זאב אפשטיין: החרדי-יאפי שנהפך לברון הבנייה החדש בשטחים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מדהים שהוא מצליח לעשות מזה כסף": ברון הבנייה החדש בשטחים

הוא חבר של אוליגרכים ומקושר לאנשי מפתח ביהודה ושומרון ■ תכירו את זאב אפשטיין, שהשקיע בשנים האחרונות עשרות מיליוני שקלים בפרויקטי נדל"ן בהתנחלויות

26תגובות
זאב (ולדימיר) אפשטיין
אמיל סלמן

"כאן תגור נשיאת העליון הבאה" — כך מבשרת הפרסומת ברשתות החברתיות, שבה נראית צעירה דתייה משקיפה אל שכונת וילות השוכנת בנוף הרים פסטורלי. הפרסומת היא להתנחלות לשם, שבשנים האחרונות נהפכה ללהיט בקרב הבורגנות הדתית־לאומית, ומחירי הבתים במקום קפצו בהתאם. ב–2012 למשל, אפשר היה לקנות שם בית על הנייר בכמיליון שקל או אפילו קצת פחות, ואילו כיום מחירו של בית בלשם עשוי להגיע ל–2 מיליון שקל בעסקות יד שנייה או 1.5 מיליון שקל בבית שטרם נבנה.

מי שהרוויח מעליית המחירים המסחררת הזאת הוא זאב (ולדימיר) אפשטיין, יזם פרויקט הבנייה בלשם, שב–2007 רכש את הזכויות לבניית 700 דירות במקום תמורת 6 מיליון שקל מאיש העסקים הלל מררי, שתיכנן ב–1999 ליזום שם את שכונת חב"ד עילית, עבור חסידי חב"ד. אלא שאז החלה האינתיפאדה השנייה, ו–20 הבתים שבנייתם החלה נותרו בשלב השלד — ולבסוף שימשו לאימוני יחידות חי"ר של צה"ל.

אפשטיין, יחד עם שני שותפים, קנה את זכויות הבנייה, וב–2011, לאחר שהסתיימה תקופת הקפאה שעליה הכריזה הממשלה, יצא לדרך הפרויקט המסיבי שמשתרע כיום על 2–3 ק"מ באזור שבין אריאל לקו הירוק. עד כה מכר אפשטיין כ–500 יחידות דיור, ובימים אלה הוא עסוק בשיווק הדירות הנותרות. חלק ממאמצי המיתוג הוא יצירת השם "לשם", שמרמז על כך שמדובר בהתנחלות נפרדת — על אף שמבחינה רשמית זו שכונה של ההתנחלות עלי זהב.

בשנים האחרונות נהפך אפשטיין, שבבעלותו קבוצת חברות בשם הרי זהב, לברון הבנייה החדש בשטחים, ובאמתחתו זכויות ל–2,500–3,000 דירות בעשר התנחלויות שונות בגדה המערבית. "אני כרגע אולי היזם הפרטי הגדול ביותר ביהודה ושומרון", אמר על עצמו בדיון שהתקיים באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעניין הקשור לפרויקט בנייה אחר שבבעלותו, בהתנחלות החרדית עמנואל.

אפשטיין, שבדצמבר יחגוג את יום הולדתו ה–41, נולד במוסקווה ועלה לישראל ב–1990, יחד עם אמו, לריסה אפשטיין. האב, איש עסקים בשם מיכאל קגל (הבן העדיף להישאר עם שם אמו לאחר שהוריו התגרשו), נשאר ברוסיה, שם הוא מתגורר עד היום. לאחר שעלו ארצה התגוררו אפשטיין ואמו בתל אביב, ולקראת סוף התיכון הוא חזר בתשובה, החל ללמוד בישיבה התיכונית בר־אילן והחליט לדחות את גיוסו לצבא. את חמש השנים הבאות בילה בלימודים בישיבות חרדיות שונות בירושלים. בגיל 23 החליט להתגייס, שירת בשריון ובמקביל הספיק להשלים תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה הפתוחה.

לאחר שחרורו מצה"ל חזר אפשטיין לרוסיה, ובעזרת כסף מהמשפחה החל בהשקעות של פיתוח נדל"ן באזורים הכפריים שמחוץ למוסקווה. הוא ניצל רפורמה שנעשתה בשנות ה–90 לאחר התמוטטות המשטר הקומוניסטי, שבה חולקו זיכיונות קרקע לעובדים של הקולחוזים החקלאיים כדי לפתח את הקרקע למטרות של מגורים או תעשייה. העבודה היזמית העיקרית היתה רישום הקרקעות בטאבו הרוסי והשגת האישורים המשפטיים לצורך הסבת הקרקעות למגורים או לתעשייה. אפשטיין למד את העסק במהירות והעסקים שיגשגו. ב–2007 החליט להשקיע חלק מהכסף הרב שהרוויח בישראל — לא ממניע כלכלי, אלא אידיאולוגי, כדי לתמוך בהתנחלויות ובימין הפוליטי בישראל, עניין שמשך אותו כבר מגיל צעיר. כעבור שנתיים, ב–2009, חזר לישראל והשתקע בירושלים.

ההתנחלות עלי זהב. "אתה עומד לקנות מניות ממישהו שהחברות שלו קרסו ושיש תביעות קשות נגד החברות האלה, זה לא מטריד אותך?"
מיכאל יעקובסון

מתכנן להשקיע 40 מיליון שקל במפעל דלתות בשטחים

כיום יש לאפשטיין עשרה פרויקטי בנייה, כולם בשטחים. בין היתר, בנריה (טלמון עילית), מבוא דותן, אבני חפץ, עמנואל, כפר אלדד ונעמה שבבקעת הירדן. הפרויקטים שלו הם בדרך כלל הרחבות של יישובים קיימים, בסדר גודל של עשרות יחידות דיור. בלשם, אבני חפץ ועמנואל, מדובר בסדרי גודל של מאות דירות.

לפי הערכות של אנשים שמכירים אותו, השקיע אפשטיין בעמנואל בשנים האחרונות 20–30 מיליון שקל ברכישת קרקעות, אך בשלב זה בנייה מסיבית עוד לא יצאה אל הפועל. באבני חפץ יש לו זכויות ל–900 דירות בשכונה חדשה שאמורה להיבנות על קרקע שבבעלות הקרן לגאולת הקרקע, גוף שנוי במחלוקת שבשנות ה–80 הצליח לשים את ידו על לא מעט קרקעות בשטחים. בשלב זה אפשטיין משווק באבני חפץ 128 יחידות דיור, והוא כבר השקיע בשיווק ומיתוג הפרויקט 1.5 מיליון שקל.

אפשטיין מתעקש להשקיע במקום שנחשב לא בטוח מבחינה כלכלית, בגלל העניין הפוליטי והביטחוני. בלשם, למשל, הוא נתקל במהמורה כאשר התברר שחלק מכביש הגישה בנוי על שטח פלסטיני פרטי — והוגשה לגביו עתירה לבג"ץ. בסופו של דבר הוא הצליח להגיש תוכנית בינוי חדשה שבה כל שטח היישוב נכלל באדמות מדינה. עם זאת, הוא עדיין נאלץ להתמודד עם תביעות של כמה תושבים שבנו את ביתם בקצה היישוב וטוענים שבשל רשלנות של החברות שלו, חלק משטח המגרש שלהם בנוי על קרקע פלסטינית פרטית. אפשטיין טוען שמדובר בטעות של המדינה והחטיבה להתיישבות, והדבר עדיין מתברר בבתי המשפט.

כעת, כשהוא מעודד מההצלחות בשוק נדל"ן, מתכנן אפשטיין להמשיך להשקיע בשטחים בתחומים נוספים. לפני כמה חודשים, למשל, הוא הגיש בקשה למשרד הכלכלה כדי לקבל קרקע להקמת מפעל דלתות באזור התעשייה של אריאל יחד עם תאגיד דלתות רוסי בשם יוניון, כדי לספק דלתות למיזמי הבנייה שלו בשטחים ועבור קבלנים אחרים שבונים שם. במפעל הוא מתכנן להשקיע כ–40 מיליון שקל, אך בשלב זה הבקשה עדיין לא אושרה.

אפשטיין גם שותף בחברה שנקראת לב העולם, שאותה ייסד עו"ד נתי רום, פעיל בולט בקרב המתנחלים. לב העולם מבקשת להילחם בתנועת החרם הבינלאומית נגד ההתנחלויות, בין היתר על ידי שיווק מוצרים של עסקים קטנים בגדה המערבית. אפשטיין, שהתלהב מהרעיון, נכנס בשותפות של 35% מהחברה ומסייע לתווך בין עסקים קטנים בשטחים לבין נוצרים אוונגליסטים מארה"ב שרוכשים את המוצרים, בעיקר בתחומי החקלאות. מלבד זאת, אפשטיין הוא התורם העיקרי של עמותה בשם קרן עשור, שנוסדה ב–2014 ומפעילה פלטפורמה לגיוס המונים באינטרנט בשם J-give, התורמת לעמותות שונות, בעיקר בתחום היהדות והרווחה.

ההתנחלות מבוא דותן
Neve Dror adverstising

הדרך לעסקים עוברת בבית המשפט

בהתנחלויות שמו של אפשטיין מוכר היטב, והוא גם מקושר בקרב אנשי מפתח ביהודה ושומרון. מנכ"ל הרי זהב הוא שלמה ורמשטיין, עד לפני שנתיים מנכ"ל המועצה האזורית השומרון. מנהל השיווק של החברה הוא שיבי פרומן, בנו של הרב מנחם פרומן המנוח מתקוע, שהיה יועצו של שר החינוך לשעבר שי פירון.

"המתנחלים מתייחסים אליו כאל סוג של קוסם", אומר מקור שעבד מולו בעבר. "בחור צעיר, רוסי, שיום אחד קפץ אצלו משהו והוא הצליח להשקיע דווקא ביהודה ושומרון, אף על פי שאף אחד לא מתייחס למקום הזה כעסק כלכלי. במובן מסוים הוא שם את כספו על קרן הצבי, ומה שמדהים שהוא גם איכשהו מצליח לעשות מזה כסף".

אפשטיין, החובש כיפה סרוגה לראשו ומשקפיים אופנתיים, נראה כצעיר יאפי לכל דבר. הוא גר בשכירות בדירת גן ענקית בשכונת רחביה בירושלים, אוהב לנסוע בג'יפים גדולים ויוקרתיים ובבעלותו גם אופנוע ימאהה, שאתו הוא נוהג להסתובב. "אי אפשר כל כך לקטלג אותו", אומר אדם שעבד אתו בעבר. "יש לו את העניין החרדי־דתי הזה. מצד שני, הוא אוהב את החיים הטובים של מכוניות חדשות ודירה מפנקת, ויש לו גם את החברים האוליגרכים הרוסים שהוא אוהב להסתובב אתם בכל מיני אירועים".

לעסקה הראשונה שלו בישראל, בלשם, נכנס אפשטיין עם שני חברים אוליגרכים. האחד הוא מיכאל בירג, בעל עסקים ענפים ברוסיה שהתגורר בשנים האחרונות בתל אביב אך באחרונה עזב. השני הוא גרגורי גרנובסקי, שעלה לישראל ב–2013 ומתגורר בבית מפואר בשכונת נוף ים בהרצליה פיתוח. העסקים של גרנובסקי בתחום הנדל"ן והפיננסים הם ברוסיה, ובישראל הוא נמצא בעיקר בסופי שבוע. אוליגרך אחר שאתו אפשטיין היה בקשר עסקי הוא ולדימיר אשורוב, בעל זיכיון להפקת מים בגיאורגיה (מי בורוג'ומי), מותג המשווק גם בישראל שנחשב לקידוח המים המינרליים השלישי בגודלו במדינות בריה"מ לשעבר. בן הזוג של אמו לריסה, המשקיע בעסקיו של אפשטיין ברוסיה, הוא האוליגרך יעקב גיטרץ, לשעבר שותפו של רמי שביט במשביר לצרכן, שב–2014 יצא מההשקעה ברשת ברווח של כ–150 מיליון שקל.

הקשר של אפשטיין לאותם אוליגרכים לא נעלם מאנשים שמכירים את פעילותו העסקית בארץ. זאת, בעיקר על רקע העובדה שאפשטיין, באופן די נדיר בענף הנדל"ן, לא נעזר בליווי בנקאי, דבר המעלה את השאלה אם האוליגרכים שמקיפים אותו הם גם הגורמים המממנים. לדברי מקורבים לאפשטיין, אין לכך כל קשר. "יש לו מספיק הון עצמי משלו", הם מסבירים, "בלשם, אפשטיין, בירג וגרנובסקי משקיעים באופן נפרד, אין שותף אחד שמממן את השני. בניגוד לפרויקטים בתוך ישראל, ביהודה ושומרון הפרויקטים נבנים בקצב אטי יותר, כך שלא נדרש שחרור מסיבי של כספים בזמן קצר".

בחודשים האחרונים נקשר שמו של אפשטיין בזה של מוטי זיסר המנוח, ולא בנסיבות מחמיאות. ביוני 2015, שבוע בלבד לאחר שהוגשה בקשה להכריז על זיסר כפושט רגל, רכש ממנו אפשטיין את חברת כוכב השומרון, שזיסר הקים עוד בשנות ה–80 כאשר ביקש לבנות בעמנואל, אך במהלך השנים הסתבכה וזיסר לא הצליח לממש את זכויות הבנייה ביישוב, שבעצמו נהפך למקום כושל. למעשה, אפשטיין כבר היה במשא ומתן עם זיסר על החברה מאז 2013, אז כבר היה ידוע כי זיסר שקוע בצרות גדולות בשל השקעות כושלות בחו"ל.

לטענת עו"ד גיורא ארדניסט, המנהל המיוחד של זיסר בהליכי פשיטת הרגל נגדו (מטעם בנק הפועלים), האמון מאז מותו של זיסר על איתור נכסי עזבונו, יש חשד שהעסקה שבה רכש אפשטיין את כוכב השומרון היתה למעשה הברחת נכסים לאפשטיין, שלפי גרסה זו הוא איש קש של זיסר. ארדניסט העלה את הטענה בבקשה שהגיש השנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לצו שיקפיא את הפעילות בנכסי חברת כוכב השומרון, בשל חשדות אלה. בין היתר, נטען כי הסכום שבו נמכרה כוכב השומרון נמוך — כ–4 מיליון שקל בלבד, והכסף הועבר לזיסר באופן מחשיד. חצי מיליון שקל שולמו ישירות לחשבון פרטי של מוטי וברכה זיסר, וחצי מיליון שקל לברכה זיסר עצמה, סכום שאותו פדתה בצ'יינג' בתל אביב.

מוטי זיסר. אפשטיין היה איש קש שלו?
עופר וקנין

אפשטיין הכחיש את כל הטענות וטען שהעסקות עם זיסר הן חלק ממהלך עסקים רגיל. באוקטובר האחרון העיד על כך אפשטיין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בדיון שאל אותו השופט איתן אורנשטיין: "אתה עומד לקנות מניות ממישהו שהחברות שלו קרסו ושיש תביעות קשות נגד החברות האלה, וזה לא מטריד אותך?". אפשטיין השיב: "גם הנשיא טראמפ עבר פשיטת רגל חמש פעמים, וזה לא מפריע לו לעשות עסקים".

בהמשך טען אפשטיין שלא ידע על הבקשה לפשיטת רגל שהוגשה נגד זיסר שבוע לפני ההסכם שחתמו השניים. במהלך אותו דיון עלה גם שמו של אביו של אפשטיין, מיכאל קגל, בעל השליטה בחברה בשם פרייט טרייד לימיטד, הרשומה באיי סיישל. קגל סייע לבנו לקנות את כוכב השומרון — ולמעשה רשום כבעל השליטה בה, כך על פי עדותו של אפשטיין בבית המשפט. זאת, כאשר אפשטיין נקלע באותו זמן למצוקת מזומנים זמנית. כאשר אפשטיין נשאל בבית המשפט מדוע הוא נתן את התצהיר לצו ההקפאה שביקש עו"ד ארדניס ולא אביו, השיב אפשטיין שהוא יותר מעורב בנעשה בחברה. לשאלה אם יש לו תפקיד בפרייט טרייד לימיטד, ענה אפשטיין שיש לו "תפקיד של פיקוח".

הפעיל תוכנת ריגול בחברה שרכש?

לא רק בגלל כוכב השומרון מבלה אפשטיין בשנים האחרונות בבתי משפט. עניין אחר נוגע לפרויקט הבנייה באבני חפץ, "10 דקות מכביש 6", כפי שנכתב בעלון הפרסומי של חברת קדמה, החברה מטעמו של אפשטיין שבונה במקום. בחודשים האחרונים הפרויקט לא האיר פנים לאפשטיין. אברהם בן עיון, הבעלים של החברה הקבלנית בן עיון נמרודי שנמצאת כיום בהליכי פירוק, העלה טענות קשות נגד אפשטיין בבית המשפט, במסגרת תיק הפירוק של החברה.

לטענת בן עיון, אפשטיין רכש 50% מבן עיון נמרודי בפברואר 2017, תוך סיכום שהחברה תבצע את הפרויקט באבני חפץ. ואולם לאחר שקיבל את מושכות הניהול, בחר אפשטיין "לייבש" את החברה, הפסיק להזרים לה כספים ולכן היא נקלעה לקשיים. בבקשה שהגיש בתחילת אוגוסט המפרק הזמני של בן עיון נמרודי, עו"ד ישככר בר־הלל, הוא מתח ביקורת קשה על אפשטיין בשל אי־הזרמת הכספים מצדו, וטען שיש בכך משום פגיעה קשה בחברה ובעובדיה.

מהבקשה של בר־הלל עולה שחברת קדמה של אפשטיין השתלטה על המחשבים של בן עיון נמרודי במעין מהלך של ריגול מסחרי. "הסתבר כי קדמה השתלטה על המחשבים של החברה, אליהם הוכנסו תוכנות שונות, בין היתר תוכנה שהעבירה אוטומטית את כל המיילים שהחברה קיבלה או שלחה, לחברת קדמה ו/או לחברת הרי זהב".

אפשטיין דחה את הדברים. לטענתו, הוא דווקא נפל קורבן למרמה מצד בן עיון ונמרודי, שהציגו בפניו נתונים כוזבים על מצב החברה, ולכן ההסכם שנחתם ביניהם דינו להתבטל. לגבי עניין המחשבים כתב אפשטיין: "באשר ל'תוכנת הריגול', המפרק לא הבין את ההסבר שקיבל מאנשי החברה והשתמש במינוח שגוי. אנחנו העברנו את המיילים כמקובל, באופן גלוי ושקוף".

עניין משפטי אחר קשור בהתנחלות מבוא דותן, שם צפוי אפשטיין לבנות כ–90 דירות. בתביעה שהגיש לפני שנה המהנדס נסים שוקר נגד אפשטיין והתנהלות היישוב מבוא דותן, הוא טוען שאפשטיין גרם להרחקתו מהפרויקט. זאת, על אף שהוא יזם את ההתנעה מחדש של תוכנית שבעבר עמדה על הפרק, אך לא יצאה לפועל.

לפי כתב התביעה, אפשטיין הצליח להשיג מול אגודת מבוא דותן חוזה שלפיו הוא ישווק את הדירות בהרחבת היישוב, על אף שהיו קבלנים אחרים שהציעו הצעות זולות יותר (כלומר, דמי הניהול שייגבו מההתנחלות). בנוסף טוען שוקר שהיועץ המשפטי של מבוא דותן העלה השגות בנוגע לחוזה שנחתם בין הצדדים, אך ביישוב התעלמו מהערותיו. "כל אלה יש בהם כדי להיות תמיהות ותהיות כבדות לגבי 'המוטיבציות' שעמדו ביסוד חתימת החוזה", כתב שוקר בתביעה. הן מבוא דותן והן אפשטיין דחו את הטענות בתוקף בכתבי ההגנה שהגישו.

בשנים הקרובות, כך נראה, אפשטיין ישקיע את זמנו בעסקיו בארץ בהשלמת הפרויקטים באבני חפץ ובעמנואל — שם גם הקים משרדים מתוך כוונה לבנות במקום באופן מסיבי. אבל בטווח הרחוק יותר, בהנחה שלא יאושרו תוכנית בינוי חדשות בהיקף רחב בשטחים, אפשטיין יצטרך להחליט על המשך דרכו העסקית. אז יצטרך לשקול אם להיכנס לנדל"ן בתוך תחומי מדינת ישראל.

"אלמלא העניין הפוליטי־אידיאולוגי, הוא בכלל לא היה משקיע כאן", אומרים מקורביו של אפשטיין, "אבל עכשיו הוא מכיר איך הדברים פועלים ויודע איך לעבוד. אם בוחנים את המקומות שבהם הוא פועל בשטחים, עמנואל או אפילו לשם, אלה מקומות שאנשים התייאשו מהם ודווקא הוא החליט ללכת על זה, בגלל האתגר של לפתח מקום. מי יודע מה יהיה בשנים הקרובות. אם בועת הנדל"ן תתפוצץ, וזה לא תרחיש בלתי סביר, אז אפשטיין הוא בדיוק הבן אדם שמתאים לו להתחיל לקנות בזול כדי שבטווח הרחוק יותר יהיו לו הרבה נכסים שמהם יוכל להרוויח. לכן, כרגע כל האפשרויות פתוחות בפניו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#