רועי דויטש עשה אקזיט בגיל 16, ועכשיו רוצה ללמד אותנו איך ללמוד - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שיחת פנים

רועי דויטש עשה אקזיט בגיל 16, ועכשיו רוצה ללמד אותנו איך ללמוד

בגיל 14 הקים רועי דויטש את החברה הראשונה שלו וכעבור שנה בלבד מכר אותה לזכיינית ערוץ 2, קשת ■ בסטארט-אפ הנוכחי שלו הוא שואף לחולל מהפכה בתחום רכישת הידע: "הכל מתוזמר, עד רמת הישיבה הפיזית בחדר ומבנה השיעור. זו למידה כמו שהיו ממציאים אותה במאה ה-21"

52תגובות
רועי דויטש
אייל טואג

מנכ"ל ג׳ולט ( Jolt). בן 27 , נשוי, גר בניו יורק ועובר לתל אביב

רועי דויטש, לפי מה שעולה בגוגל, היית ילד פלא.

אוי לא, שוב זה. לא שמעתי את הביטוי הזה כבר כמה שנים.

ספר על עצמך ונראה בהמשך.

גדלתי בגן יבנה כסוג של ילד אינטרנט. ב-2004, בגיל 14, הקמתי את החברה הראשונה שלי, ומכרתי אותה אחרי שנה.

מה עשתה החברה?

זה היה מגזין טכנולוגי באינטרנט. אז זה היה יותר מסובך מהיום. כל עניין הגאדג'טים והסמארטפונים היה בחיתולים, ואנחנו הובלנו את התחום.

אז למה מכרת?

קיבלתי הצעת רכישה מזכיינית ערוץ 2 קשת, ולא אומרים "לא" לדבר כזה.

כמה כסף קיבלת?

אני לא מדבר על זה. לא סכום משמעותי.

גם לא לילד בן 15?

לילד בן 15 בטח. זאת היתה חוויה מדהימה. סיימתי את הבגרויות ועברתי לתל אביב לעבוד בצוות ההקמה של אתר מאקו. שני העובדים שלי עברו גם הם לקשת.

אתה עדיין בקשר אתם?

אחד מהם נהיה די־ג'יי, והוא היה הדי־ג'יי בחתונה שלי לפני שנה.

למה עזבת את קשת?

בהתחלה זה נשמע זוהר, אבל בעצם הלכתי כל יום לעבודה וישבתי בקיוקיבל עם פלורסנט מעלי. עבדתי עד שמאקו עלה לאוויר, וזאת היתה הפעם האחרונה שהייתי שכיר.

מה עשית עם הכסף?

הוא שימש אותי לשכור דירה וגם להקים את החברה השנייה שלי.

מה עשתה החברה השנייה?

ניו־מדיה, להביא וידאו לאינטרנט ולסלולר. היו לי שמונה עובדים ועבדנו עם חברות תקשורת גדולות - קשת, טדי הפקות, הטלוויזיה החינוכית, סלקום, אינטרנט זהב. השותף שלי דאז, אלעד ויסמן, הוא כיום בכיר בטדי הפקות.

בלומברג

היית אז בן 16?

כן, לא יודע איך לקחו אותי ברצינות. אפילו נכנסתי לרשימת הצעירים המבטיחים של מגזין TheMarker.

נו, אז ילד פלא או לא?

סגרתי את החברה כשרשת פוקס העולמית שילמו לי כדי שאסגור ואעבור לעבוד אצלם כיועץ לניו־מדיה. בדיוק השיקו אז את האייפון, והיה צמא לידע.

כמה פוקס שילמה?

סכומים יותר יפים מקשת, וזה גם היה בדולרים, ובכל מקרה מספיק כדי שתהיה לי עצמאות כלכלית וגם כדי לעבור ארבע שנים בצבא עם שכר של 350 שקל בחודש. בנוסף, הייתי כתב הטכנולוגיה של "גלובס" במשך שלוש שנים, הגשתי פינה בתוכנית הבוקר של גידי גוב וסיוון רהב־מאיר בערוץ 2 ואת התוכנית "מעבדה" בערוץ 1. הכרתי אז את הבזבוזים של רשות השידור, כי היו שולחים ואן ענק לאסוף אדם אחד. כשהתגייסתי ל-8200 התחילה האובססיה שלי עם חינוך.

למה הכוונה?

מדהים מה שעושים שם תוך שלושה־ארבעה חודשים. לוקחים אדם שלא יודע כלום והופכים אותו למפלצת מודיעין. זה בהשוואה למערכת החינוך הרגילה והלא אפקטיבית שהכרתי. כשהשתחררתי הצטרפתי לצוות הראשון של מה שנהפך למפלגת יש עתיד. זה היה ממש אחרי שיאיר לפיד הכריז על הצטרפותו לפוליטיקה.

למה הם לקחו אותך?

הייתי ילד ניו־מדיה, והם רצו לעשות קמפיין חזק בדיגיטל. לפיד היה הפוליטיקאי הראשון בפייסבוק.

איך היה לעבוד אתו?

בשלבים האלה זה היה מרגש. כמו לעבוד בסטארט־אפ. היה מקום לחדשנות, היה קשב לקהילה. היתה לנו פריווילגיה להקדים דברים ולעשות מה שעושים בהיי־טק. עד היום יש עתיד מתקדמת בתחומים האלה.

מה יש לך להגיד על לפיד של היום?

שיש לו כוונות טובות מאוד.

וחוץ מהכוונות?

הלב שלו במקום הנכון. לא רואים את זה בתקשורת, אבל מההתנסות האישית שלי - וישבתי בהנהלת המפלגה שנים, בסוף הוא מקבל את ההחלטה הנכונה. קשה להשפיע עליו. היושר המקצועי שלו פוגע בו לפעמים.

איך אתה מסביר את ההצלחה של יש עתיד בבחירות 2013 מול הכישלון של 2015?

אני לא רואה את זה ככישלון. קיבלנו מפלגה במצב קשה בסקרים, והחזרנו אותה ל-11 מנדטים. אני לא איש פוליטי, אני קמפיינר, אני איש שיווק ותוכן, ובמקרה זה הקמפיין עשה את התפקיד שלו. זה הכי טוב שיכולנו.

מי הדמויות הדומיננטיות מאחורי הקלעים ביש עתיד?

לפיד. הוא מאוד משמעותי בכל מה שקורה במפלגה, הוא מנהיג מאוד מעורב.

אתה מצביע לו?

אני לא חולק את ההעדפות הפוליטיות שלי. הייתי חלק מהמפלגה, ואני עדיין מאמין בה.

הוא מתאים לכהן כראש ממשלה?

כן. אם הוא יהיה אני לא יודע. הוא עושה את המקסימום.

רועי דויטש
אייל טואג

ואחרי הבחירות האחרונות עזבת את יש עתיד.

עזבתי בהדרגה. בשלב ראשון החלפתי מנכ"ל בסטארט־אפ שנקלע לקשיים והבאתי אותו לרווחיות, ותוך כדי עשיתי תואר ראשון בבר־אילן.

במדעי המחשב?

לא. בסוציולוגיה ומדעי המדינה.

איך זה?

זה היה רק בשביל אמא שלי. זאת היתה הדרך הקצרה ביותר לעשות וי על האוניברסיטה. לקח לי שנה וחצי. וזהו.

אתה לא ממש אוהב את מערכת החינוך.

אני מתוסכל ממנה באופן אישי, גם אחרי שראיתי את שר החינוך לשעבר, שי פירון מיש עתיד, מנסה לשנות דברים. גם בבר־אילן תמיד עניין אותי הפער האדיר בין התעשייה ללימודים.

תסביר.

אנשים מסיימים אוניברסיטה בלי ידע רלוונטי ובלי קשרים, אלא אם כן אתה לומד במרכז הבינתחומי הרצליה ומקושר לכל ילדי העשירים. בעמק הסיליקון מדברים כל הזמן על הבועה של ההשכלה הגבוהה שחייבת להתפוצץ. זה גם לא אפקטיבי וגם יקר בטירוף.

אז הקמת עוד חברה.

כן, עזבתי הכל ויחד עם שני שותפים התחלתי להקים סטארט־אפ בשם ג׳ולט (Jolt).

מה עושה ג'ולט?

הרעיון הבסיסי הוא שרובנו עובדים בעבודות שהומצאו לא מזמן או שהומצאו מחדש בשנים האחרונות, ולכן כבר לא רלוונטי להתנהל כמו פעם - שלומדים רק פעם אחת ואז עובדים כל החיים. כדי להיות רלוונטי בעולם של היום צריך כל הזמן ללמוד וכל הזמן לייצר קשרים חדשים. לי, בתור מי שבא מגן יבנה, שלא מחובר ולא מקושר, זה מאוד ברור. אדם בהיי־טק צריך כל הזמן לדעת מה הולך, מהם הכלים שכולם משתמשים בהם, מהם הטרנדים. ברגע שהבנו את זה חיפשנו פתרון שיאפשר למידה כחלק אינטגרלי מהחיים.

אבל מדברים כבר שנים על למידה מרחוק ועל שיעורים באינטרנט, זה לא חדש.

נכון. התחלנו לבחון את שיטות הלמידה שההיי־טק פיתח עד היום, והבנו שיש דיסוננס גדול. זה נראה כאילו הכל זמין באינטרנט וכולם יכולים ללמוד הכל, אבל זה לא נכון. לראות סרטון זה כמו לעשות יוגה לבד מול יוטיוב. וזה אכן לא עובד.

לא?

פחות מ–5% מהאנשים שהתחילו ללמוד באינטרנט משלימים את מה שהתחילו. זה לא אפקטיבי. רוב החברות בעסקים האלה מתעסקות עם למכור כמה שיותר ולא עם ללמד באמת. ראיינו המון עובדי היי־טק, הם קראו לזה "אנטר, אנטר, אנטר". מחייבים אותם לראות איזו מצגת, אז הם לוחצים סתם אנטר כדי לעבור שקפים עד שיסתיים. גם מנהלים בחברות שאחראים על התחום הבינו כבר בעצמם שהתוכן שהם קונים לא אפקטיבי. הם אמרו לי: "העובדים שלנו לא משתמשים בזה".

זו תעשייה גדולה.

אבל היא בצמיחה שלילית כבר שנה שנייה. מהסקרים עולה ש–76% לא מעוניינים בלמידה מוקלטת, מתברר שלא כולם טיפשים. וכל מוסדות הלימוד האלטרנטיביים שקיימים זה :More of the Same מרצה, לוח, כיתה. אנחנו ממציאים מאפס.

האוניברסיטה העברית בירושלים
אוליבייה פיטוסי

מה הבשורה הגדולה?

קודם כל זה לשנות מהיסוד את המתודה הזאת, שלומדים רק פעם אחת. להפוך לימודים להרגל לכל החיים. אגב, זה גם מאוד יהודי ללמוד תמידית, כמו שלומדים דף גמרא כל יום בחברותא.

ועוד לא אמרת מה ג'ולט עושה.

אנחנו מקימים מיקרו־קמפוסים, מתחילים מתל אביב, אבל הכוונה היא להקים אותם במרכזי ערים גדולות. ג'ולט זו יחידת התוכן העצמאית הקטנה ביותר שמורכבת מהרצאה חיה של 45 דקות של מומחה בינלאומי ועוד 45 דקות של דיון מונחה. אנחנו קוראים לתחום שלנו למידה נערמת, כי כל יחידת לימוד עומדת בפני עצמה.

הרצאה אחת ודי?

כן, הרצאה ודיון אחריה. אנשים רוצים ללמוד דברים ספציפיים ממוקדים. תמיד שואלים באוניברסיטה - איך זה עוזר לי? אצלנו כל שעה עוזרת.

קצת מכל דבר.

אני קורא לזה מהפכת הכלבויניקים.

כלומר?

יש ציפייה שעובדים יידעו לעשות הכל. למשל, אם אני מעצב, אז שאדע גם שיווק וניהול פרויקטים וחוויית משתמש ותקשורת באנגלית. יש סט אינסופי של כישורים שעובדים בהיי־טק צריכים. כיום אנשים לא רואים את עצמם כעובדים בתחום ספציפי, אלא כיחידות עסקיות. זה התחיל בסטארט־אפים, אבל זה מתרחב לחברות הגדולות. למעשה, ההיי־טק מקדש את הכלבויניקיות.

ומה על המומחיות?

כל המומחים הנורא מומחים, דווקא אותם לא יצטרכו בסוף, כי מכונה תדע לכתוב קוד יותר טוב מהם. כל התמחות ממש טכנית נמצאת בסכנה כיום. למלה כלבויניק יש דימוי שלילי, אבל הם הולכים לשלוט בעולם. הם העתיד. אדם צריך להגיד לעצמו: אני אהיה הכל כשאהיה גדול. במצב כזה כל בעל מקצוע יכול ואולי חייב להיות ייחודי, כדי להיות לא בר־החלפה.

מה המודל שלכם? תן מספרים.

די דומה לחדר כושר. בעולם שבו התפתחות מקצועית יקרה וקורסים מקצועיים עולים אלפי שקלים, אפילו 20 אלף שקל, אצלנו מאפשרים גישה בלתי מוגבלת ללמידה במנוי שעולה 350 שקל בחודש.

ומה מקבלים תמורת הסכום הזה?

הקמפוס פתוח מ-7:00 עד 23:00, וכל אחד בא מתי שנוח לו ונכנס לאיזה שיעור שהוא רוצה ולכמה שיעורים שהוא רוצה. והכל מלווה בטכנולוגיה אינסופית.

כלומר?

אתה נרשם לשיעור באפליקציה. הסדנאות הן בקבוצות לימוד של עד 14 אנשים בחדר. כבר בהרשמה אתה בוחר את הכיסא שלך, אתה יודע גם מי עוד יהיה שם כי באפליקציה אתה יכול לראות את הפרופיל של כל אחד שנרשם לשיעור ובדיוק באיזה כיסא הוא יישב. הכל אוטומטי, אתה מגיע לחדר, עושה צ'ק־אין באפליקציה, אתה שומע מוזיקת המתנה, אתה רואה את עצמך על המסך ומי כבר נמצא. כשההרצאה מתחילה האורות מתעמעמים אוטומטית, המערכת קוראת לך לשבת ומציגה את המשתתפים אוטומטית. גם את הרהיטים אנחנו פיתחנו בעצמנו, ואת השולחן בונה לנו סדנה בבנימינה.

נשמע עתידני משהו.

זו למידה כמו שהיו ממציאים אותה במאה ה-21. איך היא תהיה רלוונטית, אפקטיבית, מהנה ודרך טובה להעביר ערב. חקרנו כל שלב בשיעור וכל מרכיב בכיתה. וזה עובד ומרגיש כמו קסם.

קסם!

עשינו מאות הרצאות ניסיון עם המון אפשרויות - בלי הפסקה או עם, בלי תרגיל ועם, בדקנו כל מיני גדלים של כיתה והגענו למודל הבסיסי של 14 איש עם השולחן המיוחד בסביבה עתידנית שתוכננה מאפס. מאות שנים לא נגעו באופן הלימוד בכיתה, לא חשבו איך יוצרים קשב. הכל מתוזמר, עד רמת הישיבה הפיזית בחדר ומבנה השיעור.

מכוני כושר מרוויחים מזה שאנשים לא באים.

אצלנו משלמים כל חודש מחדש. אין התחייבות.

אבל זה יורד מכרטיס האשראי, ואם רוצים להפסיק צריך לעצור את התשלומים?

כן. המון אנשים רוצים לנכס את ההרגל של לימוד תמידי, אבל קשה מאוד לעשות את זה. זה כמו שכולם יודעים שחשוב להתאמן. הרעיון הוא למידה שיחתית תוך כדי דיון. זה מתאים לדור שלנו, שרוצה להיות נוכח בחוויית הלימוד, וזה מצב אנטי־אקדמי.

אייל טואג

למה אנטי?

כי אין מקור אמת אחד, אין ספר גדול וחשוב שהוא האורים והתומים. יותר חשוב לשמוע עם מה מנהל פרויקטים מתמודד עכשיו.

מי קהל היעד? היי־טקיסטים?

גם, וגם יש הרבה אנשים שנהפכים לעצמאים ומנהלים לכאורה עסק שלם. עבור פרילנסרים זאת גם תרופה לבדידות מקצועית. זה מועדון למידה משמעותי שמייצר קשרים איכותיים.

היכרויות?

אולי. הרבה אנשים מחפשים דייטינג וזו היכרות איכותית. להבדיל מכנס, כאן יש 14 אנשים, זו סביבה חברתית אחרת. זה נטוורקינג מדהים. קיבלנו פידבקים מעולים אפילו על הרצאות לא טובות, כי הם הולכים אחרי זה לקפה ונפגשים. מעין מסיבת חכמה. מכל מפגש אתה יוצא עם משהו חדש. זו דרך יותר בטוחה וכיפית להכיר אנשים מאשר בטינדר.

אנשים באים במסגרת העבודה או באופן עצמאי?

יש פער גדול בין מה שמעסיקים רוצים שהעובדים שלהם ילמדו לבין מה שאנשים רוצים ללמוד. לכן 60% מהאנשים באים באופן עצמאי בלי קשר לעבודה. הם רוצים פיתוח מקצועי עצמאי. כיום כל אחד נערך לעבודה הבאה שלו, ולכן יש ניגוד אינטרסים מסוים בין החברה לעובד. מצד שני, יש התעניינות של החברות.

כלומר, מעסיקים שיקנו את זה לעובדים שלהם.

כן, יחסית זה קל לחברה, כי רק קונים לעובד מינוי ולא צריך להתעסק, וזה גם זול. והם לא טיפשים הם רואים שהמודלים הקודמים לא עובדים. כיום ל-1% מהעובדים יש נגישות ללימודים כאלה, רק אנשים בקליבר גבוה בהיי־טק. אנחנו הופכים את הלימודים לנגישים גם ללא מחוברים ומקושרים, לעובדים רגילים שרוצים להתקדם, להכיר אנשים וכישורים.

איך אתה יודע שזה יעבוד?

אלה לימודים בלתי מוגבלים במחיר שובר שוק לחלוטין.

שובר שוק?

כן, שנתיים לימודים עולות אצלנו 2,400 דולר, ובאוניברסיטה אמריקאית תואר עולה כמעט 200 אלף דולר. מספיק שעשית סדנה אחת בחודש וכבר החזרת את מחיר המנוי החודשי. את הקמפוס הראשון בתל אביב אנחנו פותחים בשבוע הבא, אבל את המודל בדקנו גם באמצעות ניסוי מתחת לרדאר של מאות ג'ולטים בתשלום. כדי לבחון אם ישלמו 350 שקל למנוי בלתי מוגבל לחודש, ביקשנו 350 שקל לשבוע והיתה היענות גבוהה. גייסנו 100 מנויים תוך יומיים. עשינו כמויות אדירות של הרצאות - הכל מתמלא בשנייה שההרשמה נפתחת. לא רק כאן, גם בניו יורק. לאירוע ההשקה שלנו נרשמו 900 איש ויש לנו מקום רק ל-200.

ועדיין, אתם לא נותנים תואר.

בעולם הישן תואר הוא דבר משמעותי, אבל יש סלידה מהביורוקרטיה של פעם. ההיי־טק קצת סותר את האקדמיה מבחינה זו. גילינו שלאנשים לא תמיד חשוב התואר. הסיבה שזה עדיין רץ היא האינרציה והעובדה שאין תחליף חזק מספיק. בתור מעסיק שמגייס עובדים תואר לא אומר לי כלום. אבל נכון, זה לא תחליף לתואר ראשון, ואנחנו גם לא הופכים אף אחד לאיש שיווק. האוניברסיטה לוקחת אדם מאפס ומביאה אותו ל–1, אנחנו לוקחים מישהו מ–1 ומביאים אותו ל–10.

איך אפשר לייצר לימודים רציניים במחיר נמוך?

באוניברסיטה צריכים 950 אנשי סגל ומאות אלפי מ"ר, ואצלנו איש סגל אחד. הכל אוטומטי.

כמה זה מגוון? כמה הרצאות יש?

המטרה היא להגיע לעד 200 הרצאות שונות בחודש. בשלב ראשון יהיו 100–120 הרצאות בחודש בנושאים כמו ניהול מוצר, ניהול קהילה, עיצוב מוצר, ניהול פרויקטים, יזמות. יש סדנאות של מבטא באנגלית ואנגלית עסקית, שאני בטוח שאי אפשר יהיה להשיג כרטיסים אליהן. הכנסנו גם עשרה מרצים ישראלים, אבל הרוב נלמד באנגלית.

מיהם המרצים?

רוב המרצים הם מעמק הסיליקון, מומחים בינלאומיים, וההרצאה עוברת בשידור וידאו חי. זה גם כיפי וגם אפקטיבי וזה אפילו ממכר. יש לנו את המורים הכי מקצועיים, מגוגל, פייסבוק, נטפליקס וכל החברות הכי גדולות. גם מנאס"א.

מה השכר שלהם?

סכום קבוע שנע בין 100–300 דולר לשעה.

לא הרבה.

לא, אבל זו הכנסה צדדית לא רעה למי שנותן כמה הרצאות בחודש מהמחשב בבית בשיחת וידאו. וחוץ מזה, המניעים שלהם אחרים.

אוליבייה פיטוסי

מהם?

זה הדבר הראשון שפיצחנו. כשאתה עובד במטה בגוגל ואתה אחד מ–60 אלף עובדים או אחד מ–12 אלף מנהלי מוצר, אתה לא מרגיש מאוד מיוחד. אבל כשאתה מרצה זה אומר שאתה מישהו, שאתה מבוקש ומקצועי. ומעבר לזה שזה נכון להם ללמד מדי פעם כפיתוח אישי, זה גם כיפי, אתה יושב בבית, פותח מחשב נייד, עולה להופעה חיה מול 14 איש שמסתכלים עליך בהערכה. אחד המרצים שלנו מלמד את בכירי אפל איך לנהל משא ומתן תמורת 10,000 דולר להרצאה, ועשה אצלנו כבר שמונה הרצאות.

איך זה?

מכיוון שהוא עושה את זה בשעות מתות מבחינתו, ולא צריך להגיע לכיתה. אני זוכר את מנהל השיווק של וודקה אבסולוט מעביר הרצאה מנמל התעופה בסינגפור.

איך מסתכלים בחברות הגדולות על המרצים האלה?

זה שוב חוזר לעצמאות של העובדים כיום בענף. אנשי העולם החדש שולטים בלוח הזמנים שלהם. אגב, לא כולם שכירים - חלק מהמרצים הם יועצים עצמאיים שעבדו בעבר בחברות.

מה לגבי הרמה? עד כמה אתם מעורבים? מסננים?

אנחנו רוצים להיות יום אחד אלטרנטיבה לאקדמיה, ולכן אנחנו בונים את זה בסטנדרטים מקצועיים הכי גבוהים. כל הרצאה עוברת אישור, אנחנו רואים אותה ויודעים מה החומר הנלמד. כל מרצה מתחיל באודישן מול מצלמה, ואם הוא עובר אותו הוא נרשם להכשרה. בהמשך הם בונים הרצאה ראשונה ומרצה אחר, שכבר אישרנו, מאשר להם אותה ונותן להם פידבק. בסוף הם מעבירים הרצאה למאמן שלנו, ורק אחרי כל התהליך הארוך הזה ההרצאה נכנסת למערכת.

כמה כסף גייסתם עד היום?

2.8 מיליון דולר.

ועם פחות מ-3 מיליון דולר אתה רוצה ללמד בכל העולם?

אלה קמפוסים זולים שמקימים מהר. קמפוס אחד של שתי כיתות דורש העסקה של אדם אחד והשקעה של 50 אלף דולר, ולומדים בו 1,200 סטודנטים. וזה נבנה בשותפות עם חברות חללי עבודה כמו WeWork. את כל השיפוץ הם עושים על חשבונם, ואני משלם שכירות מופחתת כי אני מביא להם קהל איכותי.

איפה גייסת את הכסף?

הייתי שנה בעמק הסיליקון גם לצורך הגיוס וגם כדי לבנות את קהילת המרצים ולהכיר את התעשייה.

ומה אחרי תל אביב?

יש לנו פעילות בניו יורק, אנחנו מתלבטים אם לפתוח בה קמפוס ב–2018, כי החזון שלנו הוא להביא את הידע לעוד מקומות, כמו ברלין, ורשה והלסינקי.

אייל טואג

מבחינת ביזנס, מה מכרת למשקיעים?

יש קונספציה שחינוך זה לא תעשייה ושבחינוך אין כסף, אבל זו התעשייה השנייה בעולם, עם הכנסות של 4.9 טריליון דולר, חצי מזה בהשכלה הגבוהה. בקיצור, אם זה לא היה יכול להיות רווחי מאוד - לא היינו עושים את זה. בטווח הארוך מעניין אותי להקים קמפוס אחד, ואז שישה ואז 80. כשיהיו לנו 80 חדרי לימוד נהיה חברה גדולה מאוד.

בוא נעשה חשבון קטן. נניח 1,000 סטודנטים לכל מיני־קמפוס כפול 350 שקל לחודש.

זה אומר 1.2 מיליון דולר לשנה. זה גם תלוי איך אנשים ינצלו את המינוי שלהם, כי יהיו כאלו שיבואו פעם בחודש ואחרים חמש פעמים בשבוע.

אז תהיה עשיר בסוף.

לא יודע. עכשיו אנחנו נלחמים בשוחות, שבוע לפני השקה, לא חושבים על זה.

בטיסות אתה בטח חולם על זה.

בטיסות אני ישן. אני חי באוויר באחרונה, 16 שעות טיסה כל פעם. לפחות אני כבר פלטינום, אז זה נחמד. אבל אני לא מתלונן. אני שומע סטארט־אפיסטים מתלוננים, ואני אומר - למי שיש שישה ילדים ואחוזי נכות קשה. לא לנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#