ההשקעה הכי טובה שאפשר לעשות עם 10 מיליארד שקל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההשקעה הכי טובה שאפשר לעשות עם 10 מיליארד שקל

יש הרבה דברים שאפשר לעשות עם עודפי ההכנסות של המדינה. אפשר להסתכל עליהם כברכה חד־פעמית, לחלק קצת לזה וקצת לזה ולשמח כמה אנשים. אבל אפשר גם להחליט שמשתמשים בכסף הזה כדי לעשות משהו גדול ומשמעותי מאוד: בניית מערכי הכשרה מקצועית חזקים וגדולים

55תגובות
מסיבת עיתונאים של נתניהו וראשי מובילאיי
אוליבייה פיטוסי

מדינת ישראל בצרה צרורה: יש לה עודפי הכנסות ב–2017 שמגיעים לכ–10 מיליארד שקל ואולי קצת יותר, והיא לא יודעת מה לעשות בהם. עודף ההכנסות קשור להכנסות לא מתוכננות מעסקת המכירה של מוביליאיי ב–15 מיליארד דולר ומשינוי שנעשה בחברות ארנק שהכניסו יחד לקופת המדינה כ–8 מיליארד שקל. אבל יש סיבה נוספת שעליה מלחשים במשרד האוצר, והיא תחזית הכנסות שמרנית מדי של אגף התקציבים שנועדה למנוע חריגה מיעד הגירעון (2.9% מהתוצר). זו השנה השלישית שזה קורה ברציפות, ואפשר לשער שזאת תגובת נגד לטראומה של 2012-2011 שבה נוצר גירעון ענק של כ–40 מיליארד שקל שחרג מהיעד הממשלתי.

עודפי הכנסות הם סיבה למסיבה אצל פוליטיקאים. לכל שר יש תוכניות גדולות מה לעשות עם הכסף הזה. אחד רוצה לנכים, אחד לשוטרים, השלישי לביטחון והרביעי לקיצור החופשות בבתי הספר. כל המטרות חשובות וראויות. בדרך כלל ההחלטות מתקבלות על פי עוצמת הלחץ שמפעילים הסקטורים והשרים השונים, וזה מביא למדיניות תוצאתית ולא מדיניות מתוכננת עם יעדים ברורים. זו הסיבה ששר האוצר, משה כחלון, אוהב יותר את הפתרונות של הורדות מסים ומתן הטבות שונות לאזרח, כאלה שהוא יחוש אותן בכיסו, ובטח לא הישג שיירשם על שמם של שרים אחרים שאפילו אינם חלק ממפלגתו. הפרגמנטציה הפוליטית (קואליציה של שש מפלגות שונות) והעובדה ששר האוצר אינו חלק מהמפלגה הגדולה ביותר גורמות לכך שהראייה של השרים צרה למדי. כל אחד מחפש הישגים פרטיים וגם רץ לספר עליהם לחבר'ה בתשדירי רדיו בכיכובם של השרים עצמם.

הוצאה על הכשרה מקצועית כשיעור מהתוצר

אבל צריך להבין משהו לגבי עודף הכנסות. ראשית, לא מדובר בעודף של ממש, אלא בעודף ביחס לתחזית. בפועל, למדינה תמיד יש פחות הכנסות מאשר הוצאות, ולכן היא תמיד עם שיעור גירעון מסוים. כשיש עודף הכנסות ביחס להוצאות הגירעון קטן, ואת עודף ההכנסות אפשר לנתב להפחתת מסים או להקטנת החוב. אם מקטינים את החוב, המדינה תשלם פחות ריבית על החוב שלה — ואז יהיו לה מקורות פנויים. כדי להגדיל את הוצאות הממשלה צריך תנאי נוסף: לעמוד בכלל ההוצאה שנקבע במסגרת התקציב. כל ההסבר הזה נועד להבהיר שאם יש עודף הכנסות של 10 מיליארד שקל ביחס לתחזית, זה לא אומר שיש כרגע סכום כזה זמין שאפשר להוציא. אבל אם הסכום הזה ילך להקטנת החוב הממשלתי, יתפנו מקורות בסכום צנוע יותר. אבל גם זו התחלה טובה, ולצורך הרעיון שיובא כאן יידרשו מקורות כספיים נוספים. יש לנו אפילו מהיכן להביא אותם.

בשנים האחרונות, בעקבות המשמעת התקציבית היציבה יחסית, יש נטייה גם בקרב כלכלנים לא להתרגש מגירעונות תקציביים גדולים, ובלבד שהכסף יושקע במטרות טובות. לדידם, מטרה טובה אינה לעלות שכר לסקטור כלשהו, מקופח ככל שיהיה, אלא לנתב אותו למטרות שמועילות לכלל המשק. למשל, השקעה בתשתיות — כבישים, רכבות, קווי תקשורת וכדומה. השקעה כזו מניבה פירות כי היא מקצרת את משך הזמן שאנחנו נמצאים בכבישים או מזרזת את קצב העברת המידע ברשת. גם השקעה בחינוך נחשבת למועילה משקית, וזה די ברור. אבל יש עניין נוסף שיש עליו הסכמה שהוא יכול לתרום מאוד למשק, אך משום מה הממשלה לא עושה הרבה בנדון: הכשרה מקצועית. שיעור האבטלה הנמוך מאוד (4.1%) הוא הישג משמעותי למשק, אך הוא מסתיר בעיות קשות בשוק העבודה, כמו פריון נמוך. הוא גם מסתיר עובדה מטרידה אחרת: 65% מהשכירים הישראלים עובדים בתחומים שבהם השכר נמוך מהשכר הממוצע במשק. נתון זה משקף את העובדה שיש כאן שתי כלכלות שונות מאוד במהותן: כלכלת ההיי־טק והיצוא, שהיא תחרותית והפריון בה גבוה, והכלכלה המקומית, שחלק ניכר ממנה סובל מפריון נמוך, שכר נמוך מאוד והון אנושי מוזנח.

הוצאה על השתתפות פעילה בשוק העבודה כשיעור מהתוצר

יש הרבה דברים שאפשר לעשות עם עודפי הכנסות של כ–10 מיליארד שקל. אפשר להסתכל עליהם כברכה חד־פעמית, לחלק קצת לזה וקצת לזה ולשמח כמה אנשים. אפשר לצמצם את החוב הממשלתי ולהקטין את תשלומי הריבית של המשק. אבל אפשר גם להחליט שמשתמשים בכסף הזה כדי לעשות משהו גדול ומשמעותי מאוד. ויש לנו רעיון למשהו כזה: בניית מערכי הכשרה מקצועית חזקים וגדולים.

יש כמה סיבות טובות להשקיע כסף גדול דווקא בהכשרה מקצועית: תוחלת החיים מתארכת ומחייבת אותנו לעבוד שנים רבות יותר; הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מסחרר ומחייבת רכישת כישורים רלוונטיים; הגלובליזציה מייצרת איומים והזדמנויות, וצריך לשפר את כושר התחרות שלנו כמשק וכפרטים; הפריון בישראל נמוך מדי, וכדי לשפרו נדרשת השקעה בהון אנושי — בעיקר משום ששתי האוכלוסיות החלשות ביותר, החרדים והערבים, הם בעלי פריון ושכר נמוכים ולכן בעלי פוטנציאל לשיפור.

קורס הכשרה מקצועית של צופן
ירון קמינסקי

מערכי הכשרה מקצועית טובים יספקו מענה לכל האתגרים האלה: משיפור יכולות בסיסיות באנגלית ובמחשבים כדי לסחור עם העולם, דרך השתלמויות מקצועיות לבעלי מקצוע שונים שישאירו אותם מעודכנים וכלה בהסבה מקצועית בגילים מבוגרים יותר כדי להאריך את משך החיים המקצועי של העובד. יש כיום שתי ועדות מקצועיות שעוסקות בנושאים הקשורים לכך. ועדת הפריון, בראשות מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, וועדה לעניין שוק העבודה העתידי, בראשות פרופ' צבי אקשטיין. כל אחת מונתה על ידי שר אחר ויש לקוות שמתישהו הן יסתנכרנו.

בניית מנגנוני הכשרה מקצועית טובים אינה מהלך קצר טווח. מדובר במהלך שיכול לקחת כמה שנים ולהניב הישגים בעוד שנים רבות. לכן קשה לשכנע שרים שזה דחוף. חשוב? כן. כשאני מדבר על זה עם אנשי משק כולם מהנהנים בחיוב. זה מאוד חשוב. אבל דחוף? לכל אחד מהם יש עשרה דברים דחופים יותר. אין לנו דרך ממשית לשכנע את השרים שזה באמת דחוף, למעט אולי דרך אחת: שידברו עם הילדים שלהם, האחיינים והילדים של השכנים. מהם אולי יבוא הלחץ לעשות משהו שיגרום לכך שהילדים האלה יהיו שימושיים לשוק העבודה גם בעוד חמש או עשר שנים.

נ.ב

מנגנוני הכשרה מקצועית טובים דורשים השקעה כספית גדולה, אבל השר כחלון לא צריך להיבהל מכך. אם יפעל בחוכמה, הוא יוכל להשיג מקורות כספיים נוספים שאינם מקופת האוצר. לשם כך הוא יצטרך להרים טלפון לידידו אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, ולהגיד לו: "אבי, אתה זוכר שעזרתי לך מאוד בבחירות לראשות ההסתדרות? זוכר שבכל שבועיים חתמנו על הסכם לקליטת 100 עובדי קבלן בהעסקה ישירה בממשלה? זוכר כמה הצטלמנו? יפה, טוב שאתה זוכר. אז אחרי שעזרתי לך, אני צריך גם קצת עזרה. אני רוצה לבנות מנגנוני הכשרה מקצועית שיעשו מהפכה בשוק העבודה כאן ויבנו את העתיד של הילדים שלנו". ניסנקורן כמובן ישמח ויגיד לכחלון: "אני אתך". אבל אז כחלון יבהיר לו שזה יעלה קצת כסף ואת הכסף הזה אפשר להשיג למשל מצמצום הפטור ממס על חיסכון בקרנות השתלמות — עניין של 4.8 מיליארד שקל בשנה. בשני העשורים האחרונים, ההסתדרות איימה להשבית את המשק בכל פעם שהעניין הזה עלה. אבל אולי עכשיו, כשכחלון וניסנקורן חברים, אפשר אחרת. מי יודע? ואם כבר, יגיד כחלון לניסנקורן, "בוא נדבר גם עם החבר שלך, שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, ונראה מה הם יכולים לתת כדי לעשות כאן הכשרה מקצועית של ליגת העל. ואז כולנו נצטלם ונעשה אירוע גדול וחגיגי. מה אתה אומר?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#