כחלון דואג לעניים, אז הוא מניח להם לעשן בשקט - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כחלון דואג לעניים, אז הוא מניח להם לעשן בשקט

כחלון לא חותם על הצווים, מסרב להיפגש עם ארגוני רופאים וחולים, ולא חושב שהוא חייב למישהו הסברים. אם הוא פוחד מהבוחרים הפוטנציאלים שלו הוא לא יהיה הפוליטיקאי הראשון, אז לפחות שלא יספר שהוא דואג לחלשים. כרגע, היחידה שמרוויחה היא ענקית הטבק פיליפ מוריס

37תגובות
משה כחלון באיכילוב
מוטי מילרוד

שר האוצר, משה, כחלון אוהב להציג את עצמו כאביר השכבות החלשות ומעמד הביניים. שר "חברתי", אחד שהגיע מלמטה ולא שוכח את זה לרגע, גם מלשכת שר האוצר. הנימוק "החברתי" הוא גם הנימוק שלו לסירובו העיקש לחתום על הצו שמשווה את המס שיוטל על סיגריות אייקוס של פיליפ מוריס למס על סיגריות רגילות, בניגוד להתחייבות המדינה לבג"ץ.

זהו גם הנימוק שלו להתנגדותו להעלאת המס הנמוך שמוטל כיום על טבק לגלגול לעומת המס על סיגריות, בניגוד גמור לעמדת הדרג המקצועי במשרדי הבריאות והאוצר. בתגובות הקצרות והלקוניות שהצלחנו להוציא מהשר בנושא חוזרת המנטרה הקבועה: "אין בכוונתו של שר האוצר להעלות מסים בשום תחום" וגם "מדיניות המשרד דוגלת בהפחתת נטל המס והגדלת ההכנסה הפנויה ככל שניתן".

כחלון, אם כן, הוא שם נרדף לעממיות ודאגה לחלשים. הוא מונע בגופו העלאת מחיר של מוצר שהם צורכים באינטנסיביות, ומשאיר להם מספיק הכנסה פנויה כדי לממן צרכים נוספים. אך האומנם סירוב עיקש להעלות את מחירם של מוצרי טבק שומר על האינטרסים של השכבות החלשות — או שמדובר במניע הרבה פחות אידיאולוגי, כמו חשש מזעמם של הבוחרים המעשנים?

יש דרך אחרת לגמרי להסתכל על הקשר בין עישון למעמד סוציו־אקונומי, וגם על האופן שבו המדינה יכולה להגן על השכבות החלשות מפני מחירי הסיגריות. עישון היה תמיד — ונהפך אף יותר בשנים האחרונות — לבעיה של עניים ושל קבוצות חלשות באוכלוסיה: מחקר אחרי מחקר, סקר אחר סקר, מוכיחים כי השכבות החלשות, מיעוטים ואוכלוסיות פגיעות כמו חיילים ואנשים עם מחלות נפש מעשנים הרבה יותר מאחרים.

מעשן בבר בנוואדה. מדינות רבות בארה"ב החליטו על הגבלת העישון עד גיל 21
בלומברג

בדו"ח שר הבריאות ל–2016 צוטט למשל סקר ענקי שנערך על ידי המרכז הלאומי לבקרת מחלות (מלב"ם) בשיתוף עם משרד התרבות והספורט ב–2012–2016, שממנו עולה כי בכל קבוצות האוכלוסיה נצפו שיעורי עישון נמוכים יותר בקרב מרואיינים בעלי השכלה גבוהה (18%) בהשוואה לבעלי השכלה נמוכה ובינונית (27% ו–30% בהתאמה). בדו"ח נמצא עוד כי ערבים מעשנים הרבה יותר מיהודים: 43.2% מהגברים הערבים מעשנים — פי 1.6 מגברים יהודים (27.8%).

המצב הזה ממש לא ייחודי לישראל: המרכז הלאומי לבקרת מחלות בארה"ב פירסם באחרונה שבעוד שהמלחמה בעישון מצליחה בענק, מי שנותרו מאחור הם העניים והלא משכילים: 40% מבעלי ההשכלה התיכונית עדיין מעשנים (לעומת שיעור כללי של 15%), ושבאזורים הכפריים (והעניים יותר) שיעור החולים בסרטן הריאות גבוה ב–18%–20% מבאזורים העירוניים. בכל פרמטר שנבדק, נמצא כי אנשים מהמעמד הנמוך מעשנים יותר ומתים יותר משאר האמריקאים.

והנה עוד נתון שכדאי לכחלון להכיר: צעירים, אוכלוסיות מוחלשות ואנשים מהמעמד הנמוך רגישים יותר למחיר הסיגריות, כלומר ייטו יותר מאחרים להפסיק לעשן אם מחיר הסיגריות או הטבק יעלה. בסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מ–2013 (האחרון שנערך בנושא) נמצא כי 39.1% מהישראלים המעשנים מוותרים על קניית סיגריות בגלל מחירן. שיעור המוותרים היה גבוה יותר באופן בולט בקרב צעירים, גרושים, ערבים, חרדים, בעלי השכלה נמוכה, הורים ממשפחות מרובות ילדים ומובטלים.

לא צריך להיות מומחה לטבק כדי להבין שההוצאה על סיגריות תופסת נתח גדול יותר בהכנסה הפנויה של האוכלוסיות האלה, ושהן רגישות יותר מאחרות למחיר. גם לא צריך להיות מומחה כדי להבין שהפסקת עישון בקרב אנשים מהמעמד הנמוך תוביל לצמצום פערים כלכליים ובריאותיים.

שיעור העישון בקרב גברים בישראל

אפילו תלמידי תיכון מבינים זאת: בחטיבת הביניים ע"ש מחמוד דרויש במועצה המקומית מג'ד אל־כרום המחישו את כמות העישון והנזק הכלכלי שלו בדרך מקורית במיוחד. 1,000 בני נוער מהמועצה אספו במשך חודש את כל קופסאות הסיגריות הריקות שעישנו בני משפחותיהם בבתיהם. התוצאה: דגם ענק שמורכב מ–60 אלף קופסאות ריקות, שווי ערך ל–288 מיליון שקל שהיו יכולים להיות מושקעים בקידום איכות חייהם, השכלתם ובריאותם. אך כחלון דבק באמירה המיתממת שלו כי הוא דואג לחלשים בסירובו להעלות את המס.

מי שלא מיתמם ולא מנסה להיות פופולרי הוא הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שהכריז השבוע על תחילת המהפכה בצה"ל: 56 בסיסים פתוחים שבהם תיאסר מכירת סיגריות, ובהמשך הרחבת האיסור לבסיסים נוספים ושורה של צעדים להגבלת העישון בצה"ל. התגובות הנזעמות לא איחרו לבוא — לחסל קשר בן יותר מ–100 שנה בין עישון לצבא זו לא משימה שעוברת בקלות בציבור, ויעידו על כך הטוקבקים הזועמים שהוטחו בו בעקבות פרסום ההנחיה החדשה. אבל איזנקוט אינו פוליטיקאי, וכנראה שבריאות החיילים חשובה לו יותר מכמה טוקבקים וכעס של חיילים שלא רוצים שייגעו להם בסיגריה.

איזנקוט עושה את הדבר הנכון: הוא הפנים את העובדה שהצבא משמש כבר שנים רבות חממת עישון, ומשתמש בכל הכלים שיש לו בתור המפקד העליון כדי לצמצם את העישון, ואת הפגיעה בחיילים שאינם מעשנים אבל נחשפים לעשן הסיגריות של חבריהם. ואולם יש גבול גם ליכולת התמרון שלו: החיילים בבסיסים הפתוחים עדיין יכולים לחצות את הכביש ולקנות טבק זול לגלגול, והם עדיין חשופים לפרסום ממוקד לטבק ברשתות החברתיות. אם איזנקוט לא יזכה למעטפת תמיכה בדמות תוכנית לאומית למניעת העישון, הוא יתקשה לשנות באופן מהותי את מצב העישון בצה"ל.

יש שיאמרו שמדובר בפטרנליזם: שהצבא לא צריך להתערב בהרגלי העישון של החיילים שמתנחמים בסיגריות, ושהמדינה לא יכולה לכפות על העניים להפסיק לעשן באמצעות העלאת מחירי הסיגריות לדרגה של פשיטת רגל. אבל עישון אינו תופעה חברתית וצרכנית רגילה שיש לטפל בה באמצעים רגילים, אלא מנהג שגורם למוות המוני: בין מחצית לשני־שלישים מהמעשנים בקביעות ימותו בטרם עת כתוצאה ממחלה שקשורה לעישון. או כדברי ראש מינהל המזון והתרופות האמריקאי, "זה מוצר הצריכה היחיד שאם משמשים בו לפי הוראות היצרן יהרוג חצי מהמשתמשים".

יעקב ליצמן ומשה כחלון באיכילוב
מוטי מילרוד

בעולם כבר מבינים שההתמודדות עם עישון דורשת יחס מיוחד, כמעט דרקוני, כתנועת נגד לכוח האדיר של ענקיות הטבק שפיתחו מומחיות מדהימה בהכנסת עוד ועוד אנשים למעגל העישון הקטלני. כך, אפילו בארה"ב, שבה חופש הפרט הוא כמעט דת, מדינות רבות החליטו על הגבלת העישון עד גיל 21, על העלאה דרמטית של מחירי הסיגריות ועוד.

כחלון לא חותם על הצווים, מסרב להיפגש עם ארגוני רופאים וחולים, ואינו חושב שהוא חייב למישהו הסברים, אפילו לא לכנסת. אם הוא פוחד להרגיז את הבוחרים הפוטנציאלים שלו הוא לא יהיה הפוליטיקאי הראשון שמושפע משיקולי פופולריות, אז לפחות שלא יספר לנו שהוא דואג לחלשים. כרגע, היחידה שמרוויחה מכל יום של סרבנות היא ענקית הטבק פיליפ מוריס, שמחדירה את מוצריה לשוק הישראלי בשקט, בבטחה ועם פטור מלא ממס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#