק - שלחה כבר שלושה מנהלים הביתה, ועתידה להיפרד ממאות עובדים נוספים

104תגובות
מטוס של התעשייה האווירית
התעשייה האווירית

על הנייר הרעיון נראה מושלם. התעשייה האווירית, המתמחה בייצור נשק ומערכות מתוחכמות, תייצר עבור האמריקאים מטוסים פרטיים משוכללים. לנו יש את הידע והיכולת, העריכו בחברה — ולאמריקאים יש את הכסף והצורך.

וכך, בתחילת שנות ה–70, התחילה התעשייה האווירית לייצר מטוסי מנהלים. כל מטוס הועבר ריק לחברת גאלפסטרים האמריקאית (שאתה החוזה נחתם בשנים מאוחרות יותר), שדאגה לאבזר אותו במיטב הפינוקים לפני שמכרה אותו ללקוח.ב–2016 מכירת מטוסים אלה הניבה 8% מההכנסות של התעשייה האווירית, אך הפעילות הזו הפסידה לאורך השנים עשרות מיליוני דולרים. למעשה, על כל מטוס שהחברה ייצרה ומכרה, היא הפסידה כמיליון שקל. בדו"ח השנתי של התעשייה האווירית אמנם אין פירוט לגבי ההפסדים של הפעילות הספציפית הזו, אבל כלל ההפסדים של חטיבת כלי הטיס בתעשייה האווירית ב–2016 היו 20 מיליון דולר.

בדצמבר 2014 מתח מבקר המדינה יוסף שפירא ביקורת על הפעילות הזו וקבע שהתעשייה האווירית צברה הפסדים של עשרות מיליוני דולרים — דבר שעלול להשפיע על יכולת החברה בתחומי מחקר ופיתוח מוצרים. "הפסדים אלה והשקעות של מאות מיליוני דולרים מומנו בחלקם ברווחיה של תחומי פעילות אחרים, בעיקר בתחום הצבאי, והיה בהם כדי להשפיע שלילית על מצבה העסקי של החברה בטווח הבינוני והארוך", נכתב בדו"ח המבקר. בתגובה טענה החברה כי תפיק את הלקחים, אך בפועל החברה ממשיכה לייצר את המטוסים ההפסדיים.

בכירים בחברה שעמם שוחחנו השבוע הודו כי מדובר בפעילות מפסידה, שאם רוצים — אפשר לסגור אותה בקלות יחסית. "במטוסי המנהלים באמת יש חוסר הצלחה, שם התעשייה האווירית נמצאת בדעיכה", אומר יעקב גולדמן, שהיה עד 2015 סמנכ"ל תפעול, רכש ולוגיסטיקה בתעשייה האווירית. ההפסד המיותר הזה הוא נדבך אחד שמסביר מדוע החברה שאחראית על מיטב הפיתוחים הטכנולוגיים בתחום הצבאי בישראל, הציגה בדו"ח השנתי האחרון שלה רווחיות של 1% בלבד.

צבר ההזמנות של התעשייה האווירית,
במיליארדי דולרים

שילוב של קשיים חיצוניים כמו תחרות גוברת מצד יצרניות נשק אמריקאיות, הקשחת התנאים למכירת נשק בהודו, לצד התנהלות פנימית בעייתית ובראשה ועד חזק ושנוי במחלוקת והנהלה חלשה, הביאו לכך שהתעשייה האווירית, בניגוד למתחרותיה העיקריות בשוק המקומי — אלביט ורפאל — לא נערכה כראוי לשוק העולמי המשתנה ועומדת עתה מול שוקת שבורה.

בעקבות המצב שאליו נקלעה, דיווחה השבוע הנהלת התעשייה האווירית, בראשות היו"ר החדש הראל לוקר, על תוכנית התייעלות חדשה שבמסגרתה יאוחדו שלוש החטיבות האזרחיות בחברה לחטיבה אחת. לאחר השינוי יהיו בתעשייה האווירית ארבע חטיבות בלבד, שלוש מהן צבאיות ואחת אזרחית. חטיבה זו תעסוק, לפי הודעת התעשייה האווירית, בנושאים עסקיים מובהקים: פיתוח וייצור כלי טיס, הסבות מטוסי נוסעים והשבחתם ותחזוקה של כלי טיס. מנהל חטיבת בדק, האחראית על תחזוקת מטוסים, יהיה מנהל החטיבה החדשה. בהנהלה מקווים שהשינוי יסייע לצמצם את התופעה שכמה עשרות או מאות עובדים, תלוי בתקופה, נחשבים מחוסרי עבודה, מכיוון שהם מחכים לפרויקטים.

שר הרווחה חיים כץ
מגד גוזני

כמו כן, התעשייה האווירית הודיעה על שורת שינויים פרסונליים. המנכ"ל יוסי וייס, הודיע במפתיע כי יסיים את תפקידו. 24 שעות לפני כן עשה זאת נסים הדס, מנכ"ל אלתא, אחת החברות המצליחות בקבוצה, וכן סמנכ"לית משאבי אנוש, עירית קלפר־אבני. לפי מקורות בחברה, בתקופה הקרובה צפויים שינויים פרסונליים נוספים בצמרת. התוכנית כנראה תביא לייעול מסוים בעבודת החברה, אבל נראה שעדיין לא מדובר בטיפול שורש הנדרש לחברה. פעילות מטוסי המנהלים, למשל, נשארת גם במתווה החדש.

במסגרת החטיבה הגדולה החדשה התעשייה האווירית תמשיך לתחזק מטוסים בתקווה שהפסדי חטיבת בדק לתחזוקת מטוסים (36 מיליון דולר ב–2016), יישארו נחלת העבר. אבל תחזוקת מטוסים, ייצור מטוסי מנהלים והסבת מטוסים נוסעים למטוסי נטען, פעילויות הנחשבות "לואו־טק אזרחיות", ימשיכו להיות גיבנת על גב החברה, ש–73% ממכירותיה הם בתחום הביטחוני. הסיבה לכך נעוצה בעיקר ב–4,000 עובדים המועסקים בפעילות האזרחית, ומגובים בוועד שצמח בה.

"העניין האזרחי מקרטע הרבה שנים וימשיך לקרטע", אומר בכיר לשעבר בחברה, "זה לא כל כך פשוט לסגור פעילויות שם. זה תחום לא תחרותי, בגלל העלות הגבוהה לשעת עבודה של ייצור, שבמשך שנים קשה לייעל אותו. תמיד שניסו לעשות דברים כאלה ואחרים, החיילים של חיים כץ (שר הרווחה ויו"ר הוועד לשעבר, ש.ש) עלו על בריקדות".

תא"ל במיל' מיקי בר, לשעבר סמנכ"ל בחברה ועד לפני שנה יועץ חיצוני, סבור אחרת. "בתעשייה האווירית יש מוקדי ידע לאומיים", הוא אומר, "חלק מיכולות ההנדסה הגבוהות מקורם בתחומים האזרחיים. פיתוח וייצור מטוסי מנהלים תרם להקמת התשתית לייצור ופיתוח מל"טים (מטוסים ללא טייס), כך שלבוא ולהגיד 'תסגרו את הקווים האזרחיים כי זה פחות רווחי', אני לא בטוח שזה נכון אסטרטגית למדינת ישראל. הוועד בתעשייה האווירית הוא גוף אחראי. מאז ימי הלביא לא היו שביתות".

המנכ"ל הפורש, יוסי וייס
התעשייה האווירית

"דירקטוריון בעייתי, ועד בעייתי, ותעסוקה לא מלאה"

התעשייה האווירית, שהוקמה ב–1966, היא אחת החברות הגדולות במשק. אך אם בעבר התעשייה האווירית היתה שם נרדף להמצאות החדישות ביותר, הרי שבשנים האחרונות היא גם שם נרדף לפרשות שחיתות שונות, שלא פסחו גם על ההנהלה, ובוודאי שלא על הוועד, כמו שהוכיחה פרשת השחיתות מהשנה האחרונה. ובכל זאת, עדיין מדובר בחברת ענק המעסיקה 14,500 עובדים, ובמעגלים רחבים יותר, הכוללים ספקים וקבלני משנה, מעסיקה עשרות אלפים נוספים.

2017 היתה עגומה מבחינת החברה. בשנה זו נחשפה פרשת השחיתות של ועד העובדים, שבמסגרתה חשודים כמה חברי ועד, בהם היו"ר אהוד נוף ויאיר כץ, בנו של חיים כץ, בעבירות שוחד, סחיטה באיומים ועבירות אחרות, חלקן קשורות להתפקדות עובדים לליכוד. החקירה מתמקדת בחשד לשחיתויות בחטיבת בדק ובחשדות במקומות נוספים בחברה, שלפיהם עובדים אולצו להתפקד למפלגה ולהצביע בפריימריז עם רשימות שנמסרו להם, בתקופה שחיים כץ עמד בראש הוועד. המעורבים מכחישים את החשדות נגדם.

בפרשה זו חשוד גם כץ עצמו, והסתעפותה קשורה גם למתן שוחד לספקית התעשייה האווירית, חברת דרוזנט, פרשה שנחשפה בעבר ב–Markerweek ואחד החשודים בה הוא הדירקטור לשעבר אמל אסעד.

רפי מאור, יו"ר התעשייה האווירית לשעבר
יוג'ין וייסברג

מספטמבר 2016 עד ספטמבר 2017 החברה אף התנהלה ללא יו"ר, אחרי פרישתו של רפי מאור וניסיונות כושלים של שר הביטחון, אביגדור ליברמן, למנות לתפקיד את מקורבו יאיר שמיר. ברקע עומדות שנים קודמות, רוויות סכסוכים בתוך החברה — בין הוועד להנהלה, בין ההנהלה לדירקטוריון ובין רשות החברות הממשלתיות, בראשות אורי יוגב, ליו"ר הקודם מאור, מאבק רווי יצרים שבו דרש יוגב ממאור התייעלות ומלחמה בוועד.

מקורבים לחברה טוענים שהמנכ"ל הפורש וייס לא ייזכר כאחד המנכ"לים המוצלחים. בין היתר, נטען כלפי וייס כי לא היה מספיק חזק מול ועד העובדים. נראה שווייס, איש הגון ביסודו, נקלע לסיטואציות שהתקשה להתמודד אתן. בשיחות פנימיות נהג לומר על התעשייה האווירית שזה מקום שבו צריך ללכת עם הגב צמוד לקיר, רמז לבחישות ולאינטריגות הפנימיות.

"30% מהזמן שלו היה רק להתעסק עם כל מיני בחשנים למיניהם", אומר אדם שמכיר היטב את וייס. "וייס היה מנכ"ל בינוני ומטה. לא היתה לו ראייה אסטרטגית", אומר דירקטור לשעבר בחברה. "בסוף, צריך להיות איש עם חזון בחברה כזו. הוא חשב בקטן, לא חשב בגדול". בכיר לשעבר בתעשיות הביטחוניות מוסיף: "הוא לא מנהיג אסטרטגי ולא מנהיג טכנולוגי. המוצר המוביל של התעשייה האווירית כיום הוא מערכת ברק 8 (טילים ימיים), שנמכרת להודו, אבל זו מערכת שפותחה לפני זמנו. בקדנציה שלו לא פותחה מערכת משמעותית, שום קונספט חדש לא הומצא. יש פה ושם פרויקטים של מחקר ופיתוח קטנים, אבל משהו גדול, שיכול לגרום למפנה כלכלי — אין. זה בגלל חוסר מנהיגות טכנולוגית. התקיימו מעט דיונים טכנולוגיים ברמת ההנהלה, אין רעיונות חדשים".

גולדמן מסכים שהתקופה של וייס לא היתה מזהירה, אך סבור שזה לא בהכרח באשמתו. "בתקופתו היה דירקטוריון בעייתי, ועד בעייתי ומצב של תעסוקה לא מלאה בחברה. ליוסי היה קשה מאוד. הוא לא הוביל את התעשייה האווירית להישגים מי יודע מה".

יו"ר הוועד לשעבר, השר חיים כץ
ניר קידר

לדברי גולדמן, "על השינויים הארגוניים שהולכים לצאת לפועל מדברים כבר שלוש וחצי־ארבע שנים. כשאני עזבתי בסוף 2014, התוכנית כבר היתה בשלבי גיבוש סופיים, ואפשר היה להוציא אותה לדרך כבר בתחילת 2015, לפני שלוש שנים. זה היה יכול לחסוך מיליונים אם היו מוציאים את התוכנית אז. אבל לא היה דירקטוריון טוב מספיק כדי לקבל החלטות, היו כל מיני סוגיות עם הוועד, התחילו חקירה, והתוכנית לא יצאה לפועל".

אגב, התעשייה האווירית מתגאה בצבר הזמנות עתידיות של 11 מיליארד דולר. אלא שאנשים המכירים את החברה מזכירים שצבר ההזמנות נוצר גם בעקבות "פקק" של הזמנות. כלומר, הזמנות משנים קודמות שהמוצרים עדיין לא פותחו ונמכרו, וכך נוצר הצבר הגבוה.

האתגרים הגדולים: הפעילות מול ארה"ב והודו

למנכ"ל החדש של התעשייה האווירית יהיו עוד לא מעט אתגרים, מלבד יישום תוכנית ההתייעלות החדשה. האתר העיקרי יהיה מעבר לים. בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות, תעשיות הנשק בארה"ב מקבלות רוח גבית מהממשל בכל הנוגע לשוקי היצוא שלהם. טראמפ החל בהורדת מגבלות על יצוא נשק מארה"ב, כדי לעודד את התעשיות האמריקאיות, ובמקביל משרד החוץ האמריקאי נותן רוח גבית ליצואניות הנשק של ארה"ב.

היו"ר החדש של תע"א, הראל לוקר
עופר וקנין

בגרמניה, למשל, התעשייה האווירית נקלעה למאבק מול ג'נרל אטומיקס האמריקאית בנוגע לאספקת המל"ט הרון לצבא גרמניה. החברה האמריקאית אף פנתה לבית משפט בגרמניה בטענה לבעיות במכרז, אך הפסידה. כיום הפרויקט, שאותו מבצעת החברה הישראלית יחד עם איירבאס הצרפתית, מוקפא בשל התערבות המפלגה הסוציאל־דמוקרטית.

"האמריקאים הפעילו בגרמניה לא מעט לחץ", אומר מקורב לעניין, "אבל זה רק סנונית. התעשייה האווירית צריכה להיערך לכך שבשנים הבאות חברות אמריקאיות יילחמו נגדה בכל הכוח. זה משנה עבורה את כל התמונה".

אתגר נוסף נובע מכך שבעוד כחמש שנים יסתיים המועד שבו חלק מכספי הסיוע האמריקאי יהיו מופנה לרכש מהתעשייה הביטחונית הישראלית. הפתרון שמצאו החברות הישראליות הוא הקמת חברות בת בארה"ב, שמוצרי כספי הסיוע ייקנו מהן. בשלב זה נראה שפעילות החברות הבנות לא משמעותית. לפי הדו"ח ל–2016, חברת תעשייה אווירית צפון אמריקה הפסידה 8 מיליון דולר בשנה זו, שבה התעשייה האווירית השקיעה 29 מיליון דולר כהשקעת בעלים.

חברה אחרת של התעשייה האווירית בארה"ב היא סטארק, שאין פרטים על פעילותה בדו"ח. חברה זו הוקמה כבר ב–2007, בטקס חגיגי שהתקיים במיסיסיפי בהשתתפות ראשי החברה אז וסנאטור מקומי. זה היה אמור להיות מפעל מקומי משגשג, אך בשנים האחרונות נראה שאין בו הרבה פעילות.

מכירות אלביט, התעשייה האווירית ורפאל בתחום הצבאי בלבד, במיליארדי דולרים

לפי מקורות המכירים את פעילות סטארק, במשך השנים החברה מדשדשת. לפני כחודשיים הודיעה התעשייה האווירית שמנכ"ל סטארק, הגנרל בדימוס דוק פוגלסון, שהוא גם מנכ"ל התעשייה האווירית ארה"ב, סיים את תפקידו. ככל הנראה, בתעשייה האווירית הראו לו את הדלת אחרי עשר שנים שבהן כיהן בתפקיד. לדברי מקורב להנהלת התעשייה האווירית, "בסטארק בונים עכשיו אסטרטגיה חדשה והחברה מצמיחה פעילות".

אתגר אחר העומד כיום בפני התעשייה האווירית מגיע מכיוון הודו — שנהפכה בשנים האחרונות לספקית העיקרית של ההזמנות החברה, ואף נהפכה ללקוח גדול מדי — 50% מההזמנות הן עבורה. ב–2017 חתמה התעשייה האווירית על שני חוזים גדולים מול הודו בנוגע למערכת ברק 8 בסך כולל של 2.5 מיליארד דולר.

ביטול חוזה של הודו עם חברת רפאל השבוע, למכירת טילי ספייק המותקנים על מסוקים בסך חצי מיליארד דולר, הדגים גם מה המשמעות של תלות גבוהה מדי בלקוח אחד. במקביל, דורשת הודו שחלק מהייצור של נשק המסופק לה ייעשה בשטחה. כך, בחוזים החדשים שהתעשייה האווירית חותמת מול הודו, ישנה התחייבות שחלק ניכר מסכום הרכישה יושקע חזרה בהודו (רכש גומלין). כלומר, גם אם כיום התעשייה האווירית לא מעבירה ייצור משמעותי מישראל, אם מסתכלים כמה שנים קדימה, על חוזים חדשים מול הודו וארה"ב, הרי שהתעשייה האווירית צריכה להיערך לעתיד שבו יותר ויותר פעילויות ייצור יעברו מעבר לים.

"אלה אתגרים ענקיים עבור התעשייה האווירית, במיוחד מה שקורה בארה"ב", אומר בכיר לשעבר בחברה. "המדיניות החדשה שם היא אתגר לכל התעשיות הביטחוניות, אבל לתעשייה האווירית, שהיא חברה כבדה יותר, זה אתגר גדול עוד יותר. בשנים שחלפו היו יכולים בחברה להיערך בצורה טובה יותר לאתגרים האלה. צריך לקוות שאולי זה יקרה עכשיו".

התעשייה האווירית
התעשייה האווירית

"החברה נופלת בתחום האתי"

נדמה שאם יש קונצזנוס בקרב אלה שמכירים את התעשייה האווירית, הרי שהוא נוגע לנזק שכוחניות היתר של ועד החברה גרמה לנעשה בה. בעשור האחרון התפרסם הוועד של התעשייה האווירית, שעד 2015 עמד בראשו חיים כץ, בזכות הסיפורים על המפקדים הגדולים שנערכו לליכוד, אבל הנזק הוא עמוק יותר. למעשה, המשך הפעילות האזרחית של החברה, שהיא במובהק פחות רווחית ובשנים האחרונות גם מפסידה, היא במידה רבה תוצר של כוחניות הוועד. במשך שנים, יושבי ראש ומנכ"לים בתעשייה האווירית לא באמת מצליחים להזיז תהליכי עומק בשל החשש מהוועד.

"התעשייה האווירית לא עשתה שינויים מתחייבים מכך שהרגל האזרחית שלה בצרה צרורה", אומר דירקטור לשעבר בחברה. "החטיבה האזרחית דיממה המון שנים ובגלל עוצמת הוועד וחולשת ההנהלה — לא טיפלו בזה. זו אשמת ההנהלה ולא הוועד. רפי מאור ויוסי וייס היו חלשים מול הוועד. זה נורא יפה להיכנס בחיים כץ, אבל אם נתת לבריון להשתלט — סימן שאתה סמרטוט".

הרווח הנקי של התעשייה האווירית, במיליוני דולרים

מנגד, ב–2016, כאשר בראש הוועד עמד אהוד נוף, הצליחה התעשייה האווירית להוציא לפועל תוכנית פרישה של 830 עובדים. בשלב זה, כבר פרשו 780 עובדים, ובקרב חלק מהדירקטוריון רואים בכך סנונית אופטימית שתבשר טובות גם על ההמשך, כאשר תהיה התייעלות נוספת במהלך יישום תוכנית איחוד שלוש החטיבות האזרחיות. אלא ש–50 העובדים שעדיין לא פרשו, לא עשו זאת בגלל עיכוב מצד הוועד, הטוען שבשל העומס שנוצר בפרשת השחיתות האחרונה, הוא לא יכול לטפל בהליכים אלה (ההליך נעשה בשיתוף פעולה עם הוועד).

השעיית ששת חברי הוועד החשודים באפריל 2017 השרתה אופטימיות על דירקטוריון החברה. אלא שבספטמבר החליט המנכ"ל וייס להחזיר אותם חזרה לעבודה ונראה שהגלגל סובב לאחור. כמה דירקטורים מאוד לא אהבו את ההחלטה וראו בה סימן נוסף לחולשת ההנהלה מול הוועד. "זה בדיוק הדברים שהחברה נופלת בהם, בתחום האתי", אמר לנו השבוע דירקטור בחברה.

לדברי עפרה פרידמן, דירקטורית לשעבר בחברה, "כשהייתי בדירקטריון הייתי חברה בוועדת הביקורת והתרעתי על דברים שנעשים וחשבתי שאסור שייעשו ושצריך לטפל בהם ביד קשה", היא אומרת. "דברים כמו הוצאות כספים, שמור לי ואשמור לך. שמחתי לראות שבפרשת השחיתות מנקים קצת את האורוות, אבל כשחברי הוועד חזרו — זה נראה מדאיג. חבל, התעשייה האווירית היא חברה טובה שעושה דברים מדהימים. כואב לראות שהשם שלה מתקלקל עם כל הדברים האלה. חייבים לשפר שם את התרבות הארגונית".

לדברי מקורב להנהלה, "ההחלטה להחזיר את השישה היתה על בסיס אנושי לגמרי, ובמילא אחרי שישה חודשים הם היו חוזרים, כי אלה כללי שירות המדינה. לכן צריך להיות גאים בהחלטה הזו. צריך לזכור שההשעיה לא היתה מחויבת, אלא יוזמה של ההנהלה, אבל על זה לא נותנים קרדיט".

התעשייה האווירית
תעשייה אווירית

"המדינה לא שומרת עלינו"

סיפורים שכאלה לא תשמעו בשתי המתחרות הגדולות של התעשייה האווירית — אלביט ורפאל, על אף שהאחרונה היא חברה ממשלתית. בעבר החברות האלה נחשבו האחיות הקטנות של התעשייה האווירית, אבל בשנים האחרונות נראה שהן עוקפות אותה בסיבוב בכל הנוגע לתחום המכירות הביטחוניות.

המספרים, במקרה זה, מספרים את הסיפור: ב–2007 התעשייה האווירית עקפה במעט את אלביט במכירות המוצרים הביטחוניים — 1.93 מיליארד דולר לעומת 1.88 מיליארד דולר. אבל מאז, באופן הדרגתי, אלביט עוקפת אותה. ב–2016, השנה האחרונה שבה פירסמו שתי החברות דו"חות כספיים, התמונה התהפכה וכעת אלביט מוכרת ב–500 מיליון דולר בשנה יותר מאשר התעשייה האווירית — 3.1 מיליארד דולר לעומת 2.6 מיליארד דולר.

חלק מההסבר לכך הוא ההצלחה של אלביט בכניסה לתחום המל"טים, תחום שבו התעשייה האווירית היתה חלוצה, ובעשור האחרון אלביט הצליחה למצב עצמה כמתחרה שווה לתעשייה האווירית. בשנים האחרונות נפוצו הסיפורים על מאבקים חריפים בין התעשייה האווירית לאלביט בכל הנוגע למכרזים בחו"ל, שם נציגי שתי החברות לא מהססים להשמיץ ולחתור זה תחת זה. אחד המאבקים החריפים היה בשווייץ, בנוגע למכרז על מל"טים, כאשר ב–2014 החליטה ממשלת שווייץ לבחור באלביט ובמל"ט הרמס 900 — על פני מל"ט של התעשייה האווירית, בחוזה שהיקפו 200 מיליון דולר.

"התעשייה האווירית היא אחת החברות שהמציאו את תחום המל"טים, איך יכול להיות שהיא נתנה לאלביט לעקוף אותה בסיבוב?", שואל דירקטור לשעבר בתעשייה האווירית. "איך יכול להיות שחיל האוויר הישראלי מעדיף את ההרמס של אלביט על פני ההרון של התעשייה האווירית? בעיני זו פאשלה גדולה של החברה".

יקי ברנס, שותף וראש החטיבה לייעוץ אסטרטגי בפירמת הייעוץ וראיית החשבון בייקר טילי
סטודיו איריס

לדברי בכיר לשעבר בתעשייה האווירית, "ההפסד במכרז בשווייץ זה משהו אסטרטגי, בכייה לדורות. כל השנים החברה היתה חזקה מאוד בשווייץ". בתעשייה האווירית דוחים את הדברים. "את השאלה על אלביט צריך להפנות למדינה, ובמיוחד למשרד הביטחון", אומרים מקורות המקורבים לחברה. "אלביט היא חברה מכובדת, אבל תראה איזה דלתות מסתובבות יש בינה לבין בכירים בצה"ל, ואיך זה משפיע על המכירות שלה. הבעלים שלנו, מדינת ישראל, איפשרה מצב שבו חברה פרטית מפתחת מוצר שמתחרה בנו. המדינה פועלת מולנו מצוין כרגולטור שמפקח וכלקוח שקונה מאתנו מוצרים, אבל כבעלים שאמורים לשמור על אינטרס החברה, המדינה פועלת מתחת לכל ביקורת. אתה סוחב את כל המשקולות של רגולציה ממשלתית — ולא נהנה מהגנה של המדינה מול חברה פרטית. חוק עידוד השקעות הון, לדוגמה, חל על אלביט שהיא חברה פרטית, אבל מאז 2010 לא חל עלינו. רק על זה, היינו יכולים לעלות ברווחיות ב–2%–4%".

מבין שלוש החברות הביטחוניות הגדולות, רפאל, המייצרת את מערכת כיפת ברזל, היא החברה שצמחה באחוזים הגבוהים ביותר במכירות הביטחוניות ב–2007–2016 — 6.2% לעומת 5.2% של אלביט ו–3% בלבד של התעשייה האווירית. לדברי יקי ברנס, שותף וראש החטיבה לייעוץ אסטרטגי בפירמת הייעוץ וראיית החשבון בייקר טילי, ההבדלים נובעים, בין היתר, מכך שהתעשייה האווירית היתה יעילה פחות בהתאמה לשינויים בשוק הביטחון הגלובלי. "הכניסה של אלביט ורפאל לתחומים חדשים כמו סייבר והומלנד סקיוריטי, והתאמתם לשווקים חדשים עזרו להן להמשיך ולצמוח", אומר ברנס. "שתי החברות האלה גיבשו אסטרטגיה חדשה ויישמו אותה באופן יעיל ומהיר".

"בתחום הסייבר, התעשייה האווירית היא אכזבה גדולה מאוד, אפשר גם להגיד כישלון", אומר דירקטור לשעבר בחברה. "בתחום הזה החברה צברה המון ידע, עוד לפני שקראו לזה סייבר — אבל היא לא השכילה לתרגם את יכולותיה לפיתוח מסחרי רציני. חברות סטארט־אפ עושות לתעשייה האווירית בית ספר בתחום הזה".

בונוסים שמנים לבכירי מערכת הביטחון לשעבר

בתעשייה האווירית טוענים כי חלק מההצלחה של המתחרה אלביט נובעת, בין היתר, מהגנרלים לשעבר שעובדים בחברה והשיגו לה חוזים ממערכת הביטחון. אלא שגם לתעשייה האווירית יש גנרלים משלה. למשל, האלופים במיל' גיורא איילנד ועמוס ירון (לשעבר מנכ"ל משרד הביטחון), עובדים עם התעשייה האווירית כיועצים, תמורת רייטיינר חודשי.

גם הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ עבד בעבר כיועץ חברה לאחר שחרורו מצה"ל, וכך גם תא"ל במיל' דני גולד, שחזר למערכת הביטחון כראש מפא"ת (ראש מינהל למחקר, פיתוח ואמצעי לחימה). אלוף במיל' גדי שמני מועסק בתעשייה האווירית כראש מינהל היבשה. לחברה מייעצים גם משה תאומים, בעל משרד הפרסום גיתם, וחברת הלובינג פוליסי, שבבעלות בוריס קרסני.

דן חלוץ, הרמטכ"ל לשעבר
נמרוד גליקמן

בדו"ח מבקר מדינה שפורסם לפני כמה שנים על התעשייה האווירית, נמצא כי בין 2010 ל–2013 היו לחברה 42 יועצים בתחום השיווק והאסרטגיה, ובתקופה זו שולם להם סכום כולל של 56.5 מיליון שקל. רבים מהיועצים האלה, מן הסתם, היו בוגרי מערכת הביטחון. לפי הדו"ח, רוב היועצים קיבלו דמי ייעוץ חודשיים בטווח שנע בין 10,000 ל–76 אלף שקל בחודש, אך היו גם כאלה שקיבלו אחוזים מעסקות, דמי ייעוץ או "דמי הצלחה". אחד מהיועצים, למשל, קיבל בונוס של חצי מיליון שקל, אחר זכה לבונוס בסך 750 אלף דולר מעסקה שייעץ לה, ויועץ נוסף זכה לבונוס שמן בסך 4.6 מיליון שקל. שמות המתוגמלים לא ציינו בדו"ח.

התעשייה האווירית: "החברה מצויה בתקופה של הישגים חסרי תקדים"

התעשייה האווירית מסרה בתגובה: "אנו מצרים על השימוש בחצאי עובדות, אמירות מופרכות של בעלי עניין, השמצות אישיות והנחות שאין להן קשר למציאות, וכל זאת כשהחברה מצויה בתקופה של הישגים חסרי תקדים. התעשייה האווירית היא החברה הביטחונית והטכנולוגית הגדולה בישראל, המוכרת בכ–14 מיליארד שקל לשנה, מתוכם כ–10 מיליארד שקל ליצוא, ומפרנסת כ–50 אלף משקי בית בישראל.

"לעניין הפעילות האזרחית: אלה הן התשתיות הלאומיות בתחום האווירונאוטיקה, והפעילות הצבאית נשענת עליהן בנושאים רבים. החטיבות האזרחיות פועלות תחת אסטרטגיה עדכנית שגובשה באחרונה, ומותאמת לצורכי השוק. כ–4,000 עובדים מוצאים את פרנסתם בפעילות זו. השינוי הדרמטי שאושר עתה יכלול את איחוד התחום לחטיבת תעופה אחת, ממוקדת קווי עסקים, שהיקף פעילותה כ–4 מיליארד שקל. תוכנית זו לא היתה בשלה לביצוע בשנים קודמות. בנוסף, מטוסי המנהלים מתוצרת התעשייה האווירית הם המובילים מסוגם, ומהווים תשתית ליכולות משמעותיות בתחום הצבאי. המטוסים אינם נמכרים במחירי הפסד.

"המנכ"ל יוסי וייס מסיים קדנציה בת שש שנים שבהן הגיעה החברה להישגים חסרי תקדים: עסקיים, טכנולוגיים וארגוניים. מערכת ההישגים האדירה כוללת הצלחות עסקיות המתבטאות בשיאים בהיקף ההתקשרויות וצבר ההזמנות, ייזום והוצאה לפועל של תוכנית הבראה היסטורית תוך שמירה על שקט תעשייתי, פריצות דרך טכנולוגיות, שינוי התרבות הארגונית בחברה, העצמת הקשרים העסקיים ההדוקים בעולם ושינוי דרסטי בדפוסי העבודה בין התעשיות הביטחוניות בישראל. כל אלה הם תוצאה של מנהיגות עסקית, טכנולוגית ואישית בהובלת התאגיד העסקי הגדול והמורכב בישראל, באחת התקופות הסוערות בתולדותיו. התוצאות מדברות בעד עצמן.

שר הביטחון, אביגדור ליברמן
מארק ישראל סלם

"לעניין יחסי העבודה: התעשייה האווירית היא חברה עסקית המנוהלת על ידי ההנהלה ובראשה המנכ"ל, ועל ידם בלבד. ארגון העובדים שותף בנושאים הקשורים לרווחת העובדים וביטחונם. מנכ"ל החברה הוביל בשנים האחרונות קו תקיף של אכיפת נורמות מחמירות של אתיקה לרוחב החברה, בכל הדרגים. חברי הוועד ועובדים נוספים שנחשדו בפלילים הושעו לתקופה ארוכה, וכעת עומדת להם חזקת החפות.

"בשנים האחרונות נהפכה החברה לחברת ההיי־טק הגדולה במדינה, עם כ–10,000 מהנדסים והנדסאים, וסל המוצרים שלה עבר מהפך דרמטי. לדברים רבים לא ניתן להתייחס בהיותם מסווגים, אך נזכיר רק משפחות חדשות של טילים, פריצות דרך בתחומי המל"טים וההגנה האווירית, הישגים טכנולוגיים חריגים בתחום החלל, כניסה מאסיבית לתחום הסייבר כולל הובלת מאגד הסייבר הלאומי, ועוד.

"לעניין הפעילות בארה"ב: ארה"ב ממשיכה להיות שוק מרכזי ו–2017 היתה שנת שיא. כעת נערכת החברה לשינויים המתבקשים לאור השינויים בכספי הסיוע, במטרה להבטיח את המשך צמיחת הפעילות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#