הסיכון שלקחו אושרת קוטלר, נרי ליבנה ודנה ויס - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
עובדים בלי הטרדות

הסיכון שלקחו אושרת קוטלר, נרי ליבנה ודנה ויס

בהיעדר יכולת אמיתית להגיש תלונות למשטרה על עבירות מין לכאורה שבוצעו לפני שנים רבות, הטענות שהפנו נשות התקשורת מתבררות בזירה הציבורית ■ גלעדי וגזית לא חשופים לסנקציה במישור המשפטי - ויס, ליבנה וקוטלר דווקא כן

47תגובות
נשים מפורסמות שהתלוננו נגד גברים על עבירות מין, מימין למעלה ועם כיוון השעון: מייגן קלי, רחלי רוטנר, אנג'לינה ג'ולי, דנה ויס, אשלי ג'אד, קארה דלווין, וונדי וולש ואושרת קוטלר
צילומים: Charles Sykes/אי־פי, Anthony McCartney/אי־פי, דניאל צ'צ'יק, עופר וקנין, Evan Agostini/אי־פי, Alastair Grant/אי־פי, DARRYL DYCK/אי־פי

ההחלטה של שלוש נשים — אושרת קוטלר, נרי ליבנה ודנה ויס — לספר על עבירות מין שביצעו לכאורה נשיא קשת אלכס גלעדי והשדרן גבי גזית טמנה בחובה סיכון משפטי משמעותי. לחשיפה האישית של נשות התקשורת יש בוודאי מחיר במישור הפרטי, אבל מעבר לכך, כל אחת מהן חשופה לתביעת לשון הרע.

הביקורת העיקרית הנשמעת על ההתעסקות של התקשורת בהטרדות המיניות של ידוענים היא שאין בקמפיין השפעה אמיתית על נשים שאינן נהנות מעמדת הכוח של קוטלר, ליבנה וויס. התשובה לביקורת הזאת יכולה להינתן אם התקשורת בכללותה, וגם נשות תקשורת בולטות, יעשו שימוש בכלים עיתונאיים כדי לתת לנשים אחרות, שאינן נהנות ממעמד ייחודי, גיבוי עיתונאי.

עובדים בלי הטרדות: פרויקט מיוחד >> תאב כוח, ערמומי, סדרתי ומכחישן: קווים לדמותו של בוס מטריד ||  "ואז הבוס שלי שם יד על הפה ולחץ חזק": הלילה שבו נאנסתי || תצבטו את עצמכם, ותתחילו להתעורר: איך להפוך את ההטרדות המיניות לעניין נדיר || "אם אנסו אותך בצפון, תקבלי רבע ממה שתקבלי אם אנסו אותך בדרום או במרכז"  

ראשית, צריך להבין את הסיכון המיוחד שנטלו על עצמן קוטלר, ליבנה וויס. בהיעדר יכולת אמיתית להגיש תלונות למשטרה או אפילו תביעות אזרחיות על עבירות מין לכאורה שבוצעו לפני שנים רבות, הטענות שהפנו שלושת נשות התקשורת כלפי גלעדי וגזית מתבררות בזירה הציבורית, ורק בה. גלעדי וגזית לא חשופים לסנקציה במישור המשפטי.

לעומת זאת, קוטלר, ליבנה וויס חשופות. מי שתובע בגין הוצאת לשון הרע אינו חייב להוכיח שהטענה שפורסמה עליו היא אמת. לעומת זאת, הנשים שטוענות שגברים ביצעו בהן עבירות מין או הטרדות הן אלו שיצטרכו להוכיח את ההגנה בחוק, ולפיה "אמת דיברתי".

אלה שמתנגדים להארכת תקופת ההתיישנות על עבירות מין, הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי, טוענים כי חלוף השנים מקשה על בירור האמת ועל הוכחתה. התוצאה פרדוקסלית: מי שנפגעה לפני שנים רבות מהתנהלותו של גבר כוחני בעמדת שררה אינה יכולה לתבוע אותו כיום על מעשיו בגלל מגבלת ההתיישנות, אבל היא יכולה להיתבע על ידו על אמירותיה כיום ולהידרש הוכיח בעצמה שהתובע אכן הטריד אותה.

נרי ליבנה

אשת תקשורת שלא תצליח להוכיח כי האשמותיה אמיתיות עלולה לשלם על כך ביוקר. לרשותם של גברים במעמד בכיר, הטוענים כי התלונות נגדם הם תלונות שווא, עומד פסק דין של בית המשפט העליון שניתן בשנה שעברה בפרשת עו"ד אורי דניאל. בית המשפט העליון פסק מפי השופטים יצחק עמית ואורי שהם כי דניאל היה קורבן של מתקפת תלונות שווא מצדן של ארבע נשים שהאשימו אותו באונס. השופטים חייבו את המתלוננות נגד דניאל לשלם לו פיצויים מצטברים של 550 אלף שקל. הם הגדירו את הקמפיין התקשורתי שנוהל נגד דניאל הוצאת לשון הרע ב"רף חומרה גבוה".

השופטת דפנה ברק־ארז, שנותרה בדעת מיעוט, הצביעה על פרדוקס בחוקי לשון הרע בישראל. "מי שנפגעה מעבירת מין ותבחר לחשוף את הדברים בזירה הציבורית עלולה להיתבע בגין הוצאת לשון הרע, ואז נטל הוכחת האמת יהיה מוטל עליה. ככל שהדבר נעשה לאחר חלוף שנים רבות, הקושי הכרוך בכך הוא ברור", הסבירה ברק־ארז.

"אילו, לעומת זאת, היתה נמנעת מלחשוף את עצמה ורק היתה מגוללת את סיפורה בפני עיתונאי שהיה מתרשם לכאורה מכנותה, פרסום על ידי אותו עיתונאי יכול היה לחסות תחת הגנות החוק גם ללא הוכחת האמת — ובלבד שהעיתונאי פעל בתום לב, ובכלל זאת נקט פרקטיקות של עיתונות אחראית", הסבירה השופטת והוסיפה כי "העיתונאי לא יהיה חייב בגילוי זהותו של המקור, בשל החיסיון העיתונאי שחל במקרים אלה".

ברק־ארז מכוונת לפסק דין אחר של בית המשפט העליון, שבו נתבעו אילנה דיין ותוכניתה "עובדה" על ידי סרן ר' בהוצאת לשון הרע. בפסק הדין בפרשת סרן ר' קבע בית המשפט העליון כי עיתונאי הפועל בסטנדרטים של "עיתונות אחראית", יהיה מוגן מהוצאת לשון הרע גם אם יתברר כי המידע שפירסם היה שגוי. כפי שמציינת השופטת ברק־ארז, הגנה זו מאפשרת לעיתונאים להגן על עצמם מבלי לחשוף מקורות חסויים.

הפרדוקס שעליו הצביעה ברק־ארז יכול לפעול לטובת נשים פחות חזקות. לאחר שתגמור התקשורת לעסוק בנפילתם של הידוענים, יוכלו עיתונאים ועיתונאיות לעשות שימוש בחסיון מקורות כדי לקבל תלונות מנשים שאינן רוצות להיחשף בגלוי. ניתן יהיה לשמור על זהותן חסויה, ובה בעת לחשוף את מי שפגעו בהן. מי שאינה רוצה או אינה יכולה להיחשף ברשתות החברתיות או להתלונן במקום העבודה, תוכל אולי למצוא מפלט אצל עיתונאית או עיתונאי שיוכלו להוקיע את העבריין, מבלי לחשוף את מקור התלונה. בשביל זה יש עיתונות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם