הנשק העוצמתי ביותר שיכול להיות: כיסא גלגלים

הנכים חסמו את הכבישים, הנהגים איבדו את הסבלנות ובממשלה אבדו עצות. איך הגענו למצב שבו כמה עשרות אנשים משתקים מדינה

חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנת הנכים, השבועצילום: מוטי מילרוד
חגי עמית

יום ראשון בבוקר. צומת קק"ל בתל אביב חסום לתנועה מכיוון צפון לכיוון דרום. אזרחים עצבנים יוצאים מהמכוניות לעבר קבוצת הנכים הניצבת במרכז הכביש. החוויה של להיות הראשון בפקק היא לפעמים המתסכלת ביותר. אתה רואה מולך את הארץ המובטחת בדמות הכביש הפנוי, כל מה שמפריד בינך לבינו הוא שניים־שלושה נכים בכיסא גלגלים — ועדיין, אתה לא יכול להגיע.

הנהגים במכוניות עושים חישובים לגבי המשמעות של איחור של שעתיים במועד ההגעה לעבודה, על השעה שבה הם יוכלו להחתים כרטיס בסוף היום ולצאת הביתה. חלקם מצפצפים בלי הרף. אחת מהם, אישה בשנות ה–40, יוצאת החוצה בכעס ואומרת למפגינים: "תמכתי בכם, אבל אתם, את הסימפטיה שלי איבדתם היום". הנכים על הכביש לא מתרשמים. הם לא הרגישו את הסימפטיה שלה ממקום מושבה על הכורסה מול הטלוויזיה בשנה האחרונה, שבה הם מנהלים את מאבקם. בהמשך היום ייחסמו על ידי אותו ארגון — הקורא לעצמו "הנכים הופכים לפנתרים" — גם כביש 2, צומת רעננה דרום, מחלף יקום ומחלף השלום.

צילום: איור: שני דניאל

ביום שני קבוצה אחרת של נכים מחליטה לחסום את כביש 1. אחרי חודשים ארוכים של פקקי תנועה בלתי נסבלים, במשטרה מנסים לחשוב מחוץ לקופסה, אבל הפתרון היצירתי ביותר שאליו הם מגיעים הוא מתן דו"חות תנועה לנכים שחוסמים את הכביש. רק שבאופן לא מפתיע, קנס של 500 שקל הוא לא מה שמצליח לחסל את המחאה. מה שכן גורם לנכים להפסיק את החסימות ליממה אחת הוא הפיגוע הרצחני ביום שלישי בהר אדר. ביום שלישי בערב נפגשים ארגוני הנכים עם ראש המועצה הלאומית לכלכלה, אבי שמחון, שומעים את עמדת ראש הממשלה ומגיעים למבוי סתום.

"יא זבאללה, אני משתין עליכם"

יום רביעי בבוקר, מחלף הסירה בהרצליה. שני קציני משטרה עומדים נבוכים ליד גבר נכה בכיסא גלגלים, ומתלבטים מה לעשות. אם תיתן להם לפנות בחור חרדי צעיר ובריא בן 20 ששוכב על הכביש ומשתולל — הם יעשו זאת תוך 30 שניות. כל מה שצריך הוא לאחוז בו, שוטר אחד בכל גפה, להרים — ולהעביר אותו הצדה. אבל עכשיו ניצב מולם אדם מוגבל, שמאיים לשמוט את עצמו מהכיסא אם ינסו להזיז אותו.

בסופו של דבר השניים אוחזים בעדינות בידיות הכיסא ומנסים לדחוף אותו. כמה מסובך זה יכול להיות? אלא שתוך שניות אישה אחרת בכיסא גלגלים מניידת את עצמה לכיוונם. "מה אתם עושים?" היא צורחת. "הוא יכול למות ממכה לא נכונה שלכם. מה קורה לכם? תעזבו את הבן אדם. זה אדם עם ניוון שרירים! אם זה היה אח שלכם או אבא שלכם הייתם מתנהגים ככה? אין לכם לב? תעזבו את הכיסא שלו עכשיו!"

הפגנת הנכים, השבועצילום: מוטי מילרוד

מעולם לא ראיתי אנשים שמשתמשים בחולשה שלהם בצורה כל כך יעילה. כיסא גלגלים יכול להיות נשק רב עוצמה יותר מכל אמצעי הפגנה אחר — והשוטרים עוזבים את הגבר הנכה מיד.

הפקק נמתח, והעובדים שמנסים להגיע לאזור התעשייה מביטים בהם בעיניים כלות. אזור התעשייה של הרצליה פיתוח מרכז בתוכו חלק מהעובדים האמידים ביותר בישראל. יש פה אנשים שעבורם איחור של שעתיים לעבודה מגלם הפסד של כמה מאות דולרים. אבל אין שום דבר שהם יכולים לעשות מול אנשים שכל מה שיש להם הוא עודף זמן ללא מגבלה.

מי שמרשים לעצמם לבטא את הזעם והתסכול שלהם מכך שהרסו להם את הבוקר, הם דווקא האנשים הפשוטים יותר שנתקעו בפקק. "יא זבאללה, אני משתין עליכם", צועק נהג טרנזיט על החוסמים.

"אתה לא מתבייש לקלל אדם נכה?" משיבה לו צעירה עם מגאפון. "נכה זה לא בן אדם מת. אני רואה פה אנשים שמטפסים על הגג. איפה הם נכים בדיוק?" אומר לה הנהג.

"אנחנו אומרים לכם חד־משמעית, במצב שבו אנו נמצאים אין לנו מה להפסיד", מכריזה הבחורה עם המגאפון. "חלקנו הגדול נכים במצב קשה מאוד. אנו דורשים צדק חברתי ומבקשים את הסולידריות שלכם — שתתמכו בנו ותעזרו לנו. הממשלה אטומה ואנחנו מבקשים שגם אתם תפנו לביבי, לכחלון ולממשלה".

בהמשך היום נחסם גם צומת כפר סבא. השיטה של הנכים פשוטה. כדי לחסום כיוון אחד די בשתי מכוניות. כדי לחסום צומת שלם לכל הכיוונים הם משתמשים בשמונה־תשע מכוניות, ומפזרים את האנשים בכיסאות הגלגלים באופן מסודר ביניהן. בשיטה הזו לא צריך יותר מ–20 איש כדי לשבש את התנועה במדינה.

נהג של טרנזיט שתקוע במקום מתחרפן ועובר באגרסיביות בין החוסמים, כמעט פוגע בהם. "לכו, שרמוטות", מתעצבן נהג אחר. "למה אתה שלילי אבל? תאחל להם הצלחה", עונה לו בעלת המגאפון. "בהתחלה איחלתי לכם בהצלחה — אבל ככה לא תהיה לכם הצלחה. ככה לא יעזור לכם", הוא מתעצבן.

"תנו לי לעבור, יש לי תור לרופא שקבעתי לפני חודשיים", מתעצבן בחור צעיר. "אם הייתי יכול, הייתי נותן, אנחנו לא יכולים", משיב לו אחד החוסמים.

ההתנהלות החלמאית של הממשלה

"חברים. תעצרו רגע לחשוב. אני מציע לכם לדומם מנועים, לצאת מהמכוניות ולהצטרף אלינו לעמוד בשמש לכמה דקות — לשמוע את הסיפורים שלנו. אנחנו בני אדם שיום־יום בוחרים בין אוכל לתרופות", מבקש מפגין עם מגאפון.

אבל כולם נשארים באוטו, מעדיפים לחשוב על גורל הנכים כשהם נהנים מהמיזוג של המכונית ומהאזנה לתוכניות הצהריים ברדיו. הם מצפים מהממשלה שלהם שתפתור את בעיות הנכים. אלא שזו נכשלת בכך כבר חודשים ארוכים. ראש הממשלה בנימין נתניהו פשוט לא מוכן לתת לנכים את מה שהם מבקשים.

הוויכוח בין הצדדים הוא עקרוני. נתניהו חושש שהיענות לדרישותיהם תזניק את מספר מקבלי קצבת הנכות בישראל. אבל למצב הנוכחי גרמה התנהלות חלמאית של הממשלה, שבמסגרתה פעלו במהלך השנה האחרונה מול הנכים שלושה גורמים נפרדים בקואליציה: שר האוצר, יו"ר הקואליציה וראש הממשלה — שכל אחד מהם דיבר בכל שלב בקול אחר. ההתנהלות הזו גרמה להם להרגיש שאיש לא יעזור להם מלבד עצמם, והם לא מוכנים להפסיק את המאבק — שנתן לרבים מהם תחושת כבוד וכוח שלא הרגישו עד היום.

יום שישי בבוקר: אחרי ליל שימורים ארגוני הנכים, יו"ר ההסתדרות, יו"ר הקואליציה ויו"ר המועצה הלאומית לכלכלה מצליחים להגיע למתווה מוסכם להעלאת קצבאות הנכים. הוא לא רחוק מהמתווה עליו דיבר זליכה באפריל. בקבוצת הוואטסאפ של "הנכים הופכים לפנתרים" יש מי שמציע לצאת ל"חסימת כבישים אחרונה וחיובית" - כדי ליהנות ממה שהוא מגדיר כתמונת ניצחון, רגע לפני יום כיפור.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker