התעלומה שהשאירה את נתניהו מחוץ לפרשת בזק

נתניהו מיצב את עצמו במהלך השנים כחסיד התחרות והשוק החופשי, אלא שבמקרה של בזק, הוא מעל במשנתו, ואיפשר לחברת התקשורת החזקה והרווחית מכולן, לבסס את מעמדה זה. במקום "להיות כחלונים" כפי שהמליץ בעבר לשריו, הוא ניהל באמצעות פילבר מדיניות רכה כלפי בזק

סמי פרץ
ראש הממשלה בנימין נתניהו
ראש הממשלה בנימין נתניהוצילום: אמיל סלמן
סמי פרץ

התעלומה הכי גדולה בפרשת בזק היא המוטיווציה של מנכ"ל משרד התקשורת המושעה, שלמה פילבר, להירתם למען האינטרסים של בעל השליטה בבזק, שאול אלוביץ'. לכאורה, לפילבר לא יצא שום דבר טוב מהסיוע הזה. שמו הטוב נפגע והוא מסובך בפרשה פלילית שעלולה להסתיים בכתב אישום נגדו, ועדיין לא ראינו איזה תועלת יצאה לו מהפרשה.

ייתכן שהתועלת הזו נופלת בגדר "שלח לחמך" — כלומר, הוא עזר לבזק ואלוביץ' מתוך תקווה ליצור יחסים טובים שיועילו לו בבוא הזמן. את זה יהיה קצת קשה להוכיח. ואם זה לא העניין, אז נותרנו עם החשד שהוא פשוט פעל לפי רוח המפקד שמינה אותה למנכ"ל משרד התקשורת, בנימין נתניהו, שמצוי ביחסי ידידות עם אלוביץ'.

ומדוע לנתניהו להיות נחמד לאלוביץ'? אפשרות ראשונה היא שזה חלק מחיבתו לבעלי הון, כפי שהעיד עורך דינו, יעקב וינרוט בראיון לתוכנית "עובדה". אפשרות שנייה היא שזוהי חלק מעסקה שבה קיבל נתניהו ומשפחתו סיקור אוהד מאתר "וואלה" שבבעלות קבוצת בזק, ולכן היה לו חשוב לקדם את האינטרסים של אלוביץ'.

הדבר הראשון שעשה נתניהו עם כניסתו לתפקיד שר התקשורת בנובמבר 2014 היה להדיח את המנכ"ל הקודם, אבי ברגר, ולמנות תחתיו את פילבר, מקורבו. מהר מאוד הגיעה גם ההחלטה המשמעותית של נתניהו־פילבר: לאשר את המיזוג הפיננסי בין בזק לחברת yes, ובכך לאפשר לבזק ליהנות מההפסדים הצבורים של yes כנכס מס, בהיקף מיליארדי שקלים.

המנכ"ל הקודם של משרד התקשורת, ברגר, ניהל עם בזק יחסים שונים. הוא סירב לאשר את המיזוג הפיננסי ודרש מבזק לקדם תחילה רפורמות שתכליתן הגברת התחרות בשוק התקשורת. זו שיטה ידועה במגזר הממשלתי. היא פועלת על פי עיקרון שנתניהו טבע במשא ומתן עם הפלסטינים: יתנו־יקבלו. לא יתנו? לא יקבלו. אז בזק לא נתנה, וגם ברגר לא נתן. לכן הוא הלך הביתה ואת מקומו תפס פילבר, ששינה את המשוואה לבזק: לא יתנו? יקבלו. וזה מה שהביא אותו השבוע לחטוף המלצות של רשות ניירות ערך לפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) להעמידו לדין בגין ביצוע עבירות על חוק העונשין וחוק ניירות ערך.

נתניהו מיצב עצמו במהלך השנים כחסיד התחרות והשוק החופשי, אלא שבמקרה של בזק, הוא מעל במשנתו ואיפשר לבזק, שהיא ממילא חברת התקשורת הגדולה, החזקה והרווחית מכולן, לבסס את מעמדה זה. במקום "להיות כחלונים" כפי שהמליץ בעבר לשריו, הוא ניהל באמצעות פילבר מדיניות רכה כלפי בזק.

לימים התברר שנתניהו לא טרח לדווח על יחסי החברות שלו עם אלוביץ'. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שבחן את הסוגיה, הורה לו שלא לעסוק בענייני בזק וזה הפך אותו לשר תקשורת נכה, בסופו של דבר, ולאחר החקירות שנפתחו בענייניו (פרשות 1000 ו–2000) ולאחר עתירות בעניין הזה, הוא עזב את תפקיד שר התקשורת.

החשד שמא פילבר בסך הכל עשה את רצון אדונו נתניהו ולא פעל למען בזק לטובת מטרה אחרת נראה סביר. אלא שחקירת רשות ניירות ערך לא מזכירה כלל את נתניהו. היא מתארת את פועלו של פילבר בשפה קשה: "נמצאה תשתית ראייתית לכאורה לביצוע פעילות מרמתית, ממושכת ומכוונת מצד מנכ"ל משרד התקשורת וכן נושאי משרה ועובדים נוספים בחברה בזק, אשר פעלו בצורה שיטתית לקידום האינטרסים של חברת בזק, כאשר פעילות זו מתבצעת לא פעם תוך הסתרתה מהגורמים המקצועיים, ובכלל זה המשפטיים במשרד התקשורת ומגורמים רלוונטיים במשרדי ממשלה אחרים", כתבה הרשות בהודעתה.

שלמה פילבר
שלמה פילברצילום: אמיל סלמן

ואיפה נתניהו בסיפור? הוא לא קיים. זה מצב מעניין. פילבר הוא אחד המינויים הכי פוליטיים שראינו בשירות הממשלתי, הוא פעל בצורה הכי ברורה למען בזק והאינטרסים שלה, ובכל זאת אם מחפשים את המניע, מדוע הוא עשה זאת, קשה למצוא אותו בהודעת רשות ניירות ערך. טוב לב? ראייה מקצועית נטו? נפילה בלתי מודעת בקסמיו של בעלי ומנהלי בזק? סתם להיות נחמד כי יום אחד אולי ימנו אותך למשרה בכירה אצל אלוביץ'? או אולי משהו יותר מתוחכם שרשות ניירות ערך פשוט לא הצליחה להוכיח, ולכן לא חקרה את ראש הממשלה נתניהו. אם יוחלט על הגשת כתבי אישום, אפשר יהיה להבין טוב יותר את התעלומה הזו.

המקום הפחות מסתורי בחקירת בזק הוא המוטיווציה של מנהלי בזק, ובהם מנכ"לית בזק סטלה הנדלר ומנכ"ל yes רון אילון ואחרים, לפעול לכך שאלוביץ' יקבל 170 מיליון שקל ממכירת מניותיו ב–yes לבזק תוך ביצוע עבירות פליליות, כפי שחושדת רשות ניירות ערך. זה סיפור שכבר ראינו כמותו בשוק ההון: בעל שליטה רוכש חברה בהלוואות ענק, עושה מאמצים אדירים להחזיר את חובותיו, ואז מתחיל לבצע מהלכים מפוקפקים כמו עסקת בעלי עניין ושלל פעולות שתכליתן הגדלת התמורה שהוא מקבל לכיסו מכספי החברה הבורסאית שבה שותף הציבור כולו.

יש כאן את כל המרכיבים שמובילים להסתבכות ידועה מראש. מינוף מוגזם, מנהלים שמעדיפים את טובת בעל השליטה שמינה אותם על פני טובת שאר בעלי המניות, פירמידה עסקית ושרשור של חברות שמפרק את הממשל התאגידי, וקשרי הון שלטון שבלעדיהם בזק לא היתה יכולה לשמור על מעמדה החזק בשוק. בנסיבות האלה קשה לראות איך המנהלים החשודים בפלילים יכולים להמשיך לנהל את החברה. לא ברמה הפונקציונלית כשראשם טרוד בחקירה, ולא ברמה הערכית־מוסרית. במוקדם או במאוחר, הם ייאלצו ללכת הביתה.

נ.ב

חזקת החפות עומדת כמובן לכל החשודים. בין אם יואשמו ויורשעו ובין אם לאו, לא מדובר בעבריינים מועדים. גם נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי שהורשע בהרצת מניות ונשלח לשנתיים מאסר בכלא (טרם ריצה אותן) אינו עבריין מטבעו. בשני המקרים מדובר באנשי עסקים נורמטיבים שהכניסו עצמם למצבים שגרמו להם לנהוג כפי שנהגו. השילוב של לחץ פיננסי גדול, שכר עתק, מעמד חברתי גבוה וכוח כלכלי שיכול לקנות כמעט כל אדם גרם להם לעשות את מה שעשו. וזה מעורר את השאלה כיצד ניתן למנוע זאת בעתיד. איך מרסנים בעל שליטה כוחני ו/או כריזמטי שמוכן לעשות הכל כדי לשמר את כוחו ולשרוד? איך מחזקים את הבלמים והאיזונים לאנשים שכל כך זקוקים לזה? הרעיונות הבסיסיים הם פשוטים: למנוע עסקות בעלי עניין, לרסן השתלטויות ממונפות מדי, ולא להפקיד בידי מנכ"ל משרד ממשלתי כוח בלתי־מוגבל שמאפשר לו לקבוע לבד כמה תרוויח ומה יהיה השווי של החברות שהוא מפקח עליהן. יש בטח כללים נוספים שאפשר לנסח, אבל נצטרך לחכות להסתבכות הבאה כדי לזהות אותם.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ