הקרב על הלובי - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
תיקון חוצות

הקרב על הלובי

הגיע הזמן שעיריית תל אביב תודה שעשתה טעות עם האישורים שהעניקה למגדל ברוטשילד 22, שהציתו מלחמה מיותרת בין יזמים לתושבים

22תגובות
השלט שנתלה בלובי הבניין המורה על נוכחות של לא יותר מ-23 אנשים
עופר וקנין

מאז שפורסם כאן לפני כחודש וחצי שלובי הבניין בשדרות רוטשילד 22 בתל אביב פתוח לכל לפי חוק (ההגדרה החוקית היא "זיקת הנאה"), פוקדים אותו רבים כדי לנוח ולעבוד באווירה ממוזגת, ופעילים חברתיים יוזמים מחאה להפגנת זכות הציבור לשהות בו. השיא נרשם לפני שלושה שבועות, כשבמקום התאספו כמה עשרות בני אדם לצפות בסרט שדבר הקרנתו הופץ ברשתות החברתיות.

אז החליטו בעלי הבניין להחזיר מלחמה, הזמינו שוטרים, תלו שלט המתריע על מצלמות שעוקבות 24/7 אחר באי המקום וכתובת המגבילה את נוכחות בלובי ל–23 איש בו־זמנית (בשטח של רבע דונם). מהלכים אלה מבריחים את הקהל, ונקיטתם היא הפרה מקוממת של התנאים שבזכותם קיבל היזם היתר בנייה למגדל.

הלובי של רוטשילד 22 שייך לכולנו - דלג

אך תהיה זו טעות להפנות את הזעם רק להנהלת הבניין, ליזמים ולעסקים שהם דייריו. יזמים בכלל ויזמי נדל"ן בפרט הם בני ברית חשובים של עיר, ובעיקר של תושביה. בזכות יזמים יכולה עירייה לתת שירותים לתושבים, שהארנונה שהם משלמים אינה מכסה את ההוצאות עליהם.

בתל אביב, למשל, משק בית מכסה בערך עשירית מעלויות החינוך, הרווחה, התברואה, התרבות הגינון ועוד דברים שנותנת לו העירייה ועולים הרבה מאוד כסף. את ההפרש בין המס שמשלמים תושבים לבין ההוצאות עליהם מכסה העירייה בכספי יזמים: בעלי עסקים שמהם היא גובה ארנונה בתעריפים גבוהים פי 10 ו–20, והיטלי השבחה שהיא לוקחת מעסקי בנייה מממנים מיזמים מיוחדים כמו שיפוץ כיכרות ושדרות, שירותי תחבורה כמו תל אופן ואוטותל בתל אביב ועוד.

רוטשילד 22
דודו בכר

בלי בנייה חדשה ובלי עסקים, תקציב העירייה יתכווץ, התושבים יקבלו שירות פחות טוב ולחילופין — יצטרכו לשלם תמורתו יותר. כשיש פחות כסף, אוספים את הפסולת רק פעם בשבוע במקום בכל יום, מכבים תאורה בגנים ב–21:00 במקום בחצות, מקימים פחות מתקני שעשועים, לא מטאטאים רחובות ולא מתחזקים ספסלים וגינות. זה המצב בערים נחשלות שיזמים לא מעוניינים לבנות בהן ועסקים נוטשים אותן. תקציבן המצומק אינו מאפשר להציע מה שנותנת תל אביב ביד רחבה לתושביה ולמבקריה.

לפיכך, תפקידה של העירייה הוא לפתות יזמים לפעול בתחומה ולכבול אותם להתחייבויות שיניבו כסף ותועלת לכלל. פיתוח שטח לשימוש הציבור, כמו ההסכם שנחתם עם בוני המגדל ברוטשילד 22, הוא התחייבות כזו — העירייה התירה ליזם לבנות בניין בתנאי שיתחזק מרחב פתוח לכל.

הבעיה היא שלובי סגור בפינת רחובות עם ריהוט בד ושטיחים אינו מתאים לשמש קהל מזדמן ורחב. עיצוב ותכנון הלובי מתעתע: לא מפתיע שעד הפרסום במדור זה איש לא ידע שהוא פתוח לכל.

לובי פרטי לשימוש ציבורי בניו יורק
Sergi Reboredo / Alamy Stock Pho

מחדל העירייה משולש: היא אישרה תכנון חלל נסתר, לא דרשה מהיזם לעצב אותו באופן שיאפשר שימוש ציבורי, ומשהתגלה הדבר והתחילה מהומה — נאלמה. היזם מפר את חלקו בעסקה כשהוא מנכס לעצמו שטח לשימוש ציבורי, אך הטעות היא של מחלקות התכנון בעירייה שאישרו הטבות בתמורה מעורפלת. בכירי העירייה פתחו את הפרצה שדרכה עבר היזם, ובכירי העירייה אחראים לסתום אותה. כשהם מבוששים, הם מועלים בשליחותם הציבורית.

תיקון אפשרי אחד הוא להפוך את השטח לפרטי, ושמאי יקבע מה הסכום שהיזם צריך להעביר לקופה הציבורית תמורת כל התקופה שבה שימש אותו ולא את הציבור. תיקון אחר הוא להעתיק את המודל שפועל בניו יורק: לכנס נציגי תושבים, עירייה ובעלי נכס להחלטה משותפת לגבי אופן השימוש, להחליף את ספות הבד והשטיחים במושבים ושולחנות שמתאימים לשימוש אינטנסיבי, ובמקום שלטי הפחדה להציג שלט המפרט את התחייבויות היזם — שעות הפתיחה, מיזוג אוויר, תאי שירותים, מספר מדויק ומספק של כיסאות ושולחנות, וחשוב מכל — כתובת שתתנוסס מעל הכניסות ובה שתי מלים: "כנסו כנסו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#