מעסיק, בא לך לשלם יותר מסים כדי לחלץ קשישים מעוני?

אם מנטרלים את רעשי הרקע, הפוליטיקה והאגו, נשארים עם הצעה לפתור בבת־אחת בעיה של מאות אלפי קשישים, וזה מפתה

סמי פרץ
פרופ' איתן ששינסקי
פרופ' איתן ששינסקיצילום: אמיל סלמן
סמי פרץ

בפעם הראשונה ששמעתי על הצעת ארגוני המעסיקים בישראל לגבות מהם יותר מס כדי לממן באמצעותו את הגדלת קצבאות הזקנה, מיד חשדתי. מי מתנדב בימינו לשלם יותר מס? ומה פתאום המעסיקים לוקחים על עצמם את התפקיד של הממשלה? ובכלל מה אכפת להם מהקשישים, הם הרי מחוץ למעגל העבודה? משהו כאן לא מסתדר. מה הם רוצים בתמורה? בטח יש להם מזימה. אבל אז החלטתי לקרוא את הדו"ח שהזמינה לשכת התיאום של הארגוניים הכלכליים בראשות נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, ולהבין היכן המזימה, ונחה דעתי. לא מצאתי שם מזימה. בחיי.

נכון שהתעשיינים מנהלים משא ומתן בימים אלה עם משרד האוצר על חבילת הטבות שהם אמורים לקבל במסגרת תוכנית "נטו תעשייה", אבל הדו"ח על מצב הקשישים נראה כמו יוזמה שלא קשורה לזה.

נראה שיש רצון טוב ואמיתי לפעול להגדלת קצבאות הקשישים בישראל, כדי לאפשר להם קיום בכבוד. מדובר בסכום של כ–2.6 מיליארד שקל בשנה, שמחצית ממנו מתחייבים המעסיקים לממן באמצעות העלאה של 0.36% בדמי הביטוח הלאומי שהם משלמים על כל עובד שהם מעסיקים. מהיכן יגיע שאר הכסף? מהממשלה.

לתוכניות מהסוג זה קוראים: "להכניס את הממשלה להריון". כלומר, להפוך אותה לשותפה לתוכנית שמחייבת אותה לקחת אחריות על הבייבי הזה לכל חייו, כשהפיתוי הוא שהיא אינה נושאת לבד באחריות לגידולו, אלא גם המעסיקים.

הצעת המעסיקים להגדלת הקצבאות

אז מה אומרת ההצעה? הארגונים מינו ועדה בראשות פרופ' איתן ששינסקי, שהגדירה את הסכום שבו קשישים יכולים להתקיים בכבוד. היא מצאה כי הקצבה הנדרשת היא 7,780 שקל בחודש לזוג ו–4,668 שקל בחודש ליחיד. הסכומים האלה גבוהים בהרבה מקצבאות הזקנה הנוכחיות, שמסתכמות ב–2,301 שקל בחודש לזוג ו–1,531 שקל בחודש ליחיד.

בפועל, הקשישים מתקיימים מסכומים גבוהים יותר. יש כאלה שיש להם פנסיה או הכנסה נוספת (כמו שכר דירה), ויש כאלה שמקבלים השלמת הכנסה. זוג שעבר את גיל 70 ויש לו השלמת הכנסה, מקבל כיום קצבה חודשית של 4,962 שקל בחודש, ויחיד מקבל 3,140 שקל בחודש. הוועדה גיבשה נוסחה שאומרת שכל הקשישים בישראל שאינם מגיעים לקצבה הנדרשת (7,780 לזוג ו–4,668 ליחיד) יקבלו השלמת הכנסה, ובכך כל קשיש יוכל להתקיים בכבוד.

האמת? רעיון אדיר. מעט מאוד פעמים ניתן לפתור בעיה כאובה במהלך יחיד, שאמנם יש לו עלות לא קטנה, אבל הוא מסיר מדרכנו בעיה שנוגעת לרבע מהקשישים בישראל, שמספרם מתקרב למיליון איש. ואם נביא בחשבון כי הקשישים אינם קבוצה חזקה שיודעת להילחם ולחסום כבישים, זה ראוי להערכה שהמעסיקים, שכבר אין להם עניין בקשישים, מוצאים לנכון לדאוג לקבוצה הזאת.

יש רק בעיה אחת קטנה. צריך לשכנע את משרד האוצר והעומד בראשו, משה כחלון, שיתרום אף הוא את חלקו. תיקון: זה לא באמת חלקו, זה חלקנו. כדי לייצר מקור תקציבי של 1.3 מיליארד שקל (חלקה של המדינה בהסדר הזה בשלב הראשון, בהמשך החלק הזה יגדל כי כמות הקשישים תגדל), צריך להביא את הכסף מאיפה שהוא. מהיכן? מהעלאת מסים. וזה כבר מכשול שנראה בלתי־עביר במצב הצבירה הנוכחי של כחלון. הבן אדם לא מוכן לשמוע על העלאות מסים, אלא רק על הורדתם. אמנם הקשישים קרובים ללבו, אבל הוא מתמודד בו־זמנית עם שלל דרישות להגדלת תקציבים עבור הנכים, המורים, השוטרים, מערכת הביטחון, עובדי הסיעוד ומה לא. וכל דרישה שהוא מספק מגדילה את תיאבונם של מגזרים אחרים לדרוש את החלק שלהם.

מספר הקשישים יוכפל

אבל עוד לפני שכחלון מוצא את הכסף, כדאי לבחון את הבעיות שהתוכנית של המעסיקים יכולה לייצר. ויש כאלה. הגדלת התשלומים שהמעסיקים משלמים כדי לממן את התוכנית (1.3 מיליארד שקל) היא מס. המעסיקים הגדולים והחזקים יכולים לשלם אותו בלי בעיה, אבל למעסיקים עם רווחיות נמוכה (או הפסדים) זה נטל מס נוסף. ניקח כדוגמה עסק שמעסיק 100 עובדים ומשלם להם שכר של 10,000 שקל בחודש. הוצאות השכר שלו הן 12 מיליון שקל בשנה. תוספת המס שהוא ישלם היא 43.2 אלף שקל בשנה. לכאורה, לא מספר גבוה, אבל בפועל מדובר בעלות שנגרעת מהרווחיות שלו. מה יעשה עסק במצב כזה? אם הוא רווחי מאוד, הוא יספוג את העלות הזאת, אבל אם לא, הוא ינסה לצמצם את הוצאותיו ואולי יפטר עובדים. סביר להניח שמעסיקים חלשים, ויש לא מעט כאלה, פחות יתחברו להצעה.

בעיה נוספת היא שקשישים שנמצאים כיום בשוק העבודה יעדיפו לא לעבוד אם הקצבה תגדל. ואולם הוועדה בחנה את הסוגיה הזאת והגיעה למסקנה שמדובר בקשישים ברמות שכר נמוכות מאוד ובעבודות כמו שמירה או סיעוד בסיסי. הפגיעה המשקית מכך שאדם בן 70 מפסיק לעבוד כשומר באתר בנייה היא אפסית.

הבעיה השלישית היא המסובכת מכולן — העלות התקציבית. כרגע מדובר ב–2.6 מיליארד שקל בשנה, אבל הזדקנות האוכלוסיה תגרום להגדלה עקבית של העלויות, וייתכן גם שייווצר תמריץ של אנשים לדווח על הכנסות נמוכות מאלה שיש להם כדי לקבל את הקצבה. אלה תוכניות שיודעים רק איך הן מתחילות.

עם זאת, מדובר בבעיות פתירות ונותרה השאלה אם משרד האוצר יאמץ את ההצעה. הפיתוי לקבל תוספת מס ממעסיקים ועוד בהתנדבות גדול, אבל לפוליטיקאים יש נטייה לא לאהוב הצעות של אחרים, אלא של עצמם. ואם מדובר במעסיקים שמחר יכולים לבוא בשלל דרישות שיעלו למדינה הרבה יותר, אז ברור שההצעה מעוררת חשדנות.

האם הקצבאות יעלו?

אם מנטרלים את רעשי הרקע, הפוליטיקה והאגו, אנחנו נשארים עם הצעה לפתור בבת־אחת בעיה של מאות אלפי קשישים, וזה מפתה. לא מדובר במגזר פוליטי, לאומי, מגדרי או דתי מצומצם, אלא בקבוצה שכוללת את כל מרכיבי החברה הישראלית — דתיים, חילונים, יהודים, ערבים, נשים, גברים, עולים ותיקים, שכירים ועצמאיים — ומדובר בבעיה שתלך ותחריף ככל שתוחלת החיים מתארכת.

לשר האוצר יש הזדמנות לתת מענה לא רע לבעיה הזאת, אם יאמץ את ההצעה. נכון שהיא תייצר כמה בעיות אחרות, אבל אם הסלוגן שלו הוא "נטו משפחה", הרי שאין דבר שיכול לשפר מצבה של משפחה כשהמדינה והמעסיקים לוקחים על עצמם חלק מנטל העלות של מימון קשיש עני.

נ.ב

בעיניים כלכליות, כל תוכנית נבחנת לא רק באמצעות התרומה הישירה שלה לפרטים ולמשקי בית, אלא גם בתרומה העקיפה שלה לכלכלה. במקרה של קשישים עניים, ברור שהגדלת הקצבה שלהם תשמש להגדלת הצריכה שלהם. קשיש שיקבל עוד 1,000 שקל או 2,000 שקל בחודש לא ישמור את הכסף בבנק, אלא יוציא אותו די מהר עבור צריכה שוטפת — תרופות, מזון, תרבות או מתנות לנכדים. זה אומר שאותם 2.6 מיליארד השקלים שיקבלו הקשישים, אם התוכנית תאושר, יחזרו מיידית לכלכלה ולעסקים. והנה תועלת שיכולה להיות למעסיקים שיקבלו יותר לקוחות, ולממשלה שתקבל יותר מסים מהעסקים האלה. זו מזימה ראויה בהחלט.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker