משכורת של 60 אלף שקל בחודש יוצרת בעיה - הנה הפתרון

יש להגדיל מאוד את מספרם של לומדי מדעי המחשב, הנדסת חשמל וכדומה, ובעיקר בציבור הערבי, שבו רמות השכר נמוכות במיוחד. כמה נמוכות? הפער בין יהודים לערבים גדול יותר מאשר הפער בין גברים לנשים

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פופ־אפ לופט של אמזון בתל אביב. לדאוג גם ליציבות תעסוקתית
פופ־אפ לופט של אמזון בתל אביבצילום: עופר וקנין

נשיא המדינה ראובן ריבלין אינו מרבה לפרסם תחזיות, אבל השבוע הוא יצא בהכרזה מעניינת: "אני צופה יצירת אליטה חדשה. מציאות שבה יהודים ומוסלמים יוצרים יחד כשותפים שווים". התחזית פורסמה בנאום מצולם של ריבלין בוועידת TheMarker שנערכה בנצרת. לא בכל יום משיקים כאן אליטה חדשה, והחזון של ריבלין ליצירת אליטה כזו, שתתבסס על פעילות משותפת במגזר העסקי והציבורי, הוא יעד שכדי להשיגו צריך לעשות מהפכה בחינוך, בהשכלה הגבוהה ובשוק העבודה. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו שידר אופטימיות מיוחדת השבוע, כשהתפאר במגמת הירידה באי־שוויון בישראל בשנים האחרונות. הוא אמנם צודק, אך כדי להשלים את התמונה צריך להזכיר שישראל עדיין נמנית עם המדינות שבהן הפערים הם הגבוהים ב–OECD. אם נצלול לשורשי הפערים, נמצא שכדי לצמצם אותם נדרשת עבודה מעמיקה וארוכת טווח.

יש כמה פרמטרים שהופכים את החזון של ריבלין למאתגר במיוחד. נתחיל מכך שגם בחברה היהודית מתקיימים פערים גדולים מאוד בין משכילים ללא משכילים, ובין עובדים במקצועות מדעיים וטכנולוגים לבין פועלי הלואו־טק. למעשה, אחת הסיבות לאי־שוויון הגבוה בישראל היא דווקא מהקצה העליון שלה: ריבוי מתעשרי ההיי־טק. בענף הזה יש רוב מוחלט לגברים יהודים צעירים. הבעיה עם ההיי־טק היא שהוא דוהר ואינו מחכה לאף אחד — לא לרפורמות בחינוך, לא לאפליה מתקנת.

ההכנסה הממוצעת ברוטו לשעת עבודה לשכיר, בשקלים, ב-2016

השבוע חשפה כאן כתבת TheMarker רותי לוי את המרדף שמנהלת אמזון אחר מתכנתים. החברה אינה מהססת להציע משכורות של 60 אלף שקל בחודש, פלוס מענק חתימה נאה, לבעלי תפקידים ששכרם בשוק נמוך בעשרות אחוזים. המדיניות של אמזון, שמקימה כאן מרכז פיתוח חדש, מטרידה קודם כל את חברות ההיי־טק האחרות, ובמיוחד חברות סטארט־אפ שאינן מסוגלות להתחרות בהצעות השכר המפתות שלה, ושחלקן אף שוקלות להעביר פעילויות למקומות אחרים בעולם כדי להוזיל את עלויות השכר שהן משלמות. רמות השכר בשוק ההיי־טק הישראלי גבוהות יחסית לעולם, והן נופלות רק מאלה שמשולמות בארה"ב. מדו"ח שפירסמו לפני כמה חודשים יעל מזור הרפז ממשרד העבודה והרווחה וזאב קריל ממשרד האוצר עולה כי במקצועות מסוימים, כמו תכנות או פיתוח בתחום המובייל, משלמים בישראל שכר גבוה מזה שמשולם באירלנד, בגרמניה ובבריטניה.

השכר הגבוה משקף מחסור גדול בכוח אדם איכותי. שיעור הלומדים מדעי המחשב בישראל אינו גבוה בהשוואה בינלאומית, ויחסית להיקפי הפעילות של מרכזי פיתוח בינלאומיים כאן, הביקוש לעובדים מיומנים עולה על ההיצע, ומכאן נגזר שכר גבוה במיוחד. יש דרך נוספת לרסן את השכר הדוהר בהיי־טק, ולאו דווקא בדרך של העברת מפעלים לאוקראינה, לפולין או להודו: להגדיל מאוד את מספרם של לומדי מדעי המחשב, הנדסת חשמל וכדומה, ובעיקר בציבור הערבי, שבו רמות השכר נמוכות במיוחד. כמה נמוכות? ובכן, הפער בין יהודים לערבים גדול יותר מאשר הפער בין גברים לנשים.

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) שפורסמו השבוע עולה תמונת פערים עגומה. השכר הממוצע באוכלוסיה היהודית ב–2016 הסתכמה ב–10,286 שקל לחודש, לעומת 6,658 שקל לחודש בלבד בחברה הערבית — פער של 54%. כשבוחנים את ההבדל בין ההכנסה הממוצעת להכנסה החציונית, מקבלים תמונה שמעידה על הפערים הגדולים בחברה היהודית בין השכר הממוצע לחציוני, שהסתכם ב–7,417 שקל לחודש. שכר חציוני הוא הנקודה שבה מחצית מהעובדים במשק משתכרים פחות ממנו ומחצית יותר ממנו. כלומר, מחצית מהעובדים בחברה היהודית משתכרים עד 7,417 שקל. מאחר שהשכר הממוצע הוא 10,286 שקל, זה אומר שיש ריבוי של בעלי הכנסות גבוהות במיוחד שגורמות לעליית הממוצע. בחברה הערבית הפער בין השכר הממוצע לחציוני נמוך יותר. למעשה, הם די קרובים: ממוצע של 6,658 שקל וחציוני של 5,873 שקל. נתונים אלה משקפים פערים קטנים יותר בין בעלי שכר גבוה לנמוך בחברה הערבית. זה נשמע יפה, אבל זה רק משום שאין שם יותר מדי בעלי שכר גבוה. האם זה טוב לחברה הערבית שיהיו בה עובדים בעלי שכר גבוה? כמובן. זה אמנם יוצר פערים, אבל מוטב פערים שנובעים מאפשרויות השתכרות גבוהות לחלק מהאוכלוסיה מאשר שוויון של עניים.

פילוח עובדי ההיי־טק בישראל ב-2016

אז מה עושים כדי לשלב ערבים בשוק ההיי־טק המתגמל? פשוט מכשירים כמה שיותר מהם למקצועות ההיי־טק. טוב, זה לא כזה פשוט. זו אינה החלטה שמקבלים סתם כך. כדי להתקבל ללימודי מדעי המחשב או הנדסת חשמל ואלקטרוניקה צריך נקודת פתיחה סבירה במערכת החינוך. שם יש לערבים בעיה קשה. זה מתחיל בבתי הספר. נתוני מבחני פיז"ה מדרגים את התלמידים היהודים במקום ה–12 בעולם בקריאה ובמקום ה–20 במתמטיקה, לעומת מקום 64 בקריאה ו–62 במתמטיקה לתלמידים ערבים. משם זה ממשיך להשכלה הגבוהה ולשוק העבודה. מנתוני פיז"ה ל–2016 עולה כי בקרב סטודנטים שקיבלו ציון של עד 110 בחלק הכמותי במבחן הפסיכומטרי, 75% מהיהודים בוגרי מקצועות ההיי־טק השתלבו בתעשיית ההיי־טק לעומת 58% בלבד מהסטודנטים הערבים.

אבל ייתכן שלמרות הפערים והנתונים האלה, יש פריצת דרך מעניינת בשנים האחרונות, ושיעור הסטודנטים הערבים בתחומי ההיי־טק גדל. לפי נתוני הלמ"ס, 50% מהגידול במספר הסטודנטים הערבים בשנת הלימודים הנוכחית הוא במקצועות ההיי־טק והמדעים. כך למשל, חלה עלייה של 11.5% במספר הסטודנטים למדעי המחשב, וכן עלייה של 13.1% במספר הסטודנטים להנדסת חשמל. הגידול הגבוה יותר הוא במינהל מערכות בריאות (25.4%), תחום שבו החברה הערבית משולבת לא רע.

ההסבר לגידול במספר הסטודנטים הערבים במקצועות ההיי־טק והמדעים הוא שסיפור ההצלחה הזה חילחל לתודעה בחברה הערבית, והוא נתפש כמסלול השתלבות והצלחה כלכלית. הצעירים שומעים על אקזיטים ורוצים גם לקחת חלק בסיפור הזה. ייתכן גם שפעילותן של חברות רב־לאומיות שמעודדות שילוב של אוכלוסיות מגוונות ושל עמותות (צופן, קו משווה, סיכוי) עושה את שלה.

שיעור העובדים בהיי-טק בקרב בוגרי תחומי לימוד שונים

ההיי־טק הישראלי אינו מנוע צמיחה חזק של מקומות עבודה. זה קורה מכמה סיבות, ובהן מחסור בהון אנושי מתאים, התמקדות של חברות רב־לאומיות בתחום המו"פ בישראל והעברת פעילויות אחרות מחוץ לישראל. אבל זה לא חייב להישאר כך. למעשה, מה שיכול להציל את ההיי־טק הישראלי מפני עיוותים גדולים בשכר שיביאו להעברת פעילויות לחו"ל הוא הגדלה מאסיבית של פוטנציאל המועסקים בו, ומוטב מאוכלוסיות שנוטלות בו חלק קטן יותר כיום: נשים, ערבים וחרדים.

נ.ב

יש חסם מרכזי נוסף בשילוב הערבים בהיי־טק. הוא אינו מדובר כל כך, וגם עליו גם קשה להתגבר: חלק מתעשיית ההיי־טק מצוי בזיקה עמוקה ליחידות הטכנולוגיות של צה"ל. חברות רבות הוקמו על בסיס ידע שנרכש בצה"ל וכוח אדם שהוכשר שם. חלק מהחברות גם עוסקות במכירה לגופים ביטחוניים. זה מעניק ליהודים יתרון מובנה משמעותי, בהכשרה המקצועית וגם בנטוורקינג, על פני ערבים שאינם משרתים בצבא. אם מחברים את הפערים שמתחילים בבתי הספר לידע שנרכש בצבא, מקבלים תמונת מצב של סיכויים נמוכים יותר לחברה הערבית להיות חלק משמעותי מתעשיית ההיי־טק. ייתכן שהפתרון הוא יצירת מסלולי שירות לאומי־אזרחי במין מודל של עתודאים: אנשים שיקבלו סיוע במימון לימודיהם, ויעשו התמחות במערכות ציבוריות גדולות שתקנה להם ידע ונטוורקינג. גם זה סוג של קו משווה וסיכוי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker