הפרנויה והמגלומניה שהפילו את טבע

היומרנות של ארז ויגודמן והצוואה הבעייתית של אלי הורביץ: יום אחד, כשתיכתב ההיסטוריה שהובילה את טבע קרוב מאוד לקריסה, התאריך החשוב ביותר שיוזכר יהיה מארס 2015

סמי פרץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ארז ויגודמן
ארז ויגודמןצילום: מוטי מילרוד

יום אחד, כשתיכתב ההיסטוריה שהובילה את חברת טבע קרוב מאוד לקריסה, התאריך החשוב ביותר שיוזכר יהיה מארס 2015, החודש שבו הודיעה טבע על רכישת חברת אקטוויס תמורת 40 מיליארד דולר. התחושה העיקרית שתוזכר שם תהיה פרנויה, פחד מצמית מהאפשרות שטבע תהיה יעד להשתלטות של חברה אחרת. שני האנשים שיעמדו במרכז הסיפור הדרמטי הזה הם אלי הורביץ וארז ויגודמן. הורביץ המנוח יוזכר כמי שהוביל את החברה במשך שנים רבות והביא אותה למעמדה כפאר התעשייה הישראלית, אבל גם זרע בתקנון שלה סעיף שייתכן שתרם להגעתה למצבה הנוכחי. ויגודמן יוזכר כמי שניסה, בדרך מגלומנית ויומרנית, לקיים את צוואתו של הורביץ, והביא את החברה לקריסה.

התקנון של טבע, שנוסח בתקופת הורביץ, קובע: "המרכז הניהולי של החברה יהיה בישראל, אלא אם יחליט הדירקטוריון, ברוב של שלושה רבעים מקולות המצביעים, אחרת". עוד הוא קובע כי רוב חברי הדירקטוריון יהיו תושבי ישראל, ושחובה על המנכ"ל שלה להיות תושב ישראל בכל תקופת כהונתו. הסעיפים האלה לא מנעו מטבע לערוך במהלך השנים רכישות בכל רחבי העולם, שהביאו לכך שהרוב המכריע מתוך 57 אלף עובדיה אינו בישראל. רק 6,800 עובדים נמצאים בישראל, וגם המספר הזה הולך להתכווץ לפחות ברבע. בנסיבות אלה, וכשרוב המשקיעים בטבע אינם ישראלים, אלה סעיפים אנכרוניסטיים שמקורם בתקופות רומנטיות קצת יותר של הכלכלה הישראלית. זו היתה ציונות לשמה עם ארומה של הטבות מס ומענקי עידוד השקעות של יותר מ–20 מיליארד שקל. זה עזר לה לשמור על ישראליותה, אבל כעת לאיש מהמפוטרים לא תועיל הציונות הזו. המציאות כופה כעת על החברה לחסל את מרבית פעילות הייצור שלה בישראל — בפיטורים או במכירת מפעלים — והיא גם מקרבת את הרגע שבו יוסרו מהתקנון שלה הסעיפים האלה.

בעגה הבורסאית קיים המושג "גלולת רעל" — סעיף בתקנון של חברה שנועד להגן עליה מפני השתלטות עוינת של חברה אחרת. הכלי הזה אמור להרתיע משקיעים ולהרגיע את מנהלי ועובדי החברה מפני החרב של בעלי מניות אחרים. אף שהיא מייצרת תרופות, לחברת טבע אין גלולת רעל ממשית בתקנון שלה, למעט המחויבויות של רוב הדירקטוריון והמנכ"ל לפעול בישראל. בענף התרופות, השתלטויות ומיזוגים הם עניין נפוץ מאוד, זה משחק של גדולים וטבע התנהלה בעשור האחרון תחת החשש שיום אחד מישהו ישתלט גם עליה.

אלי הורביץ
אלי הורביץצילום: אייל טואג

עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל טבע בפברואר 2014, ויגודמן, בגיבוי הדירקטוריון, שם לו למטרה למנוע השתלטות עוינת על טבע ויהי מה. בחברה הסתובבו באותה תקופה מצגות שסקרו וניתחו את קדחת המיזוגים והרכישות בשוק התרופות, והגיעו למסקנה שחברות בשווי של 5–40 מיליארד דולר הן יעד להשתלטויות. השווי של טבע באותה עת היה קרוב לגבול העליון של הטווח, והמחשבה היתה שאם טבע תרכוש חברה בשווי דומה לשלה, תיווצר חברת ענק בשווי של כ–100 מיליארד דולר, ועל חברה כזו יהיה כבר קשה מאוד להשתלט. זו לא בדיוק גלולת רעל, אבל המטרה דומה — למנוע השתלטות על החברה.

ויגודמן ניסה לבצע בעצמו השתלטות עוינת על חברת מיילן — המתחרה הגדולה של טבע — אך נכשל. ומאחר שהוא היה להוט לבצע עסקה, הוא דילג מהר לעסקה הבאה, שגזרה את דינו ואולי גם את דינה של טבע: רכישת אקטוויס תמורת כ–40 מיליארד דולר. המהלך הותיר את החברה עם חוב של כ–35 מיליארד דולר, שמחייב אותה לפרוע בשנים הקרובות חוב של 4–5 מיליארד דולר מדי שנה, בעוד מחירי התרופות הגנריות נשחקים, ושלוש חברות מתחרות קיבלו אישור לשווק תרופה מתחרה לקופקסון. ויגודמן לא פעל על דעת עצמו, אלא עשה זאת בגיבוי של דירקטוריון החברה בראשות יצחק פטרבורג. שניהם הלכו הביתה.

רצף האירועים הקשים הביא לכך שמרבית ההנהלה הקודמת הוחלפה, והמנכ"ל החדש, קאר שולץ, שנכנס לתפקידו לפני חודש וחצי, גיבש תוכנית התייעלות אגרסיבית מאוד, שמחסלת את מרבית פעילות הייצור של טבע בישראל. כשאלפי עובדים הולכים הביתה, דרישת התקנון שהמרכז הניהולי של החברה יהיה בישראל, ושמרבית הדירקטורים יגורו כאן נראית מגוחכת.

עובדי טבע בקרית שמונה
עובדי טבע בקרית שמונהצילום: גיל אליהו

שאלת מפתח באסטרטגיה שהוביל ויגודמן היא מדוע בכלל למנוע השתלטות עוינת על טבע? הרי מה שחשוב לבעלי מניות מהשורה זה הביצועים של החברה, ולא אם קוראים לה טבע או שם אחר, וגם לא אם למנכ"ל שלה קוראים ארז או סטיב. יש רק שתי סיבות למנוע מטבע להירכש על ידי חברה אחרת: כדי שהמטה ימשיך לפעול מישראל וכך תקוים צוואתו של הורביץ, וכדי שהדירקטורים והמנהלים הבכירים של טבע ימשיכו להתפרנס ממנה — אלא שגם שתי המטרות האלה נכשלו. העובדה שמרבית המנהלים גרים בישראל ושמטה החברה נמצא כאן נראית פתאום חסרת חשיבות. כדי שהחברה תשגשג היא זקוקה למנהלים ודירקטורים בעלי ידע בשוק התרופות הגלובלי, ולאו דווקא לחברי מועדון ההון והאלפיון הישראלי.

רכישת אקטוויס במצב הרגיש שבו היתה טבע הצילה אותה לכאורה מהשתלטות עוינת, אך הביאה אותה למצב חמור בהרבה, שמחייב תוכנית הבראה אגרסיבית. הרכישה הפכה את טבע עבד לחובותיה וכל פעולותיה מכוונות כעת לשירות החוב האדיר שלה. ללא פיטורים וסגירת פעילויות — החברה לא תוכל לגייס הון שיאפשר לה לשרת את חובה. טבע חייבת להראות לשוק ההון שהיא נוקטת מהלכים אגרסיביים ונחושים כדי שתוכל לארגן את החוב שלה מחדש.

זה לא הולך להיות פשוט. טבע היא אמנם חברה גלובלית, והניהול שלה קפיטליסטי לחלוטין — עם מענקים ומשכורות עתק לבכירים, שמקבלים החלטות קרות בדבר רכישות, מכירות ופיטורי עובדים, אבל יש בכל זאת משהו בהיסטוריה ובמקום של החברה במשק הישראלי שיהפוך את המהלך הנוכחי למסובך. אלה המספרים הגדולים, החשיבות והסמליות של טבע למשק, והלחצים הפוליטיים שיופעלו על סמך העובדה שטבע פונקה בהטבות מס שאף חברה אחרת בישראל לא זכתה להן.

הודעתה של טבע אתמול על הכוונה לפטר 14 אלף עובדים ברחבי העולם לא פיזרה את הערפל בנוגע למספר המפוטרים בישראל — כ–1,700 עובדים, לפי הערכות — מספר שעשוי לגדול עקב מכירה של מפעלים. המשא ומתן שמתנהל עם העובדים, ובעיקר מידת הלחצים הפוליטיים שיופעלו על החברה, יקבעו את המספר הסופי. שיחת הטלפון שקיבל שולץ מראש הממשלה, בנימין נתניהו, שביקש ממנו למזער את הפגיעה בעובדים ולשמור על זהותה הישראלית של החברה היא חלק מהלחץ הזה, כמו גם איומי השבתת המשק על ידי ההסתדרות ביום ראשון. בהודעתו לבורסה אמר אתמול שולץ כי פיצויי הפיטורין ייקבעו "בהתאם לדרישות המקומיות".

אפשר לראות בכך רמז לגמישות מסוימת שההנהלה שומרת לעצמה, בהתאם ללחצים שיופעלו עליה. שולץ התחייב שהחברה תישאר ישראלית וכן לטפל בהגינות ובשקיפות בעובדים, וגם לדאוג להשמת המפוטרים מחדש, מחוץ לטבע, או בחברה עצמה.

קאר שולץ, מנכ"ל טבע
קאר שולץ, מנכ"ל טבע

נ.ב

בבתי ספר למינהל עסקים ילמדו יום אחד את סיפורה של טבע וינתחו את מצבה מכל זווית אפשרית: עסקית, ניהולית, אסטרטגית, מוצרית וחברתית. אבל הזווית המעניינת והקריטית ביותר תהיה אותה נקודת החלטה אומללה של רכישת אקטוויס, שנועדה להיות גלולת רעל שתמנע השתלטות על החברה, ונהפכה לגלולה שהרעילה את החברה. ג'ים קולינס, מחבר רבי המכר הניהוליים "לנצח נבנו" ו"גלגל התנופה", הקדיש שנים מהקריירה שלו לבדיקת המדדים שהופכים חברות למצוינות. כך הוא הגדיר חברה מצוינת: ביצועיה העסקיים גבוהים בהרבה מאלה של חברות מתחרות; יש לה השפעה מובהקת בעולם והצעת ערך שקשה לחקות; והיא מתמידה בכך לאורך זמן — עם דורות רבים של מנהלים ודורות רבים של מוצר ומחזור שוק. לפני כמה שנים התראיין קולינס למגזין TheMarker, ואמר כי הוא נוהג להגיד למנהלים: "אם החברה שלך לא תהיה מצוינת בלעדיך — היא אינה חברה מצוינת". הורביץ כבר אינו עמנו, אבל מפעל חייו עומד כעת למבחן בשאלה אם הוא אכן הותיר אחר לכתו חברה מצוינת. ברגעים אלה התשובה נראית ברורה.

הבכירים שכיהנו בטבע בעת ההצבעה על רכישת אקטוויס ג'נריקס

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker