החתולים השמנים של טבע: כמה קיבלה גליה מאור על כל ישיבת דירקטוריון?

טבע נחשבה במשך שנים לחברה בינלאומית שהצליחה לשמור על הרוח הישראלית ■ בחינה של מדיניות התגמול בה מעלה את החשש שמדובר בחברה שהצליחה להביא את המנהגים הפסולים של וול סטריט לישראל

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מימין: יצחק פטרבורג, אייל דשא, ארז ויגודמן וסיגורדור אולפסון
מימין: יצחק פטרבורג, אייל דשא, ארז ויגודמן וסיגורדור אולפסוןצילום: צילום: אייל טאוג, ראובן קפוצ'ינסקי, הדר כהן , יובל טבול, טבע

"כיום ברור לי שטבע ניצבת בפני עתיד מזהיר. הכישרון והכמיהה הקיימים בכל רחבי הארגון ממלאים אותי מדי יום בהשראה ובמוטיווציה. העובדים בטבע הם אלה שישיבו את החברה למקום שהיא ראויה להיות בו. ברצוני להודות ליצחק פטרבורג, שלקח על עצמו את הנהגת החברה כמנכ"ל זמני, לצוות ההנהלה של טבע ולכלל עובדי טבע ברחבי העולם, על עבודתם הקשה ומסירותם לחברה".

מלים אלה שפירסם היו"ר הנוכחי של טבע, סול בארר, לבעלי המניות ביוני האחרון, נשמעו השבוע יותר כמלח שנזרה על הפצעים של עובדי החברה, שהתבשרו כי המונים מהם עומדים להיות מפוטרים, ופחות כמחמאות.

במקביל למלים החמות שמסר בארר לעובדים, דווח באותו אירוע כי חודש לאחר מכן תתבקש אסיפת בעלי המניות של החברה לאשר מחדש את הגמול השנתי שאושר לדירקטורים של טבע כבר ב–2015. לפי הדיווח, התשלום בגין חברוּת בדירקטוריון החברה הוא 160 אלף דולר בשנה. לכך יש להוסיף תשלום בגין חברוּת בוועדות הדירקטוריון השונות בסך 20 אלף דולר בשנה, ותשלום בגין חברוּת בוועדת הביקורת של 15 אלף דולר בשנה. התשלום הנמוך ביותר לחברי הדירקטוריון הוא דווקא בגין חברוּת בוועדת התגמול — 10,000 דולר בשנה בלבד — מה שעשוי להסביר את מה שנראה כמו יד קלה על ההדק בכל הנוגע לתגמולים שמעניקה החברה.

לפי הדיווח של טבע, ב–2016 התכנס הדירקטוריון רק 11 פעמים, עם ממוצע נוכחות של 94%, מה שמביא אותנו לתגמול המדהים של 15 אלף דולר לישיבה לכל חבר דירקטוריון. מבחינת החברה, ההוצאות כמובן לא נגמרות בכך: לאור העובדה שחלק ניכר מחברי הדירקטוריון מתגורר בחו"ל והחברה מימנה עבורם את טיסותיהם, יו"ר החברה ב–2010–2014, פיליפ פרוסט, הביא את העלויות האלה לשיא — כשטבע התבקשה אז לממן את מטוסו הפרטי בעלות של 700 אלף דולר בשנה.

התגמול לדירקטוריון אינו כולל תוכניות להענקת תגמול הוני במניות של החברה. במועד הענקתן ביולי השנה דובר על שווי של 1.8 מיליון דולר לכלל הדירקטוריון. ואולם צניחת המניה של טבע כיווצה את שווי התגמול הזה באופן משמעותי. טבע גם הזכירה באותו דיווח ביוני כי היא רוכשת פוליסת ביטוח אחריות לנושאי המשרה של החברה, לרבות דירקטורים, המעניקה לדירקטורים שלה פטור מאחריות ומתחייבת לשפות אותם בהיקף המרבי המותר במקרה של תביעה. הפטור הזה עשוי להיות רלוונטי בקרוב לאור התביעות הייצוגיות שמתנהלות נגד החברה והדירקטוריון שלה.

מככבים בצמרת מקבלי השכר הגבוה בישראל

ב–1982 נרשמה חברת טבע למסחר בבורסת הנאסד"ק בארה"ב (ב–2012 עברה החברה להיסחר בבורסת ניו יורק, שבה היא נסחרת כיום). זהו תאריך מפתח בתהליך שהפך את טבע לחברה הבינלאומית הגדולה ביותר שיצאה מישראל. הכניסה לשוק ההון האמריקאי היתה הגיונית לאור העובדה שטבע מכרה את התרופות שלה ברחבי העולם, רכשה חברות באירופה, אמריקה ואסיה, פתחה מפעלים והעסיקה עובדים בכל פינה בגלובוס. המסחר בארה"ב העניק לה חשיפה ואיפשר לה לגייס הון לצורכי ההתרחבות שלה, אותו היתה מתקשה לגייס בישראל.

אלא שבזמן שבישראל אהבו להתייחס לחברת התרופות כאל גאווה ישראלית המייצגת את רוח היזמות הצברית והמוח המקומי — ככל שמדובר בנורמות התגמול של הבכירים, נדמה כי טבע התנתקה מכל סוג של צניעות ישראלית ונכבשה בקלות על ידי הנורמות של וול סטריט. אמנם לא נזרקו במסיבות של טבע גמדים על לוחות מטרה — כפי שמתארים סרטים שתיעדו בשנים האחרונות את ההוללות בוול סטריט — אבל היו שנים שבהן חמשת המקומות הראשונים בטבלאות השכר של הבכירים בשוק ההון המקומי נכבשו על ידי מנהלי טבע.

המנכ"ל הנוכחי של טבע, קאר שולץ, שבר את השיאים עם מענק חתימה של 20 מיליון דולר במזומן, אך גם לפניו זכו סדרה ארוכה של בכירים לתגמול של 20 מיליון שקל בשנה ואף יותר — תגמול שלא הביא לתוצאות, בהתחשב במצבה של החברה.

עלות שכרו של ארז ויגודמן, מנכ"ל החברה לשעבר, שהוביל את טבע לעסקה לרכישת החטיבה הגנרית של אלרגן — עסקה שבמסגרתה רכשה טבע את אקטביס, זרוע התרופות הגנריות של אלרגן במחיר גבוה בזמן שהשוק הגנרי היה בדעיכה — הסתכמה ב–5.3 מיליון דולר ב–2016, אחרי שהוא ויתר על זכותו לקבל מענקים במזומן, על רקע ההרעה במצבה של טבע. אייל דשא, המנהל הפיננסי של טבע ב–2015, כאשר טבע העמיסה על עצמה חובות בסך 30 מיליארד דולר, קיבל שכר ותמלוגים בעלות כוללת של 4.4 מיליון דולר, כולל מענק במזומן של 1.1 מיליון דולר; סיגורדור אולפסון, מנכ"ל טבע גנריקה בתקופה שהחברה ביצעה את עסקת הענק ורכשה את החטיבה הגנרית של אלרגן, שאולפסון עצמו היה אחד ממייסדיה — קיבל שכר ותמלוגים בעלות כוללת של 4 מיליון דולר, כולל מענק במזומן של 1.5 מיליון דולר ומענק חתימה נדחה של 400 אלף דולר.

חטא ההיבריס וההתעלמות מהשאלות החשובות

קיימים בעולם מחקרים שונים המנסים לקשור בין ביצועי מנהלים לשכרם, בהם כאלה המעידים על היעדר קשר או קשר הפוך בין שכר בכירים להצלחת החברות שלהם. הקשר המובהק היחיד שנמצא במחקרים נוגע לגודל החברה: ככל שהחברה גדולה יותר, כך שכר בכיריה צומח.

הקשר הזה השתקף גם בטבע, שהגיעה בשיאה לשווי של כמעט 300 מיליארד שקל. בהתאם לכך, מדיניות החברה היתה למשוך לדירקטוריון שלה את המומחים הטובים ביותר, אנשים עם רקע ניהולי בחברות ענק שהכתיבו נורמות תגמול הנהוגים בעולם — והסכומים שקיבלו מנהלים בטבע לא היו חריגים ביחס לחברות בינלאומיות אחרות בעולם בסדר הגודל שלה. ואולם האירועים בטבע הוכיחו כי התשלום הזה אינו מבטיח רמות גבוהות יותר של ניהול וקבלת החלטות.

במקביל, העובדה ששווייה של טבע כיום הוא פחות משליש משווייה בשיאה אינה משתקפת בירידה בתשלומים לחברי הדירקטוריון שלה. איש גם לא חולם שמישהו מהבכירים בחברה ישיב בחזרה את הבונוסים והתגמולים שקיבל בשנים היפות.

התגמול הגדול של הנהלת טבע מול הביצועים הנמוכים שלה מדגיש שוב את הטענה המרכזית נגדה, הנוגעת לחטא ההיבריס של בכיריה. הדירקטוריון, שכל אחד מחבריו זכה לתגמול של מאות אלפי שקלים בשנה, הוא זה שאישר פה אחד את שרשרת העסקות הכושלות שביצעה החברה, באופן שמעלה את השאלה אם הכסף הגדול לא גרם לחבריו לחטוא בעיוורון ולשכוח מהצורך להקשות בשאלות.

המנהלים משתוללים, העובדים משלמים את המחיר

העובדים שיפוטרו בשבועות הקרובים משלמים את מחיר הכישלון הניהולי של טבע. ארבעת המנכ"לים האחרונים של טבע סיימו את תפקידם בחברה לפני מועדם. כולם נאלצו להתמודד עם העובדה שטבע היא חברה בורסאית הנסחרת בארה"ב, ולטובת המניה שלה חייבת להציג צמיחה. כולם התמודדו עם התככים בדירקטוריון.

ישראל מקוב, שהחליף את המייסד ומנכ"ל החברה המיתולוגי אלי הורביץ, הביא לכך שבשנות כהונתו צמחו מכירות החברה פי ארבעה והרווח הנקי שלה גדל פי שישה. למרות זאת, מקוב הודח על ידי הורביץ אחרי שניסה לארגן קבוצה של משקיעים שתשתלט על דירקטוריון החברה. שלמה ינאי, מחליפו, פרש מטבע אחרי עימותים קשים עם הדירקטוריון. המנכ"ל הבא אחריו, ג'רמי לוין, הודח על ידי היו"ר דאז, פיליפ פרוסט, במהלך תמוה וללא נימוקים מספקים. מחליפו, ארז ויגודמן, התפטר בפברואר האחרון לאור הכישלון של עסקת אלרגן. כל אחד מהארבעה היה מודע לבעיה הגדולה של טבע — התלות שלה בתרופת הקופקסון, שהיתה אחראית ל–40%–50% מרווחיה לאורך השנים. כל אחד מהם, למעט לוין, שכיהן תקופה קצרה בלבד, ניסה לפתור את הבעיות של החברה באמצעות רכישות גדולות שיפצו על היעדר תחליף לתרופת הדגל של החברה לטרשת נפוצה.

ויגודמן הביא את השיטה הזאת של רכישות גדולות לשיא, עם עסקת הענק שביצע לפני שנתיים. הצורך הזה לצמוח ולגדול נבע במידה רבה מהיותה של טבע חברה בינלאומית הנסחרת בארה"ב. בעלי המניות האמריקאים רואים לעיניהם רק את המספרים ושורת הרווח, שחייבות להציג צמיחה כדי שהמניה תציג תשואה. הדומיננטיות של הציפיות של שוק ההון ובעלי המניות בחברה בדרך ניהולה, משתקפת בדיווידנדים שטבע המשיכה לחלק לאורך השנים. ב–2016 עוד חולקו לבעלי המניות דיווידנדים בסך 5.1 מיליארד שקל.

לא היה בנמצא בדירקטוריון של טבע מי שיקרא תיגר על ההתנהלות, שלפיה טבע חייבת לגדול בכל מחיר בטווח הקצר — התנהלות שבדיעבד הביאה לנפילת החברה. בעלי המניות של טבע בארה"ב ובישראל משלמים את המחיר, אבל בעיקר העובדים של טבע בפתח תקוה, שוהם וקרית שמונה — שהמרחק בינם לבין נאסד"ק וניו יורק מעולם לא היה גדול יותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker