עיזבו מעטפות, השחיתות הכי גדולה נסגרת במשרדי עורכי הדין - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עיזבו מעטפות, השחיתות הכי גדולה נסגרת במשרדי עורכי הדין

את הכסף הגדול ואת עסקות ההון־שלטון הגדולות באמת אנשים רציניים לא סוגרים במסעדה או עם מעטפה במדרגות, אלא בישיבות רבות משתתפים במשרדי עורכי הדין הבכירים במדינה

122תגובות
אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, טקס חילופי ראש הממשלה, 2009
אי־פי

הרשימה השמית - כמעט מדריך טלפונים או אנציקלופדיה - של אנשי ממשלה, כנסת, רשויות מקומיות ואנשי עסקים המעורבים בחקירות השחיתות בישראל בימים אלה, עשויה להעניק לקורא הסביר תחושה של מיאוס, ולהביא אותו למסקנה שאנו נמצאים בתקופה רעה בחזית המלחמה בהון־שלטון. אבל בעוד המיאוס מובן, המסקנה שגויה: תופעת ההון־שלטון נמצאת אתנו הרבה מאוד זמן, יש לה הרבה מאוד גוונים וצורות, ורק הסגנון והצטברות החקירות הגלויות הם שחדשים.

מדוע? הבעיה הראשונה היא ההפרדה בין שחיתות פלילית, כזו שעשויה לגרום לאדם לעמוד לדין, לבין שחיתות ציבורית ויחסי הון־שלטון שאינם כאלה, ובזכות תחכום משפטי ונורמות ציבוריות נמצאים מחוץ למגרש הפלילי. הבעיה השנייה היא שהציבור שאינו מצוי בפרטים, מבין באופן טבעי את השחיתות הפשוטה, זו שמוכרת מהשוק ומהרחוב, אך מפספס כמעט לחלוטין את העסקות הגדולות פי כמה - אלה המתבצעות בחדרי הישיבות של תאגידים, שרים, פקידים בכירים ועורכי הדין שמייצגים אותם.

כשראש הממשלה מקבל סיגרים ושמפניות במאות אלפי שקלים מאיש עסקים עשיר, ובתמורה מסייע לו בבניית מוניטין וכבוד, ביחס חם של מערכת המס כלפיו ובכמה לחישות בענייניו באוזניהם של גורמי ממשל אמריקאים, אנחנו מבינים את השחיתות ואת הקומבינה. אבל אפילו אז אין זה חד־משמעי אם פעילות ההון־שלטון הזאת עברה באופן מובהק את הרף הפלילי. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כצפוי, טוען שלא: "מותר לקבל מתנות מחברים", הוא אומר. לדעתו, מותר מן הסתם גם לסייע פה ושם, כמו שחברים עוזרים לחברים, וכנראה גם יש בידו אישור מעורך דין בכיר על חוקיות מערכת היחסים הזאת. הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה יצטרכו להחליט מי צודק: ראש הממשלה, או המוסר והשכל הישר.

כשיו"ר הקואליציה הפורש, ח"כ דוד ביטן, ראשי ערים ופקידים בכירים במערכת המוניציפלית מקבלים, לכאורה, מיליוני שקלים מקבלנים ומיזמים כדי לקדם הפשרת קרקעות והיתרי בנייה, אנחנו מבינים את השחיתות באופן מדויק, ואיך היא עובדת. החבורה יושבת במסעדה מקומית, הדיל נסגר, יש לחצים על גורמים בחובות, אולי גם איומים של גורמים פליליים, מוצאים פתרונות יצירתיים כדי להלבין תשלומים - לפי החשדות, אולי באמצעות עסק מקומי לרהיטים - והכסף עובר ידיים. אין צורך ברקע משפטי או השכלה בפילוסופיה של המוסר כדי להבין שזו שחיתות.

גם כאשר ראש ממשלה, במקרה הזה קודמו של נתניהו, אהוד אולמרט, מקבל מעטפות עם עשרות אלפי שקלים או דולרים בתמורה לקידום ענייניו של מאן דהוא, ואלה מונחות ללא רישום בכספת של מזכירתו, אנחנו מיד מבינים מה קרה ואיפה השחיתות. אם יש מעטפה, אם יש כסף שאפשר לספור במדרגות, אם יש ארגזי טובין שנהג מסיע על פי דרישה משם לפה, אם קיימת העברה בנקאית גדולה שאינה מוסברת לחשבון של בן או בת משפחה - אנחנו מבינים את זה.

לכן, אם לפתע הצטברו כמה מקרים כאלה בבת אחת, התחושה הפרטית והציבורית היא של גאות יוצאת דופן בשחיתות ובעבירות על טוהר המידות. עובדה: ההצטברות הנוכחית של חקירות וחשדות נגד גורמים ציבוריים מוציאה בימים אלה מדי סוף שבוע אלפי אנשים מביתם אל ההפגנות הנערכות בתל אביב ובפתח תקוה, וגם אם אין ספק שרבים מהם שייכים למחנה הפוליטי שמתנגד למדיניות ראש הממשלה - אלפים אחרים יוצאים לרחובות בעיקר כמחאה על השחיתות ותופעת ההון־שלטון.

השחיתות המושלמת: מתחת לפני השטח - ומתחת לרף הפלילי

אהוד אולמרט ויצחק תשובה, 2005
עופר וקנין

אבל הדוגמאות האלה עוסקות בכסף קטן ובתרגילים שקופים, כמעט מסורבלים וגמלוניים. לעומת זאת, את השחיתויות הגדולות באמת, את עסקות ההון־שלטון המורכבות ואת הקומבינות העקיפות והמתוחכמות קשה לזהות, ועוד יותר קשה להעביר אותן מהמגרש המוסרי לזירה הפלילית.

הנה דוגמה קטנה, עדיין בכסף קטן. נניח ששר או ראש ממשלה נוהג לארח אנשי עסקים בביתו, לרבות כאלה שהחלטותיו משפיעות על גורל עסקיהם, הם מתרשמים בהזדמנות זו מעבודות האמנות של אשתו התלויות על הקיר, ומחליטים לרכוש ממנה תמונה או ציור. האם זו שחיתות? האם ניתן פה שוחד? האם זו עסקת הון־שלטון? האם ההתלהבות האמנותית של אנשי העסקים עוברת את הרף הפלילי? התשובה המוסרית נראית ברורה, אך שאר השאלות נותרות ללא מענה. במקרה הזה - שאכן התרחש - לא נפתחה חקירה ולא הוגש כתב אישום.

אבל גם זה מקרה של כסף קטן ושל תרגיל לא מאוד מתוחכם. את הכסף הגדול ואת עסקות ההון־שלטון הגדולות באמת, אנשים רציניים לא סוגרים במסעדה, בבית או עם מעטפה במדרגות, כאשר כולם מתנהגים במתח כי הקומבינה הרי נמצאת על פני השטח. את העסקות האלה אנשים רציניים סוגרים בישיבות רבות משתתפים במשרדי עורכי הדין העסקיים הבכירים במדינה, שם כולם לבושים במיטב החליפות והעניבות, המזכירות מזרימות מדי שעה קפה איכותי, וכולם מחייכים ומרגישים בנוח - כי הרי הקומבינה חוקית.

חלק מהעסקות הגדולות במשק שייך למשפחה הזאת. כאשר עורכי הדין של נובל אנרג'י ושל קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה קיבלו זיכיונות חיפוש ללא תשלום לכל שטחי הים המעניינים שלחופי ישראל, ובהמשך סיכמו עם הממשלה את מתווה הגז ואת קיומו של מונופול הגז - זו היתה עבודת הון־שלטון של אנשים רציניים. זה לא תמיד הלך בקלות: היזמים היו צריכים לגייס לצדם את ראש הממשלה ואת שר האנרגיה, היה צריך להזיז ממקומם את הממונה על ההגבלים העסקיים ופקידים בכירים אחרים, בוצעה עבודה יסודית של השפעה על דעת הקהל והתקשורת, אנשים היו צריכים להבין שיקבלו תמורות עתידיות, והיה צורך להתמודד עם ביקורת של בג"ץ - אבל לבסוף הכל נסגר. הגז נמצא, המתווה והעסקות מעוררות השאלות עם חברת החשמל נחתמו, היזמים מכרו לציבור את הגז בבורסה באמצעות הנפקת ניירות ערך, הטבות המס נוצלו עד תום - והכסף נחת בחשבון היזמים.

כך גם בעסקות רבות אחרות, המערבות את המדינה, את הפוליטיקאים שעומדים בראשה, את הפקידים הבכירים - וכמובן שגם את המגזר העסקי. גם הטבות המס האדירות שניתנו לטבע ושנמצאות עתה בלב הדיון הציבורי בשלב המשבר בחברה, בהיקף של יותר מ–20 מיליארד שקל, נראות עתה מפוקפקות לאור הביקורת הקטלנית של מבקר המדינה - ומושפעות מהמעמד החברתי הרם של ראשי טבע באותה תקופה.

ועוד לפני טבע: רק לפני כמה חודשים גילינו כיצד פוליטיקאים לא שקלו לפגוע במונופול של בזק בעת שזו הוחזקה בידי חיים סבן, שינו את גישתם לאחר שהשלטון התחלף ובעל השליטה התחלף - ואז נרתמו גורמים ממשלתיים, בדמות ראש הממשלה ומנכ"ל משרד התקשורת, כדי לעצור רפורמות שהן טובות לציבור, אך מזיקות לחברה.

כמו כן, חלק מנציגי הציבור, לאחר תום הפרק הציבורי של הקריירה שלהם, מצאו את עצמם עובדים אצל אותם אנשי עסקים שעמם סגרו עסקות בכובע הציבורי, גם בגלל היכולות והקשרים שלהם, אך גם כסוג של תשלום עבור היחס שנתנו לאיש העסקים.

האם העסקות האלה שונות מהותית ומוסרית מהמקרים שבהם קבלן נתן מעטפה לפקיד כדי להפשיר או לקבל זכויות בנייה בקרקע שרכש, או המתין כמה שנים ולאחר מכן גייס את הפקיד כשכיר או יועץ, או סידר עבודה לכמה מבני משפחתו? במהות הכלכלית והמוסרית ובנזק שנגרם לציבור העסקות האלה זהות, אבל המקרה הראשון הוא כמעט תמיד "חוקי" ולא עובר את הרף הפלילי, ואילו במקרה השני עשויים השותפים לעסקה להיכנס לכלא.

למעשה, העניין אפילו עמוק יותר: כאשר העסקות הן גדולות, ברמה הלאומית ממש, כאשר הן מבוצעות על ידי מקורבים לשלטון ולתקשורת, וכאשר הן נחתמות ומאושרות על ידי עורכי הדין והיועצים המשפטיים הבכירים במדינה, הן אפילו לא נתפשות כשוחד או הון־שלטון, אלא כדרך המקובלת, הרגילה והלגיטימית שבה אנשים "עושים" עסקים.

טבעי שהציבור זועם על עסקות שחיתות, שוחד, הון־שלטון וטוהר המידות שהוא מבין, ושאין ספק לגבי המהות הפלילית שלהן. ואולם חבל שהוא אינו מבין שאלה הן עסקות קטנות ושוליות יחסית, שאין להן השלכה מהותית על הציבור ועל הכלכלה כולה - והוא מתעלם ומפספס את עסקות ההון־השלטון הגדולות והמהותיות באמת, אלה שקשה או בלתי־אפשרי להוכיח את הפליליות שלהן, אלה שנראות לאזרח התמים כמהלך עסקים רגיל, אבל הן משפיעות הרבה יותר עליו, על המשק, על הנורמות הציבוריות ועל התפישה הציבורית של מה "אסור" ומה "מותר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#