בני 40 ופיטרו אתכם? ההצעה שתיתן לכם תקווה

לרוב האנשים אין את הכישרון לנהל חברה כמו טבע, אבל גם אין את הכישרון להפיל את החברה כמו שהיה לדירקטוריון שלה. אפשר רק לקוות שלמנכ"ל החדש שולץ יש את הכישרון לשקם אותה ■ יש כמה סיבות טובות להאמין שכך יהיה

סמי פרץ
צילום: RONEN ZVULUN/רויטרס

בתחילת השבוע נערך דיון הכנה בלשכת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לקראת הפגישה עם מנכ"ל טבע , קאר שולץ, שבו ניסו המשתתפים ובהם שר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן, ושר הרווחה חיים כץ, להעריך מה יהיו תוצאותיה ואם ניתן יהיה לשכנע את שולץ לוותר על תוכניתו לסגור את מפעלי טבע בירושלים.

"מה הוא ירצה מאתנו? כסף?" שאל נתניהו בדיון. זו היתה מחשבה ישראלית למדי, שהרי המפגש נועד להיות סוג של תן וקח: תן לנו הישג פוליטי בדמות השארת המפעלים בירושלים, וניתן לך מענק או הטבת מס. אבל שולץ לא הגיע כדי לעשות דיל. בהגיעו לפגישה הוא נאלץ לשמוע את השר כהן מפרט לפרטי פרטים מדוע אין סיבה לסגור את המפעלים בירושלים. כהן אף סיפק נתונים, שאותם קיבל מעובדים, על רווחיות המפעלים. שולץ זז בכיסאו באי־נוחות ואמר לכהן: "כשתסיים לדבר, אסביר לך כמה אתה טועה".

בשלב מסוים, שולץ החליט להבהיר שהוא לא הגיע לעשות עסקים עם משתתפי הפגישה הנכבדים, ואמר: "יש דרך קלה לטפל במשבר של טבע ויש דרך קשה. הדרך הקלה היא התוכנית שלנו לסגירת המפעלים בירושלים ופיטורי 1,700 עובדים בישראל. הדרך הקשה היא לסגור את כל הפעילות בישראל ולהעביר את המטה של טבע מפתח תקוה לניו ג'רזי". המסר הופנם היטב. בסיום הפגישה אמר אחד המשתתפים בה: "טבע נמצאת בידיים טובות". בשיחה אתו אמר אותו משתתףל–TheMarker: "אם זה היה מנכ"ל ישראלי, זה היה נגמר אחרת" — והוא לא התכוון להחמיא לאותו מנכ"ל ישראלי דמיוני.

המשבר העסקי העובר על טבע ועובדיה — שרבים מהם ימצאו עצמם מחוץ לחברה בשנתיים הקרובות — רחוק מסיומו. מכירים את הקלישאות ש"כל משבר הוא הזדמנות", שאפשר "לצמוח ממשברים", ועוד שלל אמירות שנועדו לעודד את ניזוקי המשבר? לפעמים קלישאות עשויות להיות נכונות. אז מהן התועלות שיכולות לצמוח מהמשבר הזה?

קאר שולץ, מנכ"ל טבע
קאר שולץ, מנכ"ל טבע

1. חשיפת התרבות הפוליטית

לא שהיינו צריכים את המשבר הנוכחי כדי לדעת איך הדברים עובדים, אבל ההתנגשות בין טבע — חברה שנשלטת על ידי בעלי מניות אמריקאים ופועלת בשוק התרופות הגלובלי — לבין פוליטיקאים שצמאים להישג של השארת מפעלים בירושלים, חושפת משהו על ההבדל בין השקפות עולם ובין מציאות.

בבסיס, השקפת העולם של נתניהו ושל כחלון היא של כלכלת שוק. לתת לשוק לעשות את שלו, ודאי כשמדובר בסקטור פרטי שבו אין לממשלה יד ורגל. אבל כשיש אלפי מפגינים בחוץ וכשברור שירושלים הולכת להיפגע — זה הזמן לשים את הדעות בצד ולזמן את מנכ"ל טבע למעין שימוע חסר תכלית. במהלך הפגישה עם שולץ העלה השר כץ הצעה לתת לטבע הלוואה של 50 מיליון דולר, כדי להשאיר את המפעלים בירושלים. מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, מיהר ללחוש לכץ בעברית, כדי שהאורח לא יבין, "שוק ההון לא רוצה להעניק לטבע הלוואה, אז המדינה תיתן?"

הניסיון להעריך מה ידרוש שולץ ואיזה דיל אפשר לסגור אתו לא הביא בחשבון דבר אחד בסיסי: זהו מנכ"ל לא ישראלי שאינו מורגל בדילים, אלא עושה את מה שצריך כדי שהחברה תשרוד. הפוליטיקאים נשאו עיניהם לעובדים ולמצביעים בישראל, שולץ נשא עיניו רק לבעלי המניות של טבע באמריקה.

ארז ויגודמן, לשעבר מנכ"ל טבע
ארז ויגודמן, לשעבר מנכ"ל טבעצילום: אייל טואג

2. קידום הכשרה מקצועית

הסכמה אחת יצאה מהמפגש אצל נתניהו — הקמת צוות שיעסוק בהכשרה מקצועית למפוטרי טבע. אין לדעת אם היה זה רק מס שפתיים ומראית עין של הישג קטן בהיעדר הישג גדול אחר, אבל זו התחלה טובה ליצירת מודעות לבעיה שהמשק יתמודד עמה בשנים הקרובות. אם טבע, שהיתה החברה הגדולה, הרווחית, הגלובלית והיציבה ביותר בתעשייה הישראלית נאלצת לפטר עובדים, אזי שום מפעל או עסק אינו חסין. כלומר, צריך להיערך למצבים שבהם אלפי אנשים נפלטים ממעגל העבודה.

ח"כ רחל עזריה (כולנו) היתה הראשונה שהבינה את המאמץ הממשלתי כדי להשקיע במפוטרים, והיא מתכוונת להגיש הצעת חוק שתעניק הכשרה מקצועית למפוטרים, בדומה למה שנעשה עם חיילים משוחררים שמקבלים מענק כשהם עובדים בעבודה מועדפת. הצעתה היא להעניק לבני 40 ויותר, שעבדו ברציפות עשר שנים באותו מקום ופוטרו, כסף למטרת הכשרה מקצועית. ההצעה גם קובעת כי דמי האבטלה למי שיעבור הכשרה מקצועית יוארכו בחודשיים במקרה שהמפוטר לא סיים את הכשרתו המקצועית.

הבחירה בגיל 40 מכוונת לאנשים שמתקשים יותר למצוא עבודה בגלל גילם, ומכיוון שהם רחוקים יותר מהגיל שבו קיבלו הכשרה מקצועית, לעומת עובדים צעירים יותר, ולכן זקוקים לעדכון של הכשרתם המקצועית. הבעיה העיקרית בהצעה היא הדרישה לעשר שנות ותק באותו מקום עבודה, מכיוון שזה מצמצם את מספר האנשים שיוכלו ליהנות מכך. הדרך לטפל בכך היא לקצר את תקופת הוותק. אבל עזריה מעדיפה חוק שעלותו לא גבוהה מדי, כדי שאפשר יהיה להשיג לו מימון וכדי "להכניס רגל בדלת" לפני שמביאים חוק יקר, אך בלתי ישים.

בנימין נתניהו
בנימין נתניהוצילום: אוליבייה פיטוסי

3. חוק עידוד השקעות הון

אנחנו נשמע הרבה על החוק הזה בחודשים הקרובים, מכיוון שהמשבר בטבע הציף כמה שאלות שראויות לבחינה מחדש. האם לעודד בעיקר חברות יצואניות או גם חברות שפועלות בשוק המקומי? האם הגיע הזמן לעודד גם עסקים בינוניים ולא רק את חברות הענק שלנו? והאם הטבות המס שהמדינה מעניקה לחברות עסקיות מחייבות את אותן חברות לספק דבר מה בתמורה ואם כן — למשך כמה זמן? השאלות האלה עולות בשנים האחרונות וכבר הביאו לתיקון החוק לעידוד השקעות כמה פעמים. הורדת מס החברות בארה"ב מ–35% ל–21% עשויה לגרום לשינוי נוסף בחוק עידוד השקעות הון, שהוא כלי המדיניות של הממשלה במתן מענה לחברות גלובליות שיש להן אלטרנטיבות מעבר לים.

זו הזדמנות טובה לבחון לא רק איך משאירים כאן חברות גלובליות (יש משהו לא נוח בלעודד רק חברות שמאיימות ללכת מכאן), אלא איך החוק יכול לתרום לקידום מטרות כמו שיפור הפריון והורדת יוקר המחיה של חברות שפועלות בשוק המקומי. הפערים בין חברות היצוא הישראליות לבין החברות המקומיות בפריון ובחדשנות גדולים מדי, וגם את זה צריך להכניס למשוואה.

4. חשיפת הבלוף של האליטה העסקית

הדירקטוריון של טבע התנהל במשך שנים רבות כמו מועדון חברים של האליטה העסקית בישראל. יורשים, עורכי דין, בנקאים ופיננסיירים כיהנו ועודם מכהנים בו, אף שאין להם היכרות מספקת עם שוק התרופות הגלובלי. החברה פעלה תחת שני נרטיבים, שאותם הנחיל המנכ"ל האגדי שלה, אלי הורביץ: להישאר ישראלית ולהכפיל את מחזור המכירות שלה כל כמה שנים. הקריסה של טבע חשפה את הבלוף הזה. במאמץ שלה להישאר ישראלית, ביצעה טבע רכישות כושלות ובראשן אקטוויס שנרכשה ב–40 מיליארד דולר, סיבכה את החברה והביאה אותה למשבר החמור בתולדותיה. המנכ"ל שערך את העסקה, ארז ויגודמן, נחשב לאחד המנהלים הטובים במשק. ואולם הלהט שלו לבצע עסקת ענק ולמנוע השתלטות על טבע עיוור אותו ואת הדירקטוריון כולו.

איש מבין חברי המועדון האליטיסטי שכלל את יצחק פטרבורג, גליה מאור, אורי סלונים, יוסי ניצני ואחרים לא ידע לבלום את המהלך הכושל הזה. מועדון חברים לא יכול לנהל חברת ענק בסדר גודל כזה. לרוב האנשים אין את הכישרון לנהל חברה כמו טבע, אבל גם אין את הכישרון להפיל את החברה כמו שהיה לדירקטוריון שלה. אפשר רק לקוות שלמנכ"ל החדש שולץ יש את הכישרון לשקם אותה.

ח"כ רחל עזריה
ח"כ רחל עזריהצילום: אמיל סלמן

נ.ב

בכל פעם שחברת היי־טק ישראלית נמכרת, והיזמים שלה מבצעים אקזיט, מתפתח דיון על תרבות האקזיטים, ומושמעת ביקורת על היזמים שממהרים למכור את החברה לחברות גלובליות — במקום לפתח אותה ולבנות כאן חברות ענק גלובליות. טבע אימצה לפני שני עשורים מדיניות הפוכה: לרכוש עוד ועוד חברות בחו"ל ולהפוך לענק גלובלי שמקום מושבו בישראל. הקריסה של טבע מעמידה בסימן שאלה את המדיניות הזאת. האם זה אומר שחברות ישראליות אינן יכולות להיות ענק גלובלי? או שאולי זה מקרה פרטי של חברה שאינו מעיד על הכלל?

שולץ הזהיר השבוע שאם טבע לא תבצע את תוכנית ההתייעלות היא תהיה חשופה להשתלטות עוינת. מבין כל האזהרות והאיומים שהושמעו השבוע — האיום הזה לא ממש מפחיד. מבחינת בעלי המניות, מהלך כזה אינו חייב להיות רע. תלוי מי ירכוש ובאילו תנאים ומה הוא יעשה עם ההשקעה הזאת. מבחינת העובדים הדבר תלוי בשאלה אם תישאר בארץ פעילות כלשהי. ואולם מבחינת הדירקטורים והמנהלים הבכירים, השתלטות עוינת עשויה להיות לא נוחה עבורם, מכיוון שהרוכש לעתים מעיף את המנהלים בחברה הנרכשת לכל הרוחות. לגבי שולץ עצמו, הוא קיבל מענק חתימה של 20 מיליון דולר, אך אם ימנע השתלטות על החברה ויצליח לשקם אותה — הוא עשוי להיפגש עם 100 מיליון דולר בחמש השנים הקרובות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום