הפגישות החשאיות, המעטפות - ובכיר המוסד: הסיפור על מכונית אחת, שני טייקונים ומאות מיליונים - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפגישות החשאיות, המעטפות - ובכיר המוסד: הסיפור על מכונית אחת, שני טייקונים ומאות מיליונים

פגישות בשדה התעופה בדובאי, מאכערים מדרום קוריאה, מרגלים עסקיים, תוכנות סוס טרויאני, בכירי שב"כ ומוסד ועורכי הדין היקרים במדינה. גילויים חדשים על הקרב בין רמי אונגר ומיכאל לוי סביב זיכיון המותג קיה בישראל

40תגובות
רמי אונגר, בעלי יבואנית הרכב טלקאר ובעל חברות ספנות מהגדולות בעולם, ומיכאל לוי, בעלי יבואנית הרכב סמל"ת ומבעלי מפעל נילית ויו"ר אל על לשעבר
מוטי קמחי ובלומברג

6:00 בבוקר, ה-30 באוקטובר 2007. בשדה התעופה בדובאי נוחת מאכער קוריאני בשם צ'אנג־גון יאנג, ומי שממהר לשדה כדי לפגוש אותו בשעה החריגה הוא מנהל הפעילות של קיה במזרח התיכון, יונג קיו פארק. בפגישה נתן המנהל ליאנג מכתב השווה מיליונים להעביר לישראל, שיצית מאבק משפטי שמתחולל כבר כמעט עשר שנים. במכתב כתוב כי יצרנית הרכב קיה מפסיקה לעבוד עם יבואנית הרכב סמל"ת שבבעלות מיכאל לוי. לטענת עורכי דינו של לוי, בתמורה העביר יאנג לפארק מעטפה מלאה במזומנים.

"טסת לדובאי לפגוש את פארק לפגישה קצרה ונתת לו כסף", הטיח ביולי האחרון עו"ד גיורא ארדינסט ביאנג בבית המשפט המחוזי בתל אביב, "זה הסיפור. אתה שיחדת את פארק. זה לגמרי ברור". יאנג טס עם המכתב מדובאי לירדן ומשם המשיך לתל אביב, למשרד עורכי הדין של דורי קלגסבלד, המייצג גם את קיה העולמית וגם את רמי אונגר, בעלי יבואנית הרכב טלקאר, שאליה עבר הזיכיון של קיה בישראל.

יאנג, שזה היה יום עדותו השלישי במשפט רווי היצרים שהחל לפני כעשר שנים, מילמל כמה מלים בקוריאנית ואז לפתע פרץ בבכי. בשלב זה היתה דממה ובאולם נשמעו במשך כשתי דקות רק קולות ההתייפחות של יאנג. אחרי שהציעו לו כוס מים, הוא אמר שהוא רוצה להמשיך. כשהתאושש טען שלא ידע מה היה תוכן המכתב, והכחיש לחלוטין את טענת השוחד.

המאבק רווי היצרים בין לוי לאונגר, שהחל באותה נקודה, הוא אחד הקרבות המשפטיים החריפים ביותר שידעה הזירה העסקית בישראל בשנים האחרונות. זהו קרב טיטאנים שמתועד באלפי עמודי פרוטוקול בבית המשפט וכולל טיסות טרנס־אטלנטיות כדי לאתר פיסות מידע, פגישות מסתוריות בלובי של מלון ובשדות תעופה, העסקת מרגלים וחוקרים פרטיים, מזימות ותככים.

הקרב הזה מעסיק במשך מאות ואולי אלפי שעות את עורכי הדין היקרים במשק. מצדו של אונגר אלה הם קלגסבלד ורם כספי; ומהצד של לוי אלה הם עוה"ד ארדינסט ואייל רוזובסקי. גם כמה שמות של בכירי קהילת המודיעין, ובהם יוסי כהן ראש המוסד, משורבבים בפרשה (ראו מסגרת). עם השנים העניין נהפך גם למאבק של כבוד ואגו, אבל בבסיס זוהי בסך הכל מלחמה על השאלה מי ירוויח עוד נתח מההתמכרות של הצרכן הישראלי לרכב הפרטי זולל הדלק ומייצר הפקקים הלא נגמרים.

שדה תעופה בדובאי
בלומברג

דם רע ותביעה על סך 156 מיליון שקל

מיכאל לוי הוא בנו של אניו לוי, שהיה בעל אימפריית טקסטיל באיטליה, עלה לארץ והקים בסוף שנות ה–60 את מפעל נילית במגדל העמק לייצור סיבי ניילון (בעיקר לגרביוני נשים), מפעל פרטי שנחשב לאחד המצליחים בעולם בתחומו. מיכאל ירש את המפעל ובמקביל פיתח את עסקי יבוא הרכב, והקים את סמל"ת, המייבאת כיום לישראל את המותגים פיאט, אלפא רומיאו וסובארו. במקביל לעסקיו גם הספיק לוי להתמנות בשנת 2000 ליו"ר אל על, שהיתה אז חברה ממשלתית, מינוי שקיבל משר התחבורה דאז, אפרים סנה (לוי נחשב מקורב למפלגת העבודה ואף תרם בעבר ליצחק הרצוג, קשר שהתחיל עוד בימי האב אניו).

אונגר, מצדו, בעלי יבואנית הרכב טלקאר ובעל חברות ספנות מהגדולות בעולם, ידוע בקשריו העסקיים והחבריים עם בכירים במערכת הביטחון ובשלטון. שמו עלה בעבר בשתי פרשות מרכזיות: האחת היא פרשת עזר ויצמן, שבגינה נאלץ להתפטר מתפקיד הנשיא בשנת 2000 בשל כספים שקיבל מאנשי עסקים, כאשר באמצע שנות ה–80 העביר אונגר לידידו הוותיק ויצמן 27 אלף דולר בתשלומים חודשיים קטנים, כאשר ויצמן היה איש ציבור. בנוסף, בפרשת הקלטות הסתר שביצעה שולה זקן לאהוד אולמרט נחשף כי אונגר היה אמור להעביר מדי חודש 10,000 דולר לזקן כדי שלא תעיד נגד אולמרט.

דרכיהם של אונגר ולוי הצטלבו בסוף שנות ה-80 כאשר אונגר, שנקלע אז לקשיים, נאלץ למכור ללוי את הזיכיון למותג הרכב האיטלקי לנצ'יה. בענף הרכב טוענים כי אונגר סחב את המשקע הזה במשך שנים ונטר טינה ללוי, שכן על אף שזו היתה עסקה שהועילה אז לשני הצדדים - בדיעבד היא כלל לא היתה מוצלחת עבור לוי.

באמצע שנות ה-90 סמל"ת החלה לייבא לישראל את קיה, תחילה כשותפה של חברה אחרת ובסוף אותו העשור כיבואנית בלעדית. קיה היתה אמורה להיות מותג מוביל מבחינת לוי, בוודאי אחרי 1998, כאשר הסתייים המשבר הכלכלי בדרום קוריאה. 1999–2003 אכן היו רווחיות מבחינת לוי, אך ב-2003 הדברים החלו להשתנות, כאשר לוי שם לב שקיה העולמית מנסה להכשיל אותו. בין היתר, היא מכרה לו פחות כלי רכב, לא העניקה לו הנחות, התעקשה על תשלום ביורו ולא בדולרים, והעבירה את ישראל מאחריות המטה באירופה - לאחריות מטה המזרח התיכון בדובאי, לשם קשה יותר לישראלים להגיע.

אם יש כלל אחד בענף הרכב, הוא שבלי סיוע ותמיכה של היצרן העולמי קשה מאוד להצליח. סוגיית שערי המטבע, בהקשר זה, היא קריטית. לוי הבין סופית שלקיה העולמית יש משהו נגדו כאשר ב–2006 היא סירבה אפילו לאשר לו תוכנית עסקית ולפגוש את המנכ"ל החדש שמינה לסמל"ת. בצעד שנחשב נדיר בענף הרכב הישראלי, בסוף 2007 איבד לוי את זיכיון קיה לחברת טלקאר שבבעלות אונגר.

אונגר הפך את קיה לפרה חולבת מזומנים. אם ב–2007 קיה מכרה בישראל 2,000 מכוניות, הרי שכעבור חמש שנים היא כבר מכרה בארץ כ-20 אלף מכוניות. ב-2017 (לא כולל דצמבר) מכרה קיה 35 אלף מכוניות בישראל - שנייה רק ליונדאי של כלמוביל, שמכרה 1,200 מכוניות יותר.

עד קיה, אונגר לא נחשב לגורם משמעותי בענף הרכב הישראלי, כאשר בעבר החזיק במותגים דייהו ודייהטסו. קיה היתה ההצלחה שאונגר ייחל לה. הדבר היחיד שהעיב על ההצלחה היו הטענות שלוי התעקש להעלות כנגד איבוד הזיכיון. ב-2008 הגיש לוי תביעה נגד אונגר וקיה העולמית על סך 156 מיליון שקל, שבה טען כי השניים רקחו קנונייה כדי לנשלו מהזיכיון שנלקח ממנו ללא פיצוי, למרות ההשקעות העצומות שביצע במותג.

מכונית קיה
בלומברג

ואולם בתביעה זו לא היו טענות מהותיות, למעט הטענה כי אונגר הפעיל את השפעתו כבעל צי של אוניות להובלת רכב. ב–2013 הגיש לוי כתב תביעה מתוקן ובו פרטים רבים כדי להוכיח את טענתו, שם סיפר, בין היתר, על המאכער הקוריאני שהפעיל לכאורה אונגר החל ב–2003, השנה שבה החל היחס העוין כלפי סמל"ת. בהמשך ההליך המשפטי גם פירט לוי על התשלומים שאונגר העביר למאכער יאנג.

לטענת לוי, יאנג קיבל מאונגר סכום כולל של 1.6 מיליון דולר (סכום שאונגר ויאנג לא מכחישים), כאשר חלק ממנו נועד לתשלומי שוחד עבור גורמים שונים בקיה. כדי להסוות את משמעות הכספים, כך לטענת לוי, אונגר רשם חלק מהכספים כהלוואה, חלק אחר כעמלות שקיבל יאנג עבור מכירות של מכוניות וחלקי חילוף בישראל בשנים הראשונות שלאחר העברת הזיכיון לטלקאר, וחלק עבור עסקה אחרת שבה יאנג סייע לאונגר.

אונגר, הטוען שהכספים שהועברו הם סכומים לגיטימיים עבור פעילות השכנוע של יאנג, נדהם לראות את הפרטים הרבים בתביעה המתוקנת של לוי. הוא גילה כי לוי הפעיל מרגל עסקי בשם אבירם הלוי. לאונגר נודע שהלוי, יחד עם אדם בשם גידי ברקת, התחזו לאנשי עסקים בינלאומיים והצליחו לדובב את יאנג שיספר להם על מהלכיו אצל קיה לפני העברת הזיכיון. בנוסף, אונגר גילה שהלוי החדיר תוכנת סוס טרויאני למחשב של יאנג, ומשם דלה פרטים רבים שהיו הבסיס לכתב התביעה של לוי.

על סמך ממצאים אלה הגיש אונגר ביולי 2013 תביעה נגד אבירם הלוי, מיכאל לוי ואחרים, בטענה לגניבת מידע בלתי חוקי ממחשבו של יאנג, מידע שהיה שייך לאונגר וטלקאר. אונגר לא הסתפק בתביעה, ולאחר הגשתה אירגן מבצע "עוקץ" שאילץ את הלוי "לעבור צד". בתואנה להצעת עבודה, הלוי הוטס לפגישה עם אנשי עסקים בהונג קונג ושם הוקלט מתרברב כיצד ביצע חדירה בלתי חוקית למחשב.

הקלטת השיחה הזאת הוגשה בתחילת 2016 לבית המשפט. הלוי, שהכחיש את עניין הפריצה בכתב ההגנה שלו, הבין שנקלע לבעיה. לפי התצהיר שהגיש הלוי לבית המשפט במאי 2016, הוא יצר קשר עם אונגר, שהסכים לשפות אותו מפני תביעה של מיכאל לוי (על הפרת חוזה ביניהם, בגין מסירת מידע לצד שלישי), בתנאי שהלוי ימסור גרסת אמת בבית המשפט.

טימליין של חברת קיה

הלוי, שקיבל מלוי מיליון שקל עבור שירותיו, סיפר בתצהיר שהפריצה למחשבים בוצעה על ידי חברה הודית שהפעיל. לטענת הלוי, מי שהורה לו לפרוץ למחשב הוא אחיעד לוי, בנו של מיכאל, שאף הוא נתבע על ידי אונגר. בשבוע שעבר העיד אחיעד לוי בבית המשפט, הכחיש שהורה על הפריצה למחשב של יאנג, וטען כי לא שאל את הלוי מה מקור החומר שהעביר וסבר, בינו לבין עצמו, שהחברה ההודית מצאה את המחשב של יאנג בפח אשפה מחוץ למשרדים של יאנג בסיאול.

עדותו של אחיעד לוי סיימה את שלב העדויות במשפט. בשלב זה, תביעות הצדדים עומדות בעינן, כפי שהיו ב–2013. לוי מבקש פיצוי של 156 מיליון שקל על לקיחת הזיכיון ממנו - ואונגר תובע 5 מיליון שקל על גניבת מידע באופן בלתי חוקי. קיה העולמית לא נתבעת בפרשה (משום שתביעה כזו צריכה להתנהל בדרום קוריאה), דבר שמבחינת אונגר הוא הוכחה נוספת לכך שתביעת לוי היא תביעת סרק. בעוד כמה חודשים יוגשו הסיכומים וסביר להניח שבעוד כשנה, יותר מעשור לאחר שהחלה הפרשה, יינתן פסק הדין שבוודאי יעורר סקרנות רבה בקהילה המשפטית והעסקית בישראל.

"מסמכים? מאונגר למדתי עד כמה חשובה תקשורת בעל פה"

ב-2003, אז טוען לוי כי החל להרגיש בעוינות מצד קיה, מנהל הפעילות של קיה במזרח התיכון והממונה הישיר על פעילותה בישראל היה אדם בשם קווין צ'אנג. אותו צ'אנג קיבל לאחר שעזב את קיה 90 אלף דולר ישירות מאונגר, עובדה שאין עליה מחלוקת בין הצדדים, והוויכוח הוא על הפרשנות: בעוד לוי טוען כי מדובר בכספי שוחד בגין פעולות שצ'אנג ביצע עוד כשהיה בתפקיד, אונגר טוען שמדובר בכסף שהעביר לצ'אנג כלוביסט שפעל מול קיה לאחר שסיים את עבודתו בחברה.

110 אלף דולר נוספים העביר אונגר לאדם בשם עלי לי, מקורב למחליפו של צ'אנג, פארק, אותו אדם שנפגש עם יאנג בשדה התעופה בדובאי וזה שהמליץ על העברת הזיכיון לקיה. אונגר עצמו העיד בבית המשפט על הקרבה בין פארק ללי ואמר ש"פארק ועלי לי הם תאומים זהים", אך הכחיש שהתשלום ללי הוא שוחד לפארק.

מה שתמוה בסיפור, מעבר לעצם ההעברה הכספית, הוא סיפור חדש שהעלה יאנג בנוגע להעברות הכספים כאשר עלה לדוכן העדים בקיץ האחרון, גרסה שאותה לא הזכיר בשלב התצהירים בפרשה. מעל דוכן העדים סיפר צ'אנג מדוע בתצהירו כתב כי התשלומים לצ'אנג ולי נבעו ממערכת היחסים העסקיים שלו עם צ'אנג, ללא קשר לאונגר וטלקאר. יאנג, לפי גרסה זו, היה חייב כסף לצ'אנג בגין עסקה שקידם עבור שניהם בטורקיה. לי לא היה קשור לעסקה זו, אבל צ'אנג היה חייב לו כסף, מה שמסביר את 110 אלף הדולרים שקיבל.

עו"ד ארדינסט התעכב בנוגע לגרסה זו ושאל את יאנג אם קיים תיעוד בכתב בנוגע לכסף שהוא חייב לצ'אנג עבור אותה עסקה טורקית. יאנג הודה כי אין תיעוד כזה. "בעסק שלי אני לא תמיד מסתמך על מסמכים כתובים, יש לי גם התחייבויות בעל פה", אמר בעדותו ואף טרח להוסיף: "מאונגר למדתי עד כמה חשובה תקשורת בעל פה...קיומו של מסמך זה לא דבר חשוב".

גיורא ארדינסט
מוטי מילרוד

אונגר, בעדותו, לא ראה בעיה עם העברת הכספים. "גם אם יאנג היה בא אלי ואומר 'רמי, אני צריך 200 אלף דולר, 90 אלף לזה ו-100 אלף דולר לזה, עבור זה שהם קישרו אותי עם אדון פארק בקיה', הייתי משלם להם, אני לא רואה עם זה בעיה. מה הבדל בין זה ולשלם לכל לוביסט אחר?".

הקשר בין יאנג, המאכער הקוריאני של אונגר לבין צ'אנג, היה קיים כבר בתחילת 2006, כלומר כשהאחרון היה עדיין מנהל אזור המזרח התיכון של קיה העולמית. לפי התצהיר של יאנג, הוא סייע במציאת עורך דין ישראלי שייתן חוות דעת על המשמעויות החוקיות של החלפת זכיינים בישראל. זאת, לאחר שצ'אנג אמר לו שאם יפנה באקראי למשרד עורכי דין כלשהו בישראל, הדבר עלול לגרום לפרסום שקיה מחפשת להחליף את המפיץ - מה ש"יגרום לסקנדל גדול".

לפי התצהיר של יאנג, הוא הלך עם הבקשה הזו לאונגר, שהפגיש אותו עם עו"ד גד טיכו ממשרד רם כספי, המייצג את אונגר. טיכו צייד את יאנג בחוות דעת, וזה העביר אותה לצ'אנג מבלי לומר לו שמדובר בעורך דין מטעם אונגר. מבחינת לוי, המהלך שבו אונגר מספק חוות דעת לקיה העולמית מבלי לטרוח לגבי גילוי נאות, הוא עוד הוכחה לאופן שבו אונגר חתר תחתיו בזמן שעבד עם קיה העולמית. כמו כן, בחוות הדעת של טיכו נכתב כי אם מפסיקים התקשרות עם זכיין, הדבר צריך להיות מסיבה ספציפית.

עמדה זו היא הפוכה לעמדה שאונגר עצמו הציג בתביעה שהגיש ב–2002 נגד סוכנות הרכב UMI, ש"גנבה" ממנו את המותג דייהו. באותה תביעה שהגיש אונגר באמצעות אותו עו"ד טיכו, הוא טען שאין תקדים בישראל לנטילת סוכנות ממפיץ והעברתו לאחר ללא תמורה. לתביעה צורפה חוות דעת של פרופ' יצחק סוארי, שלפיה הפסקת הסכם זכיינות על ידי צד אחד היא דבר טכני בעיקרו, ונחשבת להפרת הסכם. הלוגיקה של התנהלות זו, לפי חוות הדעת, היא שבשנים הראשונות הזכיין נדרש לבצע השקעות עצומות עד שהוא מתחיל לראות רווחים.

מבחינת אונגר הדברים נראים אחרת לגמרי. קיה, לפי גרסה זו, רצתה מיוזמתה להחליף את לוי, מכיוון שהבינה כי סמל"ת היא יבואנית רכב כושלת, וב-2006 קיימה סבב ראיונות עם יבואני רכב ישראלים, ופגשה גם באונגר. בעקבות כך התבקשה חוות הדעת, דבר שאין בו פסול. בכתב התביעה מ-2013 טען אונגר שסמל"ת רימתה את הקוריאנים במניפולציות שונות שביצעה בעת תיקון כלי רכב, ובכך השיתה עלויות לא מוצדקות על קיה העולמית - טענות שלוי מכחיש. לטענתו של לוי, מדובר בעובד זוטר שטעה, וכי סמל"ת שילמה לקיה על אותה טעות 800 אלף דולר.

באחרונה אף הגיש אונגר דו"ח מ-2001, שלטענתו איתר בזמן האחרון והוכן על ידי רואת חשבון מטעמו של לוי. בדו"ח מתוארים כמה מקרים של רישום לא נכון של קילומטראז', דבר שיש לו השלכות על תקופת האחריות. מבחינת אונגר, הדו"ח הוא עוד הוכחה להתנהלות הפסולה של סמל"ת, המסבירה את איבוד הזיכיון שלה.

שם הקוד: "חומוס"

מכוניות קיה
בלומברג

ב-2011 הגיע לראיון עבודה בסמל"ת אדם בשם גדי שניידר, שעבד בטלקאר עד 2010. לפי אנשיו של לוי, בראיון סיפר שניידר על דברים שעשה עבור אונגר כדי שזיכיון קיה יעבור לטלקאר. דברים אלה הדליקו נורה אדומה אצל לוי ואנשיו, דבר שהאיץ את ההחלטה לשכור את אבירם הלוי כדי להשיג מידע קונקרטי יותר על מהלכיו של אונגר.

הלוי, יחד עם ברקת, אירגנו לשניידר שתי פגישות כחלק מראיון העבודה - אחת עם "ציידת ראשים" בשם גליה ויינר, והשנייה עם ברקת עצמו, שהתחזה לנציגו של איש עסקים קנדי המבקש להיכנס לשוק הרכב בישראל ולשכור את שניידר לשורותיו. במהלך שתי הפגישות שהוקלטו, דיבר שניידר על העברת זיכיון קיה. הוא סיפר שהתנדב עבור אונגר למשימה שבזכותה אף קודם מתפקיד מנהל שיווק למנהל פיתוח עסקי בטלקאר. לפי שניידר, בשל רגישות הנושא, הוא נסע להיפגש בחו"ל עם אנשי קיה הקוריאנים.

"הנושא הוא לא רגיש, אלא פצצת אטום, אז אני הייתי נוסע הרבה מאוד לפגוש את החבר'ה, בדרך כלל בירדן", אמר שניידר בהקלטה. במקום אחר בשיחה אמר כי המבצע היה מסוכן, כי אם היה מתגלה, "אפשר לתבוע את רמי על המון כסף". שניידר הוסיף שעו"ד כספי הוא זה שייעץ לקיים את הפגישות בחו"ל. הוא אף סיפר באותן פגישות כי אונגר היה נפגש עם אנשי קיה במצרים ויוון, ואילו הוא נסע לירדן כדי להיפגש עם הקוריאנים. לדבריו, שם הקוד "חומוס" היה לפגישות בירדן, ושם הקודם "קלפטיקו" (מאכל יווני) היה לפגישות במצרים וביוון. כספי, מצדו, טוען "כי לא היו דברים מעולם".

במהלך השיחות האלה שניידר גם נידב פרטים נוספים על עסקיו של אונגר. בין היתר, הוא טען כי אונגר הוא בעלים של 50 אוניות להובלת כלי רכב ברחבי העולם ושווי כל אונייה מוערך ב–60 מיליון דולר. כלומר, שוויו של אונגר בעסקי האוניות בלבד הוא 3 מיליארד דולר. על אונגר עצמו אמר שניידר: "אף אחד לא נהפך למיליארדר בארץ מלהיות 100% ישר".

מאז אותן שתי פגישות שניידר הספיק לעבוד ביבואנית כלמוביל ולאחר מכן חזר לעבוד בטלקאר. בפברואר 2017 עלה להעיד במשפט, בזמן שהוא עובד בטלקאר שבבעלות אונגר, וטען כי בראיונות העבודה הפיקטיביים שאורגנו לו הוא הגזים או שיקר כדי למצוא חן בעיני מעסיקו הפוטנציאלי. בין היתר, העיד שניידר כי הסיפור על הטיסות החשאיות היה שקר. "אני מכה על חטא ומתנצל בפני מי שצריך", אמר בעדות.

עו"ד רוזובסקי הזכיר לשניידר כי באותן שיחות הוא השמיץ את אונגר כמי שחותר תחת הסכם, ואת עו"ד כספי כמי שנותן ייעוץ משפטי איך לעשות זאת מבלי להיתפס. "את כל זה היית מוכן לעשות כדי לקבל עבודה? להמציא כזה דבר על אנשים ולהשמיץ אותם? את הבוס שלך לשעבר ועורך דין שאתה לא מכיר", תהה רוזובסקי. ושניידר ענה: "ככל שאני מתבייש בזה היום - כן".

עו"ד אייל רוזובסקי
אייל טואג

העד המעוטר שאשתו חששה שראשו "יהיה בתוך ארגז"

הלוי היה אחד מהאנשים שנתבעו על ידי אונגר (בטענה לגניבת מידע בלתי חוקי), לצד מיכאל לוי. לטענת הלוי בכתב ההגנה שהגיש ב–2013, במשך כשנתיים אונגר הפעיל עליו לחצים פסולים כדי שיפסיק לעבוד לטובת לוי. הלוי עבר בסופו של דבר צד בעקבות מבצע עוקץ של אונגר. תחילה, אנשים מטעמו הטיסו אותו להונג קונג לפגישה שבה לכאורה התעניינו בשירותיו. שם הם הקליטו אותו מספר, בין היתר, על עבודה שעשה נגד אוליגרך מסתורי בעל שם הקוד "קפקא", לצד הודאתו שפרץ באופן בלתי חוקי למחשב של איש עסקים קוריאני.

לפני שלושה שבועות הלוי העיד בבית המשפט והתברר כי לפני שעבר צד, סירב לחתום על תצהיר התומך בגרסה של מיכאל לוי, בין היתר משום שפחד שאונגר, באמצעות עו"ד דורי קלגסבלד, יעביר לאותו קפקא את המידע שלפיו הלוי פעל נגדו. "קפקא הוא אדם שעלול לרצוח אותך?" נשאל הלוי מעל דוכן העדים. "מזה חששתי, כן", ענה. דברים דומים עלו בשיחה שהוקלטה בין בנו של מיכאל לוי, אחיעד לוי, הלוי ואשתו דנה הלוי, שבה היא הביעה חשש שהראש של בעלה "יהיה בתוך ארגז", כתוצאה מהפחד מאותו קפקא.

פן אחר בלחצים לכאורה של אונגר היו פניות שלו לבכירים לשעבר בקהילת המודיעין, חבריו של הלוי, כדי שידברו אתו על הסכסוך העסקי שבו הוא מעורב. הבכיר שבהם הוא יוסי כהן, כיום ראש המוסד. במארס 2013 טילפן כהן, אז סגן ראש המוסד, להלוי ואמר לו שקלגסבלד רוצה להיפגש עמו. "מעורבותו של כהן נראתה לי מוזרה מאוד", אמר על כך הלוי בעדותו. "הוא היה אז סגן ראש מוסד מכהן. לא בטוח שהוא הבין את ההשלכות של המעורבות שלו". כהן עצמו סירב להעיד במשפט וטען כי לא היה מעורב ב"מסכת לחצים" על הלוי, אך אישר שטילפן להלוי בנוגע לפניית קלגסבלד. הלוי, בעדותו, הוסיף שאונגר פנה בעניינו גם לראש המוסד הקודם, תמיר פרדו. עם זאת, פרדו לא יצר קשר עם הלוי.

ראש המוסד, יוסי כהן. סירב להעיד במשפט, וטען כי לא היה מעורב ב"מסכת לחצים"
דודו בכר

בכיר אחר בקהילת המודיעין שהלוי טען כי פנה אליו בשם קלגסבלד הוא אל"מ במיל' טל דיליאן, שהיה מפקד היחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין. עורכי דינו של הלוי ביקשו מבית המשפט להעלות לדוכן העדים את כהן, דיליאן ואחרים שפנו אל הלוי, אך התאפשר להם להעלות רק את לוני רפאלי, ששירת יחד עם הלוי בסיירת מטכ"ל. רפאלי, מקורבו של אהוד ברק, הוא איש עסקים ידוע ומי שהיה עד לפני שלוש שנים בעלה של אשת העסקים ליאורה עופר.

בערך באותו הזמן שקיבל טלפון מכהן, הלוי קיבל טלפון גם מרפאלי. לטענת הלוי, המסר של רפאלי היה שהוא הסתבך קשות בקרב בין שני ענקים. "מצדו של אונגר אין כל רצון לפגוע בי, אבל אנשיו לא יהססו להזיז מדרכם כל גורם שיפריע להם", כך לפי תזכיר שהגיש לוי. הלוי אמר על שיחה זו (כאשר דיבר עם החוקר הפרטי ש"הפיל' אותו בפח): "דברים אלה זיעזעו אותי. אונגר הוא אדם עשיר מאוד ובעל השפעה אדירה וחברים בעלי השפעה, לרבות בקהילת הביטחון שבה ביליתי רוב חיי ואליה אני עדיין קשור. היה לי ברור שאם אונגר רוצה להזיק לי, הוא מסוגל למחוץ אותי ללא קושי".

בעדותו, רפאלי הכחיש שמישהו השתמש בו כדי לאיים. "אמרתי לו (להלוי) שהוא נמצא בקרב מסחרי ושיבדוק טוב־טוב אם שומרים עליו, אם מטפלים בו, ומה הסיכונים שלו".

לדברי מקורבים לאונגר, איש לא איים על הלוי, אלא היו רק פניות לחבריו. לדברי המקורבים, העניין של קפקא עלה רק משום שהופיע באותה השיחה שבה התוודה הלוי על פריצה למחשב של יאנג, שזה הדבר שבו התעניין אונגר. "איש לא ידע על מסוכנות לכאורה של קפקא, אלה חששות שעלו במוחו של הלוי בלבד", אומרים המקורבים.

עו"ד דורי קלגסבלד
מוטי מילרוד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם