לפרק, למסות ולרסן את פייסבוק וגוגל - לפני שיהיה מאוחר מדי - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
איפה עובר הגבול

לפרק, למסות ולרסן את פייסבוק וגוגל - לפני שיהיה מאוחר מדי

התסריט של ג'ורג' אוורול על אח גדול שמביט בנו כל הזמן, היה מדויק להפליא, אך גם צנוע יחסית: הוא לא צפה שרוב בני האדם בעולם שמחוברים לאינטרנט, יתמסרו מרצונם לקומץ חברות אינטרנט. צריך לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי

34תגובות
עין שעליה משתקף לוגו פייסבוק
בלומברג

יש ריח של דם במים.

המים הם עמק הסיליקון, הריח הוא של אנשים שלפני שנה נראו לא רק בלתי מנוצחים — אלא כמעט חסינים מביקורת.

היו הרבה סימנים לכך שהתחושה בעמק הסיליקון משתנה. אני רוצה להתרכז בשניים, אישיים מאוד, של אנשים שעבדו לצדו של מלך העמק מארק צוקרברג, ומתחילים לדבר.

ראשון היה שון פארקר, שהתפרסם כמייסד נאפסטר — הסטארט־אפ הראשון לשיתוף קבצים באינטרנט, שהקים ב–1999 ומכר ב–2008. ב–2004 החל פארקר לייעץ לפייסבוק ועבד לצדו של צוקרברג.

איתן המעצמות החדשות - דלג

לפני כחודש התראיין פארקר לאתר החדשות Axios וזרק את המשפט הבא: "אלוהים יודע מה זה עושה למוחות של ילדינו". עוד אמר פארקר: "תהליך המחשבה שעליו ביססו את האפליקציות האלה, ופייסבוק הראשונה בהן, היה: 'איך נצליח להשתלט על מרבית הזמן הפנוי שלך וללכוד את תשומת הלב שלך?'. המשמעות היא שאנחנו צריכים לתת לך מעט דופמין מדי פעם כי מישהו עשה לך לייק או הגיב על פוסט, וזה יגרום לך לתרום יותר תוכן, שישיג לך עוד ועוד לייקים ותגובות. היינו מודעים לכך, ועשינו את זה בכל זאת".

בנקודת הזמן הזאת, נובמבר 2017, מה שפארקר אמר כבר לא הפתיע איש. בחודשים האחרונים התרבו המחקרים על ההשפעות החברתיות של פייסבוק על המשתמשים בה. כמעט כולן שליליות.

אבל כשאנשים מתוך פייסבוק מתחילים לדבר, ברור שאנחנו נכנסים לשלב חדש. השיחה מתחילה להשתנות, כיפת הזכוכית השקופה שהגנה על הבוסים הגדולים של עמק הסיליקון מתחילה להיסדק. מותר לדבר בקול רם.

שלושה שבועות אחריו הגיע חמת פליהפיטייה, לשעבר סגן נשיא בפייסבוק, שעזב אותה והקים קרן הון סיכון. הוא המשיך בקו של פארקר: ״פייסבוק מפרקת את החברה שלנו״, הוא אמר באירוע באוניברסיטת סטנפורד. רק אחרי כמה שבועות מצא עיתונאי את הסרטון שצולם באירוע, פירסם אותו — והציטוטים התחילו לעוף ברשת.

המתקפה על פייסבוק מכיוון בכירים לשעבר בחברה הגיעה חודש לאחר ששלושה מבכירי החברות המפורסמות ביותר בעמק הושפלו פומבית בשימוע בסנאט האמריקאי.

עד 2017 היו ענקיות האינטרנט האמריקאיות אחד מסמלי ההצלחה הגדולים בארה"ב, והפוליטיקאים התחרו מי יהלל אותן יותר. ברק אובמה, חביבם של אנשי העמק, הוביל בקריאות העידוד וההערצה.

היועצים המשפטיים של גוגל, פייסבוק וטוויטר בעדותם בסנאט, בנובמבר
בלומברג

הנציגים של פייסבוק, גוגל וטוויטר זומנו לסנאט בעקבות הפרסומים על השימוש שעשו גורמים רוסיים עלומים בפייסבוק כדי להשפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות בארה"ב. המנכ"לים של החברות, בדרך כלל אנשים תאבי פרסום ובמות ציבוריות, הסתתרו בעמק ושלחו לוושינגטון את יועציהם המשפטיים.

בדיעבד הם צדקו: דבר מהשנים האחרונות לא הכין את החברות האלה לסוג השאלות וליחס שקיבלו בוושינגטון. חברי הסנאט צלבו אותם, והם התקשו לענות בצורה מעוררת אמון. שפת הגוף של השלושה, בעיקר של סגן הנשיא הבכיר למשפט ורגולציה של פייסבוק, שידרה מצוקה אמיתית.

2017 היתה השנה הגרועה ביותר שידעו ענקיות האינטרנט בעמק הסיליקון, אבל לא בטוח שהן הפנימו את זה. הן עדיין לא הבינו שזהו סופו של עידן. שמרגע זה והלאה גדל מדי יום מספר האנשים שמביטים בהן אחרת לחלוטין. עמק הסיליקון הוא בועה ענקית בקליפורניה, בועה של עושר וכסף מהסוג שאין בשום מקום אחר בעולם. רובה מאוכלסת במהנדסים, מתמטיקאים, פיזיקאים ובוגרי בתי ספר למינהל עסקים, שמשוכנעים באמת ובתמים שהם עושים את עבודת האלוהים, מייצרים ערך אדיר לעולם, ושאר העולם, בעיקר פוליטיקאים, צריכים בעיקר לא להפריע להם.

הביטוי האמריקאי לזה הוא To Drink the Kool Aid — להאמין בסיפור מסוים מפני שהסובבים אותך מאמינים בו. רבים מהעובדים בחברות הענק האלה חיים בתוך הבועה הענקית הזאת, שותים את הקול־אייד של עצמם ולא מעוניינים להבין מה קורה שם בחוץ, ומדוע רבים לא שותפים להתלהבות האדירה.

החברה הראשונה שעומדת במוקד הביקורת הציבורית היא פייסבוק: השילוב בין השימוש שעשה דונלד טראמפ ברשת, השימוש של הרוסים בה וההבנה שהיא משמשת להפצה של חדשות מזויפות היה אחראי למטח הביקורת הראשון על החברה. לאחר מכן החלו להצטבר עוד ועוד מחקרים פסיכולוגיים ורפואיים על ההתמכרות לרשתות חברתיות ועל הנזק שלהן.

אבל פייסבוק אינה הראשונה וגם לא האחרונה. בקיץ האחרון השיתה נציבות התחרותיות באיחוד האירופי קנס של 3 מיליארד על גוגל לאחר שהואשמה בשימוש לרעה בכוחה המנופוליסטי. זה קרה שנה לאחר שהנציבות השיתה קנס של 13 מיליארד דולר על אפל, בטענה שהיא עשתה מניפלציות חשבונאיות כדי לא לשלם מסים באירופה.

אבל אנחנו רואים עכשיו רק את קצה קצהו של קרחון ענק שנמצא עמוק במים: הכוח של ענקיות האינטרנט מציב בפני הממשלות, החברות והכלכלות בכל העולם אתגרים גדולים הרבה יותר מהיכולת להפיץ חדשות מזויפות ומהשימוש הרב שעושות הפלטפורמות בטכניקות שונות שנועדו למכר את הציבור לאפליקציות שלהן. האיום המשמעותי ביותר הוא היקף המידע חסר התקדים שיש בידי חברות הענק האלה.

שווי השוק של ענקיות האינטרנט גדל פי 10 תוך 15 שנה

כל אחד מאתנו מבין את זה, אבל אנחנו לא מרבים לחשוב על זה: כיום אין כמעט פעולה שאנחנו מבצעים שלא מותירה רישום אלקטרוני שנמצא בידי גוגל, פייסבוק, אמזון, אפל, מיקרוסופט והחברות הבנות שלהן. מי שחושב שהוא לא משתמש בשירותים של החברות האלה משום שהוא משתמש יותר ביוטיוב, בווטסאפ, באינסטגרם או בלינקדאין, כנראה שכח שארבעתן שייכות לגוגל, פייסבוק ומיקרוספט.

הפלטפורמות הדיגיטליות אוספות עלינו מידע ללא הפסקה. לפני ארבע שנים רכשה פייסבוק את Onavo הישראלית. בתקשורת דווח שלאונאבו יש כלים למעקב אחר התנועה באינטרנט. אלא שבשנה שעברה חשף "וול סטריט ג׳ורנל" את הסיבה האמיתית שבגינה רכשה פייסבוק את הסטארט־־אפ הישראלי: הטכנולוגיה של החברה מאפשרת לפייסבוק לעקוב בזמן אמת אחר ההתנהגות של עשרות מיליוני גולשים בכל העולם, בעיקר בארה"ב, גם כשהם לא משתמשים באפליקציה של פייסבוק, אינסטגרם או ווטסאפ.

כמות המידע שיש לחמש ענקיות האינטרנט על 2 או 3 מיליארד איש שמשתמשים בשירותים שלהן אינה דומה לדבר שהתרחש בהיסטוריה האנושית. הכל קרה תוך פחות מעשור, והתעצם בחמש השנים האחרונות, כשהשימוש באפליקציות שלהן נהפך לחלק משגרת יומם של מיליארדי אנשים בכל העולם הודות לשירותים המצוינים שהן פיתחו או קנו. נסו לחשוב כמה פעמים הסתכלתם ב–24 השעות האחרונות בסמארטפון שלכם. התשובה היא בין 100 ל–200 פעם. זאת הסטטיסטיקה העולמית. כנראה שבדקתם את חשבון המייל, הווטסאפ, הפייסבוק, האינטסגרם או הטוויטר שלכם. כל מה שאנחנו עושים — לאן אנחנו נוסעים, מה אנחנו קונים, על מה אנחנו מדברים עם החברים שלנו — מתועד באפליקציות של חברות האינטרנט. במקרה של גוגל זה לא רק מה עשינו, אלא גם מה אנחנו מתכוונים לעשות. כמעט אין כיום פעולה שאנחנו מתכוונים לעשות שלא מתחילה בחיפוש בגוגל. הם יודעים עלינו הכל.

כיצד ישתמשו החברות האלה במידע העצום שהן אוספות עלינו? ברמת הפרט, בכל מדינה יש כללי פרטיות לשימוש במידע. לרובנו אין מושג מהם בדיוק כללי הפרטיות האלה, ואנחנו מקישים ״Agree" בכל פעם שאנחנו מתקינים אפליקציה חדשה. חלקנו ערניים יותר למשמעות של אובדן הפרטיות כשאנחנו נחשפים לפרסומות שמבוססות על התנהגות העבר שלנו ברשת.

אבל הכוח האדיר של הפלטפורמות לא טמון רק במידע הפרטני שיש להן על משתמשים מסוימים, שבאמצעותו הן יכולות לכוון לו פרסום או למכור את המידע שלו למפרסמים. הכוח הגדול שייתן להן יתרון אדיר בשווקים הוא המידע המצרפי על הציבור. לגוגל ולפייסבוק יש מידע על התנהגות הציבור, העדפותיו והמגמות השוררות בו, שלא היה מעולם לאף חברה וגם לאף ממשלה. לגוגל ולפייסבוק יש מידע שיכול להביא לתובנות כלכליות, פוליטיות, תרבותיות, שמעולם לא היו לשום גורם.

כמויות המידע האדיר מצטברות בידי החברות האלה בכל שנייה באופן אקספוננציאלי בגלל השימוש הגדל שעושים כולנו בשירותים שלהן ובגלל היכולת של החברות האלה לאחסן כמויות הולכות וגדלות של מידע. המעבר לשימוש באחסון בענן גרם לכך שהמידע על כל פעולה שעושים מיליארדי אנשים זמין לחברות האלה כל הזמן.

ההתקדמות הטכנולוגית האדירה במחשוב נתנה כוח אדיר לא רק לפלטפורמות האינטרנטיות הגדולות, אלא גם לאלפי חברות היי־טק בעולם. התחום המתפתח ביותר בשנים האחרונות הוא בינה מלאכותית, וקצב ההתפתחות בו פותח אינספור אפשרויות עבור המדע ועולם העסקים.

אחת השאלות המעניינות ביותר היא למי יש יותר כוח: למי שמחזיק בתוכנות מתקדמות, יעילות ומוצלחות יותר של בינה מלאכותית, אלגוריתמים ולמידה חישובית — או למי שמחזיק בכמות גדולה יותר של מידע? התשובה היא שהדאטה או הביג דאטה כנראה תמיד ינצח את האלגוריתמים ואת הלמידה החישובית. לכן הכוח יתרכז בידי חמש ענקיות האינטרנט ולא יתפזר אצל אלפי חברות ומיזמים שיצטיינו בפיתוח תוכנות ואלגוריתמים מתוחכמים. הכוח הוא הרשת, הנתונים.

איש יושב מול מחשב נייד, כשברקע הלוגו של טוויטר
בלומברג

התסריט הדיסטופי של ג׳ורג׳ אוורול, על אח גדול שמביט בנו כל הזמן, היה מדויק להפליא, אך גם צנוע יחסית: אורוול לא צפה שמיליארדי אנשים, למעשה כל אוכלוסיית כדור הארץ שמחוברת לאינטרנט, תתמסר מרצונה לקומץ חברות אינטרנט, יפקידו בידיהן את המידע הכי אינטימי שלהם, וישתמש באפליקציות ובשירותים שלהן כדי לבצע את רוב הפעולות היום־יומיות. אוורול לא יכול היה לצפות שמיליארדי אנשים ידווחו כל רגע לשתיים או שלוש החברות ששולטות בתוכנות הניווט על מקום הימצאם ולאן הם מתכוונים לנסוע. הוא לא צפה שרוב בני האדם בעולם ידווחו לחברה אחת על הרצונות, הכוונות והתוכניות שלהם.

נהוג לומר שהצעירים לא מוטרדים משאלות של פרטיות כמו הדורות שלפניהם. אין להם בעיה עם העובדה שכל המידע שלהם נמצא בידי אפל, פייסבוק, גוגל או אמזון. אולי. ייתכן שעם הזמן אנשים יתחילו להבין שהמידע הזה יכול לשמש גם נגדם ולא רק לשרת אותם. ייתכן שכמה תקלות אבטחה גדולות — למשל פריצה לג'ימייל או לפייסבוק, שתחשוף את המיילים וההתכתבויות של מאות מיליוני אנשים בעולם — ייצרו את שינוי הגישה הזה.

הכוח של החברות האלה יוצר דילמה אדירה לממשלות במערב, ובעיקר לממשלת ארה״ב. מצד אחד, כפי שאמרנו ברישא של הדברים, הפוליטיקאים בארה"ב מתחילים להרהר אם הם צריכים להגביל את כוחן של חברות הענק האינטרנטיות בגלל כמות המידע שבידיהן, כוח השוק שיש להן והיכולת שלהן להשפיע על שווקים קריטיים. מצד שני, הממשל רואה בחברות האמריקאיות National Champions — נכסים לאומיים במאבק מול שאר המעצמות, בעיקר סין ורוסיה אבל גם גרמניה ובריטניה. פייסבוק, גוגל, אפל ואמזון הן לא רק חברות עסקיות אלא גם חברות אמריקאיות, שהממשל רואה בהן נכס אסטרטגי אמריקאי. כך גם הסינים והרוסים רואים את ענקיות האינטרנט שלהן. זאת הסיבה שהסינים, ובאחרונה גם הרוסים, מגבילים יותר ויותר את הכניסה של ענקיות האינטרנט האמריקאיות.

אך בעוד שבסין וברוסיה ברור שהשלטונות משתמשים בחברות האינטרנט המקומיות ככלי לקידום האינטרסים האסטרטגיים שלהם, המקרה בארה"ב מורכב יותר. איפה נמצא הכוח? בממשל או בחברות הענק האינטרנטיות?

רשמית, התשובה פשוטה: הכוח נמצא תמיד בידי השלטון, הנשיא, הקונגרס, הסנאט, רשויות הביון והרגולציה. להם יש כוח לקבוע את הכללים והחוקים או לזמן את ראשי החברות להתייצב בסנאט ולהסביר את התנהגותם.

אבל זה הצד הרשמי. בפועל, לעולם התאגידי בארה"ב יש השפעה אדירה על השלטונות, ויש הסבורים שבשני העשורים האחרונים הכוח של עולם העסקים מול המערכת הפוליטית הולך וגדל. סנאטור דיק דרבן מאילינוי אמר לפני כמה שנים, במהלך דיון על רגולציה של הבנקים בארה״ב, ש"המקום הזה (הסנאט) שייך להם (לבנקים)". אם עד לפני חמש שנים הבנקים נחשבו לכוח הפוליטי הגדול ביותר בארה"ב בגלל הריכוזיות בענף והיקף ההון האדיר שהם מנהלים, הרי כיום ברור שהכוח הגדול ביותר שייך לחמש ענקיות האינטרנט. ראשית, שווי השוק שלהן, המשקף את כוחן הכלכלי, כבר גדול בהרבה משל הבנקים. שנית, הן שולטות במידע מדויק שמעולם לא היה לבנקים.

מארק צוקרברג, סרגיי ברין, ג׳ף בזוס — לכולם היתה עד לא מכבר תדמית של צעירים נועזים, שרק מחדשים חידושים טכנולוגיים ועושים את העולם שלנו טוב יותר. אבל הסנטימנט הציבורי הזה משתנה, ובצדק. לא מדובר בחבורה של גיקים אלא בקבוצה קטנה של אנשים שמרכזת כוח חסר תקדים בהיסטוריה האנושית. הם יכולים להשתמש בכוח בכמה דרכים: חיוביות או שליליות, תורמות או מזיקות. האם תמיד נוכל להבין מתי האינטרסים שלהם חופפים לאינטרס שלנו? האם ריכוזי כוח ומידע כאלה לא מחזיקים בפוטנציאל להשחתה חסרת תקדים ומסכנים את הדמוקרטיות בכל המערב? האם המוסדות הדמוקרטיים בעולם המערבי באמת מסוגלים לעמוד מול הכוחות האלה? האם יש כוחות־נגד במגזר העסקי ובחברה האזרחית שמסוגלים לעמוד מול ריכוזי הכוחות האלה?

נדמה לי שלא מונחות שאלות חשובות יותר על שולחנם של מקבלי ההחלטות, האינטלקטואלים, המדענים ואנשי הציבור. בחודשים האחרונים התחלנו לפרסם כאן כתבות בנושאים האלה. לצערנו, בעידן הנוכחי הדרך העיקרית להפיץ את הכתבות, הניתוחים והאזהרות האלה היא באמצעות אותן פלטפורמות שבהן עוסק מאמר זה. האם יכול להגיע רגע שבו עיתונים, עיתונאים וגורמים שרוצים להפיץ מידע שלא תואם את האינטרס של הפלטפורמות האלה יגלו שיש להן דרכים להצניע, להשתיק או לדחוק לשוליים דעות שלא מתאימות להן? ייתכן שכולנו צריכים לפעול ביחד כדי שלא נגיע לרגע הזה. כי כשנתקרב אליו כבר יהיה קשה יותר לייצר את היכולת הפוליטית לקבוע כללי משחק, רגולציות וחוקים שירסנו את כוחן האדיר של החברות הנהדרות האלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#