ביטקוין - המהפכה האמיתית היא בלוקצ'יין | גיא רולניק - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המהפכה האמיתית: בלוקצ'יין, לא ביטקוין

ההתלהבות מהבלוקצ'יין במקומה — בין אתם טכנולוגים, מהנדסים, אנשי עסקים או סתם אזרחים סקרנים. לעומת זאת, רכישת ביטקוין היא בעיקר הימור

72תגובות
איור בלוקצ'יין
איור: עדי עמנואל

1. כבר קניתם ביטקוין? ואם לא קניתם, האם כבר לקחתם חלק בשיחת סלון סביב השאלה אם כדאי לקנות ביטקוין? אני אישית לא ממליץ על השיחות האלה, בעיקר כאשר לוקח בהן חלק מישהו שכבר קנה את המטבע החדש. בניגוד למניות, אופציות ונדל״ן, אנשים שקונים ביטקוין נוטים ליהפך מיד לחברים בכת שמשוכנעת שהיא יוצאת להציל את העולם. זה מידרדר חיש קל לוויכוח שמזכיר שמאלנים ומתנחלים המדברים על השטחים והכיבוש.

אבל אני כן רוצה להסב את תשומת לבכם, אם עדיין לא שמתם לב, למהפכה הטכנולוגית האמיתית שעשויה לצבור תאוצה בשנים הקרובות. וזאת לא מהפכת הביטקוין, אלא הטכנולוגיה שמאפשרת את קיומו של הביטקוין — הבלוקצ׳יין. הביטקוין, שערכו עלה באלפי אחוזים בשנה האחרונה, ינק את רוב תשומת הלב בחודשים האחרונים, והתוצאה היא שהמהפכה הטכנולוגית של הבלוקצ׳יין רודדה לדיון לא מעניין במיוחד על השווי של ביטקוין. רבים נוטים לכרוך את שני המונחים יחדיו או לבלבל ביניהם. מטרת השורות הבאות אינה להפוך אתכם למומחים בטכנולוגיית הבלוקצ׳יין או לתת המלצת קנייה או מכירה של ביטקוין, אלא להפריד בין הדברים ולהסביר היכן הסיפור החשוב.

בלוקצ׳יין היא טכנולוגיה שמאפשרת לאחסן מידע בצורה מוגנת, מוצפנת ומבוזרת. זה נשמע כמו סיסמאות למתכנתים, אבל למעשה זאת מהפכה אדירה. כי ברגע שאפשר לאחסן כמויות אינסופיות של מידע בצורה מבוזרת, מבלי שגורם אחד שולט באחסון ובצורה בטוחה לחלוטין — כלומר שאנשים וחברות לא יחששו שהמידע שלהם יושחת — הטכנולוגיה הזאת יכולה להחליף בהדרגה את הדרך שבה מתנהל חלק אדיר מעולם העסקים. חלק אדיר מהפעילות הכלכלית בעולם המודרני אינו קשור בנכסים מוחשיים אלא ברישומים אלקטרוניים, וברגע שאפשר לנהל מידע בצורה מבוזרת ואמינה — ההשפעה של זה על מבני החברות, התקשורת והדרך שבה עושים עסקים היא חסרת תקדים.

הפעם האחרונה שבה עמדנו רגע לפני מהפכה בסדר הגודל של הבלוקצ׳יין היתה כנראה לפני 20 שנה, כאשר האינטרנט החל לחדור לכל תחומי חיינו. במידה רבה האינטרנט הביא עמו הבטחה דומה: הכוח והייחוד שלו נובעים מכך שהוא פרוטוקול תקשורת מבוזר. אף אחד לא מנהל את האינטרנט, הוא פתוח.

אבל אף על פי שהאינטרנט חולל מהפכה אדירה בחיינו, באופן מאכזב מאוד התברר שיש ענפים רבים שבהם הוא לא עודד תחרות, אלא רק שימר את מבני הכוח הישנים, ובחלק מהמקרים פשוט יצר מונופולים חדשים. במידה רבה עלייתן של חברות כמו פייסבוק וגוגל מכרסמת בהדרגה בפתיחות ובחופשיות של האינטרנט, משום שהן נוגסות חלקים גדלים והולכים מהרשת, ומנהלות את העולם שלהן כ״גנים סגורים״ לפי הכללים שלהן.

תיאורטית, הבלוקצ׳יין הוא השלב הבא, ויש לו פוטנציאל לשבור באמת את עמדות הכוח הישנות: אם הוא יאומץ ויוכיח את עצמו כאמין לחלוטין, הוא עשוי לשבור את המודלים העסקיים של חלקים גדולים מעולם העסקים ובעיקר שירותים שלא כרוכים במוצרים ובשירותיים פיזיים.

הביטקוין ב-12 החודשים האחרונים

ההתרגשות מהבלוקצ׳יין בקרב מביני עניין ובעיקר מהנדסים היא כמובן אדירה — ובצדק. בשנים האחרונות הקדשנו ב–TheMarker עשרות כתבות לטכנולוגיה הזאת וליישומים שלה. אבל אחרי 20 שנה של מהפכת האינטרנט כדאי גם להיות זהירים ולהזכיר שכל טכנולוגיה כפופה בסופו של דבר לחוקים ולרגולציות. השאלה הגדולה היא אם המחוקקים יאפשרו לבלוקצ׳יין לשבור את מוקדי הכוח הישנים באופן שיביא תועלת מוחשית ואמיתית לצרכנים, למשלמי המסים ולמשקיעים. המוח האנושי המציא הרבה מאוד טכנולוגיות מדהימות שהגדילו את הפריון ושיפרו את רמת החיים ואיכות החיים של כולנו ב–200 השנים האחרונות, אבל טכנולוגיה אחת עדיין לא הומצאה — זאת שמונעת מהחוקים, הרגולציות והתקנות לשרת את מוקדי הכוח והכסף במערכות הציבוריות והפרטיות.

באשר למחיר הביטקוין, המטבע הראשון שמבוסס על טכנולוגיית הבלוקצ׳יין: זה הזנב שעכשיו מכשכש בכלב, לפחות בכל הקשור לעניין התקשורתי. הביטקוין עצמו הוא הניסוי הענק הראשון ביישום טכנולוגיית הבלוקצ׳יין, ויש לגביו לא מעט שאלות. הרעיון הבסיסי שלו — מטבע שלא נשלט בידי בנקים מרכזיים וממשלות — הוא הכרחי ומהפכני. אבל השאלה היא אם המודל הנוכחי הוא בר־קיימא ומה המחיר ההוגן למטבע. במלים אחרות, אסור לבלבל בין האמונה בעתיד של הבלוקצ׳יין לבין מחירו של הביטקוין.

הדוגמה הטובה ביותר היא בועת הדוט.קום — מאות מיליארדי דולרים של כספי משקיעים נשרפו בה, אף על פי שכעת, 15 שנה לאחר פקיעתה, התברר שרוב הרעיונות המרכזיים שהניעו אותה היו הגיוניים ובסופו של דבר התממשו. ההתלהבות מהבלוקצ'יין במקומה — בין אתם טכנולוגים, מהנדסים, אנשי עסקים או סתם אזרחים סקרנים. לעומת זאת, רכישת ביטקוין היא בעיקר הימור: זה יכול להיגמר כמו רכישת מניות אמזון בינואר 2000 — שנגמרה בהפסד של 90% תוך שנתיים, או רכישת מניות אמזון בסוף 2007 — רווח של 1,000% תוך עשור.

החברות של פייסבוק ומה מחפשת גוגל: איתן אבריאל על מפלצות האינטרנט - דלג
החברות של פייסבוק ומה מחפשת גוגל: איתן אבריאל על מפלצות האינטרנט

2. דקות ספורות לאחר שנשיא ארה״ב דונלד טראמפ סיים את נאומו הדרמטי בוושינגטון והכריז שארה"ב מכירה בירושלים כבירת ישראל, החלו ח"כים ואנשי ציבור מהשמאל הישראלי לצייץ בטוויטר דברי ברכה נרגשים ולהתחרות זה בזה במליצות. אבל מאחורי הציוצים הנלהבים של חלקם הסתתרה מבוכה: לאחר עשור או שניים שבהם התרגלו להשתמש ברטוריקת ״ישראל המבודדת״, ״הלחץ הבינלאומי״, ״המשבר הדיפלומטי״ — הופיע טראמפ ולקח מהם את אחד הכלים הכי שימושיים בארנסל הסיפורים שלהם. ההשתפכויות של שמאלנים מקצועיים על ״ירושלים שלי״ ושאר מליצות, שבדרך כלל שמורות לימין, שיקפו בעיקר ניסיון להפוך את עצמם לרלוונטים מול התפתחות שאיש מהם לא צפה ולא היה ערוך לה.

המבוכה של השמאל ושל המחנה הליברלי בישראל אינה חדשה: היא תהליך המתמשך שנים ארוכות ודומה לתהליכים שעובר הממסד הליברלי בעולם המערבי כולו, שמוצא שהרעיונות שלו כבר לא מלהיבים את ציבור הבוחרים. בארה״ב הביטוי הבולט של התופעה הזאת אינו רק בחירת טראמפ לנשיא, אלא בעיקר עלייתו המהירה והמפתיעה של מחנה ברני סנדרס והמיאוס הגובר מהילרי קלינטון ועדר הפלוטוקרטים והקלפטוקרטים שמאכיל אותה ואת בעלה מזה 30 שנה.

לאן מועדים פניו של השמאל הישראלי? האם ימשיך להתרפק על הגינויים באיחוד האירופי, לחכות ללחץ בינלאומי, לאינתיפאדה שלישית שאולי תתלקח היום בתפילות יום השישי בהר הבית, או להחלטות מגנות באו״ם כדי לחזור לנרטיב של 20 השנים האחרונות, או שישאל את עצמו אם הוא צריך לחזור לדגלים ורעיונות חדשים־ישנים?

אליזבת וורן
JOSHUA ROBERTS/רויטרס

הנה הצעה לליברלים הנבוכים ולשמאלנים שטראמפ הזיז להם השבוע את הגבינה לכיוון לא צפוי. במקום לחכות לאינתיפאדה השלישית, כדאי להם להיכנס לאינטרנט ולחפש את הנאום שנשאה ביום רביעי ב–10:00 המנהיגה הלא רשמית של המפלגה הדמוקרטית, שעתיים לפני שטראמפ נעמד מול המצלמות הבית הלבן.

לא, אליזבת וורן לא דיברה על ירושלים, תהליך השלום, הכיבוש, השמאל, הימין, האסלאם והיהדות. היא עשתה את מה שרוב חבריה במפלגה נמנעים מלעשות כבר 40 או 50 שנה, ודיברה על מבנה הכוח האמיתי בדמוקרטיה האמריקאית: העברת השליטה בארה״ב לידי חברות הענק ותהליך המיזוגים והרכישות שלהן, שהותיר ברוב הענפים המרכזיים כמה שחקנים בודדים.

וורן היא כנראה הפוליטיקאית השנואה ביותר בוול סטריט ובאלפיון העליון האמריקאי. אלה לא העמדות שלה בנושאי מסים, ועדי עובדים או הממשלה הגדולה. הפלוטוקרטים האמריקאים היו שמחים לקבל לפני שנה את הילרי קלינטון, שמחזיקה בעמדות דומות בנושאים האלה. השנאה שלהם לוורן נובעת מכך שהיא היחידה שמכוונת למקום שהכי חשוב להם: כוח השוק שלהם, הכוח הפוליטי שלהם והרגולציה שמשרתת אותם.

החלק שהכי הפחיד את הפלוטוקרטים האמריקאים בנאום שנשאה וורן ביום רביעי הוא לא קריאה לחסל את השווקים הפתוחים, אלא דווקא קריאה לחזקם באמצעות החזרת התחרות אליהם. וורן היא מהפוליטיקאים הבודדים בארה״ב שהצטרפו לאבחנה שמספר השווקים הפתוחים בארה״ב לתחרות הולך ומצטמצם, וברוב המקומות — הן ברמה הפדרלית והן ברמה המדינתית — המשחק הכלכלי מכור לכמה שחקנים גדולים עם כוח פוליטי, שבו הם משתמשים כדי לנצל צרכנים, עובדים ומשלמי מסים.

התוכנית של וורן שאפתנית, אך פשוטה. ראשית, היא קוראת להחזיר את האכיפה האגרסיבית על ההגבלים העסקיים, דבר שלא נעשה בארה״ב מזה שלושה עשורים, ולבחון בזכוכית מגדלת כל סוג של מיזוג. היא קוראת לעצור לא רק מיזוגים אופקיים בין מתחרים, אלא גם מיזוגים אנכיים, כמו התוכנית של ענקית התקשורת AT&T לרכוש את טיים וורנר (מיזוג שטראמפ מתנגד לו, אבל ייתכן שממניעים פוליטיים), והמיזוג של רשת הדראגסטורים CVS עם חברת ביטוחי הבריאות אתנה.

קדחת המיזוגים בארה״ב אינה עניין חדש. זו תופעה שנמשכת עשורים והתחזקה בשנים האחרונות: שורה של מחקרים אקדמיים הראו שברוב המיזוגים התרומה ליעילות מפוקפקת, בעוד שהתרומה העיקרית היא לכוח השוק של החברות מול צרכנים ועובדים. כוח שוק לא פחות חשוב, אך קשה מאוד למדידה, הוא מול הרגולטורים — אך ההיגיון הבריא יקשה עלינו לפסול את האפשרות שככל שחברה גדולה יותר אבסולוטית, היכולת שלה להשפיע על הרגולטורים ברמה הפדרלית והמקומית גדולה יותר.

מניית אמזון ב-20 השנים האחרונות

מה נדרש כדי לשנות את מדיניות ההגבלים העסקיים בארה״ב? וורן מסבירה: רגולטורים עם עמוד שדרה מפלדה. קל יותר להגיד מאשר למצוא אותם בעידן שבו הפער בין המשכורת של רגולטור לבין משכורת של לוביסט, מנכ״ל, עורך דין או כלכלן שמייצג חברות ענק יכול להיות פי עשרה או פי 100. ההיגיון הברור של התמריצים יוצר עודף היצע של מומחים שמסבירים מדוע גדול זה יפה וטוב ויעיל, ולכן כמעט תמיד כדאי לאשר את המיזוגים.

בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, התעורר מכשול אמיתי מול הניסיון למנוע מיזוגים ורכישות משמעותיים: רבות מהחברות המתמזגות מסבירות שהן חייבות להשיג גודל, כוח ומגוון כדי להתמודד עם המפלצות החדשות שצמחו בן לילה — ענקיות האינטרנט. כך, למשל, הלחץ של רשת CVS לקנות את אתנה עשוי לנבוע מההיערכות שלה לכניסה אפשרית של אמזון לשוק התרופות.

אליזבת' וורן, ברני סנדרס - דלג

בשלוש השנים האחרונות נהפכה אמזון למפלצת הקמעונות הגדולה ביותר בהיסטוריה של התאגידים המודרניים. הענקית מהעולם הישן, וולמארט, שרק לפני חמש שנים נחשבה למונופול הדורסני ביותר בארה״ב, קרובה לרגע שבו היא תתחנן לרגולטורים בארה״ב שיצילו אותה מאמזון. בשנה האחרונה המלה ״אמזון״ הופיעה בסקירות המנהלים לדו"חות הכספיים של 10% מהקמעוניות בארה״ב. אם אתה לא חושש מאמזון — כנראה שאתה פועל בנישה קטנה שלא מעניינת כרגע את ג׳ף בזוס.

גם אם אמזון היא עדיין רק תירוץ של CVS לרכישת אתנה כדי לצבור כוח שוק מול הצרכנים, הספקים ובתי החולים — ברור שאנחנו נמצאים במרוץ חימוש מונופוליסטי שבו כולם רוצים להתמזג כדי לשמר או להגדיל את כוח השוק שלהם מול שחקנים אחרים שמתמזגים או משתלטים על שווקים.

דונלד טראמפ
KEVIN LAMARQUE/רויטרס

כאשר AT&T ידברו בשבועות הקרובות עם משרד המשפטים האמריקאי כדי לשכנע אותו לתמוך במיזוג עם טיים וורנר, ומשם יעברו לרשות התקשורת הפדרלית בבקשה לתמוך בהחלטה לבטל את נייטרליות הרשת, הם יזמרו את אותו שיר: אנחנו חייבים לערוך מיזוגים ודורשים שינויים ברגולציה כדי להתמודד עם ענקיות האינטרנט — אמזון, גוגל, פייסבוק ונטפליקס.

האם וורן לא מבינה שגל המיזוגים האחרון הוא תוצאה הכרחית של השינויים המהירים שעוברים על עולם העסקים כתוצאה ממהפכת האינטרנט? היא דווקא כן. ולכן, הצעד השני שהיא קוראת להוביל הוא לחשוב מחדש על מדיניות ההגבלים העסקיים בכל הקשור לענקיות האינטרנט גוגל, פייסבוק ואמזון.

אבל עבור אנשי המקצוע של ההגבלים העסקיים, חשוב יותר המסר הכללי של וורן: רפורמות במסים, בחינוך בבריאות אינן מספיקות. מהפכה חברתית בארה״ב חייבת לעבור דרך הגברת התחרות, פתיחת השווקים וצמצום הכוח הפוליטי האדיר של חברות הענק. זה מסר שהוביל את הפוליטיקה בארה״ב בשמאל, ולפעמים גם בימין, לפני 100 שנה, נשחק ונעלם בעשורים האחרונים — והגיעה השעה להחזירו לקדמת הבמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#