"30 אלף שקל בחודש כנראה לא מספיק": הפרופסורים שעושים כסף מהצד - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"30 אלף שקל בחודש כנראה לא מספיק": הפרופסורים שעושים כסף מהצד

פרופסורים וחוקרים במוסדות אקדמיים עורכים מחקרים עבור חברות מסחריות ובמימונן - ושני הצדדים מרוצים. אלה מרוויחים עוד קצת כסף, ואלה זוכות לחותמת כשרות של האקדמיה. אלא שבעסקה הזאת יש כמה בעיות, כמו חוסר שקיפות ולעתים הטעיה - וגם מפסיד אחד עיקרי. נחשו מי

61תגובות
איור אילוסטרציה של מרצה בכיתה

באוגוסט האחרון הגיש עו"ד אופיר נאור בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב להכרה בתביעה ייצוגית נגד החברה המרכזית למשקאות קלים (קוקה קולה ישראל), בטענה כי היא גבתה מחיר מופרז על בקבוקי 1.5 ליטרים וניצלה את מעמדה כמונופול. במסגרת התביעה, שמתנהלת בימים אלה, שכרה החברה המרכזית שני מומחים מאוניברסיטת תל אביב שיכתבו עבורה חוות דעת. האחד הוא פרופ' חיים פרשטמן מבית הספר לכלכלה, והשני הוא פרופ' יוסי שפיגל מבית הספר למינהל עסקים.

לדברי נאור, שהגיש את הבקשה עם עוה"ד שחר בן מאיר ורנן גרשט, האסטרטגיה של קוקה קולה ישראל בתביעה זו היא לא לחשוף נתונים פנימיים לגבי עלויות הייצור. למרות זאת, שני המומחים הסכימו לכתוב חוות דעת. "הם טענו שהם לא צריכים לדעת את עלויות הייצור של קוקה קולה כדי לקבוע שהמחירים שלה לא מופרזים", מספר נאור על הדיון האחרון שהתקיים.

נאור, שהגיש לא מעט תובענות ייצוגיות ותביעות אחרות נגד גופים גדולים, מכיר היטב חוות דעת של אנשי אקדמיה. "זאת תופעה מקוממת", הוא אומר. "פרופסורים מנצלים את היוקרה האקדמית שלהם כדי לייצר לעצמם פרנסה. אנחנו, הציבור, מממנים את האקדמיה, שהיא זו שמעניקה את היוקרה והסמכות לאותם פרופסורים. אחר כך הם מעניקים חותמת כשרות לגופים גדולים וחזקים שמתנהלים בכוחניות מול הציבור, ובכך מסייעים לשמר את הכוח שלהם. האקדמיה לא אמורה להיות עט להשכיר עבור הכוחות החזקים במשק".

"במאמרים שפירסמתי כתבתי כי חוק ההגבלים העסקיים אוסר על בעל מונופולין לנצל את כוחו לרעה בדרך של קביעת מחיר מופרז, וכי תביעות ייצוגיות יכולות להיות כלי לריסון כוחם של מונופלים", אומר פרופ' שפיגל בתגובה. "בעבר אף הגשתי חוות דעת נגד תנובה בעניין מחירה של גבינה צהובה. במקרה הזה בחנתי והשתכנעתי שמדובר בתביעה חסרת בסיס, שעושה שימוש לרעה בכלי החשוב של תביעות ייצוגיות. דווקא כמי שתומך בנושא (כנגד מתנגדים רבים), חשוב היה לי להשמיע את קולי כמומחה כאשר הכלי מנוצל לרעה". פרופ' פרשטמן לא הגיב עד למועד פרסום הכתבה.

תמונות של פישמן ושל הלפרן

השבוע האחרון, שבו נפתח מושב החורף של הכנסת והחלה שנת הלימודים האקדמית, מסב את תשומת הלב למינוי מעורר תמיהה: דיקן בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית, פרופ' צבי וינר, נשכר על ידי בנק הפועלים כדי לייצג אותו בדיוני ועדת פישמן לבחינת האשראי שנתנו הבנקים בשנים האחרונות לטייקונים, ועדה שהוקמה בעקבות קריסת עסקיו של איש העסקים אליעזר פישמן שצבר חובות אדירים לבנקים.

כדי להיכנס לדיונים בוועדה ולהזדהות כמי שמייצג את הבנק, נרשם וינר כלוביסט שלו, בהתאם לכללים החדשים של הכנסת. וינר הוא בעל חברת ייעוץ בשם אסכולה, שמייעצת גם לגופים אחרים: איגוד הבנקים, בנק לאומי, בנק דיסקונט ובנק מזרחי טפחות. הוא גם עומד מאז 2008 בראש מרכז פישמן לנדל"ן שבבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית. המרכז הוקם בזכות תרומות שהזרים פישמן לאוניברסיטה בימים שבהם עוד היה טייקון.

הפרסום על היותו של וינר לוביסט של בנק הפועלים (שנחשף על-ידי העמותה לדמוקרטיה מתקדמת) עורר תשומת לב גם באגף הממונה על השכר באוצר, שהוא הרגולטור על תנאי השכר במגזר הציבורי, ובכלל זה באקדמיה. לאחר הפרסום פנה הממונה למועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), כדי לקבל הבהרות על העסקתו של וינר על ידי בנק הפועלים. וינר לא הגיב עד מועד סגירת הגיליון.

לכלל המרצים באקדמיה, מלבד לנשיאי האוניברסיטאות ולרקטורים שלהן, מותר לעבוד מחוץ לכותלי הקמפוס. המדינה מעודדת העסקה חיצונית של אקדמאים כי הדבר תורם להטמעת ידע חשוב שנוצר באקדמיה בתוך החברה והמשק. "הרעיון הוא שהמחקר והידע שצומחים באוניברסיטה יצאו החוצה. זה אינטרס ציבורי חשוב, ובזכות זה נוצרו כאן דברים חשובים כמו חברת מובילאיי, שצמחה באוניברסיטה העברית ותרופת הקופקסון לטרשת נפוצה, שפותחה במכון ויצמן", מסביר מקור במשרד האוצר. "אבל צריך לעשות את הדברים בשכל. העניין של וינר צורם. היתר העבודה מחוץ לאוניברסיטה לא ניתן כדי שמישהו יהיה לוביסט של בנק. עד כה המל"ג סמכה על שיקול דעתן של האוניברסיטאות בנושא הזה, אבל אולי הגיע הזמן לפתוח את הנושא לדיון ולראות מה היקף התופעה". מהמל"ג נמסר שהנושא נמצא בבדיקה.

אם דיון עומק כזה אכן יתרחש, השאלה המרכזית שצריכה להישאל היא כיצד כוונה חיובית להוריד את האקדמיה ממגדל השן, נהפכה במרוצת השנים לדרך שבה פרופסורים שמרוויחים מהמדינה שכר מכובד (ובצדק), מרוויחים עוד כסף רב מהצד — לאו דווקא כדי לשנות את פני החברה לטובה, אלא כדי לעזור לגופים מסחריים חזקים ושנויים במחלוקת.

בעשור האחרון יש דוגמאות רבות: חברות מזהמות, כמו החברה לישראל, חיפה כימיקלים ואחרות, שכרו מומחים כדי להתגונן מפני טענות על זיהומים שהן גורמות לסביבה ולבני אדם. בדיוני ועדת ששינסקי סביב התמלוגים שתקבל המדינה ממאגרי הגז, שכר יצחק תשובה את מיטב המומחים מהאקדמיה כדי לוודא שפחות כסף ילך למדינה — ויותר לכיסו הפרטי. בנקים וחברות גדולות אחרות במשק שכרו מומחים כדי להגן על סוגיות כמו הגבלת שכר, תחרותיות ועוד. פרופסורים גם מכהנים כדירקטורים בבנקים, בגופים פיננסיים ובחברות ציבוריות.

הפגנה נגד מיכל אמוניה של חיפה כימיקלים
רמי שלוש

הנה כמה דוגמאות: פרופ' איתן פרידמן, מרצה לרפואה פנימית וביוכימיה באוניברסיטת תל אביב, נתן בעבר חוות דעת לחיפה כימיקלים ולפז, כשתושבים המתגוררים במפרץ חיפה הגישו תביעה ייצוגית נגד חברות אלה וחברות נוספות. פרופ' גד רנרט, מומחה לחקר סרטן המלמד בפקולטה לרפואה בטכניון, נתן חוות דעת עבור פז באותו מקרה. פרופ' יוסף ריבק, חבר החוג לבריאות סביבתית ותעסוקתית באוניברסיטת תל אביב, נתן חוות דעת לחברת כיל של עידן עופר במסגרת מאבק התושבים נגד כריית פוספטים בשדה בריר שליד ערד.

פרופ' מיכל גל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה היא מומחית להגבלים עסקיים שמתמחה בכלכלות של מדינות קטנות. כפי שהתפרסם כאן לראשונה, ב–2014, סביב חקיקתו של חוק "ישראל היום", היא נתנה חוות דעת ל"ידיעות אחרונות" בסוגיות הקשורות להגבלים עסקיים.

בשנים האחרונות התופעה ניכרת גם בתחום המשפט והכלכלה. פרופ' יואב דותן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ייעץ בדיוני ועדת ששינסקי לקבוצת דלק בשליטת יצחק תשובה, וכך גם הפרופסור למשפטים אייל בנבנישתי מאוניברסיטת תל אביב. פרופ' שרון חנס, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, נתן בעבר חוות דעת לבנק לאומי, לאיגוד הבנקים ולאי.די.בי. עמיתו לפקולטה, פרופ' אסף חמדני, ייעץ בין היתר לבנק לאומי ולאיגוד הבנקים. אלה רק כמה דוגמאות, שחלקן פורסמו בעבר על ידי העיתונאית שרון שפורר באתר "המקום הכי חם בגיהנום".

לדברי חנס, "השאלה מציגה תמונה מעוותת. כאשר הדבר נכון בעיני ויש לי קבלות בעניין, אני לא מהסס לצאת נגד גופים מסחריים חזקים. כמו כן, סך הפעילות האקדמית והחוץ־אקדמית שלי אינה באה למצוא חן בעיני מישהו, ואני חושב שהדברים ברורים מאליהם מעיון בהשפעה שלי על פסיקת בתי המשפט, החקיקה והרגולציה במדינה".

פרופסורים מתחום המשפט: פרופ' שרון חנס, דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. לקוחות: נתן בעבר חוות דעת לבנק לאומי, לאיגוד הבנקים לאי.די.בי
פרופ' אסף חמדני, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. לקוחות: נתן בעבר חוות דעת לאיגוד הבנקים ולבנק לאומי
פרופ' מיכל גל, חברת סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. לקוחות: נתנה חוות דעת ל"ידיעות אחרונות" בנושא חוק "ישראל היום"

הפרופסורים שמייעצים ונותנים חוות דעת, כמו האנשים שמוזכרים בכתבה זו, מקפידים לומר שהעבודה נעשית לפי שיקול דעתם המקצועי בלבד. זה המקום לציין שיש לא מעט פרופסורים שמגייסים את הידע שלהם לטובת מטרות ציבוריות ראויות. כך לדוגמה, פרופ' אהוד קינן מהטכניון ופרופ' עמוס נוטע מ–HIT המרכז הטכנולוגי חולון התגייסו למאבק התושבים במפרץ חיפה להזזת מכל האמוניה של חברת חיפה כימיקלים. חוות דעת של קינן, לגבי סכנת הפגיעה באונייה שמובילה אמוניה למפרץ חיפה, נחשבת לזו שהביאה לפריצת הדרך בפרשה ובסופו של דבר לפינוי המכל.

פרופ' ברק מדינה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית הגיש חוות דעת, ללא תמורה, לוועדת ששינסקי בעד העלאה תמלוגי המדינה מתגליות הגז, איתן ששינסקי עצמו הוא פרופסור עסוק במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית שפינה מזמנו כדי לעמוד בראשות הוועדה מבלי שקיבל שכר. פרופ' חמדני נתן לבית ההשקעות פסגות חוות דעת שתמכה בו בלקיחת השליטה בקונצרן אי.די.בי. פרופ' ישי יפה מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית שימש יועץ לוועדת הריכוזיות בכנסת, שהמליצה בין היתר להפריד בין אחזקות ריאליות לפיננסיות. לוועדה ייעץ גם פרופ' אריה בבצ'וק, ישראל־אמריקאי מאוניברסיטת הרווארד. מולם עמדו שלל מומחים מהאקדמיה ששכרו הטייקונים, בין היתר, פרופ' שפיגל מאוניברסיטת תל אביב כתב דו"ח מיוחד עבור צדיק בינו, בעל השליטה בבנק בבנק הבינלאומי; וחמדני הגיש חוות דעת לוועדה בשם חברת הנדל"ן גזית גלוב.

"האקדמיה מתמסחרת"

"העניין של וינר זו בושה וחרפה", אומר ד"ר איציק ספורטא מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. "האקדמיה צריכה להיות חומה סינית בינך לבין העולם שבו אתה מתעסק, כדי שתוכל לבקר אותו, לבחון אותו וגם לעזור לו, אבל במובן הבסיסי של המלה, לא להיות לוביסט לטובתו. לאקדמיה יש משמעות, זה לא סתם בית חרושת לייצור מהנדסים או אנשים שילכו לשוק העבודה. יש לה גם תפקיד של ביקורת ולימוד".

איציק ספורטא. "יש כאן דור אחר של מרצים שיותר אובססיבי לכסף לעומת מה שהיה בעבר. הבעיה היא שכל אחד שם את הגבולות לעצמו. זה חבל, כי יש כאן בעיה חמורה שבגללה האוניברסיטה מאבדת מהמשמעות שלה".
תומר אפלבאום

לדברי ספורטא, בעבר הציעו לו לכתוב חוות דעת, אך הוא נדחה לאחר שהסביר למבקשים שייתכן כי חוות הדעת לא תעמוד בציפיות. "האקדמיה מתמסחרת, מסתכלת על כסף ועל השורה התחתונה", הוא אומר. "ממה שאני רואה סביבי ההצדקה היא השכר. עמיתי שנותנים חוות דעת מצדיקים את זה בתפישה שהמשכורות כאן נמוכות. אבל השכר הממוצע של אנשי האקדמיה בישראל גבוה פי שלושה וארבעה מהשכר החציוני במשק, בארה"ב הוא גבוה פני שניים מהשכר החציוני. אז נכון, המשכורות פה נמוכות יותר מבארה"ב, אבל בן אדם צריך להבין איפה הוא חי".

לפי המל"ג, השכר הממוצע של חברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות הוא 30 אלף שקל בחודש. לדברי בכיר לשעבר במל"ג, עבודה עבור גוף חיצוני נעשית בשלב מאוחר יחסית של הקריירה האקדמית. "אצל אנשים צעירים זה בדרך כלל סותר את הצורך להקדיש את כל זמנך כדי לקבל קביעות ולעמוד בדרישות התובעניות של מסלול הקביעות", הוא מסביר. "המבוגרים יותר עושים זאת גם מפני שהם רוצים לחוש שהם לא יושבים רק במגדל השן. נכון, 30–40 אלף שקל בחודש הם שכר טוב, אבל ברמות חיים מסוימות זה כנראה לא מספיק".

לדברי אותו בכיר, ייתכן שהתמריץ הכספי לעבודה בחוץ יופחת אם בישראל יאמצו את המודל הצרפתי, שם האוניברסיטה היא שמקבלת את שכר הייעוץ של המרצים. "בצרפת מעודדים מרצים לתת ייעוץ חיצוני, אבל הכסף לא הולך ישירות אליהם, אלא באופן עקיף כתוספת שכר", אומר אותו בכיר. "לדעתי, זה עדיף. מצד אחד טוב לעודד אנשים לעשות אינטראקציה עם הסביבה החיצונית, ומצד שני זה מצמצם את הסיכון להגיע למקומות שלא כדאי להיות בהם, כמו פוטנציאל לניגוד עניינים או טענות על אקדמיה להשכיר".

העבודה מחוץ לאקדמיה החלה ב–1967, בעקבות מלחמת ששת הימים, כשהמדינה ביקשה לחזק את התעשיות הביטחוניות ונתנה לאנשי אקדמיה היתרים לעבוד בחברות אלה. כך נפתח הצוהר לשיתוף פעולה גם בתחומים אחרים של תעשייה וטכנולוגיה, ולאחר מכן ניתן היתר לכלל חברי הסגל האקדמי הבכיר, בין היתר, משום שלא ניתן להפלות ביניהם.

בשנות ה–80 וה–90 הדבר עוגן בהסכמים קיבוציים בין סגל המרצים למדינה. לפי ההסכם, מי שלא עובד בחוץ זכאי לתוספת שכר עבור זמן עבודה מלא. לפי נתוני המל"ג, הסכום המקסימלי של התוספת נע בין 6,200 ל–8,700 שקל לרבעון, בהתאם לדרגתו של חבר הסגל.

מחוץ למעגל הזה נמצאים בדרך כלל אנשי הסגל של מדעי הרוח ומדעי החברה (בחוגים שבהם אין ממד כלכלי), שאינם מבוקשים בדרך כלל במגזר העסקי, ולכן סביר להניח שהם רוב מקבלי התוספת.

לדברי פרופ' מנואל טרכטנברג, לשעבר יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב במל"ג, שעמד בראש ועדת טרכטנברג, חשוב לשמור על הקשר בין האוניברסיטאות לעולם שבחוץ. "קל לראות זאת בתעשייה הצבאית", הוא אומר. "כאיש מילואים הייתי מעורב אישית בהוצאת קול קורא כדי שאנשי אקדמיה יתחברו לפרויקטים במערכת הביטחון. שיתוף פעולה כזה סייע לפתח מערכות כמו החץ וכיפת ברזל. גם תעשיית ההדפסה הדיגיטלית, שישראל היתה חלוצה בה, התחילה בשיתוף פעולה באוניברסיטת תל אביב, דבר שממנו נולדה חברת סאיטקס".

ואולם גם טרכטנברג מודה שזו סוגיה מורכבת. "למרצים בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת הרווארד יש קשר הדוק לתעשייה הפיננסית. הם מעניקים חוות דעת בסכומים אסטרונומיים ויושבים בדירקטוריונים. הם טוענים שאין הבדל בין הבנקים לבין כל תעשייה אחרת. השאלה היא מה הגבול. זהו גבול מוסרי, שלדעתי הרוב לא עוברים אותו. אם ככלכלן אתה משמש עד מומחה לטובת תעשיית הטבק בארה"ב, זה גורם לנזק כי אתה מסייע למכור רעל. זו דוגמה למשהו שבעיני עובר את הגבול, ואת זה אני מגנה בכל תוקף".

פרופ' מנואל טרכטנברג: "השאלה היא מה הגבול. אם ככלכלן אתה משמש עד מומחה לטובת תעשיית הטבק בארה"ב, זה גורם לנזק כי אתה מסייע למכור רעל. זו דוגמה למשהו שבעיני עובר את הגבול"
מוטי מילרוד

מכיוון שלא מדובר בחוק, אלא בערכים ובמוסר שאותם כל אחד מפרש באופן שונה, הדבר מקשה על קביעת כללים. לא רק חברות היי־טק יוכלו לטעון שהן מועילות לחברה, אלא גם בנקים או גופים פיננסיים אחרים, שיכולים לטעון שבמתן האשראי הם מסייעים לפעילות הכלכלית במשק ולכן רצוי שיסתייעו במומחים באקדמיה.

"כשאותו חוקר קם בבוקר, את מי הוא מייצג?"

תחום שבו הדבר מורכב במיוחד הוא מדעי התזונה. בין האקדמיה לתעשיית המזון יש שיתוף פעולה ארוך ורב־שנים, שמבחינת העוסקים בתחום נראה מובן מאליו, כמו שחברות טכנולוגיה נעזרות בחוגים למדעי המחשב. פרופסורים בכירים מייעצים לחברות המזון הגדולות, מקבלים מהן מימון למחקרים ועורכים עמן ימי עיון משותפים. מנגד, בשנים האחרונות גברה מאוד הביקורת הציבורית על המזון התעשייתי ועל צריכה מוגברת של חלב ובשר. לא מעט כתבות תחקיר בטלוויזיה ובעיתונים הראו כיצד חברות המזון הגדולות משתמשות בכמויות גדולות של סוכר, מלח ושומן באוכל שהן מייצרות, שבו יש גם חומרים כמו אספרטיים ומונוסודיום גלוטמט.

תחקיר שפורסם לפני שנה במוסף "הארץ" תיאר כיצד מומחים מהאקדמיה מסייעים למועצת החלב בכל הנוגע למאמצי השיווק של חלב. מנקודת המבט של פעילים סביבתיים, שיתוף הפעולה הזה מונע את השינוי החברתי לצריכה של מזון בריא יותר, צמצום הצריכה של מזון התעשייתי וצמצום, אם לא הפסקה כוללת, של אכילת בשר וחלב. אם מביאים בחשבון שחברות המזון הגדולות נאבקות ברפורמות של משרד הבריאות לסימון אוכל מזיק, באמצעות איגוד המזון בהתאחדות התעשיינים, נראה כי האקדמאים המייעצים לתעשייה נמצאים במקום בעייתי.

פרופסורים בתחום הכלכלה

בשנים האחרונות, כתגובה לביקורת, החברות הגדולות מגבירות את מאמציהן בתחום המחקר כדי לייצר אוכל בריא ומזין יותר, דבר שרק מגביר את שיתוף הפעולה ביניהן לבין האקדמיה. כך לדוגמה, לשטראוס יש מכון מחקר וכך גם לתנובה. פרופ' אורן תירוש, ראש בית הספר לתזונה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, מייעץ לשטראוס בנושאים אקדמיים. פרופ' זמיר הלפרין, חבר סגל בחוג לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, הוא היועץ המדעי של מכון תנובה למחקר.

לדברי יפעת שמר, פעילה חברתית בתחום התזונה שהיתה חברה בוועדה לאסדרת תזונה בריאה של משרד הבריאות, שיתוף הפעולה עם האקדמיה הוא בעייתי. "זו כפילות בלתי אפשרית", היא אומרת, "אי אפשר גם לייצג ציבור וגם גופים מסחריים. כשאותו חוקר קם בבוקר, את מי הוא מייצג? איך אפשר לדעת אילו אינטרסים עומדים מאחורי העבודה שלו? האקדמיה צריכה להיות ניטרלית ומקצועית. אם חוקר מקבל מהתעשייה שכר או משאבים כאלה ואחרים, זה מעלה סימן שאלה לגבי האובייקטיביות שלו".

ד"ר אורי מאיר צ'יזיק, פעיל סביבתי שמשמש נציג ציבור בוועדות תקינה במכון התקנים, מחדד את הדברים: "לחברות גדולות יש כסף להביא מומחים למכון התקנים, לי אין אפילו שקל אחד. קשה מאוד למצוא מומחים שיציגו את הצד שמול תעשיית המזון. שכירת מומחים מהאקדמיה היא רק נדבך אחד בפעילות חברות המזון שמנסות להגיע לציבור גם דרך תזונאיות, בכנסים שונים, כדי להגיד לדוגמה שחלב זה מזין. המטרה של החברות היא שיצרכו כמה שיותר מהמוצר שלהן, ולחוקרים באקדמיה אמור להיות אינטרס אחר, ציבורי".

פרופסורים בתחום הבריאות

החוקרים עצמם דוחים את הטענות. לדברי תירוש, פעילות מכון שטראוס למחקר לא נוגעת למוצרי חלב או לצריכתם. "מדובר בבדיקת בקשות למלגת סטודנטים לתארים מתקדמים העוסקים במחקר בנושאי תזונה ואורח חיים בריא, ארגון התוכנית המדעית של הכנס השנתי של מכון שטראוס, ודיון בנושאי מזון ובריאות וקידום תחום התזונה בארץ", מסביר תירוש. "ברור שלשם כך דרוש שיתוף אנשי אקדמיה".

לדברי פרופ' (אמריטוס) נסים גרתי מהאוניברסיטה העברית, שיצא לפנסיה לפני ארבע שנים ונחשב חוקר בעל שם עולמי, אין שום בעיה בשיתוף פעולה עם הצד המסחרי. גרתי, שבתקופתו כחוקר ייעץ לגופים גדולים כמו תנובה בארץ ופפסיקו בחו"ל, והיה יו"ר פורום החדשנות באיגוד המזון, גם לא פוסל את האפשרות שחברות המזון הגדולות יממנו מחקרים באקדמיה. "לדוגמה, תנובה רצתה לבדוק דרך חדשה להוסיף ויטמין D לחלב ומימנה מחקר שביצעתי", אומר גרתי. "זה לא מנע ממני להתראיין על כך שיש בחלב מרכיבים לא טובים לבריאות האדם המבוגר כמו לקטוז, כולסטרול ושומן. היושרה שלי חשובה מכל דבר אחר. ייעוץ הוא גם לא דבר פסול. בהרבה פעמים ייעוץ לחברת ענק יכול להוביל למחקר".

פרופ' אילת פישמן מהחוג להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון מחזיקה בדעה דומה. פישמן עובדת עם איגוד המזון, בהתנדבות, בארגון הכנס השנתי בכל הנוגע לפן האקדמי, ומלבד זאת ייעצה בעבר לחברות יד מרדכי ויטבתה (חלק מקבוצת שטראוס) ועורכת מחקר משותף עם דור כימיקלים בנוגע לחיפוש תחליפים לחומרים מחטאי קרקע. לדברי פישמן, הכסף מהחברות  הגיע למעבדת המחקר שלה בטכניון, עבור מימון מחקרים, ולא אליה באופן אישי. בשיחה עמה מתארת פישמן מציאות של אידיליה בשיתוף הפעולה בין הטכניון לבין חברות המזון הגדולות.

מוצרי חלב של תנובה בסופר
אילן אסייג

"יוניליוור, לדוגמה, באים לטכניון, כדי לבדוק דברים בעזרת המכשור שיש לנו פה", היא אומרת. "אני באמת חושבת שהתעשייה מייצרת מזון איכותי מאוד. אני מסכימה שסוכר אינו דבר בריא וצריך לפעול בכיוון, אבל גם כשמכינים שוקו לילדים בבית יש בו סוכר. מכאן ועד להעלות טענות שמרעילים אותך, כמו שמעלים בתקשורת בשנים האחרונות, זה ממש לא נכון. במלח, סוכר ושמן — זה הכל עניין של מינונים. בניגוד למה שטוענים, מימון מחקר ממש לא משפיע על התוצאות שלו. הייתי שמחה אם חברות כמו אסם, שטראוס ותנובה היו מפנות יותר כסף למחקרים כאן. הקשרים מתהדקים בעשור האחרון, אבל הייתי שמחה אם הקשרים היו הדוקים עוד יותר".

פישמן מדגישה שהייעוץ שהיא מעניקה הוא בהיבט הטכנולוגי ולא הבריאותי־תזונתי. עם זאת, היא אומרת שהמזון התעשייתי הוא טוב ואיכותי, ולדבריה לא ברור מדוע צרכנים יצאו למלחמה נגד מונוסודיום גלוטמט. "אין שום בעיה עם זה", היא אומרת. "אולי יש מעט אנשים שזה עושה להם כאב ראש. לחומר הזה יש תפקיד בשיפור הטעם, ומאחר שהורידו אותו, מוסיפים מלח". פישמן מוסיפה שסימון מוצרים הוא לאו דווקא דבר מועיל. "ריבוי מסרים על המוצרים גורר פעמים רבות הטעיה", היא אומרת. "לעתים זה נעשה בגלל דרישות הציבור, כמו במקרה של מונוסודיום גלוטמט. בגלל הסימון 'ללא' מתקבל הרושם שאם יש אותו במוצר — זה מזיק".

"שקיפות נשמעת יפה, אבל זה בלוף"

לאור המורכבות של הסוגיה נשאלת השאלה אם בכלל אפשר למצוא פתרון, מלבד איסור גורף על כל עבודה חיצונית. לדברי פרופ' סנדי קדר מהחוג למשפטים באוניברסיטת חיפה, ייתכן שצריך לעשות אבחנה בין עזרה פנימית בגדר ידע מקצועי טכני לחברות לבין ייעוץ בסוגיות ציבוריות שנויות במחלוקת. "אם חברות הגז שוכרות את שירותיהם של כל האנשים שיש להם ידע בתחום, מי נשאר כדי לייעץ הפוך?", הוא אומר.

פרופ' סנדי קדר: "צריך שקיפות: לא משנה אם אתה יועץ לארגון לשינוי חברתי, לממשלה או לתאגיד ענק, העיקר שתצהיר על זה, שהסטודנטים ידעו ושהעמדות שאתה מביע יהיו תואמות לעמדות שלך כחוקר"
אייל טואג

אולי צריך לקבוע שאסור לייעץ למגזר פרטי, אבל לממשלה ולמגזר ציבורי מותר?

קדר: "גם זה לא טוב. הרי גם ממשלה עושה דברים שליליים. אתה תראה אז שפתאום מתחילים לאסור על ייעוץ לאגודה לזכויות האזרח, אבל לצה"ל ולמשטרה מותר. זה עניין מאוד סבוך. אני חושב שצריך שקיפות: לא משנה אם אתה יועץ לארגון לשינוי חברתי, לממשלה או לתאגיד ענק, העיקר שתצהיר על זה, שהסטודנטים ידעו ושהעמדות שאתה מביע יהיו תואמות לעמדות שלך כחוקר".

המצב כיום הוא שבמעט מאוד מקרים אפשר למצוא עמודי מרצים שבהם מפורט ייעוץ מקצועי שהם נתנו מחוץ לאקדמיה. גם אין שום חוק או הוראה מצד המל"ג או משרד האוצר שעליהם לעשות כך, בעוד שבמקומות מסוימים בחו"ל יש דרישה לשקיפות כזו. כך לדוגמה, בדפי המרצים באתר של אוניברסיטת הרווארד יש פירוט על פעילותם מחוץ לאוניברסיטה. שקיפות היא הפתרון שהציעו כמה מרואיינים שעמם שוחחנו לצורך כתבה זו, אך לא כולם סברו כך.

"שקיפות נשמעת נורא יפה, אבל זה בלוף", אומר ספורטא. "הרי פירסמו את שמותיהם של חמשת מקבלי השכר הגבוה בחברות ציבוריות. זה עזר? מאז רק נהיתה אינפלציה בשכר. יש כאן דור אחר של מרצים שיותר אובססיבי לכסף לעומת מה שהיה בעבר. הבעיה היא שכל אחד שם את הגבולות לעצמו. זה חבל, כי יש כאן בעיה חמורה שבגללה האוניברסיטה מאבדת מהמשמעות שלה. צריך לדון בזה בכובד ראש ולהחליט מה עושים".

גוגל מממנת מחקרים, החוקרים לא מדווחים על מקור הכסף

מימון מחקרים באקדמיה על ידי חברות מסחריות גדולות הוא סוגיה אתית שמלווה כבר שנים ארוכות את עולם המחקר. הפתרון, בדרך כלל, הוא הגילוי הנאות של מקור המימון. התומכים בשיטה זאת טוענים שלפעמים זו הדרך היחידה המאפשרת פיתוח תרופה או טכנולוגיה חדשנית. מנגד, מבקרי התופעה מצביעים על כך שמחקר ממומן תמיד ישפיע על תוצאותיו.

באחרונה פירסמה קבוצת פעילים מחקר בנוגע למימון מחקרים על ידי ענקית האינטרנט גוגל. בנייר שכונה "פרויקט השקיפות של גוגל" נכתב כי ב–2005–2017 פורסמו בכתבי עת אקדמיים שונים 331 מחקרים שנוגעים לסוגיות של מדיניות ציבורית, שהיו ממומנים על ידי החברה או על ידי חברות שקשורות לגוגל. במחצית מהמקרים, המימון הגיע ישירות מגוגל. לפי ממצאי הפרויקט, בשני שלישים מהמקרים החוקרים לא דיווחו שמימון המחקר קשור לגוגל.

לדברי פרופ' מיכל גל, תוצאות המחקר גרמו לזעזוע בקרב עמיתיה, ובעקבות כך נוצרה יוזמה בארגון העולמי של חוקרים להגבלים עסקיים, שהיא עומדת בראשו, לכתיבת קוד אתי בנוגע למימון מחקרים, דבר שעד כה לא היה מעוגן בקוד אתי כלשהו. "יש כאן פעולה עולמית, לא רק בישראל, ליצירת קוד אתי, שמטרתו יצירת שקיפות", היא אומרת. "אם אתה מקבל מימון — תצהיר על כך בבירור. כך אפשר יהיה להפריד בין מחקרים ממומנים למחקרים שאינם ממומנים, והחשש שהמחקר ממומן לא ייפול על כל החוקרים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#